ביום שני האחרון קרה סוף סוף האירוע הגדול לו חיכו במשך שבועות מיליוני אוהדי ארסנל, מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי ויובנטוס בכל העולם, רוברטו מאנצ'יני ואלכס פרגוסון וכמובן גם כלי התקשורת באנגליה. רובין ואן פרסי חזר לאימוני ארסנל, לראשונה מאז ה-4 ביולי, היום בו הטיל את הפצצה הגדולה עם ההודעה שלו כי לא יחדש את חוזהו במועדון הצפון לונדוני.
מלך שערי הפרמיירליג, שלפי כל הסימנים עדיין נמצא בשלב המתנה מאז ההודעה שלו, הירבה לפזר חיוכים לכל עבר ולשמור על מקצוענות כשהתאמן ומיד בסיום נכנס לרכבו ונסע הביתה. למרות הכל, הדבר שהכי בלט בוואן פרסי היה לא קשור למקצוענות, תשוקה לשחק עבור ארסנל או משהו כזה, אלא דווקא השיער שלו. בתמונות שעלו לאתר הרשמי של התותחנים וצולמו על ידי צלם המועדון, RVP נראה מחויך ומרוצה (או לפחות ביים תחושות כאלו), אבל השיער שלו נראה מאפיר, שלא לומר לבן לחלוטין.
כמובן שכלי התקשורת באנגליה מיהרו לחגוג על התמונות הללו של ואן פרסי בן ה-28, שנראה כאילו התבגר ב-20 שנה תוך חודש וחצי. חלק מיהרו לקשור את זה ללחץ והעצבים בהם הוא מצוי מאז ההודעה שלו, השאר פשוט הסתלבטו עליו כמו סקיי, שם נכתב: "ואן פרסי חזר היום לאימונים עם שיער אפור. זה הדבר הכי קרוב שהוא ימצא לכלי כסף (כינוי לתארים) בארסנל כנראה", או אחרים שכתבו ש"ארסנל החתימה שחקן חדש: פבריציו רבאנלי".
האנקדוטה המשעשעת הזו על צבע שערו של RVP מסמלת באופן די אבסורדי את כל המצב של ארסנל בקיץ 2012. ההודעה הדרמטית, אם כי ממש לא מפתיעה, של ואן פרסי גרמה לראשונה מזה שנים לסוג של כאוס באחד המועדונים הכי שקטים ופסטורליים באנגליה. הבעלים מתכסחים זה עם זה באופן פומבי, האוהדים רותחים מכעס, ארסן ונגר נשמע ממורמר ושאר השחקנים נשמעים מבולבלים, כשגם תיאו וולקוט עושה קולות של רצון לעזוב.
נכון שמיהרנו כבר לקבור את ארסנל גם בקיץ שעבר אחרי שססק פברגאס וסמיר נאסרי נטשו ובסופו של דבר היא סיימה במקום השלישי אחרי עונה קשה. אבל האם הקיץ הזה כבר יהיה הקיץ ממנו ארסנל תתקשה לקום ולהמשיך להוות חלופה כלשהי למנצ'סטר יונייטד, שתי המיליארדיות (מנצ'סטר סיטי וצ'לסי) וטוטנהאם ותמשיך לספור גם שנה שמינית ומעלה ללא תואר?
מה זה קפטן?
העזיבה הצפויה של ואן פרסי, או לפחות חוסר הרצון שלו לחדש את חוזהו, עשויה להוביל לכך שארסנל תאבד קפטן שני תוך שני קייצים וקפטן חמישי ברציפות שלא מגיע ל"שיבה טובה" במועדון, אחרי ססק פברגאס בשנה שעברה, וויליאם גאלאס, תיירי הנרי ופטריק ויירה. כולם נמכרו לקבוצות יריבות מאירופה או בתוך אנגליה, וכך עשוי להיות גם גורלו של ואן פרסי עצמו. קשה למצוא תקדים של קבוצה שמוכרת חמישה קפטנים ברציפות בתקופה כל כך קצרה ועדיין מצליחה להתמודד על כל התארים. זה בדיוק המקרה גם בארסנל.
אם מוסיפים לשלל המכירות הללו גם שחקנים אחרים שעזבו את צפון לונדון בשיאם או קצת לאחר מכן כמו מארק אוברמרס, עמנואל פטי, עמנואל אדבאיור, קולו טורה, אשלי קול, גאל קלישי, סמיר נאסרי, ג'ילברטו סילבה ומאתיו פלאמיני מגיעים למסקנה שארסנל פשוט הפכה לתחנת מעבר של שחקנים בדרכם למנצ'סטר סיטי/ברצלונה/צ'לסי. הכי רחוק מהצורה בה ארסן ונגר עבד לאורך כל שנותיו, בהן קטף צעירים מוכשרים, השביח אותם וזכה איתם בתארים והכי רחוק מההמשכיות שקבוצת כדורגל צריכה כדי להתמודד מול האימפריות הכי גדולות באירופה.
לא פלא שארסן ונגר נשמע מתוסכל מאוד ואמר בראיון לסאן: "הדבר הכי עצוב הוא שלפעמים העבודה שלי נהרסת על ידי אחרים. אתה רוצה לראות שחקן בשיאו מצליח עבור המועדון שלך, אבל זה לא עובד כך תמיד ואני הקורבן הכי גדול של זה. איבדתי את סמיר נאסרי, גאל קלישי וססק פברגאס בגיל בו הם היו אמורים לשחק את הכדורגל הכי טוב שלהם בארסנל".
כולם נגד כולם
ההודעה שפרסם רובין ואן פרסי גרם לזעזוע גם בהנהלה של ארסנל, שלא בדיוק סערה מאז עזיבתו די בכפייה של דייויד דין ב-2008. למעשה, הנהלת ארסנל היא מפלצת דו ראשית כיום, שנחלקת בין איש העסקים האמריקני סטן קרונקי (66.83 אחוז ממניות הקבוצה) וקבוצת אדום ולבן, בה שותפים איש העסקים האוזבקי אלישר אוסמנוב ופרהאד מושירי, שמחזיקים ב-29.72 אחוז ממניות המועדון ועל פי החוזה לא יכולים לרכוש אפילו עוד מניה אחת. 3.45 האחוזים הנותרים מתחלקים בין בעלי מניות שונים.
אוסמונוב ומושירי פרסמו מכתב נוקב ותוקפני מאוד כלפי קרונקי ונציגו איבן גזידיס לאחר אותה הודעה של ואן פרסי, בה טענו כי "המדיניות הכלכלית הלחוצה מובילה את המנג'ר ארסן ונגר למכור את השחקנים הכי טובים שלו ולהיאלץ להתפשר על מחליפים זולים יותר. אנחנו עומדים לאבד את הכוכב הכי גדול שלנו כיוון שאנחנו לא יכולים להעניק לו ביטחון שאפשר לזכות בתארים. איפה נמצאות הבטוחות לכך שזה לא יקרה שוב ושוב?
"בעינינו, זה ברור לחלוטין שאתה מנסה למשוך את תשומת הלב מנושאים הרבה יותר קריטיים שעומדים בפני המועדון והם המודל הכלכלי שלו, חוסר ההשקעה והכיוון האסטרטגי שאנחנו הולכים אליו. בלב ליבה של הבעיה נמצא מה שזכה לכינוי מדיניות הכלכלה העצמית. ההחלטה הקודמת של ההנהלה לבנות את אצטדיון האמירויות, עליו יש חוב לשנים רבות, בוודאי לא היה חלק ממדיניות כלכלה עצמית. יש לנו חרטות גדולות לגבי הצורה בה ההנהלה מתפקדת והמדיניות שקיימת במועדון. יחד עם זאת, נמשיך להשקיע הכל כדי שארסנל תמשיך להצליח".
IN ARSENE WE TRUST?
המכתב החריג והיחסים המתוחים בצמרת הניהולית של המועדון הפכו בן לילה את ארסן ונגר מאיש מושמץ וחבול שבקושי הצליח לעבור את העונה שעברה, לסוג של קדוש מעונה, שמוכן להקריב את עצמו למען המועדון ונשאר למרות הכל. תהליך שתפס תאוצה אחרי דברים שאמר המנג'ר הצרפתי באותו ראיון בסאן: "אני לא עזבתי ב-10 מקרים שונים בהם היו לי הצעות כי אצלי הכסף הוא לא הכל, אלא החזון והעובדה שאני רוצה להחזיר משהו לכדורגל".
פרשן דיילי מייל דס קלי כתב: "ארסן ונגר הוא לא הבעיה בארסנל, הוא מעולם לא היה. הוא לעולם לא יהיה. מנג'ר ארסנל הוא אחד האנשים הבודדים בצמרת הכדורגל באנליה שעדיין יש להם אחיזה במציאות. הוא נאמן למועדון ולשחקניו, שממשיכים לאכזב אותו פעם אחר פעם. מעל לכל דבר אחר, הוא נאמן לעקרונות והאמונות שלו ומצליח להתעלם מאותם אוהדי הצלחות כפויי טובה ומהנהלה של ליצנים. הם כותבים: 'לא! לא! איך נאבד אותו?' כמו מתבגרים שמעריצים את ג'סטין ביבר. אלה אנשים שצריך להתעלם מהם. הבעיה בארסנל נמצאת סביב ונגר. הוא מוקף בחובבי ריב ומדון בהנהלה, בכלבלבים כפויי טובה בחדר ההלבשה ובשאלות אידיוטיות מצד עיתונאים".
קלי תקף גם את ואן פרסי וכתב: "הוא מנסה לעשות טריק ברור. ההולנדי, שהוכתר ככדורגלן העונה בפרמיירליג אחרי עונה אחת טובה מתוך שמונה מלאות בפציעות הודיע פתאום שארסנל לא תואמת את השאיפות שלו. מוזר. הם די תאמו את השאיפות שלו כשהוא שכב על מיטת הטיפולים ועדיין קיבל המון כסף. אין לו שום זכות להגיד לוונגר איך לנהל את המועדון. מנג'ר ארסנל נתן לו את ההזדמנות כשפיינורד הציבה אותו ברשימת ההעברות כיוון שהיה פרחח וקוץ בתחת שלהם.
"בתמורה, ההולנדי עכשיו שילם את החוב שלו על ידי זלזול בוטה בהחתמות שביצע ונגר בקיץ, לוקאס פודולסקי ואוליבייה ז'ירו. חשוב להזכיר שאלה שחקנים שצורפו לקבוצה שסיימה במקום השלישי אשתקד. ואן פרסי יכול לעשות מה שהוא רוצה עם הקריירה שלו. שיסרב לחתום על חוזה, שישחק איפה שהוא רוצה וירוויח כמה שהוא רוצה. שיהיה לו הרבה בהצלחה עם זה. אבל לצאת בפומבי נגד השאיפות של המועדון זה בלבול שכל מעליב. בכל המצב הזה הייתי סומך רק על אדם אחד שיש לו את האינטרסים של המועדון בלב. זה לא ואן פרסי. לא קרונקי. לא אוסמנוב. זה ונגר".
מאט לואו מהמירור היה אפילו יותר חריף וכתב: " מי ואן פרסי בדיוק חושב שהוא כשהוא מנסה להכתיב מדיניות רכש ואסטרטגיה לאחד המנג'רים הטובים בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי? לפני העונה הנהדרת שלו, ואן פרסי פתח רק 111 פעמים בהרכב במשך שבע שנים בגלל פציעות. איפה הייתה ההצהרה של ונגר לגבי הפציעות התכופות שלו באותה התקופה? איפה הייתה ארסנל שלא הוציאה הודעות תהייה על האם הוא שווה את הכסף בשביל כל הזמן בו הוא נמצא על מיטות טיפולים? לשניהם פשוט הייתה הרבה יותר קלאסה מאשר לוואן פרסי ולסוכן שלו".
"אף אחד לא פיצה את סוני אחרי עליית אפל"
מי שדווקא יצא להגנתו של ואן פרסי היה עיתונאי דיילי מייל המוערך מרטין סמואל, שערך השוואה מעניינת: "כמו שהווקמן עם הקלטות הוחלף כל ידי נגן הדיסקים, שהוחלף על ידי MP3, כך גם ארסנל ממשיכה לאבד שחקנים. הכסף הגדול של צ'לסי וסיטי הורס עסקים מוכחים כמו ארסנל וליברפול בדיוק כמו שהאייפוד חיסל את הווקמן. ההבדל היחיד הוא שבכדורגל, בניגוד לעסקים אחרים, זה נחשב ללא הוגן. למרות זאת, סיטי וצ'לסי לא לוקחות שחקנים ממנצ'סטר יונייטד, אפילו לא מטוטנהאם בשנה האחרונה, אלא רק מארסנל וזה בגלל הניהול הכושל של המועדון.
"למה שארסנל תהיה מוגנת? אף אחד לא עזר לסוני כשהטכנולוגיה שלהם הפכה ללא רלוונטית בגלל חברת אפל. אף אחד גם לא עזר למצלמות הפולארויד, כשהן הוחלפו על ידי ניקון ומינולטה. המציאות היא שהמודל העסקי של ארסנל הוא לא מיוחד כמו שהם רוצים שנחשוב. מה שסיטי עשתה לארסנל זה בדיוק מה שארסנל עושה למועדונים קטנים יותר. כך עובדת חברה קפיטליסטית. זה עולם קשה, אבל לא "לא הוגן". תראו את סאות'המפטון למשל. היא איבדה את ווין ברידג', תיאו וולקוט, גארת' בייל ואלכס אוקסלייד צ'מברליין וצפויה לאבד גם את הכישרון הגדול לוק שואו. אם יש מישהו שמפסיד ממדיניות כלכלית לא הוגנת הם המועדונים הקטנים כמו סאות'המפטון וממש לא ארסנל".
כך או כך, בינתיים ואן פרסי קיבל תמיכה מכיוונים לא צפויים, שכוללים שני שחקני עבר בארסנל, סול קמפבל ואיאן רייט. האחרון פרסם אפילו טור בסאן, בו כתב: "מהרבה בחינות אני לא יכול להאשים את ואן פרסי בכך שהוא רוצה להצטרף למועדון שזוכה בתארים. בשנים האחרונות ארסנל איבדה לפחות שחקן מפתח אחד בכל קיץ והתקשתה לזכות בתארים כתוצאה מכך. אנשים חושבים שהכל קשור לכסף, אבל זה לא נכון. סיטי משלמת הרבה כסף, אבל המשיכה האמיתית היא האפשרות לזכות בתארים. ארסן ונגר בטח מאוכזב, אבל לא כועס או מופתע. כדורגל זה לא עניין של רגש. היחידים עם רגש הם האוהדים. ארסנל צריכה לטפל במה שגורם לה לאבד את כל השחקנים הכי טובים שלה. אני מעריץ את המדיניות של המועדון, אבל בסופו של דבר הוא נשאר מאחור".
מה שבטוח הוא שבינתיים סוגית עזיבתו או אי עזיבתו של RVP תמשיך להעסיק את אנגליה ואת שוק ההעברות האירופי. את התשובה לשאלה האם ארסנל תהיה מסוגלת להתמודד עם עוד עזיבה כזו (ואולי עוד אחת, אם וולקוט אכן יעזוב) והאם המועדון באמת חזק יותר מכל שחקן נקבל כנראה רק במאי 2013 או אולי לפני. מה שבטוח הוא שארסן ונגר מחכה יותר מכל אדם אחר בעולם לסגירת חלון ההעברות ב-1 בספטמבר. אבל כמו שאומרים, "לכל שבת יש מוצאי שבת", או במקרה של ארסנל שם ל"כל ואן פרסי, פברגאס ונאסרי, יש ורמאלן, שצ'סני, וולקוט ומי יודע איזה עוד שחקנים".
