קיץ מרתק עובר על ה-NBA. טרם הגענו למועד ההחתמות הרשמי ב-11 ביולי, שיפתח שבוע מרתק בו יככבו השחקנים החופשיים המוגבלים וחברי מועדון האמנסטי, ועדיין יכול להיות טרייד על דוויט הווארד שיטרוף את כל הקלפים, אבל כבר עכשיו ניתן להכריז על המנצחת הגדולה של הקיץ - הרפואה המודרנית.
ג'ייסון קיד (39), סטיב נאש (38), ריי אלן (37), קווין גארנט (36), צ'ונסי בילאפס (35), ג'ייסון טרי (34), למאר אודום (32), ג'מאל קרופורד (32) וג'ו ג'ונסון הצעיר (31) - אלה השחקנים שהקבוצות הגדולות רדפו אחריהם עד כה הקיץ. בקרוב הן יעברו לרדוף אחרי מרקוס קמבי (38), אנטואן ג'יימיסון (36), אלטון ברנד (33) ואחרים. תמיד היו 2-3 ותיקים שהצליחו להישאר רלוונטיים גם בגילאים מבוגרים וכך עוררו את עניין הקונטנדריות, אך מעולם לא היו כל כך הרבה יחד. אם עד עכשיו זה לא היה מספיק ברור, מגיע קיץ 2012 ומבהיר שב-NBA 36 זה ה-32 החדש. השיפורים ברפואה מאריכים קריירות באופן משמעותי ומכריחים אותנו לשנות פרספקטיבה בקשר לשחקנים ותיקים, שחלקם ירוויחו סכומים של 8 ספרות גם בתוך העשור החמישי לחייהם.
כל זה קורה דווקא לאחר גמר שעמד בסימן משובת הנעורים והציב סטנדרטים אתלטיים מחמירים במיוחד להתמודדות על התואר, לכן העונה הזאת תעמוד בסימן ניסיונם של הוותיקים להוכיח לצעירים שעדיין יש להם מה למכור מולם. למרות הגמר, קשה להאשים את הקבוצות שבונות על הקשישים האלה - נאש כמעט הוביל קבוצה חלשה לפלייאוף בכוחות עצמו, גארנט ואלן כמעט הדיחו את האלופה בפלייאוף, קיד וטרי היו גורמים משמעותיים באלופה רק לפני שנה. הם רחוקים משיאם, אבל רחוקים גם מלגמור את הסוס.
מעבר לאלמנט הכרונולוגי, השבועות הראשונים של הקיץ מבליטים מאוד גם את האלמנט הדמוגרפי. כל השחקנים שהוזכרו חתמו בשש קבוצות מארבע ערים - לוס אנג'לס, ניו יורק, מיאמי ובוסטון. בנקודה הזאת, קשה להתעלם מהשפעת הגמר. הקבוצות שמשלבות בין שוק גדול לעיר אטרקטיבית רוצות להיות מיאמי - לקבץ כמה שיותר כוכבים, לחשוב רק על ההווה בידיעה שהכוכבים ימשיכו להגיע גם בעתיד, להאריך שושלות מעבר לתאריך התפוגה ההגיוני שלהן ולא לפחד לחרוג מתקרת השכר לשם כך. לעומת העבר, הן לא נלחמות על שחקנים בודדים, הקיץ יש מספיק לכולן. הניקס פספסו את נאש? לא נורא, מרימים טלפון לקיד. בוסטון איבדה את ריי אלן? זה בסדר, ג'ייסון טרי ייכנס למשבצת. כך כל השש יכולות להרגיש את עצמן קונטנדריות, עמוסות במספיק כישרון כדי להגיע לשלבים הגבוהים.
לעומתן, הקבוצות מהשווקים הקטנים רוצות להיות אוקלהומה סיטי - לייצר את הכוכבים דרך בחירות דראפט והחתמת שחקנים צעירים, להוסיף להם שחקני משנה מתאימים ולהתקדם כל שנה בהדרגה. הכוכבים הוותיקים לא מעניינים את הקבוצות האלה, הן אפילו מעדיפות לוותר עליהם תמורת נזידי עדשים ובחירות דראפט. הבעיה היא שלעומת השוק הרווי שיש לקבוצות מהסוג השני, כאן הרבה קבוצות נאבקות על מעט שחקנים פנויים עם פוטנציאל משמעותי. התוצאה היא, שלצד כמה פרויקטים מבטיחים (שימו לב למינסוטה) יש לא מעט קבוצות שממשיכות לחכות לצ'אנס שלהן (יבוא יום, שארלוט), מפנטזות על כוכבים בזמן שלשחקני הכנף שלהן קוראים דודלי וביסלי (אריק גורדון לא יבוא, פיניקס) ומוכנות לוותר על פוינט גארד ברמת אולסטאר בשביל בחירת דראפט ומנוי לעיתון רק כי הן ממתגות את זה כ-'צבירת נכסים' (הפסקתי לנסות להבין, דריל מורי).
אז אחרי שהזכרנו את פערי המעמדות, זה הזמן לחזור וליהנות מהעושר האינסופי של המעמד הגבוה. נכון לעכשיו, המעברים של נאש וקיד נראים המעניינים ביותר. למרות שהם קרובים לגיל 40, הם ממש לא הגיעו לקבוצתם החדשה על תקן קוריוז אלא כשחקני מפתח לכל דבר. זה לא מקרה שזה קורה דווקא עם שני הרכזים הנפלאים האלה שגדולתם בחוכמת המשחק שלהם, הם מעולם לא היו אתלטים יוצאי דופן לכן הם יכולים להמשיך ולתפקד כמעט באותה רמה גם בגילאים האלה.
בהנחה שהניקס ישאירו את ג'רמי לין, חלק גדול מהתפקיד של קיד יהיה חניכת הדור הבא. אך עם הפציעה של אימן שומפרט וההצעה על לנדרי פילדס מטורונטו, קיד עשוי למצוא את עצמו משחק דקות ארוכות בעמדת השוטינג גארד בדומה למה שעשה בדאלאס. היכולת של הניקס לשחק עם שני מוסרים גדולים ביחד אמורה לשנות את סגנון המשחק של הקבוצה של מייק וודסון ולגרום לשחקנים להאמין במסירה הנוספת ובתנועה ללא כדור. אם קיד יצליח לעזור לחבר את אוסף השחקנים הזה לקבוצה, הניקס יוכלו להיות הרבה יותר מסוכנים ממה שנדמה כרגע.
אך המעבר של נאש ללייקרס הוא, ללא ספק, הסיפור הגדול של הקיץ עד כה. קודם כל, כי זה הסיפור הכי גדול שיש. נאש, קובי והלייקרס הם מהישויות הבודדות ב-NBA שהצליחו לחרוג מעבר לשחקני וקבוצת כדורסל ולהפוך לדמויות תרבות המוכרות לציבור הרחב. ככאלה, הם גם פיתחו תכונות סטריאוטיפיות שפתאום מקבלות מימד חדש - האנדרדוג מצטרף למקובלים, השחקן הקבוצתי חובר לאגואיסט, התאגיד המרושע שם את ידיו על מישהו שהיה אמור להיות חסין מפניו, כוחה של הטבעת מפתה מדי גם עבור פרודו. אף אחד מהסיפורים האלה לא מורכב או מדויק במיוחד, אף אחד מהם גם לא לוקח בחשבון את הרצון של נאש להישאר קרוב לילדים שלו כגורם מרכזי בהחלטה, אבל אלה יופי של סיפורים שכולם יכולים לדבר עליהם.
מבחינה מקצועית, אי אפשר להתעלם מכך שההצטרפות של נאש ללייקרס מפגישה שלושה מ-15 השחקנים הטובים בליגה בעונה שעברה, על אף גילם המופלג של שניים מהם, והצלע הרביעית היא פאו גאסול. זו בהחלט קבוצה מפחידה. האם זה אומר, כפי שרבים חושבים כרגע, שהלייקרס הופכים להיות קונטנדרים מובילים ושניתן להתחיל לדבר על בעיית האתלטיות בסדרה מול הת'אנדר כי כל השאר יזרום חלק? ממש לא. כלומר, אפשר לדבר על בעיית האתלטיות, לא ברור אם ללייקרס תהיה תשובה כאשר הנכדים מאוקלהומה סיטי ישגעו את סבא נאש עם המשחק 'איפה ווסטברוק', אבל זו, אם בכלל, תהיה הבעיה של חודש מאי. עד אז יהיו כמה שאלות לא פחות חשובות ומעניינות.
קודם כל, שאלת ההתאמה של הפוינט גארד לקבוצה החדשה שלו. נאש מביא את היתרונות שלו לידי ביטוי במשחק ריצה, בפיק נ' רול ובחדירות והוצאות לקלעים. הלייקרס זקנים וכבדים מכדי לרוץ, הגבוהים שלהם לא מתורגלים בפיק נ' רול ולא בנויים לסוג כזה של משחק והקלעים...פשוט לא קולעים, למרות לא מעט מבטים פנויים שסידרו להם כוכבי הקבוצה.
איך נאש יוכל להתאים את עצמו ללייקרס? דרך אחת היא להבין שהוא לא יהיה דומיננטי כמו בפיניקס, לא הכל יעבור דרכו. לפעמים התפקיד שלו יהיה פשוט לשים את הכדור אצל ביינום בפוסט, לפעמים הוא ימסור לקובי ויזוז הצידה, יהיה בעצמו זה שמתפקד כקלע. איך הלייקרס יוכלו להתאים את עצמם לנאש? דרך אחת היא להתאים לו את הסגל - להחליף את מטא וורלד פיס בקלע טהור, להוסיף גבוה נייד יותר לספסל. הנוכחות של נאש אמורה גם לחזק את הרצון להביא את דוויט הווארד במקום ביינום - דוויט ישלים טוב את נאש בכך שירוץ איתו להתקפות מעבר קטלניות, יתגלגל לטבעת בזריזות בפיק נ' רול ויאזן את אחוזי העונשין שלו.
אבל אולי ההתאמה היחידה הנדרשת היא לתת לשחקנים האלה לשחק ביחד. החמישייה של הלייקרס תהיה אחת האינטליגנטיות והיצירתיות אי פעם, הם בהחלט מסוגלים למצוא את הדרך למקסם את היכולות שלהם. גאסול יוכל להמציא את עצמו מחדש כסוג של קארל מאלון המאוחר שמתמחה בפיק נ' פופ (התגלגלות מהחסימה החוצה לקליעה במקום פנימה) ומנצל את הקליעה הנהדרת שלו מחצי מרחק, ביינום יידע שיש סיבה טובה להוציא כדור החוצה כשהוא נתקע, קובי ירגיש פחות צורך לקחת זריקות קשות, מייק בראון יוכל לארגן תרגילים מגוונים, למשל פיק נ' רול בין שחקני חוץ שראינו לא מעט ממיאמי. נאש מסוגל לתפקד כמו רונדו בבוסטון - להכיר מקרוב את כל אחד מהשחקנים שלידו וליצור תיאום ייחודי עם כל אחד מהם כך שהוא ילמד להפעיל אותם בצורה אופטימלית. ללייקרס יש הזדמנות ליצור משחק התקפה שחורג מכל שבלונה מוכרת, שעמוס בשחקנים שיודעים לחשוב ולאלתר ולכן גם שלא ניתן לעצור לאורך זמן.
השאלה המעניינת ברמה הניהולית תהיה השאלה הכלכלית. במצב הנוכחי, כדי לשמור על החמישייה של הלייקרס בעונת 2013/14, בהנחה שלשם כך צריך לתת לביינום חוזה מקסימום, רק החמישה האלה ירוויחו כ-83 מיליון דולר. בשביל ספסל שלא מורכב רק מחוזי מינימום משפחת באס תצטרך להגיע לסך משכורות באזור ה-95-100 מיליון דולר. זו העונה בה נכנסים חוקי המס החדשים, בהם קבוצה שחורגת מהתקרה הגבוהה (שכרגע היא בסביבות 70 מיליון) ב-25 מיליון דולר תשלם מיסים של כ-60 מיליון דולר בנוסף למשכורות. זה יכול להיות מקרה מבחן מעניין במיוחד לחוקים החדשים- האם הסכומים האלה ירתיעו קבוצה כמו הלייקרס? האם הם ישנו את התוכניות של המועדון לטווח הקצר והארוך? יחד עם הגילאים והחוזים הנגמרים, זו סיבה נוספת לכך שהניסוי הנוכחי צפוי להיות לשנתיים בלבד, אחריהן הלייקרס יתחילו מחדש.
