כשהלוחם פוגש את הפייבוריט

דויד פרר שוב הוכיח איזה טניסאי אדיר הוא, כשהביס בשמינית הגמר 3:6, 2:6, 3:6 את חואן מרטין דל פוטרו. הרבה כבר נכתב על הספרדי בן ה-30, בין היתר בבלוג הזה, אבל הוא ממשיך להפתיע פעם אחר פעם. בניצחון על דלפו והעלייה הראשונה בקריירה שלו לרבע גמר ווימבלדון, הראה פרר שהוא אחד הטניסאים הספרדים הגדולים בכל הזמנים (כמובן שהרבה אחרי רפאל נדאל) כשפשוט התעלל בנפיל הארגנטינאי בכל פרמטר אפשרי.

חוץ מהיותו קיר אנושי (8 שגיאות לא מחויבות) והיכולת שלו להגיע לכל כדור במגרש באמצעות עבודת רגליים מושלמת, פרר הציג משחק התקפי, אגרסיבי ולא נתן לדל פוטרו, הגבוה ממנו ב-20 סנטימטר, לנשום. פרר עלה לרשת הרבה, גיוון את המשחק שלו והראה החזרות עליהן כל טניסאי בעולם יכול רק לחלום, בדרך להפיכתו לספרדי השישי שמגיע לרבע הגמר באול אינגלנד קלאב מאז 1968 (אנדרס חימנו, מנואל אוראנטס, פליסיאנו לופס, רפאל נדאל וחואן קרלוס פררו עשו זאת לפניו). זה היה ללא ספק אחד המשחקים המושלמים בקריירה הנהדרת של הספרדי, שהוכיחה שעם עבודה קשה ונכונה אפשר להגיע להישגים גם בעשור הרביעי לחייך.

כמו פרר, גם אנדי מארי עלה לרבע הגמר בצורה נהדרת, כשעמד באחד המבחנים הקשים ביותר שלו בצורה נהדרת עם 5:7, 2:6, 3:6 על מארין צ'יליץ'. המדורג רביעי בעולם, שידוע כמי ששינוי בתנאים עלול להזיק לו מאוד, הצליח לשלוט במשחק מול הנפיל הקרואטי מתחילתו ועד סופו על אף שהוא נמרח על פני 24 שעות בשל הפסקות הגשם בלונדון.

מארי הצליח להוציא את כל העוקץ מהמשחק של צ'יליץ' והכתיב את קצב המשחק שהוא אוהב בצורה פשוט מושלמת. הבריטי השיג 16 אייסים ועצר את אחד המגישים האימנתיים בסבב על ארבעה בלבד. בנוסף, השליטה האבסולוטית בקצב המשחק עזרה למארי סוף סוף להשתחרר קצת וללכת על ווינרים גדולים, אפילו בפורהנד שלו שפתאום נראה כמו נשק יעיל: דבר שהוא לא כל כך עשה עד עכשיו בטורניר ויהיה חייב לבצע ובגדול כדי להמשיך להתקדם. או כמו שאמר טניסאי העבר טים הנמן: "הוא היה הרבה יותר אגרסיבי וזה סימן טוב וצעד נוסף בדרך לכיוון הנכון. מארי שיחק כאילו הוא רצה לנצח מהרגע הראשון. כשהוא אקטיבי ואגרסיבי, הוא משחק את הטניס הכי טוב שלו".

אין ספק שהמשחק בין מארי לפרר הוא הקרב המסקרן ביותר ברבע הגמר בווימבלדון השנה, בדיוק כמו שהיה ברולאן גארוס לפני קצת פחות מחודש, כשפרר ניצח בארבע מערכות. דווקא הפעם נראה שמארי מגיע כפייבוריט, בעיקר בזכות ההגשות שלו והעובדה שלפרר יהיה קצת יותר קשה להתמודד עם המגוון והכישרון של הבריטי על משטח מהיר ולא על החימר האיטי. גם פרר עצמו, ספק בלוחמה פסיכולוגית, אמר: "הוא הפייבוריט לנצח כיוון שהוא שחקן טניס יותר טוב ממני. אהיה חייב לשחק את הטניס הכי טוב שלי כדי לנצח אותו". בכל מקרה, יהיה מרתק לראות את המפגש בין שני הטניסאים (והמחזירים) הנהדרים הללו נאבקים בגרנד סלאם שני ברציפות.

קשה להאמין ששני המדורגים הבכירים שנותרו בווימבלדון לא יעלו לחצי הגמר. אם השלישי בעולם רוג'ר פדרר מגיע בריא והתגבר על הפציעה בגב, אין למיכאיל יוז'ני הרוסי מה למכור מולו. השניים נפגשו 13 פעמים בעבר, כשהשוויצרי מנצח בכל אחת ואחת מן הפעמים. מעבר לפערי היכולת העצומים ביניהם, יוז'ני פשוט לא מסוגל להתמודד מנטאלית עם המשמעות של לנצח את רוג'ר פדרר. בטח לא בגרנד סלאם. בטח לא בווימבלדון. כך שאם הרוסי ינצח את RF, כשהוא בריא כמובן, זו תהיה סנסציה ענקית. לא כמו רוסול מול נדאל, אבל סנסציה ענקית.

היריב של פדאקספרס בחצי הגמר צפוי ואמור להיות נובאק דג'וקוביץ'. ביכולת שהראה בשמינית הגמר הסרבי, שיחגוג מול פלוריאן מאייר שנה בדיוק לעלייתו למקום הראשון בעולם, אין טניסאי בעולם שיכול לעצור אותו ובטח שלא הגרמני הוותיק. נולה עדיף על היריב שלו בכל פרמטר (סרב, פורהנד, בקהנד, יכולת אתלטית וכל תכונה אחרת) ואמור לעלות בלי קשיים מיותרים לחצי הגמר.

באופן מוזר, נראה שההצלחה הגדולה של הטניסאיות הגרמניות הדביקה את הגברים במדינה. פיליפ קולשרייבר ופלוריאן מאייר הם שני טניסאים ותיקים שמסתובבים בסבב המקצועני כבר הרבה שנים. שניהם די כישרוניים, אבל ממש לא מהסוג שזוכה בתארי גרנד סלאם או משהו כזה. איכשהו לשניהם פתאום הכל התחבר פתאום ודווקא באותו טורניר הם הצליחו להגיע לרבע הגמר ולקבוע מיני היסטוריה כשלראשונה מאז 1997 יהיו שני גרמנים ברבע הגמר בווימבלדון (אז היו שלושה: בוריס בקר, מיכאל שטיך וניקולס קיפר).

עבור מאייר בן ה-28 מדובר ברבע גמר גרנד סלאם שני בקריירה וראשון מאז ווימבלדון 2004. מאייר רשם בשמינית הגמר ניצחון מרשים מאוד על רישאר גאסקה הצרפתי (3:6, 1:6, 6:3, 2:6), במה שאולי הייתה ההפתעה של שמינית הגמר כשגרמני משיג 14 אייסים ו-60 (!) ווינרים. מיד לאחר הניצחון, וכשנשאל על הפציעות שהיו לו בעבר ומנעו ממנו להתקדם, הפתיע מאייר כשאמר: "קשה לקרוא לזה פציעות, אני מתכוון שהצד המנטאלי הוא קשה לי מאוד. בטניס, היו לי שנים עם הפסדים קשים מאוד שגרמו לי להרגיש ממש לא טוב נפשית. אני ממש לא רוצה לדבר על התקופה הזו בקריירה שלי כי זה היה צד אפל וכאוב מאוד". מאייר אולי לא דיבר, אבל אין ספק שהוא התכוון למאי 2008, אז פרש מטניס למשך למעלה מחצי שנה.

מאייר, טיפוס די מיוחד ושונה שהחליט לא להשתתף באולימפיאדה כדי לא לשחוק את עצמו ("אני מכיר את הגוף שלי, לא אוכל לשחק חמישה שבועות ברציפות"), התייחס להצלחה הגרמנית כשאמר: "אני מאושר שקולשרייבר ואני סוף סוף מצליחים לפרוץ כך עד רבע הגמר בגרנד סלאם ולא רק הנשים, כמו תמיד. זה נהדר לטניס הגרמני, פשוט נהדר". הגרמני, שמחזיק ברפרטואר חבטות מרשים ומגוון, ככל הנראה לא ינצח את נובאק דג'וקוביץ' במה שצפוי להיות המשחק השני בקריירה שלו במגרש מספר אחת באול אינגלנד קלאב, אבל גם כך כדאי להכיר מעט יותר לעומק את הסיפור שלו ולנסות לשאוב השראה מטניסאי שמסתובב במשך שנים בין ה-40-50 הטובים בעולם ולפתע מצליח לפרוץ בגרנד סלאם.

1. האכזבה הכי גדולה בווימבלדון 2012 היא פטרה קביטובה. נכון שמריה שראפובה הודחה לפניה ובסך הכל לגיטימי יחסית להפסיד לסרינה וויליאמס, אבל הצורה שבה זה נעשה מאכזבת מאוד. הצ'כית בת ה-22 שוב הראתה איזה כישרון עצום יש לה, בעיקר במערכה השנייה כשהייתה השחקנית הטובה יותר על המגרש המרכזי ולא הייתה רחוקה מלהשיג שבירה במצב של 4:5 לטובתה. אבל איכשהו נראה שההפסד לסרינה, ששוב נהנתה מיום הגשות אדיר (13 אייסים), פשוט בא לקביטובה בטבעיות והיא לא ממש עשתה התאמות כדי לשנות את המשחק.

אפשר היה לראות כאילו קביטובה אומרת "אני בכל מקרה אפסיד לסרינה, אז מה זה משנה איך אשחק?". יותר מדי טעויות לא מחויבות ובחירות לא נכונות של חבטות, יותר מדי רגעים מתים וירידה חדה ברמה ובעיקר כניסה מאוחרת מדי למשחק ומעין אדישות שאפפה את הצ'כית הנהדרת. כך לא מתנהגת אלופה, אפילו כשהיא פוגשת את סרינה הנהדרת, והיא הייתה נהדרת. משהו בשפת הגוף של קביטובה פשוט לא היה שם וזה חבל כי זו כבר פעם שלישית השנה שהיא לא מביאה את הטניס שלה לשלבים המאוחרים.

2. על אף ההפסד לוויקטוריה אזרנקה שנה שנייה ברציפות ברבע גמר ווימבלדון, הוכיחה טמירה פאשק שהיא אחת מהשחקניות הכי מוכשרות מבין אלו שמתדפקות על דלת הכניסה לרמות הגבוהות ביותר. האוסטרית הקטנטנה (1.65 מטר) הצליחה להתמודד עם העוצמות האדירות של ויקה לאורך כל המשחק, לחבוט ווינרים מצוינים והציגה משחק של טניסאית מהטופ העולמי.

האוסטרית בת ה-21, שאימה היא צ'יליאנית ואביה הוא קנדי ממוצא הודי, שנולד בטנזניה וגדל בקניה (גם אתם איבדתם את זה?), הגיעה בנעוריה פעמיים לגמר גרנד סלאם לנוער בווימבלדון ובארצות הברית וב-2007 הגיעה לשמינית הגמר בפלאשינג מדו, אך מאז קצת התפספסה ודעכה. לאחרונה, וביתר שאת מאז הזכייה בטורניר איסטבורן שקדם לווימבלדון, היא חוזרת לעצמה ומציגה טניס פשוט נהדר. יהיה מעניין להמשיך לעקוב אחריה ולקוות שלא תיקח שוב כמה צעדים אחורה.

3. הדרבי הגרמני בין אנג'ליק קרבר לסבין ליזיקי היה כל מה שהובטח ואפילו מעבר לכך. הייתה שם דרמה, טניס מצוין, מהפכים, פרגון הדדי ומנצחת אחת ראויה מאוד. קרבר, המדורגת שמינית בעולם שניצחה 3:6, 7:6 (7), 5:7,, היא אולי הטניסאית הכי מפתיעה של השנה האחרונה. רק באוגוסט אשתקד היא הייתה מחוץ ל-100 הראשונה בעולם והציגה כישרון עצום ופוטנציאל, שפשוט לא הבשיל ונשאר ככישרון מבוזבז. מאז אליפות ארצות הברית בשנה שעברה, שם הפסידה בחצי הגמר לסמנתה סטוסור, קרבר (שהפכה ללהיט בניו יורק בגלל השם שלה, שמשמעותו הוא דוב אכפת לי באנגלית) מתפוצצת.

השנה, למשל, קרבר היא הטניסאית עם מספר הניצחונות הגדול ביותר בסבב, 45, ומקדימה את אגניישקה רדוואנסקה ו-ויקטוריה אזרנקה להן יש 43. ברגעים מסוימים במשחק שלה, הטניסאית בת ה-24 מקיל מראה ניצוצות של טניסאית גדולה. בעיקר בפורהנד הנהדר שלה ביד שמאל, אבל גם בבקהנד שנראה כמו פורהנד ביד ימין שמונחת עליו גם יד שמאל. קרבר גם אתלטית, מהירה ולא מוותרת על אף כדור, מה שזיכה אותה בכמה נקודות מול ליזיקי, שביצעה מספר מטורף של 50 שגיאות לא מחויבות ו-57 ווינרים. בנוסף למשחק שלה, לקרבר גם יש הגשה מיוחד מאוד עם יד שמאל, שזורקת את היריבה מחוץ למגרש. הבעיה שהסרב השני שלה לא מספיק עוצמתי בשביל הרמות האלה והיא עלולה לשלם על כך ביוקר.

טניס בוואלה! ספורט