בשבילם זה כבר נגמר

כמו זומבים לאחר ששרדו אזור מוכה אסון, נוסעים ברחובותיה של ורשה נהגים במכוניות שלחלונותיהן צמודים דגלי האדום-לבן של פולין. נבחרתם הלאומית הודחה כבר בשלב המוקדם, ובשיחות היומיום ממאנים תושבי העיר להתנחם לאחר ההשפלה של שלב הבתים. כל מי שבקי בהיסטוריה הפולנית יודע את חשיבות המילה "הונור" – כבוד, תו המאפיין אותה ובעל חשיבות מיוחדת עבור כל אזרחי המדינה. בתקשורת הפולנית ממשיכים לדרוש את פיטוריו של "אבי לוזון" שלהם, יו"ר ההתאחדות לכדורגל שחקן גז'גוז' לאטו, שמסרב ללכת הביתה. הוא טוען: "נתנו לשחקנים את כל התנאים, והעובדה שלא הצליחו היא בעיה שלהם, לא בעיה שלי".

מעבר למריבות הללו, ורשה, שמתכוננת למשחק הערב בין גרמניה לאיטליה, לא עושה רושם כעיר שמתעניינת יותר מדי ביורו. אמנם, בקרנות רחוב ועל הבתים ובשלטי חוצות ממשיכים לככב הספונסרים וכרזות הטורניר שמתנוססים בגאון, אך התחושה היא של הנגאובר, ולא אחרי מסיבה שמחה במיוחד. אמש הלכתי לצפות במשחק בין ספרד לפורטוגל בפאב "לולק" בגן על שם הגיבור הלאומי המרשל יוזף פילסודסקי. האווירה הייתה פולנית במיוחד – זרים כמעט לא נראו בקהל, ואלה שכן צפו בהתמודדות ישבו על נקניקיות, צ'יפס וכרוב כקינוח לבירה, כיאה למסורת המקומית. אווירת חו"ל תוכלו לחפש במקום אחר.

במחצית מיהרתי לשנות אווירה ויצאתי ל"סטרפה קיביציה" - רצועת האוהדים בתרגום ישיר מפולנית, אזור שיוחד לצפייה בצוותא במרכז ורשה בשדרות ירושלים (כן, כן, גם לפולנים יש). בכל הפרסומים של אופ"א והוועדה המארגנת נראו גאווה גדולה והצבעה מודגשת על הכיכר הענקית הנמצאת למרגלות ארמון התרבות, מונומנט מפלצתי שקיבלה האומה הפולנית במתנה משנוא נפשה יוזף סטלין והייתה מוכנה בקלות לוותר ולהרוס אותו. באזור הזה יש מקום ל-120 אלף צופים, זו הייתה אמורה להיות רצועת האוהדים הגדולה ביותר בהיסטוריה של אירועי הספורט ההמוני. ואכן, בשלושת משחקיה של הנבחרת הפולנית בשלב הבתים המקום כמעט התמלא לחלוטין. אמש, היו שם כ-25 אלף אוהדים בסך הכל, רבים מהם פולנים, אבל כאן, לפחות, היו גם אוהדים ממדינות אחרות ולא רק מאירופה, אלא גם מקנדה, שם הכדורגל הוא לא להיט גדול.

האווירה במקרה הזה הייתה של משחק כדורגל. הקהל היה פעיל והצטרף לשריקות הבוז ולקריאות העידוד שבקעו מרמקולי הענק הצמודים למסכים. לפני ההארכה, מיהרו רבים אל מאות בתי השימוש הציבוריים, אולי כמי שידעו כי לא יפסידו שום דבר ב-30 הדקות הבאות. בכניסה לאזור ניצב ביתן שבו ניתן היה להיצבע בצבע הנבחרות, ולא רק אלה שהתמודדו אמש. לא היה לכך ביקוש רב.

הערב יש חצי גמר מעניין נוסף, ממש כאן בוורשה. אופוריה? לא כאן. לפחות ביממה האחרונה, לא יצא להיתקל ביותר מדי אוהדים גרמנים ואיטלקים, ורק לקראת הצהריים ניתן לראות קבוצות קטנות של אוהדים מטיילות בעיר העתיקה, ביום שטוף שמש. יש להניח שההתרגשות במגרש תהיה גדולה הלילה, אבל ממש לא בטוח שזה מה שיקרה מחוץ לאצטדיון.

בנימה אישית, נטיית הלב שלי תמיד עם האנדרדוג. הפעם זו איטליה. ניצחון שלה יפריך סופסוף את ההגדרה המפורסמת של גארי ליניקר לכדורגל: "משחק של 22 שחקנים שרודפים אחרי כדור במשך 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים".

הערב (21:45, ערוץ 10 וספורט1 HD): גרמניה-איטליה

ספרד באופוריה מההעפלה לגמר

יורו 2012 בוואלה!