סליחה על הבוטות, אבל כבר מזמן לא ראינו 90 דקות משעממות יותר. נתון סטטיסטי שמציגה אופ"א באתרה נקרא "הזדמנויות גדולות" (big chances בשפת המקור). לא ממש ברור כיצד מגדירים שם הזדמנות גדולה, אבל אחרי ששריקת הסיום גאלה אותנו מהייסורים, היה די ברור מה יהיה רשום בפרמטר זה. 0:2 לספרד. יכול להיות שהיה כדאי לכתוב 1:2 ולייפות מעט את המציאות הצרפתית העגומה, בזכות הכדור החופשי של יוהאן קבאיי שאילץ את איקר קסיאס לבצע הדיפה לקרן, הכדור הצרפתי היחיד שמצא את המסגרת. אבל זה לא משנה את העובדה שצפינו במשחק בין נבחרת ששכחה לחלוטין לשם מה קיים הכדורגל לבין נבחרת כנועה ותבוסתנית שוויתרה על ההתמודדות מראש. על הנייר, זה היה אמור להיות הלהיט של רבעי הגמר. בפועל, עדיף לחזות בליגה הנורבגית השניה. יש שם הרבה יותר אקשן.
המערך הספרדי ללא חלוץ הגיע אתמול לשפל המדרגה. במשחק הפתיחה מול איטליה, אולי בגלל שספרד לא היתה בעמדת יתרון, הוא לא פגע בנכונות לייצר מצבי הבקעה. זה לא תמיד הלך, אבל הניצוץ היה שם. שישה קשרים בהרכב אינם דבר פסול, כפי שהוכיח לא רק פפ גוארדיולה בברצלונה, אלא גם לוצי'אנו ספאלטי ברומא. אבל אצל ספרד, הן לפני השער של צ'אבי אלונסו ובמיוחד אחריו, המוטו היה אחזקת כדור למען אחזקת כדור. היעדר חלוץ ייעודו לתת לקשרים המון שטחים פנויים כדי לפרוץ לרחבה ולהחליף מקומות, אולם בשלבים רבים של המשחק ניכר היה כי ארבעה שחקני ההגנה של צרפת שומרים על אוויר. כאשר הכדור הגיע לרגליים ספרדיות, אף אחד לא התנדב לעשות תנועות לעומק. התמסרות אינסופית במרכז המגרש היא סוג של משחק בונקר, ומול יריבה אנמית כמו צרפת הדבר גרם להרס מוחלט של השואו.
רגרסיה ספרדית
צ'אבי אלונסו אמנם הבקיע צמד במשחקו ה-100 במדים הלאומיים ומגיעות לבאסקי הנהדר ברכות, אבל בפועל היה לו משחק חלש בסטנדרטים שלו. אולי המוסר הטוב ביותר לטווחים ארוכים, הוא איבד יותר מדי כדורים, במיוחד במחצית הראשונה. השחקן החשוב ביותר מבחינת חשיבה חיובית בספרד תמיד היה אנדרס אינייסטה. זה לא מקרי שהוא בנה את המהלך שהוביל לשער במסירה לג'ורדי אלבה, אבל לאחר מכן גם "סן אנדרס" התמכר למסירות רוחב ואיבד חשק להסתכל לעבר שער היריבה. רק עם כניסתם של פדרו וסנטי קאסורלה, החשק הזה הופיע במקצת, והם אלה שאירגנו את הפנדל בתוספת הזמן. הוא לא פיצה אותנו אפילו טיפה על בזבוז הזמן.
ספרד, שהשיגה ארבעה ניצחונות של 0:1 בשלב הנוקאאוט במונדיאל, כמו גם מכונת הטיקי טאקה של ברצלונה, מואשמות לעתים במשחק לא תכליתי. בדרך כלל טענות אלה לא צודקות. מסירות סבלניות במרכז המגרש יכולות להיות מהנות מאוד, כאשר קבוצה מחכה להזדמנות לפרוץ הגנה וניתן לחזות בתנועה בלתי פוסקות של שחקנים ללא כדור שנועדו לייצר חורים. בארסה וספרד תמיד היו טובות בזה, ולא רק הן. שימו לב במיוחד לתנועה ללא כדור מצד כל שחקני החוד של ארגנטינה בשער 25 המסירות המפורסם נגד סרביה במונדיאל2006. זהו כדורגל אמנותי במיטבו. אצל ספרד, תנועה זו לא היתה קיימת אתמול. אם לא נתייחס למשחק הלא רלוונטי מול אירלנד החלשה, אפשר לראות נסיגה ברורה בנכונות הספרדית לתקוף, מאיטליה דרך קרואטיה ועד למשחק העלוב אתמול. אם מגמה זו תימשך, תהיה פורטוגל פייבוריטית בחצי הגמר.
סיבה לדאגה לארסן ונגר
באשר לצרפת, הרי שהיא התאיידה מהטורניר. טקטיקה פחדנית עם שני מגנים ימניים, היעלמות מחודשת של פרנק ריברי ברגע האמת והיעדר מנהיגות הם רק חלק מהסיפור. הבעיות החברתיות בסגל, עליהן דווח בימים האחרונים, ניכרו היטב על המגרש. עצוב במיוחד מבחינת אוהדי הטריקולור היה לראות את כוכב הקישור החדש יאן מ'ווילה יורד לחדר ההלבשה מבלי ללחוץ יד לאוליבייה ז'ירו שנכנס במקומו. הוא אפילו לא הסתכל לכיוונו. זה גם מסר קשה לעיכול מבחינתו של ארסן ונגר, כי ז'ירו ומ'ווילה אמורים לשתף בעונה הבאה פעולה באיצטדיון האמירויות. ונגר התבטא אתמול לפני המשחק שהוא מאמין בסיכויי צרפת כי הספרדים רחוקים משיאם. הוא צדק בכל הקשור ליריבה, אבל נבחרתו שלו לא הופיעה למשחק, וכעת ממש לא ברור אם לורן בלאן רוצה להמשיך בתפקידו.
הפעם פירלו באמת משחק, רוי
רוי הודג'סון הצליח לעשות מעצמו צחוק במסיבת העיתונאים בעת פרסום הסגל האנגלי, כאשר ניסה להסביר את הכללתו של אלכס אוקסלייד צ'מברליין. "ראיתי מהיציע באצטדיון האמירויות, במשחק בין ארסנל למילאן, כיצד הוא התמודד היטב עם פירלו ואמברוסיני", אמר המאמן הלאומי, וטעה פעמיים. אולי אפשר לסלוח להודג'סון כי שכח שמאסימו אמברוסיני החמיץ את המשחק בגלל כרטיסים צהובים, אבל להזכיר את אנדראה פירלו כשחקן מילאן בעונה החולפת? זה היה קצת יותר מדי עבור התקשורת, אבל אפשר למצוא תירוץ עבור המנג'ר.
אחרי שבילה עשור במדי הרוסונרי, נשאר פירלו, בתת-מודע של רבים, השחקן האולטימטיבי שלה. זה נכון אפילו יותר לגבי נבחרת איטליה, שחיה ונושמת לפי הפליימייקר הנסוג שלה. פירלו הוא הסקוואדרה אזורה ביורו 2012. הוא מנהל את הכל, והיה לו חלק ישיר בשלושה מארבעה השערים שהבקיעו האיטלקים. אם תצליח אנגליה להצר את צעדיו, היא תעשה יותר ממחצית מהעבודה בדרך לחצי הגמר. לאנגלים כדאי להתבונן היטב במחצית השניה של קרואטיה מול האיטלקים כדי לקבל רעיונות אפשריים.
החלום של פארקר
האיש שיצטרך ליישם רעיונות אלה הוא לא אוקסלייד צ'מברליין אלא סקוט פארקר, שמגשים הקיץ חלום. פארקר בן ה-31 מעולם לא נכלל בסגל אנגליה לטורנירים הגדולים וארבע הופעותיו הראשונות במדים הלאומיים נפרסו באופן מדהים על פני שמונה שנים, כאשר ייצג ארבע קבוצות שונות: צ'רלטון, צ'לסי, ניוקאסל ו-ווסטהאם. עכשיו, אחרי עונת בכורה טובה בטוטנהאם, הוא זוכה לחוות את הדבר האמיתי, 10 שנים אחרי שישב על הספסל באליפות אירופה לנבחרות צעירות בשווייץ וצפה בפירלו מנצח את אנגליה 1:2 בשלב הבתים. הסגל של המאמן דייויד פלאט כלל אז בין היתר, את גארת בארי, ג'רמיין ג'ינאס, ג'רמיין דפו ופיטר קראוץ', אבל סיים במקום האחרון בבית. פארקר לא קיבל הזדמנות, אך הערב הוא דמות מפתח לכל דבר.
בימיו בבית הספר, אהב פארקר לשחק אותה פול גסקוין ורצה להיות דומה לו. בפועל, הוא התפתח להיפך המוחלט של גאזה. שחקן נטול ברק ומעט צפוי, אך יעיל ויציב במיוחד. קשה לצפות ממנו לשואו אדיר, אבל כל מאמן יכול לסמוך על התפוקה שלו בעיניים עצומות. שיתוף הפעולה בינו לסטיבן ג'רארד הוא נקודת החוזק של האנגלים, ולמאבק שלהם מול פירלו ודניאלה דה רוסי תהיה השפעה עצומה על התוצאה.
הבטחון העצמי של הארט
גם לג'ו הארט, מועמד בכיר לתואר השוער המצטיין של הטורניר, עשוי להיות חלק קריטי מאוד. היום מצחיק להיזכר שפאביו קאפלו התלבט לגבי האיש בין הקורות במונדיאל לפני שנתיים ובחר ברוברט גרין, ואז בדייויד ג'יימס. הודג'סון אמר כי הכרעה בפנדלים היא לא פחות מ"טראומה לאומית" עבור האנגלים, שהפסידו עד כה בחמש משש התמודדויות כאלה. להארט דווקא יש ניסיון חיובי בנושא. באליפות אירופה לנבחרות צעירות ב-2009, הוא גבר בדו קרב על שבדיה בחצי הגמר ואפילו כבש פנדל בעצמו. ביטחון עצמי שלא יודע גבול הוא אחד הנכסים הגדולים ביותר של שוער סיטי, ובימים האחרונים הוא לא מהסס לספר לכל מי שרוצה לשמוע עד כמה הוא רוצה לבעוט פנדל גם הפעם, ואיך הוא מתכנן להוציא את הבועטים משיווי משקל, כולל שחזור רגלי הספגטי המפורסמים של ברוס גרובלאר. ג'אנלואיג'י בופון אמר השבוע שהאנגלי עשוי להפוך לשוער הטוב ביותר בעולם. אין שום ספק לגבי הפוטנציאל, ואיש לא יופתע אם הארט יעשה הערב צעד נוסף לעבר המטרה.
