שישה שערים כבשה נבחרת ספרד בשלב הבתים - יותר מכל נבחרת אחרת. חמישה מהם הגיעו במשחק פתוח, כתוצאה מהנעת הכדור המפורסמת של אלופת אירופה. בדיוק באותו מתכון פרצה ספרד את המגננה הצרפתית המוזרה ברבע הגמר, בתוספת שכלול נוסף - פריצה של המגן ושער בנגיחה של צ'אבי אלונסו. הקשר האלגנטי עוד הספיק להשלים צמד נדיר (עשה זאת רק במשחק ידידות נגד ארגנטינה ב-2009) עם פנדל בתוספת הזמן וחגג בסטייל את הופעתו ה-100 במדי הנבחרת, שלשם שינוי לא נעצרה הפעם ב-0:1. מי אמר שספרד כבר לא מסוגלת להפתיע?
***
"אנחנו משעממים? אני חושב שזה מגיע רק מכיוון האנגלים שלא מבינים את הסגנון האסתטי והיעיל הזה", התייחס ג'ורדי ז'יל, כתב העיתון 'ספורט', לטענות לפיהן ספרד משחקת כדורגל מתיש. "שהם ימשיכו לקרוא לנו משעממים, ואנחנו נמשיך לקרוא להם לצלם את החגיגות שלנו. מי שרואה את המשחקים של ספרד חושב אחרת לגמרי. בכל פעם יש משהו חדש, ואני בטוח שהנבחרת עוד תעלה הילוך לקראת משחקי ההכרעה". אפשר להבין את הטרוניות לגבי הקצב האיטי של האלופה, אך מנגד גם את ההתגוננות הספרדית. המסירות הקצרות של צ'אבי ואנדרס אינייסטה במחצית הראשונה היו מלאכת מחשבת, הכדרורים של דויד סילבה מסחררים את המגנים ולמסירות הארוכות של צ'אבי אלונסו אין תחליף. הם עושים הכל בסבלנות אין קץ, עם הגנה יציבה באופן מרשים למדי ותוך כדי שליטה מוחלטת בנעשה על המגרש. גם כאשר הכדור לא ברגליים שלהם. אז את מי זה מתיש? בעיקר את הקבוצה היריבה. ממש לא את הקהל.
"באנו רק כדי לראות את ספרד, לא משנה נגד מי", מסביר ריצ'י, שעשה את הדרך מלבנון לדונייצק. "זו תופעה יוצאת דופן - בדיוק כמו ברצלונה. הכדורגל שלהם שובה עין, וזאת גם הסיבה בגללה יש כאן במשחקים שלהם אוהדים ממדינות שונות. מבחינתי זו חוויה מיוחדת במינה". המספרים מגבים את ההתבטאויות מצד העיתונאים והאוהדים. בשלב הבתים ספרד בעטה לשער 20.3 פעמים (רק צרפת הייתה שווה לה, עד המפגש הישיר ברבע הגמר), החזיקה בכדור יותר מ-70 אחוזים מהזמן והשלימה פי שניים מסירות במשחק מכל נבחרת אחרת, כשבמקביל גם ספגה פחות מכל היתר. קילינג אינסטינקט? עם דויד וייה במונדיאל הם הסתפקו ב-0:1 בדרך אל התואר. בלעדיו, אפילו בהילוך ראשון, הייתה רביעייה נגד אירלנד ושניים לרשת צרפת המלחיצה. גם את הקוף ההיסטורי הזה מול הטריקולור הורידה אלופת אירופה מהגב. וכמו שאמר אחד האוהדים האוקראינים ביציאה מהמגרש: "כולם מנסים לנצח אותם בכדורגל, אבל הספרדים בכלל משחקים שחמט".
***
בשנתיים האחרונות ניסו בצרפת להשמיץ את הספורטאים הספרדים והחלו לטעון שאת ההצלחה הגדולה שלהם הם חבים לשימוש בסמים. באחת מתכניות הסאטירה אף הקרינו מערכון בו איקר קסיאס חותם על חוזה חדש עם עט דמוי מזרק. "זו המדינה היחידה שמאמינה בגיבורי על", גיחכו באותה תכנית על קסיאס, רפאל נדאל ואלברט קונטאדור. את הנקמה הגישו צ'אבי אלונסו וסרחיו בוסקטס האנשים הכי רחוקים מדמות הגיבור. את תפקיד הנבל הפעם מילא לורן בלאן, שקיבל מאיתנו לא מעט מחמאות בתחילת הטורניר, אך הפעם ויתר מראש על אפשרות להיאבק בספרד ואיפשר לה להניע את הכדור עוד אובדן הכרה של שחקניו. ההימור על התקפות מתפרצות והתגוננות בסגנון שוויץ מודל 2010 או קרואטיה מודל 2012, התברר בסופו של דבר כהימור מוטעה. צרפת, על אחת כמה וכמה בהרכבה הנוכחי, לא מסוגלת לעטות על עצמה מסכה שכזו.
מאז נכנס בלאן לתפקיד, צרפת מעולם לא רשמה פחות מ-49.3 אחוזי החזקה בכדור. במחצית הראשונה מול ספרד, הנתון העגום שלה עמד על 34.9 אחוזים בלבד, עם איום בודד על השער (כדור חופשי גבוה של קארים בנזמה). לאחר ההפסקה הצרפתים כבר ניסו לחזור לסגנון שלהם ואפילו הניעו לרגעים את הכדור כמו שעשו היטב נגד אנגליה, אך זה היה מאוחר מדי, על אף הנתונים המעודדים בכל הקשור להחזקת הכדור (45:55 לספרד בסיום). המחצית הראשונה הציגה את מה שהיה, המחצית השנייה הדגימה את מה שיכול היה לקרות. גם בדקות בהן צרפת השתפרה, הספרדים המחושבים שידרו שליטה מוחלטת בכל מה שקורה סביבם. שער שוויון לא היה לרגע באוויר. "הנבחרת הזו הייתה שווה לפחות חצי גמר, אלמלא הרפיון המרגיז נגד שבדיה", משוכנע העיתונאי ז'רום טובול. "אולי אם היינו משחקים בסגנון הרגיל במחצית הראשונה, הדברים היו נראים אחרת. יש פוטנציאל גדול בנבחרת לקראת 2016, אבל כרגע הפערים עדיין מורגשים. יכול להיות שבעוד ארבע שנים צרפת תהיה ספרד החדשה".