גיורגוס סמאראס היה נרגש במיוחד אחרי ה-0:1 על רוסיה, שהעלה את יוון לרבע גמר יורו 2012 וכשהתייצב מול המיקרופונים, הוא אפילו לא ניסה להסתיר את תחושותיו: "אנחנו 22 השחקנים, הצוות המקצועי, הצוות הרפואי, כולם, לא משחקים בשביל עצמנו ולא בשביל הנבחרת. אנחנו משחקים בשביל 11 מיליון אנשים ביוון שרק מחפשים סיבה לחייך ולחגוג. אנחנו שמחים שנתנו להם סיבה בניצחון על רוסיה".
החלוץ התייחס כמובן לכלכלה היוונית המתפוררת שהרסה את חייו של האזרח הפשוט שמחפש ומוצא נחמה בנבחרת הכדורגל שלו. זה בעצם סוד הקסם של יוון מודל 2012. נבחרת מחויבת ולוחמנית שמשחקת למען מטרה נעלה יותר ויודעת שעליה לתת אקסטרה כדי שהאזרחים יוכלו ולו למספר רגעים להסיח את דעתם מהמצב הכלכלי הקשה. כשאמירה כזו באה דווקא מסמאראס, כדורגלן שעזב את יוון בגיל 17 ומעולם לא שיחק בליגה המקומית, שחקן שבחר לייצג את יוון ולא את אוסטרליה בה נולד אביו, אפשר להבין את עוצמות הרגש והמחויבות בנבחרת של סנטוס. להבין ולקנא.
גאורגיוס קראגוניס, הקפטן הנצחי בן ה-35 והאיש שכבש את שער הניצחון מול רוסיה בהופעה ה-120 שלו בנבחרת, הפך לגיבור הלאומי ביוון. אלא שדווקא סמאראס, למרות שעדיין לא כבש או בישל באליפות, הוא השחקן הכי משמעותי וטוב במערך של סנטוס. הוא האיש שעושה את ההבדל בין יוון אפורה והגנתית, לנבחרת מעוררת כבוד שכיף להזדהות איתה.
לסמאראס יש מגוון תכונות שהופכות אותו לשחקן ייחודי. למרות גובהו (1.92 מטר), יש לו שליטה נהדרת בכדור, דריבל מצוין, יכולת מסירה טובה וראיית משחק. הוא טוב במשחק עם הגב לשער ומסוכן גם כשהוא מגיע עם הפנים. לכן, סנטוס אוהב יותר להשתמש בו כשחקן כנף שמאל. ביוון מספרים שהמאמן הפורטוגלי מכנה אותו: "קיצוני בגוף של חלוץ".
יוון של סנטוס משחקת באופן קבוע בשיטת 4-3-3, שעברה לא מעט שינויים קוסמטיים במהלך האליפות. במשחק הפתיחה מול פולין (1:1), גקאס היה החלוץ המרכזי בעוד ניניס וסמאראס שיחקו באגפים. בהפסד לצ'כיה (2:1), סמאראס הוסט למרכז, כשמצדדיו פתחו סלפיניגידיס ופורטוניס. מול רוסיה, כשיוון באה עם הגב לקיר והייתה חייבת ניצחון, סנטוס הימר בפעם הראשונה על שלישיית חוד אמיתית וזה השתלם לו.
סמאראס היה איש המפתח. במחצית השנייה, כשיוון חיפשה לשמור על היתרון, הוא היה האיש שנתן להגנה אוויר. היכולת שלו להחזיק בכדור ולהוביל התקפות לבד תסכלה את הרוסים שנאלצו שוב ושוב לעצור אותו בעבירות. כך קיבלנו יוון אחרת. לא כזו שרק מתגוננת, אלא נבחרת מסוכנת שמסוגלת לעקוץ בהתקפות מתפרצות. איזה הבדל לעומת החבורה המשמימה והמגעילה של יורו 2008 ומונדיאל 2010.
גם ברבע הגמר מול גרמניה, לסמאראס יהיה תפקיד מרכזי. הוא יצטרך לעזור בסגירה על ג'רום בואטנג ותומאס מולר ובמקביל לנסות להוציא את הנבחרת שלו קדימה. "מעט מאוד שחקנים יוונים יודעים להחזיק כדור כדי לעזור לחלק ההגנתי וגם להוביל מהלכי התקפה כמוהו", אומר עיתונאי יווני שנמצא באליפות. "הוא השחקן הכי מוכשר מבין שחקני ההתקפה של יוון".
החיסרון הגדול של סמאראס בא לידי ביטוי בסיומת. סמאראס צריך לשחק לצד סקורר טבעי שכן המספרים שלו לא מחמיאים בלשון המעטה. אשתקד כבש ארבעה שערי ליגה בלבד בסלטיק ובעונה שלפניה הסתפק בשלושה. גם בנבחרת הוא מחזיק במאזן לא מחמיא של שבעה שערים ב-57 הופעות שנמשכות על פני למעלה משש שנים. האחרון ביניהם, אגב, הובקע לפני שמונה חודשים. שער אחר נכבש לרשת נבחרת ישראל במוקדמות מונדיאל 2010.
זו כנראה הסיבה העיקרית לפיה החלוץ בן ה-27 לא משחק בקבוצה גדולה יותר מסלטיק. סמאראס התפתח במדי הירנביין ההולנדית ובינואר 2006, מנצ'סטר סיטי שילמה תמורתו שישה מיליון ליש"ט. היווני לא מצא את מקומו בפרמיירליג האנגלית וכעבור שנתיים הושאל לסלטיק, שרכשה בהמשך את כרטיסו.
בשנים האחרונות נקשר שמו לא אחת במעבר לליגה גדולה יותר. יובנטוס התעניינה בו לפני כשנה וחצי ובקיץ האחרון הוא היה על סף מעבר לסנט אטיין הצרפתית, אבל בסופו של דבר בחר להמשיך אצל הבויז. למרות עליות וירידות ביכולת שלו, ולמרות שבמהלך העונה האחרונה ספג המון ביקורות מפרשנים ושחקני עבר, סמאראס הוא אחד השחקנים האהובים על הקהל בסלטיק פארק.
לא בטוח שההופעה המוצלחת ביורו היא זו שתגרום לקריירה של סמאראס לנסוק, אבל היא בהחלט שיקמה את המוניטין של נבחרת יוון שכל נהנינו לשנוא בשנים האחרונות. "עכשיו אנחנו בין שמונה הטובות באירופה, השגנו את המטרה הריאלית ולא אכפת לנו את מי נפגוש. אנחנו רק רוצים ליהנות ואי אפשר לדעת מה יקרה. אם נעלה עוד שלב, זה יהיה חלום, אבל אי אפשר להשוות את הנבחרת הזו לנבחרת של 2004", סיכם החלוץ.
הטיפ של הסקאוט: אחרי ההפסד של ישראל בגרמניה, אלי גוטמן הבטיח נבחרת "שהעם יהיה גאה בה", תוך שהוא מכיר במשבר האמון שנוצר בין הקהל לנבחרת. הבעיה היא שלא בטוח שכל שחקני הסגל שלו מוכנים לאותה מחויבות והקרבה שאנחנו רואים בטורניר הזה מיוון.
כשפאולו בנטו פרסם את סגל פורטוגל ליורו, שם מפתיע אחד בלט מעל כולם: נלסון אוליביירה מבנפיקה, ילד בן 20 שבסך הכל שיחק בעונה האחרונה 12 משחקי ליגה הוא זה שזומן כגיבוי לחלוצים הלדר פוסטיגה והוגו אלמיידה. בנטו מיהר להסביר: "יש לו תכונות שונות מהחלוצים האחרים שלנו ואנחנו מאמינים בו. הוא העתיד של הנבחרת".
ההחלטה של בנטו היא הכל חוץ מגימיק. המאמן העניק לאוליביירה שלוש הופעות כמחליף (75 דקות בסל הכל), בעוד הוגו אלמיידה, שחקן מנוסה בן 28 עם רקורד של 42 הופעות בנבחרת, עדיין לא ראה ולו דקה אחת. ככה בונים חלוץ עתידי.
בטורנירים הגדולים האחרונים התרגלנו לראות נבחרות פורטוגליות בהן שחקני הקישור היצירתיים נותנים את הטון. די להזכיר את רוי קוסטה, לואיס פיגו, סימאו, דקו וכמובן את כריסטיאנו רונאלדו. זאת לעומת שרשרת "מספרי תשע" שהשפיעו הרבה פחות על המשחק כמו נונו גומש, הלדר פוסטיגה, ליידסון ואפילו פדרו פאולטה.
פורטוגל מודל 2012 בנויה באותה צורה בדיוק. מיגל ולוסו וראול מיירלש נותנים את הבלאנס בקישור האחורי, ז'ואאו מוטיניו הוא הפליימייקר ואילו נאני ורונאלדו מקבלים חופש פעולה לעשות ככל העולה על רוחם. תפקידו של פוסטיגה הוא להפריע כמה שפחות לשני הסטארים שמצדדיו ולפנות להם שטח. שערים יהוו רק בונוס.
אלא שדווקא הזימון של אוליביירה יכול ללמד על שינוי עתידי. מדובר בשחקן גבוה, חזק ומהיר, שבפורטוגל מנבאים לו עתיד מזהיר. הפריצה הגדולה שלו הגיעה באוגוסט אשתקד. אוליביירה, שסיים עונת השאלה לא רעה בפאסוס פריירה, כבש ארבעה שערים ועזר לפורטוגל לסיים במקום השני במונדיאל עד גיל 20, טורניר אותו סיים כסגן מלך השערים.
בקיץ חזר לסגל של ז'ורז'ה ז'סוס ולא הרבה לשחק. את העונה הוא סיים עם שני שערים בגביע ועוד אחד גורלי בשמינית גמר ליגת האלופות מול זניט. למרות זאת, בנטו הבין שגם בטורניר גדול יש מקום לקחת פוטנציאל עתידי, לתת לו להתנסות ובכך להכין אותו טוב יותר להמשך. המהלך, אגב, התקבל בשבחים: "יש לאוליביירה עתיד מבטיח, אין לי ספק בכך", החמיא לו רוי קוסטה, המנהל הספורטיבי של בנפיקה. "הוא יהיה שחקן מצליח בעולם הכדורגל". פאולטה הוסיף: "לא הייתי מופתע מהזימון שלו. הוא שחקן צעיר ומוכשר עם עתיד ורוד ומגיעה לו ההזדמנות".
בעונה הבאה אוליביירה כבר מתוכנן להיות שחקן משמעותי יותר במדי בנפיקה כשבמקביל, באירופה דיווחו כי השחקן נמצא תחת מעקב של צ'לסי וברצלונה. ימים יגידו האם אכן מדובר בדבר הבא בכדורגל הפורטוגלי, אבל אם הפוטנציאל יתממש, בנטו יוכל לקחת לעצמו לא מעט קרדיט.
הטיפ של הסקואט: 12 מ-16 הקבוצות בליגת העל בעונה שעברה החזיקו לפחות חלוץ זר אחד בסגל. למרות זאת, ברשימת 20 הכובשים המצטיינים היו רק שני חלוצים זרים (אזורוב ושצ'פוביץ'). לא חבל?
