אין ספק שהטענה שתועלה כאן צפויה לעורר מחלוקת לא קלה, כך שזה הזמן להצהיר מראש, ובאופן חד משמעי - איש לא הולך להגיד כאן שזינאדין זידאן היה שחקן גרוע או בינוני. זידאן היה שחקן מצוין, כוכב אמיתי, וזה בכלל לא נתון לוויכוח. עם זאת, לא פעם נשמעו אמירות לפיהן הוא השחקן הטוב ביותר בכל הזמנים, או אחד הגדולים בהיסטוריה, או גאון ששינה את פני המשחק, וזה כבר מוגזם באופן קיצוני. עד כדי כך קיצוני, שאפשר לומר כי זידאן הוא השחקן הכי אוברייטד בתולדות הכדורגל. עם כל הכבוד הראוי ויש המון כבוד, שלא תטעו לרגע הוא מעולם לא היה השחקן הטוב בעולם ברגע נתון כלשהו במהלך הקריירה. מבחינתי, אין לו מקום ברשימת 30 השחקנים הטובים בכל הזמנים. מה לעשות - הוא לא ראוי להיות אפילו בנבחרת צרפת של כל הזמנים, שם שמור מקומו של מישל פלאטיני בפער עצום לפניו, וגם ז'אן טיגאנה ואלן ז'ירס צריכים להיות לצדו. ועוד לא דיברנו על ריימון קופה. אותו, לצערי, לא יצא לי לראות בפעולה.
תקשורת, דהיינו יחסי ציבור, מסוגלת לחולל פלאים. לעתים תכופות נוטים אנשים "לזכור" דברים שלא היו מעולם. אלה שלא צפו במונדיאל 98, ואפילו חלק ניכר מאלה שחוו את הטורניר, סבורים בטעות שזה היה גביע העולם של זיזו. בפועל, עד הגמר הוא היה השחקן הגרוע והמזיק ביותר של צרפת. אחרי ניצחון על דרום אפריקה, הורחק זידאן מול סעודיה בגלל דריכה על קפטן היריבה פואד אמין. הוא הושעה משני משחקים, כך שבשמינית הגמר נאלצו הצרפתים להסתדר מול פרגוואי בלעדיו. ברבע הגמר היה זידאן חלש בתיקו המאופס מול איטליה, בחצי הגמר הקישור הקרואטי היה עדיף, ורק ליליאן טוראם, בשני השערים הבודדים שלו במדים הלאומיים, מנע הדחה. המגן הימני, שהצטיין בכל המשחקים, הוא הגיבור האמיתי של הזכייה.
בגמר מול ברזיל זה היה, כמובן, סיפור אחר לגמרי. זיזו הוכיח את עצמו כווינר במשחק החשוב מכולם, בזכות שתי נגיחות לרשת במחצית הראשונה. זה לא הופך אותו לאיש הטורניר. אחרי הכל, גם מארקו מטראצי הבקיע בגמר המונדיאל. פאולו רוסי כבש שש פעמים בדרך לזכייה של איטליה בגביע העולם לפני 30 שנה, אבל אף אחד לא יכלול אותו ברשימת החלוצים הטובים אי פעם. אפילו מריו קמפס, שהביא את גביע העולם הביתי לארגנטינה, לא יהיה שם. תרומת שניהם להצלחת נבחרותיהם הייתה גדולה פי עשרות מונים מזו של זידאן ב-1998.
יורו 2000 היה ללא ספק הטורניר שלו. בהזדמנות זו זידאן באמת היה השחקן המצטיין לכל אורכו, והגיע לשיאו ברבע הגמר מול ספרד ובחצי הגמר נגד פורטוגל, אם כי שער הניצחון שלו הובקע בפנדל. אבל בואו נעמיד את הדברים בפרופורציות. זיזו כבש שני שערים בשישה משחקים בדרך לזכייה. 16 שנים קודם לכן, הרשית פלאטיני תשע פעמים בחמישה משחקים. שער הניצחון שלו בהארכה מול פורטוגל הובקע ממשחק שדה, אחרי פריצה סוחפת של טיגאנה. בהשוואה זו מנצח נשיא אופ"א הנוכחי שוק על ירך, ואנחנו מדברים על הטורניר הגדול בחייו של זיזו. כוכב גדול? בהחלט. אחד הגדולים אי פעם? בשום אופן לא. אגב, בסך הכל הבקיע פלאטיני בנבחרת 41 שערים ב-72 משחקים, המאזן של זידאן עומד על 31 שערים ב-108 משחקים.
הכסף לא קובע
זה נכון שזיזו נכנס ב-2001 להיסטוריה כשחקן היקר ביותר, כאשר נמכר מיובנטוס לריאל מדריד תמורת כ-65 מיליון יורו. מצד שני, עובדה זו יש לזקוף בעיקר לזכותו של לוצ'אנו מוג'י, המנכ"ל הכל יכול של הגברת הזקנה שהיה אמן נדיר בשוק ההעברות. זידאן הגיע ליובה תמורת מיליונים בודדים, אחרי שגילה יכולת ירודה מאוד ביורו 96. הוא הצטרף לקבוצה שזכתה בעונה לפני כן בליגת האלופות ונחשבה לאחת הטובות בעולם. עם זיזו הזכייה בצ'מפיונס ליג לא שוחזרה, כאשר יובה הפסידה לדורטמונד ולריאל בשני גמרים עוקבים. בשנתיים האלה לפחות זכתה יובנטוס באליפות איטליה, אך בשלוש העונות האחרונות של זיזו בטורינו גם זה לא קרה.
סביר להניח שאת ההחלטה למכור אותו קיבל מוג'י בתחילת עונת 2000/01, כאשר זידאן ספג כרטיס אדום על נגיחה בפניו של מגן המבורג, יוכן קינץ, בליגת האלופות והושעה מחמישה משחקים. בעוד הצרפתי לא תמיד סיפק את הסחורה על הדשא, מחיר השוק שלו נסק בזכות ההמולה התקשורתית סביב הופעתו באליפות אירופה. פרויקט הגלאקטיקוס של לוס בלאנקוס כמעט חייב אותם לשלם סכומים מטורפים על הכוכבים המצטרפים על מנת לייצר כותרות גדולות ככל הניתן מדי קיץ. מוג'י ניצל זאת עד תום.
את ההון ממכירת זיזו השקיע מוג'י בפאבל נדבד, שעלה בסך הכל 41 מיליון יורו כאשר הגיע מלאציו. הצ'כי היה טוב ויעיל הרבה יותר, ויחד עם שתי רכישות קריטיות נוספות, ג'יג'י בופון וטוראם, זכתה יובנטוס בארבע אליפויות בחמש השנים הראשונות ללא זידאן, עד שהורדה לליגה השנייה במסגרת פרשת קלצ'ופולי. נדבד אמנם "בסך הכל" צ'כי, ולא יכול להתפאר בתארים של זיזו בזירת הנבחרות, אבל אני מעדיף אותו בכל מצב ובכל תנאי על פני הכוכב הצרפתי. נדבד, טוראם ובופון ראויים להיות ברשימת הגדולים בכל הזמנים לפני זיזו.
בריאל היה זידאן שותף לכישלון הגלאקטיקוס, וזכה באליפות אחת בלבד, ובליגת האלופות בעונתו הראשונה במועדון. אז, בגמר מול לברקוזן, הוא הבקיע את אחד השערים המתוקשרים אי פעם, ביעף מרהיב. זו באמת הייתה בעיטה נהדרת, אלא שאפילו היא זכתה לסיקור חסר פרופורציות רק בגלל שנבעטה על ידי שחקן מתוקשר מדי. פרדראג מיאטוביץ' כבש שער חשוב הרבה יותר עבור הלבנים בגמר ליגת האלופות ב-1998, מול יובנטוס של זידאן. אמנם היה זה כיבוש יפה פחות, אבל הוא שם קץ לבצורת של 32 שנה ללא גביע האלופות בבירת ספרד. כאשר מסתכלים על כל חמש השנים של זידאן בריאל, ניתן לומר שהוא היה חלק אינטגרלי מפיאסקו מתמשך בליגה הספרדית, ודווקא אחרי שפרש זכתה ריאל בשתי אליפויות רצופות ב-2007 וב-2008.
אלים, פרוע, לא יציב
נהוג להלל את זידאן על תרומתו למשחק הקבוצתי, וזה, כמובן, נכון. אבל גם כאן צריך לקחת את הדברים בפרופורציות. בחמש שנותיו בסנטיאגו ברנבאו, למשל, בישל זיזו 38 שערי ליגה. מסוט אוזיל הגיע ל-34 בישולי ליגה, ו-49 בישולים בכל המסגרות, תוך שנתיים. זה לא אומר, חלילה, שהגרמני טוב יותר מהצרפתי בנקודת הזמן הנוכחית בקריירה שלו, אבל בהחלט מספק חומר למחשבה.
על אקורד הסיום של זיזו אין צורך להרחיב מילים. במונדיאל 2006 הוא העניק לעולם משחקים פנומנליים מול ספרד בשמינית הגמר ומול ברזיל ברבע הגמר. הוא נבחר לשחקן המצטיין בטורניר בגלל שפיפ"א נוהגת לקיים את המשאל לפני משחק הגמר, והסיבות שמורות עם הארגון. זידאן סידר לעצמו את במת הפרישה האולטימטיבית, ואז הגיע מטראצי. חוסר היכולת שלו לשלוט בעצבים גרמה לשליפת 14 כרטיסים אדומים לעברו לאורך הקריירה, מתוכם שניים במונדיאל. זידאן הוא אחד משני השחקנים הבודדים בהיסטוריה שהורחקו פעמיים בגביע העולם, לצדו של ריגוברט סונג הקמרוני. היו שהסבירו את האופי הקשוח שלו בכך שגדל בשכונת עוני אלימה במארסיי ומעולם לא השתנה. יש שיגידו כי זה עומד לזכותו, והוא מעולם לא שכח מהיכן בא. ובכל זאת, כאשר התקשורת מציירת מודל לחיקוי, אסור לה להתעלם מהיבטים שליליים כה משמעותיים. על הסקאלה הזו, זידאן לא רחוק מג'ואי בארטון.
בשורה התחתונה, זידאן היה שחקן חסר יציבות, עם הברקות נפלאות ומשחקים גדולים, אשר חלקם נפלו על הבמה המרכזית. אסור לקחת את זה ממנו, אבל היו לאורך השנים שחקנים רבים מוכשרים יותר, שגילו יציבות רבה יותר, והם ראויים למקומם בצמרת הדירוג העולמי הרבה יותר ממנו.
חייבים להיות כנים. דירוג אובייקטיבי של שחקנים בלתי אפשרי, הן בכל עונה נתונה, והן בראייה היסטורית. בחירות של כל אחד מאיתנו מושפעות מאוד גם מהטעם האישי. אני מודה כאן שמעולם לא התחברתי לדמותו של זידאן, למבטו הזועף ולטיפות הזעה על אפו ועל קרחתו. לכן נהניתי פחות מביצועיו, ואני גם מעריך אותו פחות. אני לא מתגעגע אליו, בעוד לאוהדים רבים אחרים הוא חסר. עם זאת, צריך לדעת להתעלם מקרנבל תקשורתי לא מוצדק ולראות את העובדות היבשות. על סמך עובדות אלה, זידאן לא מתקרב למראדונה, קרויף, בקנבאואר, פלאטיני, ואפילו רונאלדו הברזילאי. מבחינתי הוא לא מתקרב גם לנדבד.
בשבת, אגב, יחגוג גם ז'אן טיגאנה יום הולדת, ולטעמי זה אירוע משמח הרבה יותר. כאשר מספרים לכם על המהפכה התודעתית שחולל זיזו האלג'יראי, אל תשכחו שטיגאנה נולד במאלי ונדד לצרפת כילד חסר כל בשנות ה-60'. קחו את הדברים בפרופורציות.