חלום אמריקאי, מציאות אירופאית

במחנה בטרוויזו מחפשים מנהלי ה-NBA צעירים אירופיים, מקום אליו מגיעים בקביעות גם נציגי מכבי תל אביב. אוהד גרינוולד ביקר במחנה, ודרך שיחות מרתקות עם קווין מקהייל, מנג'ר יוטה וטורונטו, למד בדיוק איך המכונה עובדת וכיצד שינתה אירופה את ארה"ב

  • קווין מקהייל
אוהד גרינוולד, איטליה

בחצות לילה גשום של חודש יוני, על שלושה בקבוקי יין אדום, נזכר קווין מקהייל במאבקים המרים עם מוזס מלון.

"מוזס לא היה מפסיק לקלל", מספר מקהייל, "אבל היה נשמע כל כך מצחיק עם מגן השיניים שלו".

הוא מדבר על הסלטיקס הבלתי-מנוצחת שלו; מלהג על ימיו כשליש מן ה"ביג 3" המיתולוגי, לצידם של בירד ופאריש, שנחשב עד היום לקו הפנים הטוב בתולדות המשחק. וכשהוא מסיים להיזכר הוא מיד מתחיל להתלונן על דור השחקנים ההולך ופוחת: הם לא שומרים מספיק, לא יודעים לעבוד עם הרגליים, לא נעים טוב בוויק סייד, שח אגדת הכדורסל האמריקאית, והוא כל כך מתלהט עד שלפתע מזדקף ולמרות הצליעה שסוחב הגוף הגדול והמזדקן שלו מקהייל מכופף את הברכיים ומבצע מה שמכונה בעגה המקצועית תנועת רדיפה לצדדים, כמדגים איך שמר פעם ואיך צריכים הילדים של היום לשמור. "אני רק יכול לדמיין מה אנחנו עושים להגנות של היום", הוא אומר.

"אבל את מספר 71 – אותו אני אוהב", משנה מקהייל נושא בפתאומיות. "הוא צריך ללכת ל-UCLA, או לאיזה קולג' שיודע לטפל בשחקנים גבוהים".

וחבורת אנשי הכדורסל המבוגרים – שיושבים סביבו במעגל ושותים יין מכוסות גדולות – מהנהנת בהסכמה, חוץ מקני וויליאמסון, זקן השבט, עוזר הג'נרל מנג'ר של ממפיס גריזליס, שמעז לחלוק על מקהייל. "UCLA? הייתי יכול למצוא לבחור הזה מקומות טובים יותר", הוא מפטיר.

טיפול ללא כאב

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה
מתלונן על הדור הצעיר. מקהייל (צילום: AP, Gerald Herbert)

כדורסל זו דרך חיים עבור מאות אנשי המקצוע שהרחיקו למחנה הצעירים בטרוויזו: הם קמים בתשע בבוקר כדי לצפות בכארבעים וחמישה נערים אירופאים מוכשרים, מכל קצוות אירופה, הנאבקים זה בזה על מנת להרשים אותם; יוצאים להפסקות מינגלינג ושחים במעלותיהם ובמגרעותיהם של הצעירים; אוכלים צהריים ומחליפים רעיונות מקצועיים על צלחת פסטה דשנה או פיצה מהבילה; ואז חוזרים לסשן נוסף של משחקי אימון והרצאות אורח.

הם ממשיכים לדבר כדורסל גם בלובי המלון, ובארוחת הערב, ובשיחות החולין הליליות. יש להם קודים פנימיים, בדיחות פרטיות, חיתוך דיבור מסוים. הם מדברים את שפת הכדורסל.

זהו מחנה שנהגה על-ידי אמריקאים, מנוהל בידי אמריקאים ומיועד בעיקר לאמריקאים; כל קבוצות ה-NBA שולחות לכאן נציגים. חלקן מסתפקות בנציגות ברמת הסקאוט, אחרות לא לוקחות סיכון ומיוצגות בידי הקודקודים – המאמנים, הגנ'רל מנג'רים ואפילו הנשיאים בכבודם ובעצמם, הישובים על כיסאות קטנים בצידי הפרקט ומשרבטים הערות אודות הגלדיאטורים המשחקים בפניהם. די במשיכת עט אחת שלהם, יודעים הצעירים, כדי להכריע בכך את עתידם. משחק מצוין יכול לזכות אותם בבחירת דראפט; יכולת גרועה עלולה לדרדר אותם לתחתית הרשימה.

והצעירים נבחנים כל הזמן. "השחקנים כאן הם העתיד של הכדורסל האירופאי, הסקאוטים כבר מכירים את כולם", אומר פיט פיילו, שחקן עבר אמריקאי ובהווה ראש מחלקת הסקאוט הבינ"ל של מיניסוטה טימברוולבס, שנחשב לאחד מהוגי המחנה שהוקם ב-2003 וחוגג העונה עשור שנים. "אבל אם לפני שהוקם המחנה הסקאוטים היו מגיעים לראות שחקן אירופאי פעם אחת, כאן הם נמצאים עם השחקנים שלושה ימים, רואים אותם משחקים פעמיים ביום, וגם יכולים לעקוב אחריהם מחוץ למגרש. המחנה הזה עוזר להם להכיר את השחקנים כבני אדם. והוא גם מספק לנו הזדמנות לראות את הצעירים האלה משחקים אחד נגד השני, לא במסגרת קבוצתית באיזו ליגה שכוחת-אל, מול יריבה לא מוכרת. כאן אנחנו יכולים לראות מה הרמה של כל אחד מהשחקנים ביחס לשחקנים האחרים בשכבת הגיל שלו. וזה דבר מאוד משמעותי. וכמובן, כאן מתקבצים כל 50 השחקנים המבטיחים ביותר. זה קוסט אפקטיב: זה חוסך לסקאוטים בערך 50 נסיעות".

מדברים כדורסל, אוכלים כדורסל, ישנים כדורסל (צילום: AP)

היבול השנה לא מרשים במיוחד, קובע פראן פרשילה, אוטוריטה אמריקאית בתחום הצעירים האירופאים, מאמן קולג'ים בעברו וכיום פרשן ESPN. "בשנתיים האחרונות הגיעו מאירופה ל-NBA שחקנים טובים פחות. אולי זה כי קודם לכן הגיעו כ"כ הרבה אירופאים לארה"ב, שהכישרון קצת הולך ומידלדל". מהמחזור הזה מסומן איוון פורנייה הצרפתי כמועמד היחיד להיבחר בסיבוב הראשון של דראפט 2012; "אני מייעד לו בחירה בין מקום 20 ל-35", מהמר פראשילה. "יהיו אולי עוד 4-5 שחקנים שייבחרו בסיבוב השני, וזהו".

ובכל זאת, מחנה הצעירים בטרוויזו הפך לאבן שואבת לאנשי כדורסל. לפני עשור, בשנה הראשונה, הגיעו בקושי 15 איש לצפות בצעירים. היום מגיעים למעלה ממאתיים. הנציגות הישראלית מצומצמת, יחסית; מכבי תל אביב שלחה לכאן את ראש מחלקת הסקאוט אבי אבן ואת הסקאוט יאיר שבח; לירון פנאן, סוכנת שחקנים בהתהוות, גם היא הגיעה. חוץ מהם מסתובב כאן ירון ארבל, סקאוט בינ"ל שמספק את שירותיו בעיקר לקבוצות בארה"ב, ויונתן גבעוני הישראלי-אמריקאי מאתר "דראפט אקספרס".

עבור מגלי הכישרונות ועשרות סוכני השחקנים המחנה הזה הוא דיסנילנד: רק שחקנים לא-אמריקאים בגילאים 18-21 יכולים להופיע כאן. בחוברת המהודרת שמחלקים המארגנים מסודרים כל פרטי הטריוויה על המחנה: 79 שחקנים שהופיעו בעבר במחנה שיחקו בעונה החולפת ב-NBA או ביורוליג; 55 שחקנים נבחרו בדראפט; 34 הופיעו באליפות העולם האחרונה בטורקיה. בין השמות שנחשפו כאן, מתגאים המארגנים, נמצאים שמות כמו רודי פרננדס, דנילו גלינארי, סרג' איבקה, מרקו בלינלי, ניקולס באטום ואחרים.

גלינארי ובאטום, אגב, הגיעו לכאן כדי לסגור חשבון: הם הופיעו ביום השלישי, להרצאה קצרה בפני החבר'ה הצעירים שישבו מכונסים סביבם. הם ייפגשו שוב בעוד כמה עונות, מעבר לים.

מארגני המחנה מתגאים בחשיפת כשרונות רבים וגדולים. דנילו גלינארי (צילום: GettyImages, Doug Pensinger)

הרבה שרירים מתנגשים זה בזה על הפרקט. חברת אדידס, נותנת החסות למחנה, הנחיתה כאן את פול שמידט מחברת BAM Testing, שביום הראשון עורכת בדיקות פיזיות מדוקדקות לכל אחד מהפרוספקטים ומפרסמת את התוצאות בקובץ דפים המועבר לאנשי המקצוע. הם מודדים משתנים הכרחיים כמו גובה, עם ובלי נעליים, ומשקל; ויכולות אתלטיות כמו ניתור, גמישות ומהירות. כל המבחנים נעשים באמצעות מכשור מתקדם שמגיע מארה"ב. הצעירים מדורגים בהתאם למספרים שהעמידו; אף אחד לא רוצה להופיע בתחתית הרשימה.

למרות שאת האוזן לא רוצעים לשחקנים, כל העסק מזכיר קצת שוק בשר.

שחקן העבר ארתורס קרנישובאס משמש זו השנה הראשונה כמנהל המקצועי של מחנה הצעירים. הוא מסתובב כאן עם חיוך גדול על הפנים ותיק קטן על הגב, וכשהחבר'ה הצעירים מסתובבים סביבו הוא נראה יותר כמו מדריך בקייטנה מאשר איש כדורסל. "רוב הילדים כאן עדיין לא מוכנים", הוא מדגיש. "הם צריכים עוד לעבוד על עצמם. אבל הם מקבלים הזדמנות להיחשף לאנשי הכדורסל הכי חשובים בעולם, לראות איפה הם עומדים מבחינה מקצועית ביחס לשחקנים אחרים. זה מחנה שעוזר גם לאנשים מסביב: לסוכנים, לקבוצות. הוא עוזר ליצור קשרים. לא סתם אתה רואה שהיציעים כאן מלאים לגמרי".

"רוב הילדים כאן עדיין לא מוכנים, אבל הם מקבלים הזדמנות להיחשף לאנשי הכדורסל הכי חשובים בעולם". קרנישובאס (צילום: AP, David J. Phillip)

הפופולאריות של המחנה בטרוויזו מסמלת את ניצחון הכדורסל האירופאי על זה האמריקאי. ובכן, אולי זו הגדרה מעט מרחיקת לכת, ובכל זאת: אם לפני 15 שנה אף איש מקצוע אמריקאי לא חשב ברצינות לנסוע אלפי קילומטרים לעיירה קטנה בצפון איטליה למשך שלושה ימים רק כדי לצפות בכמה צעירים אירופאים, היום רושמים האמריקאים נוכחות מלאה; כמו סטודנטים טובים הם יושבים בסבלנות עם הדפים שלהם והפורטפוליואים הזהים מעור, על כל אחת מוטבע לוגו של קבוצת NBA אחרת, וכותבים באובססיביות.

הם עדיין משוכנעים שכדורסל הוא משחק שנהגה על ידי אמריקאים, פותח על ידי אמריקאים ומיועד לאמריקאים; ובכל זאת, השינוי האדיר שחוללו האירופאים ב-NBA בדור האחרון הכניסה בהם מעט ענווה.

"זה עדיין המשחק שלנו", מדגיש קני וויליאמסון מהגריזליס. "אל תשכח שהאמריקאים חוללו את השינוי באירופה: המאמנים שהגיעו מארה"ב בשנות השישים והשבעים לימדו את האירופאים איך צריכים לשחק כדורסל".

ועדיין, גם הוא לא מתכחש לצמצום הפערים שחל בעשורים האחרונים; באספקטים מסוימים, מודה וויליאמסון, עולים כיום האירופאים על האמריקאים.

"העבודה עם הגבוהים באירופה הרבה יותר טובה", הוא אומר. "זה כי באירופה ובארה"ב מלמדים כדורסל באופן שונה: באירופה מלמדים כדורסל מבחוץ פנימה, ובארה"ב מבפנים החוצה. זה אומר שאם אתה ביג מן שגדל בארה"ב, מגיל צעיר ילמדו אותך לשחק רק קרוב לסל. באירופה מלמדים את הגבוהים לשחק מבחוץ. לכן הגבוהים האירופאים שמגיעים ל-NBA מחזיקים בסט איכויות גדול יותר מהגבוהים האמריקאים: האירופאים יכולים לכדרר, לזרוק ולמסור, מה שהרבה גבוהים אמריקאים לא יכולים לעשות. אני מודה: הגבוהים האירופאים, בגדול, ורסטיליים יותר. אני רואה את זה על מארק (גאסול), שמשחק אצלנו בממפיס".

הגבוהים באירופה ורסטיליים יותר. מארק גאסול (צילום: רויטרס)

מטבע הדברים, מקהייל הוא המרואיין המבוקש ביותר במחנה; ובכל זאת, מאמן הרוקטס לא מחמיץ אף רגע של כדורסל. בהפסקה שבין המשחקים הוא מוצא כמה דקות לראיון ראשון עם כלי תקשורת ישראלי.

"העולם נהיה קטן יותר", הוא אומר. "כשאני שיחקתי, ב-NBA היו בעיקר אמריקאים. פטרוביץ' היה הראשון ששבר את המחסום הזה. בשנות ה-80' המאמנים האירופאים השתפרו מאוד. זה הוביל לפריחה בכדורסל. יש ביבשת הזו כ"כ הרבה כישרון. זה היה טבעי שבסופו של דבר ארה"ב ואירופה יתקרבו".

מתוך 50 הצעירים שמופיעים כאן, "אולי עשרה יגיעו בסופו של יום ל-NBA, אבל היתר ימצאו בית באירופה ולא יעזבו. אולי למכבי תל אביב, אולי לקבוצה אחרת. אבל אני חושב שה-NBA צריכה להיות המטרה של כולם. דראגיץ' משחק אצלי בקבוצה. הוא אמר לי שמגיל צעיר המטרה שלו הייתה להגיע ל-NBA. הוא השתמש בכדורסל האירופאי כדי להשתפר. אני חושב שבאירופה יש הרבה שחקנים שיכולים להגיע אלינו, יש להם את הפוטנציאל, אבל הם פשוט לא רוצים.

"הייתי רוצה לראות יותר אירופאים בקולג'ים", ממשיך מקהייל. "יש לכם בעיה: בגיל 18 מסיימים באירופה גיל נוער, ואז השחקנים הללו עולים לקבוצה הבוגרת וחלקם הולכים לאיבוד. קח ילד אירופאי בן 18 ותשווה אותו לילד אמריקאי: בגיל הזה, האירופאים טובים יותר. אבל אז האמריקאי הולך לקולג', משחק ארבע שנים עם שחקנים בגיל שלו, יכול לעבוד ולשפר את המשחק שלו. עכשיו תשווה את האירופאי בן ה-22 לאמריקאי בן ה-22 ותראה את ההבדל. אני מכיר כ"כ הרבה אירופאים שהלכו לאיבוד בגיל הזה, למרות הכישרון. שחקנים אירופאים בגיל 18 צריכים ללכת ישר לקולג'ים. אם הם הולכים לקבוצה מקצוענית, אפילו לעונה אחת, הם כבר לא יכולים לשחק בקולג'. לצערי אלו החוקים, למרות שהייתי שמח שישנו אותם. אז כל עוד לא משנים אותם, הם צריכים לשים לזה לב ולדעת לקבל החלטות נכונות".

מגיל צעיר הציב את ה-NBA כמטרה. דראגיץ' (צילום: AP)

אם יש דבר אחד שהאמריקאים מעריכים באמת, זה את מוסר העבודה האירופאי. "האירופאים לא מפונקים כמו האמריקאים", אומר קווין אוקונור, ג'נרל מנג'ר יוטה ג'אז. "אתה רואה כאן שחקנים שמשחקים כמה שהמאמנים מאפשרים להם, ולא עושים פרצופים. בארה"ב זה אחרת. אני אוהב את הסגנון האירופאי: הגנה טובה והרבה מסירות. כל השחקנים נוגעים בכדור. בעיני, הדרך הנכונה לשחק כדורסל זה משחק לא-אנוכי. סן אנטוניו משחקת כדורסל כזה. בעיני היא קבוצה מאוד אירופאית. האירופאים השפיעו מאוד על סגנון המשחק שלה, ולדעתי היא מהווה דוגמא לכדורסל נכון וטוב".

הקבוצה האירופאית ביותר ב-NBA היא בוודאי טורונטו ראפטורס; הראשונה שמינתה ג'נרל מנג'ר אירופאי, מאוריציו ג'רארדיני, מאבות המחנה בטרוויזו, שמסתובב כאן כמו אב גאה.

כנציג האירופאי הבכיר בליגת הכדורסל הטובה בעולם, הוא נשאר מה הוא חושב על הפלישה של אנשי היבשת הישנה לשמורת הטבע האמריקאית.

"לפני 25 שנה היה ב-NBA אירופאי אחד, היום רבע מהשחקנים הם לא-אמריקאים", משיב ג'רארדיני. "אני חושב שהשינוי האמיתי התחולל אצל האמריקאים: הם הבינו שלכישרון אין גבולות, ושאפשר למצוא שחקנים בכל מקום. הם פיתחו מנטאליות פתוחה יותר לגבי חיפוש שחקנים ברחבי העולם. וגם השחקנים הזרים הבינו שהחלום הזה אפשרי, שה-NBA זה לא אתגר כ"כ גדול ובלתי-אפשרי. הגישה השתנתה. שני הצדדים הבינו שזה שילוב שיכול לבוד. וכולם מרוויחים ממנו.

"ה-NBA הפך למשחק בינ"ל", ממשיך ג'רארדיני, "עם כוכבים מכל יבשת, שפותחים שווקים כלכליים חדשים. היום זו ליגת הספורט הפופולארית בעולם מחוץ לכדורגל. כל מדינה השתמשה בכוכבי ה-NBA שלה כדי לקדם אצלה את המשחק. אני זוכר שלפני 20, 30 שנה, היו הרבה אירופאים שלא רצו ללכת לארה"ב. היום מבינים שהמעבר הזה כרוך במאמץ, בהקרבה, אבל זה משהו אפשרי. דינו מנגין היה השחקן הכי גדול בתולדות הכדורסל האיטלקי. הוא לא רצה ללכת ל-NBA. שהשחקן הטוב באירופה לא ירצה ללכת ל-NBA? היום זה נראה כמו תסריט דמיוני, משהו מעולם אחר".

לפני 25 שנה היה אירופאי אחד ב-NBA, היום רבע מהשחקים הם לא-אמריקאים. פארקר וג'ינובילי (צילום: רויטרס)

הכדורסל משתנה, נאנח מקהייל. "האירופאים שינו את הכדורסל שלנו", הוא מהנהן. "היום הגבוהים משחקים יותר רחוק מהסל. זורקים יותר ג'אמפ-שוטס. אלו דברים שהאירופאים הביאו. דיבאץ וסאבוניס השפיעו מאוד. והאירופאים גם הוסיפו בכל מה שקשור למוסר עבודה. הם עובדים קשה. כמאמן אני אומר לך שקל לי יותר לאמן אותם ולהתעסק איתם מאשר האמריקאים. האירופאים רגילים למשמעת. האמריקאים מפונקים; אני צועק עליהם והם נעלבים. האירופאים אוהבים לשחק כקבוצה. הלוואי שנראה יותר מזה ב-NBA: יותר מסירות, יותר תנועה".

מה הציפיות שלך מהמחנה הזה, שאלתי אותו.

"אני רוצה שיפתיעו אותי. יש כאן שחקנים שאני רואה כעת, ובטח אפגוש שוב בעוד 5-6 שנים, כשהם יהיו בני 23-24, והם יראו לי שונים. פראן ואסקז הוא דוגמא טובה. ראיתי אותו בגיל 18, ילד קטן ורזה, ובגיל 24 הגיע פתאום גבר עם גוף גדול. אני בא לכאן כדי לעקוב ולהתרשם. וכדי ללמוד, כמובן. תמיד חשוב ללמוד".

גדל הרבה מאז גיל 18. ואסקז (צילום: ברני ארדוב)

אחת ההשפעות החשובות ביותר שהיה לכדורסל האירופאי על זה האמריקאי, אומר פראן פרשילה, קשור לשינוי המהותי באופן תפקוד הפאוור פורוורד. "היום כולם רוצים 4 שקולע מבחוץ, מה שנקרא אצלנו 'יורו ביג מן'", מספר פרשילה. "שחקן שפותח את ההגנות ומאפשר מרחב גדול יותר לתנועה ולחדירות בתוך הקשת. האירופאים גם מאוד השפיעו באופן שבו משחקים באירופה פיק אנד רול. כולם אצלנו גם אוהבים לראות את הכדורסל האירופאי המסודר, אבל בעיני הטענה שהכדורסל האמריקאי פרוע היא פשוט לא נכונה. לכל קבוצה יש את הסגנון שלה. הכדורסל של הספרס פרוע? חוקי ה-NBA מקדמים יותר אינדיבידואליות, בגלל האיסור על הגנות אזוריות וכו', אבל הסגנונות מאוד מתקרבים היום אחד לשני, ואתה יכול למצוא יותר ויותר קבוצות NBA שמשתמשות בתבניות מקצועיות שמיוחסות לאירופה".

האם אין מקום באירופה לליגת כדורסל לגילאי הביניים, שבין הנוער לבוגרים, בסגנון הקולג'ים בארה"ב, נשאל פרשילה. "ארבע השנים האלה שבין גיל 18 לגיל 22 הן קריטיות", הוא מסכים, "אבל אין דרך אחת נכונה לפתח צעירים. יש אירופאים שמגיעים לשחק בקולג'ים וחושבים שעבורם זו הדרך הנכונה להתפתח. עבור אחרים, דווקא הקשיים וההתמודדויות של מועדון מקצועני, שמתאמן 6 שעות ביום, מתאימים יותר. מצד שלישי, זמן פרקט זה עניין חשוב, ולצעירים שמגיעים לקבוצות המקצועניות קשה כמובן לשחק, לפחות בהתחלה. תראה את גלינארי ובאטום: עבורם, להתפתח ברמת המועדון הייתה החלטה נכונה. עבור ואסקז או שרונאס יאסיקביצ'יוס, ששיחק במרילנד, היה עדיף לגדול בקולג'. כך שאני לא חושב שיש נוסחה אחת"

עשה נכון כשהלך לקולג'. יאסיקביצ'יוס (צילום: קובי אליהו)

ג'רארדיני מעביר את רוב זמנו מחוץ למגרש. הוא מתערבב עם סוכנים, מאמנים ועיתונאים; הוא מתנהל כמו בעל הבית. בכל זאת, כאן בטרוויזו התפרסם כאיש מקצוע, ומכאן הגיע ל-NBA. ואולי זה גם כי החבר'ה הצעירים שבפנים קצת משעממים אותו.

"אני עובד בכדורסל 38 שנה, ומרגיש שהייתה לי הזדמנות לראות עליות וירידות", הוא אומר. "אני לא רוצה לומר שהכדורסל נע במעגלים, כי אז זו כביכול מעין נוסחה קבועה, אבל כמו כל דבר, לפעמים הוא למעלה ולפעמים למטה. היום מצב הכדורסל האירופאי פחות טוב. אנחנו צריכים להבין שהכלכלה באירופה לא עובדת לטובת השחקנים. אם לפני 20 שנה קבוצות באירופה היו יכולות לפתות שחקני NBA מבחינה כלכלית, ובאמת הגיעו לאירופה הרבה כוכבי NBA, אז היום המציאות היא שונה. אני מרגיש שזו תקופת מעבר כלכלית, אבל זו צריכה להיות תקופת מעבר גם מנטאלית. המועדונים באירופה צריכים לעשות דברים בצורה טובה יותר. למצוא איזון כלכלי. בעיני, זה אומר להיות הומוגניים ככל האפשר. לשמור על גובה אחיד של חוזים. חייבים לייצב את הקרקע, ומשם לצמוח בחזרה".

בפנים נערך משחק האימון האחרון, בין קבוצה 2 לקבוצה 4. עוד מעט ירד הערב על טרוויזו. בטלוויזיה משדרים את המשחק בין סיינה למילאנו במסגרת גמר הפלייאוף האיטלקי. בישראל כולם כבר מזמן בחופש, באיטליה עדיין משחקים כדורסל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully