גומז לא יכול לבד

הדבר הכי יפה במשחק בין הולנד לגרמניה היה קודם כל העמידה בציפיות: ההר לא הוליד עכבר, הציפייה הגדולה לא נותרה ריקה ושתי הנבחרות התעלו לרמה ההיסטורית הנדרשת. בדרך כלל, משחקים כאלה סובלים מעודף לחץ ועודף משמעות, אבל גרמניה והולנד ידעו לשים זאת בצד ולספק משחק קלאסי, שמבליט את חומר השחקנים האיכותי שקיים בשתי הנבחרות. זה לא מובן מאליו.

גרמניה, אליה תכף נשוב, ניצחה בכלי הכי מבטיח שיש: עוצמה של קבוצה. אם יש משהו שהגרמנים יכולים לקחת גם מהמשחק הזה, הוא שגם הפעם הם לא ניצחו רק בזכות יכולת, אלא בזכות משמעת, טקטיקה, פיזיות, חוסן. גרמניה לא ניצחה בזכות היכולת ההתקפית שלה, אלא קודם כל בזכות היכולת ההגנתית – אולי היפוך תפקידים לעומת נבחרות גרמנית האטרקטיביות אך מעט נאיביות שראינו בשנים האחרונות. גרמניה ניצחה קודם כל כי היא לא נתנה ליריבה להביע את עצמו בכלל. זאת בשורה חשובה עבורם לא פחות מהעלייה לרבע הגמר. מיד נחזור אליהם.

הולנד נתקלה במשחק במגינים הכי טובים שיש בטורניר, ולא הצליחה להשפיע דרך האגפים. ואן פרסי היה בודד, חסר אונים, וכשהוא יצא מהרחבה, לא היה שחקן קישור שייכנס לשם במקומו. עד שהמאמן ההולנדי הבין זאת והכניס חלוץ נוסף, הולנד לא הצליחה להביע את עצמה, למרות שגם החילוף של רובן לא היה נכון. אתה לא מוציא שחקן עם יכולת כזו כשהקבוצה שלך יוזמת, אם כי גם כאן חשוב לציין: גם בדקות הטובות של הולנד אחרי החילופים ההתקפיים, גרמניה נראתה חסונה יותר, מסודרת יותר, טובה יותר.

גרמניה, כאמור, עשתה זאת דרך עוצמה של קבוצה, קצת כמו גרמניה המנצחת שהכרנו בשנות ה-80 וה-70. המשחק מול הולנד היה במידה רבה משחק על הנבחרת השנייה בטיבה באירופה, זאת שתרשה לעצמה לקרוא תיגר על ספרד. שתיהן הגיעו לחצי גמר המונדיאל, אבל לא נפגשו אז, והולנד הגיעה לגמר אחרי חצי גמר מול אורוגוואי, בעוד גרמניה הודחה על ידי ספרד. כעבור שנתיים גרמניה הוכיחה אולי מיהי הנבחרת מספר 2 ביבשת.

גרמניה עדיין לא מרשימה, אבל דווקא אולי בגלל זה, היא תוכל לקרוא תיגר על ספרד. דווקא בגלל שהניצחונות שלה מגיעים מכוח של קבוצה ולא מאטרקטיביות. מצד שני, זו עדיין לא נבחרת מספיק מרשימה. גרמניה לא מגיעה למספיק הזדמנויות כדי לנצח ספרד איכותית באמת. זה נראה טוב, זה נראה בטוח, אבל עדיין תלוי מדי ביכולת של ספרד, שהיא גם לא היריבה היחידה שתהיה לה על התואר, כי יש עוד נבחרות מרשימות ביורו. העובדה שאת כל שעריה של גרמניה כבש שחקן אחד היא לא לגמרי מעודדת. מצד אחד, נכון, גרמניה גילתה את השחקן שלה בטורניר, וזה לא אוזיל, שעדיין לא תורם מספיק התקפית, למרות השיפור מול הולנד. אבל מצד שני, מי יכבוש ביום שגומז יתפוס יום לא טוב? אולי כשאוזיל ישחק קרוב יותר לרחבת ה-16 זה יראה יותר בטוח לקראת ההמשך.

לגרמניה לפחות יש את השחקן הכי מרשים בטורניר. מריו גומז מתאים את עצמו עם הנתונים הפיזיים לצרכים המדויקים של סגנון המשחק הגרמני. הוא חזק אבל גם טכני. הוא בועט בשתי רגליים, אבל יותר חשוב – יודע להסתובב לשני הכיוונים – דבר מאוד חשוב לחלוץ. למרות המימדים שלו, יש לו קורדינצייה אדירה. תוסיפו לזה משחק ראש מעולה, ותגלו חלוץ קלאסי לנצח ביורו הקרוב. הוא מירוסלב קלוזה משופר. מאמן גרמניה, יוגי לב, הימר עליו ביורו, למרות אהבתו לקלוזה, וקיבל את אותו דבר רק יותר טוב. קלוזה הוא סקורר אמיתי, אבל גומז נהנה מיותר איכויות משחק. האם זה יספיק מול ספרד? שוב, יש עוד מועמדות וכרגע גרמניה עדיין תלויה באיזה יכולת היא תימצא את הספרדים ביום נתון. היום נוכל שוב לבחון את ספרד והאם היא תשחק עם חלוץ סופסוף. בינתיים, אפשר רק לומר שגומז היה יכול להיות תפור על הספרדים. איתו, התואר שלהם לא היה מוטל בספק.

איך מגיבים בהולנד להפסד השני?

המשבר מעמיק: הולנד הפסידה לגרמניה 2:1

הבלוג של יוכין מסכם עוד יום ענק לגרמניה