אירועי האלימות בוורשה בין האוהדים הפולנים לרוסים פגעו לאנשי אופ"א בדבר היקר להם מכל - התדמית. זה הדבר ממנו חשש כל אחד בארגון מהנשיא מישל פלאטיני ועד אחרון העובדים בצבא המיומן של הארגון האירופי - אבל כולם סימנו את אוקראינה כפייבוריטית לשמש כזירת פשע. הניגודיות המוחלטת לאותן תמונות קשות נמצאה במרכז חרקוב, שם האוהדים ההולנדים הזכירו שקודם כל צריך ליהנות. ככה זה כשמגיעים ממדינה בה נסגרים מדי כמה חודשים בתי סוהר עקב מחסור באסירים. במקום דם, נשפכה שם בירה בכמויות; במקום ירי של גז מדמיע, נורו סילוני מים מזרנוק לעבר רחבת הריקודים הגדולה. גם היריבים המיתולוגיים מגרמניה התקבלו בחיבוקים ולא באגרופים מונפים. כמה חבל שזו עשויה להיות המסיבה הלפני אחרונה בכתום.
ההולנדים לא ששו לדבר על כדורגל במשך היום. הצרות מבית ידועות, מאבקי האגו נותחו מכל כיוון אפשרי והאופטימיסטים התרפקו על זיכרונות 88' ונקודות הציון השמחות מהמפגשים הקלאסיים מול גרמניה. אלא שההפסד הזה בחרקוב, שקירב אותם צעד נוסף לעבר דלת היציאה כבר בסיבוב הראשון, הזכיר בסופו של דבר את יורו 1980 באיטליה - הפעם היחידה בה הולנד הודחה בשלב הבתים של אליפות אירופה, עם הפסד 3:2 למערב גרמניה בסן פאולו בשלב הבתים. מאז, בכל טורניר גדול אליו העפילו, הצליחו הכתומים לחלוף על פני שלב הבתים. בית ב' של יורו 2012 אכן מתגלה כבית המוות מבחינתם. רק סילבסטרה וארלה השאיר להם אפשרות לערער לפני גזר הדין.
ווסלי סניידר התחנן לפני המשחק בפני חבריו שיניחו את האגו בצד ויפגינו רגע של התעלות. הבקשה הזו נפלה על אוזניים ערלות. בהולנד הנוכחית, כמה חבל, אדם לאדם זאב. ובמקרה הזה, הזאב עשה כיפה אדומה לברט ואן מרוויק. "יש בנבחרת הזו דיסהרמוניה שצורמת לעין. אם תרצה, זה ההפך הגמור מהאחדות והאחווה שמציגים האוהדים שלנו בחרקוב", אמר עיתונאי הולנדי ביציאה מהאצטדיון.
בגרמניה שחקן כמו קלוזה יודע לנשוך שפתיים ולהמתין על הספסל בשקט ובכבוד, בהולנד זה לא קורה. תעיד על כך היציאה המבישה של אריאן רובן, שקפץ מעל שלטי הפרסומת בקצה השני של המגרש במקום להתייצב בנקודת החילוף וללחוץ את ידו של קאוט. יכול להיות שהדברים לא היו יוצאים החוצה במקרה של ניצחון, אבל בטורניר כזה קצר רק נבחרת ששחקניה משאירים את האגו בצד יכולה להצליח. בעיות חברתיות, לעומת זאת, הן מתכון בטוח לאסון.
בואו נודה באמת, קשה להגיד שגרמניה הייתה עדיפה על פני הולנד ב-180 הדקות שהן שיחקו עד כה בטורניר. ועדיין, מצב הנקודות מצביע על שש לגרמניה לעומת אפס עגול ועלוב להולנד. יחי ההבדל הקטן. גרמניה השיגה את הנקודות שלה למרות יכולת לא מזהירה במיוחד של הקישור הקדמי, וכמו במשחק הראשון הסתמכה על ניצול המצבים של מכונת השערים מריו גומז ועל העבודה הבלתי נלאית של השחקנים המשלימים. ג'רום בואטנג שוב הוכיח שבכל הקשור להגנה הוא שחקן קו מצוין, מאטס הומלס היה פנטסטי וסמי חדירה החליף מקומות בתיאום נדיר עם בסטיאן שווינשטייגר, שבשתי הגיחות הראשונות שלו לטווח של 30 מטרים בישל פעמיים. הצמד המשוכלל הזה הוא היחיד שמסוגל להוות אתגר למרכז הקישור הספרדי. מישהו מריח הזדמנות כזו בגמר?
"גרמניה היא נבחרת של טורנירים", הסביר לנו העיתונאי הגרמני פטר אאוף דר היידן. "האינדיבידואל מפנה את מקומו למספר שבועות, לטובת המאמץ הקבוצתי. כך אנחנו גם לא תלויים באף שחקן באופן אבסולוטי. לכל אחד מותר לתפוס יום חלש וזה עדיין לא יפריע". שישה גמרים מאז ההשתתפות הראשונה באליפות אירופה ב-1972 (שהסתיימה גם בזכייה הראשונה מבין שלוש) מהווים הוכחה ניצחת לקביעה הזאת. גם המגרש הביתי שיצרו ההולנדים בחרקוב לא הפריע.
הנבחרת המאוחדת של גרמניה אכן התגברה על האסופה הממורמרת של הולנד בעיקר בעזרת חוסן מנטאלי עדיף וגיבוש קבוצתי, אך למזלם של הכתומים דנמרק לא הצליחה להשיג את הנקודה שבדיעבד הייתה מבטיחה לה עלייה מפתיעה מהבית הכי קשה בטורניר. אף על פי כן, קשה לראות את הולנד קמה מהקרשים על אחת כמה וכמה כאשר כוכביה מאבדים את הראש. אריאן רובן, שסירב להירגע על הספסל לאחר שהוחלף, חזה בחבריו מבאיירן מינכן מחלימים מטראומת סיום העונה בעזרת נבחרתם. הוא, לעומת זאת, ממשיך לאסוף עוד ועוד צלקות.
