חיפוש שורשים בפולין

אפשר לקרוא לזה "תסביך פולדי". בשלהי 2003, כאשר פרץ לוקאס פודולסקי בסערה להרכב קלן, הוא לא הסתיר את חלומו לשחק במדי נבחרת פולין. הנער אמנם גדל בגרמניה מגיל שנתיים, אך זכר היטב את קשיי הקליטה במדינה זרה והרגיש פולני לכל דבר. הוא השתוקק לייצג את מולדתו, אבל המאמן דאז פאבל יאנאס קבע: "פודולסקי בסך הכל שותף בכמה משחקים בבונדסליגה. יש לנו בפולין חלוצים טובים הרבה יותר". בסיום אותה עונה כבר נסע פולדי ליורו-2004 עם גרמניה. החלום הפולני שלו מעולם לא הוגשם, והתקשורת בווארשה האשימה את ההתאחדות ברשלנות פושעת בטיפול בנושא.

המצב של מירוסלאב קלוזה היה שונה, אם כי גם הוא נחשב לפספוס מהותי. כאשר נסעו אנשי ההתאחדות הפולנית לגרמניה כדי לשכנע את החלוץ ללבוש את חולצת הנבחרת, זה היה כבר מאוחר מדי. בעונת 2000/01 היה קלוזה אחד הסקוררים הבולטים בבונדסליגה במדי קייזרסלאוטרן והמתין לטלפון מפלר לקראת מונדיאל-2002. הוא ממש לא התעניין בנבחרת מולדתו. שנים רבות לאחר מכן, לקראת המפגש מול פולין ביורו-2008, גילה מירו כי לו היו פונים אליו הפולנים בשלב מוקדם יותר, כאשר עדיין לא הגיע לכותרות בגרמניה, סביר שהיה מסכים להצעה. האמירה הזו רק החמירה את תסביך פולדי. בפולין התקבלה ההחלטה לחפש שחקנים אלמונים עם שורשים נכונים, בעלי פוטנציאל כלשהו, ולגייס את כולם לשורות הנבחרת. לפי גישה זו, אמנם ברור שלא כל המחוזרים ראויים לכך, אבל לפחות צריך לעשות את המקסימום כדי שאף אחד לא יתפספס בדרך.

במקביל, ללא קשר מובהק לחיפוש הפולנים הגולים, התרחשה במדינה תופעה נוספת, לה ניתן לקרוא "אפקט אוליסאדבה". לקראת מוקדמות מונדיאל-2002 אזרחו הפולנים את החלוץ הניגרי של פולוניה וארשה, ועמנואל אוליסאדבה העלה אותם לגביע העולם עם שמונה כיבושים במוקדמות. לטורניר עצמו הוא כבר הגיע כשחקן פנאתינייקוס, איתה גם זכה באליפות יוון עם יצחק שום כעבור שנתיים, והקשר שלו לעם הפולני היה מקרי בהחלט. זה לא ממש הפריע אז לאיש, אבל כאשר גם רוז'ר גריירו אוזרח בהליך בזק לקראת יורו-2008 הורמו לא מעט גבות. הקשר הברזילאי, עם שנה וחצי של ניסיון בלגיה וארשה, היה באופן ביזארי כובש השער היחיד של פולין בהופעת הבכורה שלה באליפות אירופה. לכן, נכון לעכשיו, עדיין אין לזכות פולנים אמיתיים אף שער ביורו. גם גריירו נדד בהמשך הקריירה ליוון כאשר עבר לאא"ק אתונה, וירידה בכושרו סיימה את דרכו בנבחרת.

אחרי הכישלון ביורו-2008, ולאור התוצאות העלובות במוקדמות מונדיאל-2010, נכנסו החיפושים אחרי כוכבים זרים שניתן לאזרח להילוך גבוה. בשנים האחרונות, היו הפולנים עדים לשמות רבים מאוד שהועלו כפוטנציאל לחיזוק. הקהל הרחב קיבל את האופנה החדשה בספקנות, ושפט את המועמדים לפי רצונם האמיתי לתרום, ולא רק לקדם את הקריירה האישית.

מאור מליקסון ענה על שתי ההגדרות גם יחד – הפליימייקר מיבנה גם בעל שורשים נכונים, וגם הצטיין כזר בליגה הפולנית במדי ויסלה קראקוב, וכך נסללה הדרך להפעיל עליו מכבש לחצים לקראת שילובו בנבחרת של פרנטישק סמודה. כידוע, הקשר הישראלי הסכים לבסוף להצעה, אך לא עשה זאת בלב שלם. לכן גם התגובה לשילובו בנבחרת היתה פושרת, כפי שמסביר העיתונאי דמיאן יושצ'יק: "לפחות מחצית מהאוהדים לא אהבו את הדרך בה הודיע מאור על החדשות. הוא בחר לעשות זאת באמצעות מאמנו רוברט מאסקנט, ולא באופן אישי. אחרי שחזר בו, כולם הבינו שהוא מעולם לא הרגיש פולני באמת, ולכן עכשיו עדיף לכולם לשכוח מהפרשה. העיתונאים מגדירים כעת את מליקסון אך ורק כישראלי, ולא כפולני".

מעניין לגלות שאף שחקן זר מהליגה הפולנית שהיה מועמד לאזרחות לא הצטרף לנבחרת בסופו של דבר. מנואל ארבולדה, הבלם הקולומביאני של לך פוזנאן, קבוצתו הקודמת של המאמן סמודה שנחשב לאחד השחקנים האהובים שלו, הגיש בקרה לאזרחות בתחילת 2011, אולם במקביל סבל מנסיגה חדה בכושרו, וגם אופיו הבעייתי ממש לא הועיל לו. הוא נותר בחוץ, וכך גם הרנאני, הבלם הברזילאי שישלים בקרוב עשור בליגה הפולנית.

לעומת זאת, החזרת הבנים והנכדים הגולים תפסה תאוצה. תאמינו או לא, אבל בהתאחדות הפולנית שמור תפקיד מיוחד לסקאוט, כאילו היתה מועדון כדורגל לכל דבר. קוראים לו מאציי חוראזיק, ובאחריותו לעקוב אחרי ילידי פולין, בניהם ונכדיהם ברחבי אירופה, ולהציע להם אזרחות ומקום בנבחרת. תסביך פולדי גורם לפולנים לגייס לשורותיהם כל מועמד, זניח ככל שיהיה. כך, למשל, השקיע חוראזיק ימים ארוכים בשיחות עם סבסטיאן טיראלה, שחקן נוער של בורוסיה דורטמונד שנולד בפולין. טיראלה אמנם הספיק לשחק בנבחרת הצעירה של גרמניה, אך שוכנע לשוב, וקיבל הופעת בכורה בפולין ב-2008. מאז נעצרה התפתחותו המקצועית, ואיש לא שמע ממנו יותר.

צאצא הפולנים הראשון שאותר בצרפת היה לודוביק אוברניאק, אשר סבו ברח מפולין במלחמת העולם השניה ומעולם לא ויתר על אזרחות. כאשר הבין קשר ליל דאז שסיכוייו לשחק בנבחרת צרפת קלושים, הוא שמח להצטרף לקמפיין הפולני, שיחק בה לראשונה בקיץ 2009 וכבש את שני השערים בניצחון 0:2 על יוון. משחק הפתיחה של יורו-2012, מול אותה היריבה, יהיה, אם כך, סמלי מאוד עבור הרכש המוצלח ביותר של ההתאחדות עד כה.

במקביל הפעיל חוראזיק ארטילריה כבדה גם בחזית של לורן קוסיילני, הבלם המוכשר של לוריין. "הוא הגיש את כל המסמכים הדרושים, והיה נלהב מאוד מהאפשרות, אולם אחרי המעבר לארסנל גישתו השתנתה דרמטית. לארסן ונגר היתה בוודאי השפעה עליו, והוא חיכה לזימון מנבחרת צרפת" סיפר הסקאוט המאוכזב. זימון כזה אכן הגיע מבחינתו של קוסיילני, והוא ייסע לאליפות אירופה עם חבורת הטריקולור של לורן בלאן. שחקן נוסף עם שורשים פולנים שחוזר ללא הצלחה הוא החלוץ האיטלקי רוברט אקוואפרסקה. גם הוא העדיף לבסוף לחכות להזדמנות לשחק בסקואדרה אזורה, אם כי ייתכן וכעת הוא מצטער על כך.

ובכל זאת, חוראזיק לא מקבל את שכרו לשווא. סבסטיאן בוניש, יליד פולין שגדל בנוער של שאלקה והתפתח כשחקן בונדסליגה לגיטימי בברמן של תומאס שאף, הושב הביתה ב-2010 אחרי חודשים של ספקולציות. לרוע מזלו, פציעה הרסה את הקריירה שלו, ובשנתיים האחרונות הוא כמעט ולא שיחק. הכללתו בסגל הסופי של סמודה תמוהה למדי, והוא לא אמור להיות שחקן הרכב. ב-2010 אוזרח מחדש גם קשר קלן אדם מטושצ'ק, וכעבור שנה הגיע גם אויגן פולאנסקי, המנוע המוכשר של מיינץ – אף הוא יליד פולין. השם השנוי ביותר במחלוקת ברשימה הוא דמיאן פרקיס, בלם בינוני למדי של סושו, אשר גויס אחרי שהתברר כי סבו היגר מפולין, בדומה לסבו של אוברניאק. פרקיס ערך את הופעת הבכורה בספטמבר האחרון, שני הצרפתים אמורים להיות שחקני הרכב של סמודה ביורו.

האוהדים המקומיים חלוקים בדעתם לגבי הזרים בנבחרתם. הרוב סבור כי מדובר בהליך טבעי, כי הרי גם הנבחרות האחרות ביבשת לא מתביישות להשתמש בזרים שאוזרחו. מנגד, מחנה קולני מאוד מנצל כל הזדמנות כדי למחות על המצב, ובראשו ניצב יאן טומאשבסקי, השוער האגדי של הנבחרת בשנות ה-70', הגיבור הגדול של ההישג בוומבלי ב-1973. טומאשבסקי הפך מאז לפוליטיקאי בצד הימני של המפה, ודרישתו לטוהר השחקנים המקומיים בנבחרת בלתי מתפשרת. פרקיס איים לתבוע אותו בשנה שעברה אחרי שכוכב העבר כינה אותו "צרפתי זבל", ובשבועות האחרונים עלה שוב טומאשבסקי לכותרות. "זו חרפה לזמן נבחרת שלמה של גרמנים וצרפתים. איך אפשר לאהוד חבורה של זרים ומושחתים? הם תופסים את המקום של שחקני הליגה שלנו, וזה מעליב" אמר. רפאל פאנקובסקי, ראש ארגון נגד גזענות, השיב לו: "יורו-2012 מהווה הזדמנות להציג כמדינה שמכבדת את כולם. אמירות שליליות מסוג זה קשורות ללאומנות אתנית, שצריכה להיעלם. כדורגל מאחד אנשים ממוצא שונה".

עם זאת, רבים סבורים כי יש צדק לא מבוטל בדרביו של טומאשבסקי, כי הרי הוא לא מוחה נגד הזרים בליגה הפולנית, אלא מנסה להגן על הנבחרת. מה מהות הסגל שמייצג את המדינה, אם חלק מהשחקנים כלל לא מבינים את שפתה. חלוץ דורטמונד רוברט לבאנדובסקי אמר לא מכבר: "אוברניאק משחק איתנו מספיק שנים כדי ללמוד קצת פולנית, אבל הוא לא עושה זאת". בוניש, ששכח פולנית אף הוא, מבקש: "יהיה הרבה יותר נוח אם נדבר אנגלית במהלך המשחקים". השוער ווייטק שצ'סני, שיודע אנגלית מצוין, מתנגד לכך נחרצות: "אעביר את ההוראות בפולנית בלבד. השחקנים חייבים להבין את המושגים הבסיסיים בשפתנו".

שוער ארסנל, שגדל בדירה ממנה נשקף הנוף על האיצטדיון הלאומי בווארשה, הוא אחת הסיבות המרכזיות לכך שפרשת אזרוח הזרים הפכה לרלוונטית פחות בשנים האחרונות. במקום אוליסאדבה ורוז'ר גריירו, הפעם יש לפולנים כוכבים מקומיים לחלוטין שפרצו לבמה הגדולה בעיתוי מעולה. לפני שנתיים היה שצ'סני השוער הרביעי של התותחנים, והשדרים בעיקר קיוו שלא יצטרכו להזכיר את שמו הבעייתי. היום הוא אחד הכשרונות הבולטים בעולם כולו, וכמוהו גם השלישיה הפולנית של הדאבליסטית הגרמנית – המגן הימני לוקאש פישצ'ק, הקשר הנמרץ יאקוב בלאשצ'יקובסקי ולבאנדובסקי.

עם שלד כזה, אפשר להבין את האופטימיות לקראת הטורניר הביתי. עד לפני שנה נהנתה התקשורת בעיקר לבקר את ההתאחדות, את המאמן ואת השחקנים – ובפירוט הסיבות לכך אפשר למלא ספר עב כרס. כיום, אחרי חמישה משחקי ידידות רצופים ללא ספיגה, האופוריה בשיאה. הפולנים מעדיפים להתרכז בכוכבים האמיתיים, ולשכוח את המחלוקת סביב פרקיס ובוניש. הרי לבאנדובסקי הוא זה שאמור לכבוש את השער הפולני הראשון באליפויות אירופה, ואולי אפילו כמה.

כל הדיווחים, הכתבות והסרטונים: וואלה! יורו 2012

בגלריית התמונות כבר ביקרתם?

המועדים, המפגשים, האיצטדיונים: לוח המשחקים של וואלה! יורו