פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מה לא עושים בשביל מדליה?

        היא רצה בהרים, מתאמנת בזריקת סלעים, שותה חלב סוסים ומתחרה רק עם גברים. המתאבקת בת ה-19 מקיריגסטן חולמת

        קירגיסטאן אופטימית לקראת המשחקים האולימפיים. התקווה מגיעה מכיוונה של אייסולו טינבקובה, מתאבקת עוצמתית בת 19, שעשויה להביא מדליה למדינה. הסיבות לאופטימיות: טינבקובה כל כך חזקה, שאין שום אישה בקירגיסטאן שיכולה להתמודד עמה על המזרן. לא רק שהיא מתאמנת מול גברים, אלא לא פעם מול כאלה ששוקלים עשרה ק"ג יותר ממנה. היא זורקת סלעים, רצה בהרים, שותה חלב סוסים. כמו באגדות על רוקי.

        טינבקובה, סטודנטית לכלכלה, מתמודדת עם הבעיה הזאת כל חייה. בכפר המרוחק שבו גדלה, היא תמיד שיחקה כדורסל עם הבנים, כל זאת בזמן שלא עזרה להוריה בחווה המשפחתית. "לא הייתי כל כך פופולרית בכפר", היא סיפרה, "רק בכיתה ט' גיליתי שגם בנות משתתפות בהיאבקות".

        השינוי קרה כשהבחין בה נורבק איזקוב, מתאבק לשעבר וכיום מאמן, שזיהה את הפוטנציאל שלה בזמן שהתאמנה באולם אימונים בבירה בישקק. "זיהיתי את האנרגיות של הבחורה הכפרית הזאת, שהייתה בנויה כלכך טוב", הוא מספר, "ראיתי את מוסר העבודה שלה ואת התשוקה שלה".

        פעמיים בשבוע היא רצה 10 ק"מ בהרים, בגובה של למעלה מ-1,500 מטר מעל פני הים, בין עמקים של שיחי ורדים, לאחר ששתתה חלב סוסים כדי לשמור על כוחה הפנימי, כדברי מאמנה. מדי יום היא ישנה אחר ארוחת הצהריים ומתפנה להרמת משקולות. אימון נוסף שבו היא מתמחה הוא זריקת סלעים ממרפסת ביתה אל העמק שמתחתיה.

        בלונדון היא תתמודד בקטגוריית משקל של עד 63 ק"ג. למרות זאת, היא מתאמנת בקירגיסטאן עם גברים עד 74 ק"ג. "אני מתאמנת איתם כי זה קשה יותר", היא אומרת, "עוד לא מצאתי פה אישה שיכולה להתמודד מולי". טינבקובה הביישנית היא נערה חבויה אל הכלים, אך על המזרן היא חסרת מעצורים: "כל החיים חלמתי על להופיע בטלוויזיה, עם מדליה סביב הצוואר שלי".

        טינבקובה היא לא המתאבקת הראשונה במשפחה. סבה היה מתאבק בשיטה המסורתית באסיה, בזירה חובבנית שבה המתחרים תופסים זה בחגורה של זה. הוריה עברו לאזור כמה שנים אחרי התפרקות הגוש הסובייטי, כשאביה הדוקטור נאלץ לחזור לכפר הולדתו ולהפוך לחקלאי. "אני רגועה פה בהרים", היא מספרת, "אנחנו מגדלים סוסים, ואני שותה את החלב פה, לפעמים אני חולבת את הפרות בעצמי".

        המוטיבציה שלה מגיעה גם בזכות המאמן שלה, שהיה סגן אלוף ברה"ב, אבל לא נסע לאולימפיאדה בגלל בעיות תקציב ופספס הזדמנות נדירה להישג בינלאומי. "היה כאוס, לא היה כסף לספורט", הוא נזכר בתקופה הקשה.

        21 שנה אחרי שקיבלה עצמאות, קירגיסטאן היא עדיין מדינה בקשיי התפתחות, שכלכלתה מתבססת על מכרה זהב ועל אוכלוסיית כורים. בשלוש השנים המצב השתפר מעט, ואחרי שב-2008 המדינה הביאה שתי מדליות היסטוריות (כמובן בהיאבקות) עתה מושקעים כספים במתקני ספורט. "אני מקווה שאולי ההצלחה שלי תבייא להתפתחות הענף בקרב הנשים", היא אומרת, "מקווה שיהיו לי מתחרות".

        לונדון 2012 בוואלה! ספורט