בראיונות שהעניק אולי הנס אחרי גמר ליגת האלופות היה ניכר תסכול רב. נשיא באיירן מינכן, שחקן העבר והאגדה החיה שרוב אוהדי הקבוצה אוהבים יותר מכל אחד אחר, השווה את ההפסד בדו קרב פנדלים לצ'לסי לאותו ערב טראגי בברצלונה 1999 וההפסד הזכור והמר למנצ'סטר יונייטד.
בראיון ל"סקיי גרמניה" אמר הנס דברים מעניינים יותר, ביניהם: "אולי אין לנו מספיק שחקנים שרוצים לקחת את המשחק עליהם. לא ראיתי אף יינס ירמיס כזה שנושך את שחקני היריבה בשוק מהרגע הראשון. נצטרך עדיין לתת לדברים לשקוע ולנתח אותם בקור רוח, אבל בטווח הארוך אין ספק שאני מאוכזב. אני לא רוצה להיות מקום שני וגם לא נהיה שם. מקום שני זו אמירה שאני או מועדון כמו באיירן מינכן פשוט לא מוכנים לקבל".
הדברים של הנס מעניינים מאוד ובעיקר מצביעים על תסכול גדול מדור השחקנים הנוכחי של גרמניה. נשיא באיירן מינכן, שהיה שותף בכיר לקבוצה המפוארת בתולדות המועדון, שזכתה שלוש פעמים ברציפות בגביע האלופות באמצע שנות ה-70, פשוט מתקשה למצוא בדור הנוכחי שחקנים עם אופי כמו פול ברייטנר, גרד מילר, פרנץ בקנבאואר או ספ מאייר ששיחקו איתו או אפילו כמו מהקבוצה של אמצע שנות ה-90. הדוגמה של יינס ירמיס היא מעניינת, כיוון שמדובר בשחקן שהיה בעל כישורים קטנים לאין שיעור מבסטיאן שווינשטייגר למשל, אבל מבחינת האופי שלו הוא עוד היה שייך לדור גרמני שכנראה הולך ודועך. דור הווינרים.
ניפוץ המיתוס
ב-10 השנים האחרונות, מאז עונת 2001/2, הגיעו ארבע קבוצות גרמניות לחמישה גמרים אירופים והפסידו בכולם (באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות ב-2011/12 וב-2009/10, ורדר ברמן בגמר גביע אופ"א ב-2008/9, דורטמונד בגמר גביע אופ"א ב-2001/2 ולברקוזן לגמר ליגת האלופות ב-2001/2). תוסיפו לכך שני הפסדים בגמרים של הנבחרת (מונדיאל 2002 ויורו 2008) ועוד שני הפסדים של הנבחרת בחצאי גמר של טורנירים גדולים ושישה הפסדים של מועדונים גרמניים בחצאי גמרים (באיירן וברמן פעם אחת כל אחת, המבורג ושאלקה פעמיים כל אחת) ותבינו שהדימוי על הווינריות הגרמנית כבר מזמן לא שווה הרבה יותר מסתם דימוי.
אין ספק שגמר ליגת האלופות, בו שלטה באיירן מינכן באופן טוטאלי והפסידה לצ'לסי לאחר שספגה שוויון בדקה ה-88 ונוצחה בדו קרב פנדלים, היה שוב הוכחה לכך שהמיתוס על 90 דקות שבסופן הגרמנים מנצחים פשוט לא נכון. לפחות לא בשנת 2012. את דור השחקנים הקשוחים והפחות מוכשרים, שיודעים איך לנצח 0:1 בדקה ה-90, החליף דור שחקנים אלגנטי, סופר מוכשר, אך מעט נאיבי וחסר יכולת להרוג משחקים קריטיים. אם פעם הגרמנים היו מניה בטוחה בדו קרב פנדלים, היום הם בעיקר מחפשים ישועה ועזרה מספ בלאטר שיבטל את דו קרב הפנדלים בתום משחקים.
בראיון שהיה אמור להיות יותר מפוכח השבוע ב"וולט" עקב הזמן שחלף מאז הגמר, דיבר הנס שוב על האמירה שלו אחרי ההפסד לצ'לסי ולא חזר בו. "יינס ירמיס היה רק דוגמה אחת", הסביר הנשיא בן ה-60, "באותה מידה יכולתי גם לומר שטפן אפנברג או סורן לרבי. אלה שחקנים שהמוטו שלהם היה: 'תיזהר, כי אתה לא תראה את הכדור היום'". כשנשאל האם דיבר מתוך רגש, התעקש הנס ואמר למראיינו: "תחשוב על הדקות בהן הובלנו 0:1. במצב כזה, צריך גם לבעוט את הכדור ליציע אם צריך, לפעמים צריך לדעת לשחק גם מגעיל כדי להשיג את המטרה. בכל מקרה, זו בעיטה גדולה מאוד בכדורגל היום. אין יותר שחקנים כאלה. כדורגל זה ספורט לגברים כי אתה צריך לפגוע ביריב לפעמים".
סופגים אש
עוד בתחילת העונה, אי שם באוגוסט, החליט שוער העבר אוליבר קאהן להעביר ביקורת חריפה על דור השחקנים הנוכחי של באיירן מינכן ונבחרת גרמניה. בטור השבועי שלו באתר "יורוספורט" גרמניה, כתב: "יכול להיות שדור השחקנים הנוכחי, שפיליפ לאהם ובסטיאן שווינשטייגר הם המייצגים הכי בולטים שלו, פשוט לא מבין שקבוצה חייבת מנהיגים? כל קבוצה חייבת שחקנים מובילים שיידעו לשים את האצבע שלהם על הפצע ולפעמים לגעת ולצעוק את האמת גם היא לא נעימה? הבעיה שהיום השחקנים חושבים הרבה יותר על התדמית שלהם מאשר על הצלחת הקבוצה.
"כשהשחקנים שאמורים להוביל את הקבוצה כמו לאהם ושוויני רק מחפשים את הקונצנזוס והשקט, לא פלא שאין היררכיה ברורה בקבוצה ושהקולקטיב לפעמים מתפזר. שחקנים כמו ריו פרדיננד, ג'ון טרי, קרלס פויול, צ'אבי, פרנק למפארד ולוסיו הם בדיוק השחקנים בעלי האיכויות הללו, שמשקפים אותן כמו שהיה בעבר. כמו שהשחקנים רואים אותם, כך הם גם ילמדו איך צריך להתנהג ולהתפתח ולא לברוח כשהדברים לא עובדים בצורה הכי אופטימלית בעולם".
כמובן שלאהם ושווינשטייגר הגיבו ותקפו בחזרה את שוער העבר האגדי של באיירן, אך אין ספק שהביקורת הזו חילחלה יותר ויותר והפכה לסוג של מציאות שמגשימה את עצמה יחד עם כל תואר שאבד לבאיירן מינכן השנה ויחד עם כל כישרון-על כמו טוני קרוס, שחשש לבעוט פנדל בדו קרב בגמר האלופות. ההיצמדות לאימפריה הבווארית נובעת כמובן מכך שרוב הסגל הגרמני בנוי מסגנית אלופת אירופה.
זה אבוד?
ואולי כל המיתוס הזה נולד בסך הכל בבריטניה כעוד מיתוס אנגלי ולא היה מדויק יותר מדי מעולם? הרי נבחרת גרמניה הפסידה בארבעה משחקי גמר מונדיאל (1966, 1982, 1986 ו-2002) ובשלושה משחקי גמר יורו (1976, 1992 ו-2008). חלקם בצורה רשלנית מאוד כמו עם אותו שער שנוי במחלוקת של ג'ף הרסט ב-1966 או עם אותו הפסד 3:2 אומלל לארגנטינה ב-1986. אפילו מיודענו אולי הנס החמיץ פנדל מכריע בדו קרב מהנקודה הלבנה מול צ'כוסלובקיה בגמר ב-1976.
בכל מקרה, מי שקפץ על העגלה ומיהר לבקר את באיירן מינכן והאופי של השחקן הגרמני בדור הנוכחי היה מיודענו לותר מתיאוס. לצורך הבנת המטריה, חשוב להדגיש שמתיאוס נחשב לפרסונה נון גרטה בבונדסליגה כולה, אבל בעיקר בזבאנר שטראסה, כשהנס וקרל היינץ רומניגה אמרו בעבר שהוא יחזור לבאיירן רק ביום שהם ימותו. יחד עם זאת, עדיין מדובר באגדת כדורגל ובכדורגלן שמחזיק בשיא ההופעות בנבחרת גרמניה (150), כך שכדאי להקשיב למה שיש לו להגיד. "יש יותר מדי שחקנים סוליסטים בבאיירן", תקף מתיאוס, "כשהם מנצחים, זה נראה שמי שניצח הוא זה שכבש את שער הניצחון ולא הקבוצה כולה. קשה מאוד לתפקד כך כשהקבוצה לא מתפקדת".
רומניגה עצמו דווקא יצא להגנתם של השחקנים לאחר הגמר כשאמר: "אני אפילו לא מוכן להעלות את האופי של השחקנים כשאלה. האופי של שחקני באיירן מינכן ונבחרת גרמניה הוא לא טוב, אלא טוב מאוד. המשחק נגד צ'לסי היה פשוט חוסר מזל משווע". אל רומינגה הצטרף גם המנהל המקצועי של באיירן ושחקן העבר כריסטיאן נרלינגר, שאמר: "תמיד אמרתי ותמיד אומר שאני משוכנע שיש לשחקנים שלנו גישה נהדר ומנטאליות מנצחת. נכון שההפסד בגמר היה דרמטי וכואב, אבל הדבר הכי חשוב שהיכולת גבוהה כי רק כך נוכל לחזור למעמד הזה ולזכות בגביע".
אולי הסה, פרשן הכדורגל הגרמני של "soccernet", ניסה לנתח את הסוגיה בטור שכתב מעט אחרי גמר ליגת האלופות. "כן, אתם יכולים למשוך בכתפיים ולומר שדברים כאלה קורים בספורט", כתב הסה, "אתם יכולים גם לומר שהאימפריה ממינכן הייתה חסרת מזל ושהמשחק חמק לה מהידיים שלא בצדק ואז השחקנים איבדו ביטחון ומומנטום ולכן הפסידו בפנדלים. אבל אלה בדיוק הדברים - להיות אחראי למזל של עצמך, ניצול הזדמנויות ושמירה על קור רוח ויעילות - שבאיירן מינכן נהגה להתגאות בהם כמועדון. אין ספק שבשנים האחרונות, יש לנו מנהג מגונה מעט של הפסדים באירועים הגדולים. יש עדיין עוד הזדמנות אחת אחרונה לעצור את הטרנד הזה לפני שכולנו נצא לחופשות הקיץ וזה ביורו 2012".
ואכן, רק אחרי יורו 2012 נדע האם הגרמנים, שפעם היו שם נרדף למכונות של כדורגל משעמם וזולל תארים, הפכו לכדורגלנים הכי מוכשרים בעולם אך חסרי תכל'ס או שיינס ירמיס יכול להשאיר את הנעליים תלויות בארון. מה שבטוח הוא שעוד הדחה כואבת עלולה אפילו להפוך את נבחרת גרמניה ודור השחקנים הנוכחי, ללא ספק אחד המוכשרים בתולדות המדינה, ללוזרים הגדולים של הכדורגל האירופי. מדהים לראות איך שגלגל מסתובב.
יורו 2012 בוואלה! ספורט
