יורו 2012 מתקרב בצעדי ענק, ומיותר לציין כי מדובר ביום חג עבור תקשורת הספורט העולמית, שתצטרך להתמודד עם שני אירועי ענק בקיץ אחד. אבל עוד לפני האולימפיאדה, כמה עולה לרכוש את זכויות השידור ליורו 2012? ובכן, כמובן שהסכום משתנה ממדינה למדינה, על פי אותו יחס בין היצע וביקוש. באיטליה, למשל, מעריכים כי רשת RAI שילמה כ-124 מיליון יורו על הזכויות לטורניר הגדול ומשחקי הסקוואדרה אזורה עד 2014; בגרמניה טוענים כי רשתות ARD ו-ZDF שילמו כ-120 מיליון יורו על התענוג; רשתות TF1 ו-M6 השיגו את הזכויות ב-20 מיליון יורו בלבד (לעומת 50 מיליון יורו על הזכויות לאליפות ב-2008); גם רשת NOS ההולדנית שילמה הרבה פחות בהשוואה לזכויות שרכשה ב-2008.
בספרד, רשת 'טלסינקו' שילמה כ-100 מיליון דולר עבור הזכויות, כ-7 מיליון דולר פחות מהסכום שקיוותה אופ"א לקבל. על פי דיווחים, המחיר הנמוך הוא פועל יוצא של התחרות הדלה בשוק הטלוויזיה במדינה, בפרט לאחר שרשת TVE פרשה מהמירוץ משום שהעדיפה להשקיע את כספה בזכויות השידור לשתי העונות הבאות של ליגת האלופות.
ובישראל? לא ממש ברור. בכתבה של לי-אור אברבך ב'גלובס' לפני כשנה וחצי נטען כי לאחר שרשות השידור ויתרה על האופציה שהיתה לה לשדר את המשחקים, הוצעו הזכויות למספר גופי תקשורת נוספים בארץ הקודש עבור כ-5.5 מיליון יורו.
למרות האמור לעיל, באופ"א בטוחים כי הקו שהחל ביורו 2004 יימשך. אז, קיבל גוף הכדורגל האירופי כ-560 מיליון יורו עבור זכויות שידור; ב-2008 הסכום צמח עד 800 מיליון יורו; ואילו השנה, כך העריכו, המטרה של אופ"א היא לחצות את גבול המיליארד. אפשרי? כנראה שלא. תחזיות ריאליות יותר גורסות כי הרווחים של אופ"א בטורניר כולו יעמדו על כ-1.3 מיליארד דולר, אך רק כ-62 אחוז מהם יגיעו מזכויות השידור - כ-840 מיליון. גם זה משהו.
***
בארצות הברית מספרים כי השינוי האמיתי ביחס של התקשורת כלפי ענף הספורט הפופולארי בתבל התרחש קצת לפני יורו 2008, אותו האמריקאים החלו לסקר בקנה מידה נרחב במיוחד. כמובן שהמגמה נמשכה במונדיאל 2010, עם הפקה שזכתה במספר פרסי אמי, והיא בהחלט צפויה להימשך גם ביורו המתקרב. רשת ESPN האמריקאית תשדר כל משחק בטורניר, ולפני מספר ימים היא הודיעה על שלושה צוותי השידור שיהיו במגרשים. הראשון והבכיר שבהם כולל את איאן דרייק וסטיב מקמנמן, השני את אדריאן הילי ורובי מוסטו, שמוכרים לקהל האמריקאי לאחר ששידרו את משחקי נבחרת הגברים והנשים של ארצות הברית, והשלישי את דרק ריי ושחקני העבר האמריקאיים טיילור טוולמן וקייסי קלר.
אם כך, מתוך שבעת השדרים שיעבירו את המשחקים, שניים בלבד - טוולמן וקלר, שיעבדו ברוטציה לצד דרק ריי - נולדו בארצות הברית. חמשת האחרים מגיעים מבריטניה. הכדורגל בארצות הברית בהחלט לקח צעד גדול קדימה בשנים האחרונות ואיתו גם צורת הסיקור שלו ורוחבו, ובכל זאת בכל הנוגע לאנשי מקצוע שמדברים אל תוך מיקרופונים, השליטה עדיין בריטית. גם זה ישתנה מתישהו.
***
באנגליה עצמה המצב לא מלבב במיוחד. לראשונה מאז שהחלה לשדר את טורניר אליפות אירופה ב-1992, רשת BBC לא תפיק אולפן מיוחד מהמדינה המארחת. השיקולים להישאר בבריטניה כלכליים בעיקרם, אם כי פיליפ ברני, ראש מחלקת הספורט, סיפק סיבה נוספת, או שמא זהו תירוץ במסווה של סיבה לגיטימית: "יש לנו כאן אולפן חדש בו אנחנו רוצים להשתמש כראוי, ולא הרגשנו שיש סיבה מיוחדת להפיק אולפן גם בארץ המארחת, כמו שעשינו במונדיאל בדרום אפריקה". על פי הערכות, ה-BBC השקיעו לא פחות ממיליון ליש"ט כדי להקים את האולפן המסתובב ממנו שידרו בדרום אפריקה, ולמרות זאת, למונדיאל 2014 בברזיל הבטיח ברני כי יישלח צוות נרחב, ואולפן מיוחד אף יוקם במדינה הדרום אמריקאית.
מי שכן יישלח מטעם ענקית התקשורת הבריטית לפרשן את המשחקים עצמם הוא האיש המקופח ביותר באנגליה בחצי השנה האחרונה: הארי רדנאפ. לאחר שרוי הודג'סון הועדף על פניו לתפקיד מאמן הנבחרת, יתנחם המאמן הוותיק בחזרה לגוף בו העביר את מונדיאל 2010. "אני מצפה לחזור ולעבוד עם ה-BBC", אמר רדנאפ, שיצטרף לצוות שידור שאמור לכלול גם את גארי ליניקר, אלן האנסן, אלן שירר לי דיקסון, יורגן קלינסמן, קלרנס סיידורף, דייויד ג'יימס ואחרים.
הרשת הבריטית הנוספת שמחזיקה בזכויות שידור לטורניר היא ITV, שתשדר את המשחק הראשון של נבחרת שלושת האריות מול צרפת. גם ל-ITV מספר שמות גדולים בתחום הפרשנות: גארת' סאות'גייט, ג'יימי קראגר, ובעיקר רוי קין ופטריק ויירה, שישתפו פעולה לאחר שלל הקרבות שלהם על הדשא.
ומי שמחפש אולפן טוב לסיכום משחקי היום, אל לו לחפש הרבה מעבר לזה שעתידה להפיק יורוספורט. מדי ערב בשעה 21:00, ייפגשו ארסן ונגר, רפא בניטס, פרדי בוביץ', תומאס ברטהולד ופטריק קלויברט באולפן של הערוץ בצוותא עם המנחה סטפנו ברנבינו, וינתחו למשך חצי שעה את משחקי היום.
***
זוכרים את פול התמנון, אותו ייצור מימי נוראי שהפך לבייבי הגדול של מונדיאל 2010 ויצא למשהו כמו 5.7 מיליארד איש מהחורים? ובכן, לא באמת חשבתם שבאליפות הנוכחית ניוותר ללא חיה בעלת כוחות-על, נכון?
משום ששתי מדינות יארחו את המשחקים, שתי חיות שונות כבר נבחרו כדי לשעשע אותנו ולהעביר לנו את הזמן. הראשונה, גאוות אוקראינה, היא חזיר מאוד מיוחד שאוהב בירה וצ'יפס (כמו כל החזירים), "אורקל שיודע את סודות הכדורגל", כך נטען בפני התקשורת. מדי יום, בערך בשעה 16:00, יועבר החזיר למתחם מיוחד ובו שני כלי אוכל עם דגלי המדינות שעתידות להתחרות על כר הדשא, ואת ההמשך אתם יודעים: אם הוא אוכל מהכלי של הנבחרת שלאחר מכן תנצח, סביר להניח שהאירוע המרגש ישודר וידווח. אם לא, לא.
בפולין תהיה זו פילה בשם צ'יטה שנבחרה לאחר שניחשה נכונה את הניצחון של צ'לסי על באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות (זאת בניגוד לתוכי וחמור, שהלכו עם הגרמנים). הקונספט הוא אותו קונספט, למי שתהה: לפני כל משחק תקבל צ'יטה בת ה-33 שני תפוחים עם דגלי המדינות שישחקו באותו יום, ותיאלץ לבחור את האחד שנראה לה מנצח יותר.
וכל ארגוני בעלי החיים יכולים להירגע. "במהלך המפגש הראשון שלה עם התקשורת היא בלעה כדורגל", אמרה מנהלת גן החיות בקראקוב על הפילה האהובה. "אבל הוא היה עשוי מעור, לא מפלסטיק, ולא היתה לכך השפעה על מערכת העיכול שלה". נהדר.
***
עוד יותר מתמיד, הקיץ הקרוב הולך לבסס את מעמדן של הרשתות החברתיות כשחקניות מובילות בנוף תקשורת הספורט העולמית. אלא שלא כולם מרוצים מהעידן החדש, בו דף פייסבוק וטוויטר שקול לבלוג אישי, והאינמפורמציה זורמת כנחיל אינסופי. מאמן נבחרת דנמרק, למשל, אסר על שחקניו להשתמש בצמד הרשתות החבריות הגדולות לכל אורך הטורניר הקרב. אז נכון, מורטן אולסן הוותיק ידוע כמאמן קפדן, קשוח ושמרן, מהסוג הישן, ובכל זאת, יש הבדל בין איסור על יציאה למועדונים בלילות וכתיבת סטאטוס בסגנון: "חזרתי עכשיו מהאימון". הלא כך?
מספר משחקני הסגל הביעו את חוסר שביעות רצונם מהאיסור הגורף, ביניהן כריסטיאן אריקסן (65 אלף עוקבים בטוויטר) ניקלאס בנדטנר (52 אלף) ותומאס סורנסן (22 אלף), אך גם שלושת הכוכבים נאלצו לקבל את הגזירה. בניגוד גמור אליהם, מספר פוליטיקאים בדנמרק לא היו כל כך סבלניים. שימו לב לדברים שאמר יועץ התקשורת כריסטיאן פורטר שולץ:
"אני מזועזע מזה. הצורה בה ההתאחדות נוהגת שייכת לעידן אחר. לא רואים דברים כאלה במדינות מודרניות. אולי בצפון קוריאה, בה מותר לך לדבר רק בין כותלי המדינה. שוב ושוב ההתאחדות יותר מדי מתעסקת עם השחקנים, אומרת להם מה מותר ומה אסור להם להגיד. התרחקנו מהאוהד הממוצע, כך שלאסור על הסגל כולו לתקשר עם האוהדים במהלך טורניר גדול, זה פשוט מגוחך".
שר התרבות של דנמרק, אופה אלבייק, הוסיף וטען כי מדובר בהפרה של חופש הביטוי, ובכל זאת הממשלה הדנית בחרה שלא להתערב בהחלטות ההתאחדות. מעניין יהיה לראות האם בעידן פוסט אולסן - אם וכאשר הדבר אכן יקרה והמאמן המוערך יעזוב או יועזב מהנבחרת אליה הגיע ב-2000 - המצב ישתנה בצורה זו או אחרת, או שמא מדובר במדיניות מסוימת שמוכתבת מלמעלה.
יורו 2012 בוואלה! ספורט
