לפני שמתחילים - אל תגידו שאין תוכנית MMA בעברית. מכירים את הפרויקט שלנו, לא? אם לא, אף פעם לא מאוחר. והפעם, אנו מסכמים את האירוע הקודם ומנתחים את האירוע הקרוב, UFC 146.
פרנק מיר הוא תופעה מעניינת. הוא מחזיק ברקע בהיאבקות כאלוף המדינה כשהיה בתיכון, שיחק פוטבול, התחרה בריצות מסלול ועדיין מחזיק בשיא המחוז של בזריקת דיסקוס. מיר נחשב לאחד מאומני ההכנעה הגדולים ביותר בהיסטוריה של הענף בקטגוריית המשקל הכבד ומחזיק במספר שיאים בקטגוריה ב-UFC בהם כמות הקרבות (19), כמות הניצחונות (14) וגם הלוחם הכבד עם מספר ההכנעות הגבוה ביותר איי-פעם עם שמונה צרחות כאב של יריביו שעצרו את הקרב. מעבר לכך, מדובר באחד הלוחמים האינטליגנטים ביותר בזירה ומחוצה לה, אדם רהוט וחד שמתפקד לא פעם על תקן פרשן. עם זאת, ניכר כי למיר תמיד חסר הגרוש ללירה ולמרות שכולם יסכימו שמדובר באחד הלוחמים הטובים אי-פעם, מעולם לא הצליח להגיע לפסגה ולהישאר שם.
ג'ו סילבה, האחראי על קביעת הקרבות ב-UFC, פגש את מיר כשערך ביקור בבית ספרו והזמין אותו להתאמן ולהתחרות ב-MMA. את קרב הבכורה ערך מיר ב-2001 וניצח בהחלטת שופטים. ניצחון נוסף לאחר מכן (בהכנעה כן?) הספיק לו כדי להגיע ל-UFC. בקרב הראשון שלו בארגון פגש את לא אחר מאשר רוברטו טרבן. טרבן הברזילאי כבר היה באותו הזמן אלוף עולם בג'יו ג'יטסו ברזילאי וזוכה תחרות 'אבו-דאבי' לשנת 1999 והחזיק במאזן MMA של שישה ניצחונות והפסד אחד. מיר עשה את הלא יאומן ולא רק שניצח את טרבן, הוא הכניע אותו דקה לתוך הסיבוב הראשון.
בקרב הבא פגש מיר את פיט וויליאמס הוותיק לו היה זה קרב 18 במספר. הוותק לא עמד לזכותו של וויליאמס שהפסיד בהכנעה 46 שניות לתוך הסיבוב הראשון. לוויליאמס היה זה ההפסד הראשון והאחרון שבא בהכנעה. לאחר הקרב הוא הודיע על פרישה. בקרב השלישי שלו בארגון ספג מיר את הפסדו הראשון בקריירה כשחטף נוקאאוט טכני מאיאן פרימן הבריטי. מיר חזר מההפסד וניצח את טנק אבוט האימתני בהכנעה בסיבוב הראשון למרות שהיה האנדרדוג (שוב). אומרים שכמעט כל דרך היא דרך לגיטימית כדי לנצח אבל לא בטוח שמיר יסכים עם הקביעה הזו.
את הניצחון הבא שלו השיג מיר כשווס סימס החליט לדרוך לו על הראש בצורה לא חוקית ונפסל. מיר החליט שהוא רוצה לנצח את סימס בדרך נוספת, לגיטימית יותר, וחצי שנה לאחר מכן שלח אותו לישון לקראת סוף הסיבוב השני. הניצחון הזה זיכה את מיר בהזדמנות לזכות באליפות העולם שהייתה פנויה באותו הזמן לאחר שבדמו של האלוף דאז טים סילביה נמצאו סטרואידים. מולו עמד.. טים סילביה. הנפיל הגמלוני חיפש להשיב לעצמו את התואר ולא דפק גם כשמיר שבר לו מספר עצמות במרפק פחות מדקה לתוך הסיבוב הראשון. הניצחון הזה זיכה את מיר לא רק בחגורת האליפות, אלא גם בחגורה השחורה בג'יו ג'יטסו ברזילאי.
מיר לא הספיק להגן על אליפות העולם, ושלושה חודשים לאחר מכן ספג פציעות חמורות כשהתהפך עם האופנוע שלו והושבת מפעילות למשך 14 חודשים. כשחזר לפעילות, מה שרבים חשבו שכלל לא יקרה, מיר נראה כמו צל שמן של עצמו. את הקרב הראשון חזרה הפסיד בנוקאאוט טכני בסיבוב הראשון ולמרות שאת הקרב השני ניצח בהחלטה (28:29) הוא נראה שמן, כבד ולא בכושר. ה"שיא" הגיע כשהפסיד לברנדון וורה בנוקאאוט טכני כדקה מתחילת הקרב, ואם עוד היו אנשים שחשבו שמיר יחזור לדרך המלך, הקרב הזה חיסל את מעמדו של מיר בקרב המבקרים, הפרשנים והצופים.
בשלב זה עשה מיר חשבון נפש עמוק וארוך, לקח פסק זמן שמונה חודשים להתאושש והחליט שהוא נותן לזה עוד צ'אנס. בקרב הבא שלו סיים מיר את אנטוני הרדונק בסיבוב הראשון בקימורה, ניגש למצלמות ואמר "I'm back". הקרב הבא שלו הוא זה שהחיה והרים את הקריירה של מיר לגבהים שלא ידע מאז לפני התאונה. מיר נבחר להיות זה שיקבל את הממותה הלבנה העונה לשם 'ברוק לסנר' בקרב הבכורה שלו בארגון. לסנר, לו זה היה קרב ה-MMA השני בקריירה, הסתער על מיר במכות אך מיר שרד את ההתקפה הראשונה (הודות להתערבות השופט שעצר את הקרב לרגע) ותפס את לסנר באחד מבריחי הרגליים/ברכיים היפים שנראו בארגון. לסנר קיבל על הקרב 250 אלף דולר ומיר רק 120 אלף דולר (כולל בונוס הניצחון) אבל הוא זכה גם בהכנעת הערב והשנה. שווה לא?
הניצחון הזה הקנה לו את ההזדמנות להתמודד על אליפות העולם מול האלוף דאז אנטוניו "מינוטארו" נוגיירה, והשניים אימנו את הקבוצות בעונה השמינית של 'הלוחם האולטימטיבי'. האליפות שהחזיק ביג נוג הייתה אליפות זמנית בעקבות סכסוך משפטי עם האלוף המכהן רנדי קוטור. נקבע כי המנצח בקרב הזה יפגוש את המנצח בקרב בין ברוק לסנר לקוטור, לאיחוד החגורות וקביעת אלוף בלתי מעורער. מיר עשה מה שאף לוחם לא הצליח לעשות לפניו והנחיל לנוגיירה את הנוקאאוט הראשון בקריירה, תוך שהוא מציג יכולות סטרייקינג משופרות לעומת קרבותיו הקודמים. בקרב המקביל ניצח לסנר את קוטור, והדבר אמר שמיר ולסנר יפגשו בפעם השנייה.
ה-UFC ידעו שלסנר מביא עמו אוהדי WWE רבים והשניים נפגשו בקרב המרכזי של אירוע UFC 100 החגיגי. הפעם נקם לסנר במיר וכתש אותו עד אפר אדמדם שיצא מפינות רבות בפרצופו של מיר. הקרב השפיע על מיר עמוקות והוא התחיל להתאמן על מנת להתחזק. אם יש מישהו שיודע לחזור מבורות אפלים של כישלונות, דם וכאב זה מיר. בקרב הבא שלו פגש את הסטרייקר המפוסל צ'יק קונגו, ובהתאם לתכנית האימונים החדשה שלו הגיע מיר לקרב עם 10 ק"ג נוספים של מסת שריר. מיר פגע באוברהנד אימתנית בתחילת הסיבוב שהפילה את קונגו, וסיים את הקרב בגליוטינה שהפכה את קונגו לגוף חטוב וחסר הכרה.
מחלה של לסנר השאירה את תואר האליפות פנוי, ומיר זכה להילחם על התואר שוב והפעם נגד המתאבק גדול האגרופים שיין קארווין. למרות שמיר היה גדול מאי-פעם הוא לא יכל לכוח של קארווין שחבט בו לאובדן הכרה וכך חמק תואר אלוף העולם פעם נוספת מידיו של מיר. כמו שרק מיר יודע, הוא חזר מההפסד חזק מתמיד וניצח את מירקו "קרו קופ" בנוקאאוט בסיבוב השלישי ואת רוי נלסון השמנמן והקשוח בהחלטת שופטים. אולי הניצחון המשמעותי בקריירה שלו, שני אולי רק לניצחון על לסנר, הגיע בקרב האחרון בו פגש מיר בשנית את נוגיירה. לאחר הקרב הקודם שלהם דווח כי נוגיירה סבל מזיהום חמור בשבועות שלפני הקרב ואף אושפז לחמישה ימים. בראיון שלפני הקרב נשאל נוגיירה אם הזיהום השפיע על תפקודו בקרב הקודם; "ברור". מיר היה קצת יותר ספקני ואמר "נראה".
ראינו. מיר עשה זאת שוב, שוב ושוב. ה"שוב" הראשון מיר היה ללוחם הראשון שניצח את נוגיירה פעמיים. ה"שוב" השני מיר היה ללוחם הראשון שניצח את נוגיירה בהכנעה. ה"שוב" השלישי מיר שבר עוד איבר ליריבו בזירה. מה שזכה בתואר "הכנעת הערב", ולפי דיינה ווייט "הכנעת המאה", מיר ניפץ לביג נוג את היד לאחר שאחרון סירב להיכנע. הקרב הבא של מיר היה אמור להיות מול האלוף לשעבר קיין וולסקז אך לאחר שיריבו המקורי של האלוף דוס סאנטוס, אליסטר אוברים, נתפס עם כמות לא הגיונית של טסטוסטרון בדם ונפסל תפס מיר את מקומו.
בשבת הקרובה יילחם מיר בפעם החמישית בקרב על תואר אלוף העולם במשקל כבד. סיכוייו של מיר? אם שמתם לב שכל ההפסדים של מיר בקריירה נגרמו בנוקאאוט, קל לנחש שאם יישאר לעמוד מול מכונת האגרוף הברזילאית המשומנת זה יהיה ערב קצר למיר. מצד שני, מ-17 ניצחונות בקריירה שלושה הושגו בהחלטה, ארבעה בנוקאאוט ותשעה בהכנעה. אני לא חושב שלמיר יש את מה שדרוש כדי להיות אלוף לאורך זמן, אבל אני כן חושב שיש לו מספיק שכל לנסות לקחת את הקרב לקרקע בכל מחיר. אם זה יקרה, אני צופה ניצחון בהכנעה למיר, ובל נשכח את היתרון הפסיכולוגי שמיר מחזיק כאדם היחיד שעצר את המנטור של דוס סאנטוס, פעמיים. ניצחון כאן והפסד בהמשך לוולסקז או אוברים נראה הגיוני בהחלט.
שיעור בהיסטוריה UFC 71
השבוע לפני חמש שנים הגיעה אל סופה אגדת MMA ששלטה ב-UFC, ויש שאומרים בעולם, ביד רמה. בין השנים 2003-2007 היה צ'אק "אייסמן" לידל הלוחם הפופולרי בעולם, ויחד עם רנדי קוטור עזר להביא את הענף לגדולה ולתודעה בה הוא נמצא היום. לידל היה סטרייקר אימתני שהיה ידוע בזכות יכולות ה-Counter שלו, הסנטר העמיד במיוחד וידי הנפץ שלו. עד היום מחזיק לידל בשיא הנוקאאוטים של ה-UFC עם שישה אגרופים שגרמו ליריבים ללכת לישון, ועדיין נחשב לאחד האלופים הדומיננטיים אי-פעם.
משנת 2003 ועד 2007 הספיק לידל לנצח לוחמים כמו אליסטר אוברים, טיטו אורטיז, רנדי קוטור (ממנו לקח את תואר האליפות), ג'רמי הורן, רנדי קוטור (בפעם השלישית, זוכרים?), באבלו סוברל וטיטו אורטיז (שוב). אבל... קרב אחד העיב על הרצף ארוך השנים. בסוף שנת 2003 השתתף קוטור בטורניר הגרנד פרי היוקרתי של ארגון פרייד היפני. בסיבוב הראשון ניצח, כאמור, את אוברים הצעיר ועלה לסיבוב השני, בו פגש את מיודענו קווינטון "רמפייג' ג'קסון. רמפייג' התקרב אז לשיאו, הגיע עם רצף של שישה ניצחונות כשבסיבוב הראשון ניצח את אלוף ה-UFC לשעבר מוריליו בוסטמנטה. איש הקרח הגיע לקרב כפייבוריט אך הפסיד לרמפייג' בנוקאאוט טכני.
הפסד זה, אי-שם ב-2003, העיב על המורשת של לידל ובשנת 2006 נפגשו השניים בשנית ב-UFC 71, כשהפעם הקרב נערך הזירה הביתית של לידל והאליפות מונחת על הכף. ללידל הייתה מסורת לפיה הוא נוקם בכל לוחם שניצח אותו ומנצח אותו אחת אפיים. עד הקרב הזה ניצחו את לידל שלושה לוחמים בלבד, ג'רמי הורן, רנדי קוטור ורמפייג' ג'קסון. את השניים הראשון ניצח ועכשיו היה תורו של רמפייג'. כמו בקרב הראשון הגיע לידל גבוה יותר, חזק יותר ועם מוטת ידיים ארוכה יותר, רק שהפעם עמד מולו לוחם בטוח בעצמו שכבר ניצח אותו.
הסגנון של איש הקרח הוא סגנון שנקרא counter punching, והוא שכלל את הסגנון הזה לרמה של אומנות. לידל נהג ללכת אחורה ולתפוס את היריב בדרך פנימה כשניסה לפגוע בלידל, וכך גם נראה הקרב בתחילתו כשרמפייג' תופס את מרכז הכלוב ולידל חג סביבו עם הגב לגדר. רמפייג' לא התפתה למשחק של לידל ולאחר הקנטה או שתיים גרם לו לזנוח את ה-counter ולתקוף אותו ישירות. התוצאה: counter יפהפה של רמפייג' הוק ללסת והפלתה של אגדה. רמפייג' עשה היסטוריה כשהפך ללוחם הראשון (והיחיד) שניצח את לידל פעמיים וזכה באליפות העולם.
הקריירה של רמפייג' ידעה מאז עליות ומורדות כשניצח לוחמים כמו דן הנדרסון, וונדרלי סילבה, ליוטו מצ'ידה (בהחלטה שנויה במחלוקת) ואת מאט האמיל. עם זאת, את האליפות הוא הפסיד בהגנה השניה על התואר לפורסט גריפין והמשיך להפסיד לרשאד אבנס, ג'ון ג'ונס ולאחרונה לראיין ביידר. שיאו של רמפייג' מאחוריו אבל אין ספג שאת נקודת השיא בקריירה השיג באותו הערב עם הנוקאאוט המדהים הזה.
מה ניתן לומר על לידל? הלוחם האגדי שבמו שכמותיו ואגרופיו סחב את הספורט הזה לאורך מרבית שנות ה-2000 והפך לאייקון של ספורט לא חזר להיות מה שהיה לפני ההפסד. כנראה שההוק של רמפייג' היה חזק במיוחד ואם קודם לקרב דובר על סנטר הגרניט שלו, לאחר הקרב הפך הסנטר זכוכיתי משהו. מכאן הלך לידל והתדרדר כשהפסיד ארבעה מחמשת הקרבות הבאים שלו בנוקאאוט. את הניצחון היחיד שלו השיג בהחלטה מול וונדרלי סילבה. אין ספק שלידל של סוף הקריירה הוא לא לידל של תחילתה או שיאה ולאחר הנוקאאוט שספג מריץ פרנקלין ב-UFC 115 תלה לידל את הכפפות כשהוא כבר חבר בהיכל התהילה של ה-UFC. תנו כבוד ללוחם האגדי שיודע גם לצחוק על עצמו.
הקרב, באיכות גבוהה
האתר של איתי לייבוביץ'
Itay.leibovich@gmail.com