לוחם השבוע
לוחם השבוע שלנו הוא קווינטון "רמפייג'" ג'קסון, שיפגוש במוצ"ש הקרוב את ריאן ביידר הצעיר במטרה לחזור למסלול הניצחונות. ג'קסון החל את דרכו כמתאבק בתיכון ואף המשיך להתאבק במסגרת המכללות, אך לא רשם לעצמו הישגים משמעותיים. לאחר שראה את הצלחתם של מתאבקים כמו דן סברן, מאט לינדלנד, רנדי קוטור ומארק קולמן ב-MMA, החליט לנסות גם את מזלו בתחום. רמפייג' פתח בסערה, ולאחר שנתיים בליגות קטנות עמד על מאזן של עשרה ניצחונות מול הפסד אחד. המאזן המרשים והדרך בה הושג, חמש הכנעות ושני נוקאאוטים טכניים, הביא אותו לזירת פרייד היפנית, שהייתה הגדולה ביותר באותה התקופה (זוכרים את PRIDE 29?).
הקרב הראשון של רמפייג' בזירה של הגדולים לא בישר טובות והוא הפסיד לסקורבה הקטן והטוב בחניקה אחורית באמצע הסיבוב הראשון. היו שחשבו שג'קסון היה לוחם של ארגונים קטנים ושלא ימצא את מקומו בליגה גדולה ועמוסה בכישרונות. רמפייג' ענה למבקרים בשנתיים מצוינות, בהן השיג מאזן של שמונה ניצחונות והפסד אחד. ההפסד, אגב, הגיע בפסילה עקב מכה לא חוקית שמשלבת את המילים "ברך" ו"ביצים". באוגוסט 2003 החל טורניר גרנד פרי של ליגת פרייד ובסיבוב הראשון ניצח את אלוף ה-UFC לשעבר מורליו בוסטמנטה. בסיבוב הבא פגש את אחד הלוחמים המסוכנים והאהודים באותה התקופה (ואי פעם), צ'אק לידל. רמפייג' לא נסוג מהסטרייקר המאיים, השיב לו מנות רבות אפיים וניצח בנוקאאוט טכני. בגמר פגש רמפייג' בוונדרלי "רוצח הגרזן" סילבה ולא יכול היה לו. הקרב נגמר בנוקאאוט טכני אחרי סדרת ברכיות רצחניות ופתח בטרילוגיית קרבות קלאסית. ג'קסון התאושש מהפסד עם שני ניצחונות רצופים ובשני ניפק את אחד הרגעים המפורסמים בתולדות ה-MMA , כשהטיל את ריקארדו ארונה היישר לארץ "חשבתי שרסלינג זה מזוייף".
התצוגה הזו זיכתה את רמפייג' בקרב על התואר מול... ואנדרליי סילבה. הטרילוגיה המשיכה בכל הכוח וגם הפעם לא יכול היה רמפייג' לברזילאי המטורף, רק שהפעם הברכיות לא הביאו לנוקאאוט טכני אלא לנוקאאוט מטורף ושוב, אחד המפורסמים בהיסטוריה של ה-MMA כשרמפייג' שוכב על החבל הראשון, חצי גוף בזירה והחצי השני מחוצה לה. ג'קסון התאושש (שוב) מהברכיות של סילבה (שוב) ובשלוש השנים הבאות, עד שליגת פרייד נקנתה על ידי ה-UFC, ניצח שמות גדולים כמו נינג'ה רואה ומאט לינדלנד.
בקרב השני שלו ב-UFC קיבל ג'קסון הזדמנות לזכות בתואר המשקל החצי-כבד מול האלוף צ'אק לידל. עד לקרב הזה, לידל הפסיד שלוש פעמים בלבד ונקם שני הפסדים כאשר ניצח את רנדי קוטור ואת ג'רמי הורן שניצחו אותו. עכשיו נשאר רק לסגור חשבון עם רמפייג', שהנחיל לו את ההפסד השלישי. במקום זה קיבל לידל לא רק הפסד, אלא גם הספד לקריירה שלו (ראיתם מה עשיתי עם האותיות פה?). רמפייג', הלוחם עם היכולות המוגבלות יחסית, שנתקל בחומה בכל פעם שהיה קרוב לזכייה באליפות הפרייד, הגיע לזירה הגדולה ביותר וניצח את האלוף הגדול ביותר דאז. לידל, לעומתו, שעד לקרב זה החזיק במאזן של עשרים ניצחונות ושלושה הפסדים, המשיך במאזן של ארבעה הפסדים וניצחון אחד בודד עד שפרש. ג'קסון הגן על התואר שלו פעם אחת וניצח את דן "הנדו" הנדרסון, אך הפסיד את האליפות בקרב הבא לפורסט גריפין. שלוש השנים שלאחר מכן התאפיינו בדעיכה של הטורק האכזר ונראה שהאקספלוסיביות והרמפייג'יות שלו שככו. את הניצחונות הבאים השיג בהחלטת שופטים ופרט לנקמה בוונדרלי סילבה בקרב השלישי בטרילוגיה שלהם שהסתיים בנוקאאוט והפעם לטובת רמפייג', נראה עייף, איטי ולא משכנע. בקרב האחרון שלו פגש ג'קסון בפוסטר בוי החדש של ה-UFC, ג'ון ג'ונס, ונראה עייף יותר, איטי יותר ומשכנע אפילו פחות מבעבר, כשהפסיד בהכנעה לראשונה מאז 2001. הקרב ביניהם נראה כמו מפגש בין אתלט על שבחר להיות לוחםMMA במקום כדורסלן/מתאבק/שחקן פוטבול, לבין מתאבק מוגבל עם כוח מתפרץ שבחר להיות לוחם MMA כי לא ידע לעשות שום דבר אחר.
דבר אחד אי אפשר לקחת מקווינטון ג'קסון, וזו האישיות הצבעונית שלו. רמפייג' הוא דמות צבעונית ומשעשת שמושכת קהל ורייטינג, לכן אימן שתי עונות של תכנית הלוחם האולטימטיבי ואלה היו העונות המשעשעות ביותר. האישיות של רמפייג' הובילה אותו למספר הסתבכויות עם החוק, בהן עבירת פגע וברח, מעשה לא חכם בדרך כלל, קל וחומר כאשר פרצופך הססגוני ושמך (כולל הכינוי) מתנוססים על הרכב בצבעים עזים. רמפייג' הוא לוחם שפרנסתו מובטחת גם במידה ויפרוש לאחר האירוע הקרוב (נבואה?) ותפקיד בסרט זה או אחר יוצע לו מדי פעם. התפקיד הגדול ביותר שלו עד היום היה של בי.איי באראקוס בחידוש לקלאסיקת האייטיז "צוות לעניין" ושלושה סרטים נוספים מתבשלים להם.
רמפייג' שייך לדור הישן של לוחמים שהצליחו בסיטואציה מסוימת ובתקופה מסוימת. היום, כשהלוחמים אתלטים ברמה גבוהה כל כך, ובקצה הפירמידה עומד לו ג'ון ג'ונס, אני לא רואה את רמפייג' ממשיך להילחם לאורך זמן. ריאן ביידר הוא מתאבק מוכשר עם ידיים כבדות מאד שיכול לנצל את המהירות שלו להוריד את רמפייג'. אם זה יקרה, אני צופה שג'קסון יפרוש או ינסה לעבור קטגוריית משקל. בקטגוריה למעלה הוא יצטרך להתמודד עם מפלצות כמו קיין ולסקז, פרנק מיר ואליסטר אוברים. בקטגוריה למטה הוא יצטרך להתמודד בסופו של דבר עם אנדרסון סילבה. אף אחת מהאופציות לא טובה לרמפייג', אבל קרבות עם צ'ייל סונן, מארק מוניוז, דימיאן מאיה ושות' יכולים להיות מעניינים ומהנים. אם ינצח, אני מהמר שהוא יחכה לראות מי יהיה המנצח בקרב בין ג'ון ג'ונס לרשארד אבנס. אם רשארד ינצח, רמפייג' יבקש קרב חוזר והזדמנות לזכות בתואר. אם ג'ונס ינצח... ראו ערך 'אם יפסיד'.
כל זאת בהנחה שרמפייג' לא יעשה מעשה קצב/ברלסקוני, ממנו גם בלוגרית ה-MMA קארין בריאנט לא יצאה בזול.
שיעור בהיסטוריה
השבוע לפני תשע שנים נערך UFC 41, במהלכו עמדו שתי חגורות אליפות על המאזניים, כשהאלוף במשקל כבד ריקו רודריגז פגש בטים סילביה ואילו בי. ג'יי פן פגש את קאול אונו בגמר הטורניר על אליפות המשקל הקל. עוד עמד אירוע זה בסימן חזרתו של דייוויד "טנק" אבוט, לאחר היעדרות של חמש שנים מהכלוב וכמתנת 'ברוך השב' סידרו לו פגישה עם פרנק מיר. היות שקרב זה היה שני רק לאירוע המרכזי, ובהתחשב בשמו של טנק אבוט כלוחם קשוח וכמושך קהל, הציוות עם פרנק מיר נראה מוזר. מיר הגיע לקרב זה לאחר שספג את ההפסד הראשון בקריירה לאיאן פרימן הבריטי בנוקאאוט טכני, אך לפני כן ניצח ארבעה קרבות ברציפות, שלושה מהם בהכנעה.
מיר היה לוחם צעיר יותר ומוכשר הרבה יותר וייתכן שבקרב זה ניסו לבנות אותו להמשך. מיר שרד את ההסתערות של אבוט, ניצח בקלות עם נעילת קרסול 46 שניות לתוך הסיבוב הראשון והמשיך את הטיפוס במעלה הדירוג. אבוט, לעומתו, המשיך בקריירה כושלת, ניצח שניים מעשרת הקרבות הבאים שלו וסיים קריירה לא מרשימה של עשרה ניצחונות וארבעה עשר הפסדים, אך נשאר בתודעה כלוחם שתמיד כיף לראות וכיף עוד יותר לנחש איך יפסיד רק שני הפסדים בקריירה שלו הגיעו מניקוד השופטים.
בקרב על אליפות המשקל הקל נפגשו עילוי הג'יו ג'יטסו מהוואי, בי. ג'יי פן, וקאול אונו היפני. פן הגיע לקרב האליפות לאחר שבעה קרבות MMA בלבד. אונו, לעומתו, הביא עמו ניסיון זירה של עשרים וחמישה קרבות. רק שנתיים קודם לכן נפגשו פן ואונו כשהלוחם מהוואי, בקרב השלישי שלו בקריירה, עצר את היפני בנוקאאוט מהיר כל כך, שהקהל כמעט לא שם לב שהקרב התחיל. הפעם הסיפור לא נגמר כל כך מהר, ופן ואונו נלחמו במשך חמישה סיבובים מלאים והגיעו להחלטת שופטים, שפסקו על תוצאת תיקו נדירה. החגורה לא הוענקה באותו היום, וקטגוריית המשקל הקל המשיכה ללא אלוף עד UFC 64 בשנת 2006, אז זכה בחגורה שון שרק כשניצח את קני "קנפלו" פלוריאן.
בקרב המרכזי נפגשו אלוף העולם למשקל כבד, ריקו רודריגז, והטוען לכתר טים סילביה הנפילי. ב-2003 היה רודריגז על גג העולם. הוא כבר זכה במקום הראשון באליפות הגרפלינג היוקרתית 'אבו-דאבי' בשנת 2000, ניצח שמות גדולים כמו ארלובסקי, גודריג', ג'ף מונסון ואת רנדי קוטור הוא הכניע כדי לזכות באליפות העולם, וכל זאת בגיל 24. טים סילביה הגיע לקרב האליפות בלתי מנוצח ב-14 קרבות מקצועניים והיה נפיל ה-MMA הראשון. סילביה גימד את כל מי שעמד מולו בזירה ורודריגז, על כל 191 הס"מ שלו, לא היה היוצא מן הכלל. סילביה עצר את ניסיונות ההורדות של אלוף אבו-דאבי שוב ושוב וביטל את משחק הקרקע שלו. אגרופים חזקים של הנפיל פגעו שוב ושוב ו-01:55 דקות לסיום הקרב הפיל סילביה את רודריגז בנוקאאוט וזכה באליפות. הפסד זה, הראשון ב-UFC והשני בקריירה, סימן את סוף דרכו של רודריגז בארגון והפסד אחד לאחר מכן לפדרו היזו היה האחרון של הכוכב המבטיח ב-UFC. סילביה לעומתו המשיך קריירה ארוכה ב-UFC עד שנת 2008, במהלכה החזיק בחגורת האליפות שלוש פעמים.
המלצת השבוע
ביוני 2004 נערך קרב בין קווין "המפלצת" רנדלמן לפידור "הקיסר האחרון" אמליאננקו, כחלק מרבע גמר הגרנד פרי של ארגון פרייד לשנת 2004. למרות שלטורניר זה הגיע פידור כאלוף ובמאזן של שמונה עשר ניצחונות מול הפסד אחד שנוי במחלוקת (עצירה בהוראת רופא 17 שניות מתחילת הקרב, לאחר שיריבו של פידור פגע בו פגיעת מפרק בלתי חוקית), היה זה קרב שהתחיל את אגדת 'פידור הבלתי מנוצח'. כשמתסכלים על שני הלוחמים, רואים אמריקאי שרירי שאכל ויטמין אחד יותר מדי ומולו רוסי שמנמן ואדיש, שבאותה המידה שנמצא בזירה יכול גם להיות השרברב שבא לתקן סתימה בחדר הלוחמים. בתחילת הקרב הטיל רנדלמן את פידור על הראש, הטלה שהייתה הורגת את האדם הממוצע מהרחוב. אך פידור לא אדם ממוצע, הוא קיסר. 48 שניות לאחר שהוטל על הראש ניצח פידור את הקרב. מבולבלים? גם אנחנו. תיהנו.
האתר של איתי לייבוביץ'
Itay.leibovich@gmail.com