פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        יש חיים אחרי התחנה האחרונה

        הפציעה בברך כנראה הביאה לקץ הקריירה של גדול הקלוזרים מריאנו ריברה. האם היאנקיז צריכים להילחץ? לא בהכרח

        לפני ארבע שנים, בגיל 23, ערך דיוויד רוברטסון את הופעת הבכורה שלו בניו יורק יאנקיז. לאחר טבילת אש שכללה 25 הופעות כמגיש מחליף, רוברטסון החל לעלות יותר ויותר לגבעה. ב-2011, עונתו הרביעית במייג'ורס, הוא עיצב את עצמו כסט-אפ (המגיש שעולה באינינגים המאוחרים ושומר על היתרון עבור הקלוזר) הטוב ביותר, אולי, ב-AL. הוא ערך 70 הופעות שהסתכמו ב-66.2 אינינגים (מגיש פותח גומא בערך פי שלושה בעונה) וכמעט לא אפשר ליריבים לחבוט עליו. רוברטסון סיים עם ERA של 1.08 וארבעה ניצחונות ללא הפסד.

        אבל למרות כל האיכויות שיש לרוברטסון, הוא עדיין מגיש מחליף. אין סביבו שום זוהר, הוא בטח לא אחד ששמו עולה לכותרות על בסיס קבוע. כך זה היה, לפחות, עד יום חמישי. החל מהרגע שבו מריאנו ריברה סיים את העונה, ואולי גם את הקריירה, החיים המקצועיים שלו החלו להשתנות. דיוויד רוברטסון הוא, נכון לעכשיו, הקלוזר של ניו יורק יאנקיז. ואם זה לא נשמע מספיק מלחיץ, הוא צריך להיכנס לנעליים של גדול הסוגרים בהיסטוריה של הבייסבול. לא פשוט בכלל.

        ג'ו ג'ירארדי נושא מהמגרש את מריאנו ריברה הפצוע (AP , yes network)
        הרגע האומלל של העונה של היאנקיז. ריברה יורד עם סיוע מהמגרש בקנזס סיטי (צילום: AP)

        רוברטסון יכול להתנחם בכך שהקריירה של ריברה עצמו החלה באופן דומה. מו עלה מליגות הפיתוח ב-1995 בתור מגיש פותח של היאנקיז. יחד עם ברני וויליאמס, אנדי פטיט וכמובן דרק ג'יטר, הוא היה עוד אחת מאבני היסוד של ג'ין מייקל, ה-GM שבנה את התשתית לשושלת האליפויות של סוף שנות ה-90. אלא שריברה התגלה כמגיש פותח בינוני. ג'ורג' סטיינברנר חשב לוותר על הטאלנט הבלתי-ממומש, גם למייקל עלו ההרהורים הללו בראש, במיוחד מכיוון שהיאנקיז היו צריכים נואשות פותח. בסוף 1995 ריברה היה מיועד לעבור לדטרויט תמורת דיוויד וולס. "מעולם לא אמרתי כן לבסוף", נזכר מייקל לפני מספר שנים, "השם של ריברה עלה בתחילה, אבל ראיתי שהוא פיתח את מהירות הזריקה שלו, שהיא מגיעה ל-96 מייל לשעה. גם הטכניקה שלו השתפרה מאוד. בשלב הזה אמרתי שאין סיכוי".

        ריברה הפך לריליוור, הימור שמייקל הודה שלא בטוח שיעבוד. 608 שמירות אחרי, אפשר להגיד שהוא עבד לא רע. מו גרם לו לעבוד בזכות דבר אחד: הוא מצא שיטה לשלב את הפאסטבול (כדור מהיר וחד) והצ'יינג' אפ (כדור שמשנה מהירות רגע לפני שהוא מגיע לחובט) והביא לעולם את הקאטר האימתני שלו. כמו ביל וולש והתקפת החוף המערבי בפוטבול, ריברה לא המציא את השיטה, הוא פשוט ניכס אותה לעצמו והפך למומחה הגדול ביותר שלה. הקאטר היא זריקה מהירה כמעט כמו פאסטבול, אבל היא תנודתית במידה כזו שגם אם החובט מצפה לה, הוא לא יודע איך לקנות אותה כשהיא מגיעה לאזור הצלחת. לא רבים הצליחו לפצח את ההגשה האחת, הגשה אחת בלבד, שריברה משתמש בה.

        חמש פעמים זכו היאנקיז בוורלד סירייס ב-16 השנים האחרונות, פעמיים נוספות הם הגיעו אליו. להוציא את הפאשלה הגדולה של משחק 7 ב-2001, הם תמיד ידעו שהם יכולים לסמוך על התחנה האחרונה, הקלוזר שלהם. גם כשהוא פישל, היה להם ברור שבערב הבא הוא שוב ייצא מהבולפן עם הכפפה מוצמדת בין הזרוע לגוף, מראה לא מבשר טובות לשלישיית החובטים שאמורה להתייצב מולו. אלא שביום חמישי האחרון הכל, כנראה, נגמר. החימום בקאופמן פילד בקנזס סיטי, שבו ריברה ניסה לתפוס כדור בשדה האחורי, הסתיים בקרע ברצועה הצולבת. כשזה קורה בגיל 27 או אפילו 35 אתה סופר את הימים כדי לחזור. כשאתה נושק לגיל 43, אתה יודע שזה כנראה כבר לא יקרה. "לא ככה אני מתכוון ללכת", אמר ריברה ונתן יותר מרמז לכך שהוא רוצה לחזור להגיש. השאלה היא אם זה יהיה אפשרי.

        מריאנו ריברה שחקן ניו יורק יאנקיז (GettyImages , Jim McIsaac)
        לאן היו הולכים היאנקיז לו היה ריברה עובר לדטרויט? מריאנו זורק את הקאטר האימתני (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        ההשפעה הפסיכולוגית על היאנקיז עצומה. לאורך השנים לא היה במשחק קלוזר דומיננטי כמו ריברה. הוא היה זורע תחושה של ייאוש בקרב היריבים ושובר מחבטים ללא הרף. ניו יורק תגיע לפלייאוף הקרוב (אם תגיע אליו) בתחושה של לא נודע. ריברה החליף את ג'ון ווטלנד, הקלוזר הקודם, מייד לאחר עונת 1996 שהסתיימה בוורלד סירייס, ופישל בפלייאוף של 1997, פאשלה שעלתה ליאנקיז באובדן התואר. טובים ככל שיהיו המחליפים שלהם, איש לא יכול לדעת כיצד הפסים יתפקדו בפלייאוף בלי מספר 42 (האחרון בהיסטוריה, אגב. ב-1997 יצא המספר של ג'קי רובינסון לפרישה. ריברה היה השחקן הפעיל היחיד שעוד החזיק בו). השלווה או הקטסטרופה, תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה, שנוסכת בך הידיעה שהוא יעלה לסגור באינינג התשיעי מקרינה כבר באינינג השישי והשביעי. היריבים הבינו שבייסבול הוא משחק שנמשך שמונה אינינגים ולפעמים שבעה כל עוד ריברה זמין להגיש.

        אבל ככל שמשחק הבייסבול סימבולי ופסיכולוגי, צריך להסתכל על המצב ביאנקיז בפן המקצועי, ושם אפשר להגיד שאם יש עיתוי טוב לפציעה, זהו העיתוי. היאנקיז סבלו לאורך שנים מבעיות בבולפן, אלא שהשנה הוא נראה חזק מאי פעם. ה-ERA של קורי וייד עומד על 1.46, נמוך מזה של ריברה (עם ארבעה אינינגים יותר). רפאל סוריאנו מתחיל לחזור לעצמו לאחר פציעה ארוכה ונראה טוב. בון לוגאן הרשה ריצה אחת ב-13 הופעות, ה-ERA שלו עומד על 0.87. אלה מספרים מפלצתיים. ועכשיו, נחזור לרוברטסון ונראה מה יש לו להגיד בנושא.

        היורש המיידי של ריברה עלה השנה 11 פעמים לגבעה ל-11 אינינגים. תנסו לנחש כמה ריצות הוא ספג. בעצם, אל תנסו, כי כל ניחוש מעל לאפס יכשיל אתכם. רוברטסון סילק 18 חובטים בסטרייקאאוט, יותר מ-1.5 למשחק ולאינינג. אלה מספרים בלתי נתפסים, אף שאנחנו רק בתחילת מאי. כשרואים את גרף ההתקדמות שלו, מבינים שלא מדובר במשהו מקרי – האיש אכן התפתח להיות מפלצת. אבל הרבה דברים משתנים כשאתה עובר לאינינג התשיעי. כמו סגן נשיא שמתמנה לנשיא, כמו עוזר מאמן שהופך למאמן – כעת כל האחריות עוברת אליך. רבים הצליחו במשימה, רבים יותר כשלו בה. אם רוברטסון ייכנס בהצלחה לתפקיד, ייתכן שבראי ההיסטוריה הפציעה של ריברה תיראה רק כזרז פרישה. אם תחל בוקה ומבולקה בעמדת הקלוזר, היא תהיה בכייה לדורות. הספירה מתחילה היכן שהסתיימה הקודמת – בקאופמן פילד, קנזס סיטי.

        דייויד רוברטסון שחקן ניו יורק יאנקיז (AP , paul j. bereswill)
        עכשיו תורך, חביבי. דיוויד רוברטסון (צילום: AP)