לפני כשבוע וחצי הודיע פיני זהבי כי טל בן חיים "לא ימשיך בוודאות בפורטסמות" בעקבות הירידה לליגה השלישית באנגליה. ניל אלן, הכתב הבכיר של העיתון המקומי "פורטסמות ניוז", לא התאפק וצייץ בטוויטר: "בן חיים עוזב בקיץ. אני מחזיק אצבעות". חשבון הטוויטר של אלן פעיל מאוד והוא נוהג לשוחח עם אוהדי הקבוצה, שיחות בהן הוא עוקץ שוב ושוב את הבלם הישראלי על התנהגותו ובעיקר על השכר שהוא מרוויח. כשאחד האוהדים שאל אותו: "מה בן חיים אשם בחוזה שנחתם עמו?", ענה אלן: "זה עניין של כבוד. הוא לא מוחא כפיים לאוהדים, לא מחלק חתימות ולא בא לפעילויות של המועדון למען הקהילה". אחר שאל האם הישראלי מדבר עם התקשורת בעצמו או רק באמצעות הסוכן זהבי. אלן ענה: "אי אפשר להטריד אותו. פעם התקשרתי אליו והוא העמיד פנים שהוא אחיו".
בגיל 30, הבלם הבכיר של נבחרת ישראל נמצא בנקודת שפל בקריירה. הן בצד המקצועי, אבל בעיקר בצד התדמיתי. אוהדי פורטסמות סולדים ממנו ומייחלים לרגע בו יעזוב את המועדון. הם רואים בו כשכיר חרב, שחקן לא אכפתי וגרוע מכך, האיש שמסמל בצורה הבולטת ביותר את ההתנהלות הכלכלית השערורייתית שהובילה לקריסת המועדון וירידתו לליגה השלישית לראשונה אחרי 29 שנים. עכשיו עומד בפני צומת דרכים חשוב. בן חיים יצטרך לבחור מה חשוב לו יותר: כסף, תדמית או קריירה?
מאז הגיע לפורטסמות באוגוסט 2009, נחשב הבלם לדמות שנויה במחלוקת במועדון בראש ובראשונה בגלל חוזהו העצום. היו אלה היו"ר פיטר סטורי והבעלים סולימאן אל פאחים שהחתימו אותו על חוזה לארבע שנים בשכר שמגיע, על פי דיווחים, ל-36 אלף ליש"ט לשבוע - או אם אתם מעדיפים, שני מיליון ליש"ט לעונה. אלא שמאז הקבוצה עברה כמה ידיים, ירדה מנכסיה, נכנסה פעמיים להליכי פירוק, אבל דבר אחד נשאר זהה - השכר של בן חיים.
פומפי נמצאת בחובות כבדים ועדיין מחזיקה בשכר שחקנים לא פרופורציונאלי של 11 מיליון ליש"ט לשנה. המשכורת של בן חיים וחלק מחבריו הוגדרה על ידי המפרק החדש טרבור בירץ' כ"טירוף" ולכולם במועדון ברור כי הצעד הראשון בדרך לבנייה מחודשת אחרי הירידה קשור בצמצום ההתחייבויות. בן חיים מחזיק בחוזה לעונה הבאה ואין לו סעיף קיצוץ במקרה של ירידה, כך ששכרו לא אמור להיפגע. לפיכך, בפומפי ינסו בקיץ לעשות כל מאמץ להגיע לסיכום על התרת חוזהו. "אנחנו הולכים לליגה אחרת ועדיף שננקה את השולחן. הכוונה היא להתחלה חדשה אחרי כל מה שהמועדון עבר", אמר המנג'ר מייקל אפלטון.
זו לא הפעם הראשונה שפומפי מנסה להיפטר מחוזהו הכבד של הבלם. בן חיים ירד ליגה עם הקבוצה בעונת 2009/10 ולאחריה המשיך עם אברהם גרנט לחצי שנת השאלה בווסטהאם. כשחזר בינואר, סכסוך לגבי סוגיית השכר השאיר אותו מחוץ לסגל עד תום העונה. על פי מספר עדויות שפורסמו, בן חיים עמד באחד האימונים בצד ובעט כדורים למרכז המגרש כדי להפריע למהלך האימון. המנג'ר דאז, סטיב קוטריל, הכחיש את התקרית.
בקיץ הגיעו הצדדים לסיכום ובן חיים שב לסגל, אך הבעלים הרוסי ולדימיר אנטונוב הסתבך בפלילים והשאיר אחריו הרים של חובות. פומפי נכנסה שוב להליך פירוק וניסיון למכור את בן חיים בינואר כשל. על הבלם לא היו קופצים וזה גם לא התלהב לעבור. "לא רציתי להעביר את המשפחה", הסביר בעבר בראיון לגל"צ.
נקודת השפל ביחסים עם אוהדי פומפי הגיעה עם הבטחת הירידה במשחק ביתי מול דרבי קאונטי (2:1). בן חיים הפצוע לא נכלל בסגל, אבל נכח באצטדיון. 10,000 צופים בפראטון פארק נותרו ביציעים והודו לכל שחקן ברגע שהכרוז קרא בשמו. בן חיים מיהר לעזוב לביתו ובחר שלא להשתתף במחווה. בדרכו החוצה, טענו מספר אוהדים כי הוא התעלם מבקשת כמה ילדים לחתימה: "ראיתי את בן חיים מסרב לחתום לאוהדים צעירים. הוא בושה. ביקשו ממנו בנימוס והוא דחף את הדפים עם היד והסתלק. כעסתי וניגשתי לדבר איתו על זה. הוא היה מתנשא וגס רוח", טען אחד האוהדים.
באקט הזה בן חיים גמר את הסיפור שלו עם אוהדי פומפי. "זה ממש לא לעניין. כמה שיותר מהר ניפטר ממנו, יותר טוב", אמר אחד מבעלי המנויים של פורטסמות. "אנחנו לא צריכים אנשים כמוהו בקבוצה. כל העניין הוא לנסות להישאר יחד, וזה לא מעניין אותו. מה שהוא עשה בשבת זה פשוט הפגנה של חוסר כבוד כלפי האוהדים והמועדון, ואין מקום לאנשים כמוהו במועדון".
אוהד אחר כתב: "הוא שחקן טוב לרמה של הצ'מפיונשיפ, אבל אני חייב להגיד 'ברוך שפטרנו'. זו תהיה דחיפה כלכלית אדירה אם יגיעו להסכם להתרת חוזהו, אבל אני לא אתפלא לראות אותו עוזב רק באוגוסט עם עוד 100 אלף ליש"ט שהרוויח במהלך הקיץ בלי לעשות כלום", ואוהד נוסף טען: "ששכירי חרב כמוהו יעזבו כמה שיותר מהר".
מבחינה מקצועית, בן חיים נהנה מהסגל הקצר של פומפי ורשם 33 הופעות, רובן בעמדת המגן ולא בתפקיד המוכר כבלם. למעשה, מאז עונת 2006/7 בבולטון בן חיים לא נהנה ממספרים כאלה. אז הגיעו המעברים לצ'לסי, מנצ'סטר סיטי וסנדרלנד ודקות המשחק ירדו בצורה משמעותית. בן חיים הלך ודעך והשלים העונה ירידת ליגה שלישית. במובן מסוים, בן חיים איבד את עצמו אי שם כשעזב את בולטון לטובת הכסף הגדול של רומן אברמוביץ'. מי שהיה פעם סמל למקצוענות ומופת בכדורגל הישראלי, הפך לשחקן כבוי שנראה כי הכסף נמצא בראש מעייניו.
רק במקום אחד, מעמדו של בן חיים לא נפגע ולא עמד לרגע בספק נבחרת ישראל. בן חיים נמנה על אחד משגרירי העל שאין להם תחליף, שלושה שחקנים שמוזמנים לכל משחק ללא קשר לכושרם, לדקות המשחק שהם מקבלים או לזהות המאמן, כשהשניים האחרים הם כמובן יוסי בניון ודודו אוואט. לזכותו של בן חיים ייאמר שהוא שירת את הנבחרת נאמנה ובדרך כלל גילה יכולת יציבה והנהיג את ההגנה. עוד ראוי לציין, כי לישראל אין באמת עוד בלם ברמה שלו.
אלי גוטמן מכיר היטב את הנתון הזה והוא שהוביל אותו לפתוח את סבב הפגישות שלו עם השגרירים בסולחה בין בן חיים לבניון. השניים קיבלו ממנו הבטחה שמעמד העל שלהם לא ייפגע. אפשר להבין את גוטמן. מבט על האופציות שלו מגלה תמונה עגומה: דקל קינן ידע עונה מסויטת כמעט ללא דקות משחק, רמי גרשון עדיין צעיר ובליגת העל האופציות דלילות למדי. בן חיים, אם תרצו או לא, יהיה העוגן של הגנת הנבחרת גם בקמפיין הקרוב.
מה יהיה הצעד הבא בקריירה של הבלם? "בן חיים לא ישחק בליגה השלישית בעונה הבאה. יש התעניינות ממועדונים אחרים, אנחנו בודקים הכל, אבל בוודאות הוא לא יישאר בפורטסמות", אמר זהבי לאחרונה. הקשרים של סוכן העל בתוספת הרזומה של הבלם באנגליה צפויים לסדר לו מספר הצעות לפחות מליגת המשנה. זאת, בתנאי שבן חיים יחזור למציאות ויוותר על חלק ניכר מהחוזה העצום של בפורטסמות. בן חיים צריך להישאר באנגליה, אבל לפני כן הוא צריך לעשות שינוי רציני במחשבה.
נכון, זה לא הבלם שהתחבק עם ז'וזה מוריניו בקיץ 2007, ואולי יהיה קשה לו מול העוצמה של חלוצי הפרמיירליג. אבל ליגת המשנה היא ליגה חזקה שתפורה על מידותיו והוא יוכל להעביר בה כמה עונות טובות. בגילו, אין לו מה לחשוב על ליגות קטנות יותר ובטח לא על הרפתקאות בפרטיזן בלגרד, שהוזכרה כמועמדת לקלוט אותו. אלא שכל ספקולציה לא רלוונטית כל עוד הבלם ימשיך להזניח את תדמיתו המקצוענית ויראה בעצמו כשכיר חרב. באנגליה במיוחד, אספקטים כמו אופי, תשוקה למשחק ואכפתיות למועדון חשובים כמו יכולת על הדשא. בן חיים היה פעם שחקן כזה. האם הוא יכול למצוא עצמו מחדש?