הפאנל המקצועי-ניהולי של מנהלת ליגת העל יתכנס מחר (שישי), בצל ההצהרות השונות של מאמן מכבי תל אביב דיוויד בלאט וחברי ההנהלה של הקבוצה, והתגובות הקשות מצד מנהלת הליגה וחלק מקבוצות ליגת העל. במהלך הפאנל יעלו הצעות שונות לשיפור פני הליגה, גם באופן הניהולי, אך בעיקר בנוגע לשיטת המשחקים ומכסת הזרים בליגת העל, סלע המחלוקת הגדול ביותר.
לפני הפאנל, החלטנו לבדוק את נושא שיטת המשחקים ומכסת הזרים בליגות הבכירות באירופה, אלה ששולחות נציגות ליורוליג והיורוקאפ על מנת לנסות ולקבל תמונת מצב לעומת הכדורסל הישראלי. יש לציין שבכל עונה נערכים שינויים מהותיים במספר מדינות, כך שהנתונים שאנו מביאים נכונים לעונה הנוכחית. אם הוחלט כבר על שינוי לעונה הבאה, המגמה מצוינת למטה.
מכסת הזרים
בישראל התמורה בשנים האחרונות הייתה לצמצום גדול של מספר הזרים. אלא שהחוק הרוסי, שהועבר ב-2006/7, לא הגביל את מספרם, רק קבע שיהיו שני ישראלים על המגרש בכל זמן נתון. מאז חל שינוי. בתחילה צומצם מספר הזרים לשישה בטופס ושמונה באיגוד הכדורסל במהלך כל העונה, ובעונה שעברה שונה החוק לארבעה זרים בלבד. בימים אלה מתקיים הדיון האם להשאיר את המצב על כנו, לחזור לחוק רוסי עם רישום של חמישה זרים בטופס המשחק, או אולי דווקא לרדת לשלושה זרים.
"השחקן הישראלי הוא החיה השמורה ביותר באירופה", אומר איש הכדורסל האירופי ירון ארבל, "נכון לתחילת העונה, אין ליגה שמתירה כל כך מעט זרים". ארבל אכן צודק, אף על פי שקיימת מגמת צמצום של מספר הזרים בכל ליגה באירופה, באף אחת מהליגות האירופיות אין איסור על מספר של שחקנים לא מקומיים כמו בישראל. הליגות שקרובות ביותר אלינו הן צרפת וטורקיה, שם מספר הלא מקומיים האפשרי הוא חמישה בלבד, כאשר בטורקיה המספר עלה מארבעה בעונה שעברה.
רוב מדינות אירופה, בשל חוקי האיחוד האירופי, מציינות הבדל בין שחקנים אמריקאים לשחקני בוסמן. הליגות הגדולות ביבשת מאפשרות מספר די גדול של זרים. ביוון המספר המותר הוא שישה שלושה אמריקאים ושלושה בוסמנים, ובאיטליה גם כן שישה, כשניתן לבחור בין שני אמריקאים וארבעה בוסמנים לשלושה אמריקאים ושלושה בוסמנים. בספרד מספר הזרים המותר הוא שבעה שני אמריקאים וחמישה בוסמנים, כאשר אחד הבוסמנים יכול להיות מהקולוניות הישנות של ספרד. ברוסיה, שם החוק מחייב שני מקומיים על הפרקט בכל רגע נתון עדיין קיים, הועבר חוק חדש שמחייב את הקבוצות להחזיק זרים שיהוו עד לרבע ממספר המועסקים בקבוצות.
בספרד, איטליה וצרפת הבינו כי חוקי הזרים נוגדים את חוקי האיחוד האירופי והחליטו לבצע מהלך אחר מבחינה משפטית. בשלוש הליגות הללו הועבר חוק בו שחקן לא ייחשב זר בקבוצה ספציפית, גם אם אין לו דרכון מקומי, במידה ששיחק ארבע שנים באותה הקבוצה בין הגילאים 15 ל-22. הרעיון הזה נלקח מהליגה האנגלית בכדורגל והמעמד נקראHG - Home Grown Player.
כשהוכרז על שוק חופשי באירופה, שתי מדינות לקחו את הנושא צעד אחד רחוק מדי והכריזו על מספר זרים כמעט לא מוגבל, אך התוצאה הייתה שונה. בגרמניה הכדורסל והשחקנים המקומיים הצליחו להתפתח ובבלגיה הליגה פרחה, אבל השחקן המקומי נעצר. בגרמניה החליטו על רפורמה ובעונה הבאה יירדו משבעה זרים בקבוצה לשישה בלבד, כשחלק מהתוכניות גורסות שיש לרדת בעונה לאחר מכן לחמישה בלבד. בבלגיה מספר הזרים יירד בעונה הבאה משבעה לשישה.
שיטת המשחקים
נושא בוער נוסף שיעמוד על סדר היום הוא שיטת המשחקים. כידוע, מאז עונת 2005/6 ליגת העל מסתיימת בפיינל פור, כשבשלוש העונות האחרונות לפני הפיינל פור משוחק רבע גמר הפלייאוף. רוב קבוצות ליגת העל תומכות בהשארת השיטה הנוכחית, מלבד, כמובן, מכבי תל אביב, אך קיימות הצעות נוספות, מתוך שיטות באירופה.
רוב הליגות האירופיות מוכרעות בסדרות החל משלב רבע הגמר. בספרד וגרמניה משוחק הפלייאוף בשיטת הטוב מחמישה מרבע הגמר. ביוון רבע הגמר משוחק בשיטת הטוב משלושה, חצי הגמר והגמר בשיטת הטוב מחמישה. ברוסיה משחקים רק את חצי הגמר והגמר, כשחצי הגמר בשיטת הטוב משלושה והגמר בשיטת הטוב מחמישה. בבלגיה הראשונה והשנייה מעפילות ישר לחצי הגמר, כששאר הקבוצות משחקות מרבע גמר הפלייאוף. רבע גמר וחצי גמר הפלייאוף בטורקיה משוחקים בשיטת הטוב מחמישה והגמר בשיטת הטוב משבעה וכך גם באיטליה.
יוצאת דופן מכל הליגות הבכירות היא הליגה הצרפתית, שממנה שאבו בליגת העל את רעיון הפיינל פור. בצרפת היה נהוג עד אמצע שנות ה-2000 לשחק עד למשחק הגמר את הפלייאוף בשיטת שני משחקים, בית וחוץ, כשהמנצחת בהפרשים עולה. לפני שלוש שנים נטשו את השיטה ועברו לפלייאוף של הטוב משלושה עד למשחק הגמר, שבו משחק אחד מכריע את האלופה. החל מהשנה הבאה השיטה בצרפת תשתנה, כך שגם הגמר יוכרע בשיטת פלייאוף.
בסופו של יום, ניתן לקבוע חד משמעית כי הליגות הבכירות באירופה משחקות בשיטה שונה לחלוטין מזאת שמונהגת בישראל - הן בשיטת המשחקים והן בנושא מכסת הזרים. אך דבר אחד שונה בישראל מאירופה - הדומיננטיות של מכבי תל אביב. "אי אפשר לעשות כזאת השוואה", אומר בכיר במנהלת הליגה, "אין קבוצה אחת בליגות הללו ששולטת כמו מכבי תל אביב. צריכים לשים את הדברים בפרופורציות ולהבין שליגת העל לא באה לשרת רק את האינטרסים שלה, אלא את האינטרסים של כל הקבוצות, ולכן יש שוני בין מה שקורה כאן לרוב המדינות".
