אלכס פרגוסון נכשל. האקדמיה של מנצ'סטר יונייטד נכשלה. טוב, זה סתם משפט פתיחה מטופש כדי למשוך את תשומת לב הקוראים, אם כי יש בו מידה מסוימת של אמת. במשך רבע מאה של פרגי במועדון לא הצליח אף חלוץ ממחלקת הנוער להתברג בקבוצה הראשונה של השדים האדומים. אפילו לא אחד. כולם הלכו והתפזרו, רובם נעלמו מהתודעה, חלקם הפכו לסקוררים בקבוצות מדרגה שניה, כמו סילבאן אבנס-בלייק, והיו גם כאלה שפוספסו וצמחו לכוכבים במקום אחר, כמו ג'וזפה רוסי האיטלקי. את כל חלוציה נאלצה יונייטד לרכוש. היו שהגיעו לשורותיה בגיל צעיר, כמו ווין רוני שנרכש מאברטון כשהיה בן 18, אבל איש לא השתייך בנפשו למועדון כמו ריאן גיגס, פול סקולס, האחים נוויל או דייויד בקהאם.
תאמינו או לא, אבל חלוץ הבית האחרון שעשה את זה באולד טראפורד היה מארק יוז שהתקדם לקבוצה הראשונה ב-1983. יותר נכון, זה היה המצב עד העונה. דני וולבק שינה את הכל. הסקורר הראשון שצמח באקדמיה נותן עונה ראשונה מלאה מזהירה, וכושרו היה אחד הגורמים החשובים בדהירה של יונייטד לאליפות. ביום שני, בדרבי שיכריע את גורל התואר, הוא יכול לחתום שנה חלומית ולהוכיח באופן חד משמעי כי הוא ראוי לפתוח בחוד של הנבחרת ביורו 2012.
אם המאמנים בבית הספר של סיטי היו בוחנים את דני הקטן קצת יותר טוב ב-1998, ייתכן שכל הסיפור היה נגמר אחרת. וולבק התאמן בקבוצת הילדים בתכלת כאשר היה בן 8, אבל ימים ספורים לפני חג המולד הודיעו אנשי הצוות לאביו כי החליטו לנפות אותו. ויקטור וולבק אפילו הסתיר זאת זמן מה כדי לא להעציב את בנו לקראת החג, אבל השידוך לסיטי בכל מקרה לא היה טבעי. וולבק גדל בשכונת לונגסייט, ברחוב בו התגוררה משפחתו של ווס בראון, העריץ תמיד את גיגס, ואהד את השדים האדומים. כאשר אנשי יונייטד הבחינו בו כחודש אחרי הניפוי מסיטי, ידע הילד שהוא חייב לעשות הכל כדי להגשים את החלום. הדרך היתה ארוכה, בעיות גדילה בברכיו האטו את התפתחותו, אבל אלה היו קשיים חולפים.
טיל לחיבורים במשחק בכורה
המאמנים באקדמיה של יונייטד ידעו שוולבק נועד לעתיד מזהיר. אחרי גמר גביע אנגליה לנוער ב-2007, בו הפסידו השדים האדומים לליברפול בפנדלים, הרעיפו כולם שבחים על החלוץ הצעיר, והמאמן ארתור אלביסטון טען: "יש לו שליטה מעולה בכדור, על אך שהוא גבוה. הוא משחק היטב בשתי הרגליים, בעל יכולת כדרור מרשימה. זה מרגש לגדל כשרון עם פוטנציאל כה עצום". חודשים בודדים עברו מאז, ופרגי כבר שילב את הנער באימוני הקבוצה הבכירה. למעשה, משחק הבכורה שלו היה אמור להתקיים בדרבי מול סיטי בפברואר 2008, בו צוינו 50 שנה לאסון המטוס במינכן. המנג'ר שקל לשלב את וולבק בהרכב, אך לבסוף החליט בשלילה, והחלוץ אפילו לא היה בסגל. אולי זה היה לטובה, כי יונייטד הפסידה במעמד המרגש 2:1. זה לא היה עיתוי מושלם לפרמיירה.
וולבק המתין יותר מחצי שנה לאחר מכן לבכורה שלו בפרמייר-ליג, אך זה היה שווה. בנובמבר 2008, הוא נכנס כמחליף במשחק מול סטוק, ומיד שלח טיל אדיר לחיבורים, שנבחר לאחד השערים היפים של העונה. "אם התחושות שעברו בגופי אחרי שהכדור נכנס לרשת היו סם, הייתי מת מיד. ראיתי את אחי עושה סלטות ביציעים, זה היה מדהים. מעולם לא חוויתי רגשות כאלה", נזכר וולבק. באותה עונה הוא הוסיף שני שערים בגביע, וקיווה לקבל דקות משחק רבות יותר בעונת 2009/10. גם פרגי ציפה ממנו לגדולות, ובתחילת העונה שלח הצהרה מדהימה למדי: "אין לי ספק שהוא יגיע לרמות הגבוהות ביותר. אמרתי לפאביו קאפלו שוולבק יהיה בסגל שלו במונדיאל. הוא יודע לשחק במרכז, מימין או משמאל. הוא חכם, אמיץ, אתלטי, נחוש ומוכשר".
כל זה נכון, אולם המחמאות אולי הגיעו מעט מוקדם מדי. וולבק כמעט ולא קיבל הזדמנויות לפני שנתיים, הושאל לפרסטון אותה אימן דארן פרגוסון, "הבן של", ואז נפצע. מיותר לציין שהוא לא נסע לגביע העולם בדרום אפריקה, ובעונה שעברה הוחלט להשאילו לזרועותיו של סטיב ברוס בסנדרלנד. בצפון-מזרח אנגליה קיבל וולבק הזדמנות לשחק על בסיס שבועי, ותרם שישה שערים. הראשון שבהם הגיע ב-0:3 הסנסציוני על צ'לסי בסטמפורד ברידג'.
מתאים לטוטאל-פוטבול
עם חזרתו לאולד טראפורד בקיץ, לא רבים ציפו כי וולבק יתפוס מקום בהרכב. הרי חאבייר הרננדס בדיוק סיים עונה חלומית, וגם דמיטאר ברבאטוב, עם כל בעיותיו, הרשית אשתקד 20 שערי ליגה. וולבק האמין. "חזרתי מסנדרלנד אדם בוגר יותר, והחלטתי שזו השנה בה אראה לכולם מה אני מסוגל לעשות", אמר החלוץ בן ה-21. וכך עשה. פרגי זרק אותו למים העמוקים כבר במגן הקהילה מול סיטי, ומהרגע הראשון היה ברור שזה המקום הטבעי שלו. במחצית השניה באותו משחק, כאשר יונייטד הפכה פיגור 2:0 לניצחון, הציגו השדים האדומים את הכדורגל הטוב ביותר שלהם העונה. זה היה טוטאל-פוטבול מופלא, עם חילופי מקום בלתי פוסקים בין כל שחקני החלק הקדמי, וכאן בא לידי ביטוי הכשרון הרב גוני של וולבק שמבדל אותו מהרננדס.
צ'יצ'אריטו הוא סקורר בחסד, ואחוז ניצול ההזדמנויות שלו טוב מזה של וולבק. למקסיקני חוש נפלא לשערים, והוא יודע להיות במקום הנכון בזמן הנכון, אך הוא מוגבל לרחבה בלבד. בניגוד אליו, וולבק ניחן בראיית משחק משובחת, הוא יודע לשלוח כדורי עומק, לצאת מהרחבה כדי לפנות מרחבים לחבריו, לשחק בשני האגפים, ולמי שראה את השער ההוא מול סטוק אין ספקות גם לגבי יכולת הבעיטה שלו מטווחים ארוכים. תוסיפו לכך משחק ראש טוב, ותקבלו פוטנציאל לחלוץ מושלם.
פתיחת העונה היתה לא פחות מחלומית. אחרי ההצגה מול סיטי, וולבק כבש ובישל ב-0:3 על טוטנהאם, ונגח את השער היתרון ב-2:8 על ארסנל, אך גם נפצע במחצית הראשונה. מאז לא חזרה יונייטד להציג את הסגנון הראוותני, אך וולבק בכושר נהדר מיד עם החלמתו, עם צמד ב-3:3 מול באזל בליגת האלופות. את התבוסה בדרבי בליגה הוא לא יזכור לטובה, אך בניצחון 2:3 בגביע על היריבה בתכלת שוב הצטיין דני וכבש. מיד לאחר מכן נבחר לשחקן המצטיין ב-0:3 על בולטון, והרשית את שער הניצחון ב-1:2 הקריטי על ארסנל באיצטדיון האמירויות. התקשורת יצאה אז מגדרה, ופרגוסון שוב פצח בהצהרות נחרצות: "הוא עדיין לא השלים את ההתפתחות הפיזית, ויהיה חזק יותר. עם הזמן, הוא יהיה אפילו הרבה יותר טוב".
שחקן העונה של רוני
בשני המשחקים האחרונים ראינו את וולבק במלוא הדרו. הוא נבחר שוב לשחקן המצטיין ב-0:4 על אסטון וילה, אך את ההצגה האמיתית שמר לקרב מול אברטון, בו כבש שער אדיר בבעיטה מסובבת לחיבורים, ובישל עוד שניים, לנאני ולרוני. לו ההגנה היתה משכילה לשמור על היתרון ולא מאבדת אותו בתיקו 4:4, הוא היה מקבל את כל הכותרות בעיתונים. השילוב המהפנט שלו עם רוני בדרך לשער הרביעי, עם חילופי המקומות והמסירות בנגיעה אחת, הזכיר לרבים את שיתוף הפעולה בין אנדי קול לדווייט יורק, ובפרט את השער המפורסם שלהם בקאמפ-נואו. מצאו את ההבדלים.
רוני נהנה לשחק לצד החבר הצעיר ומעריך אותו מאוד. "יש לנו מספר מועמדים לתואר שחקן השנה, אבל אם תשאלו אותי, אני בוחר בוולבק. הוא היה נהדר במשחקים כה רבים בעונתו הראשונה. היה עליו לחץ רב, אבל הוא התמודד נפלא ועבש שערים חשובים מאוד. יש לנו הבנה טובה מאוד, וזה עוזר. וולבק יודע למשוך תשומת לב של בלמים, וזה מאפשר לי חופש פעולה. הוא מהיר וטכני קשה מאוד להתגונן נגדו". ככוכב ותיק, רוני משתדל לעזור לוולבק: "אני תמיד מייעץ לו, כי שחקנים צעירים זקוקים לזה, במיוחד לפני משחקים גדולים". דני מצידו לא מסתיר את הערצתו לרוני: "זה כבוד גדול לשחק איתו, ואני משתדל ללמוד ממנו כמה שיותר". האם יש למישהו ספק שהצמד הזה חייב לפתוח בהרכב אנגליה באליפות אירופה?
ההיפך המוחלט מבאלוטלי
שילובו של וולבק בנבחרת שלושת האריות הוטל עד לא מכבר בספק מסוים. כבן למהגרים מגאנה, הוא התלבט לגבי עתידו, למרות שייצג את אנגליה בכל הנבחרות הצעירות. במהלך עונת ההשאלה בסנדרלנד ניסו אסמואה ג'יאן וג'ון מנסה לשכנע אותו להגיד כן לגאנה, ובתקשורת האפריקנית התנהל קמפיין בנושא, ונטען בין היתר כי פרגוסון הטיל וטו כדי לא לאבד את החלוץ על בסיס דו-שנתי בינואר לטובת אליפות אפריקה. משחק הבכורה של וולבק במדי אנגליה היה, למרבה האירוניה, דווקא מול גאנה, והוא הופתע לשמוע שריקות בוז מאלפי אוהדים אפריקנים בוומבלי. "הלוואי וזה היה מול נבחרת אחרת. אני אוהב את שתי המדינות. הייתי רוצה לשחק עבור שתיהן, אך זה בלתי אפשרי. אני לא יכול לרצות את כולם. חשבתי שהאוהדים הגנאים יעודדו אותי, אבל כעת אני לא בטוח שהם חברים שלי" אמר אז. לקאפלו לא היו ספקות. הוא הכריז כי "וולבק הוא שחקן חשוב ביותר עבור אנגליה", ודאג להעניק לו בכורה במשחק רשמי מול מונטנגרו באוקטובר האחרון.
ב-1:6 ההיסטורי באולד-טראפורד תפס בן אחר למהגרים מגאנה את הכותרות. מריו באלוטלי חשף אז את חולצת Why Always Me המפורסמת, והסטטיסטיקה היבשה מספרת כי יש לו 13 שערי ליגה העונה לעומת תשעה של וולבק. אלא שהאיטלקי של סיטי משחק את תפקיד השעיר לעזאזל בשל התנהגותו השערורייתית. וולבק, לעומתו, הוא ילד טוב מנצ'סטר, ואופיו השקט והרציני מבטיח את עתידו המזהיר.
הוריו של דני, עובדים סוציאליים שהתפרנסו בכבוד וביקשו מילדיהם להצטיין בלימודים, חינכו את בנם לצניעות. הוא לא נטש את בית הספר, קיבל ציונים גבוהים במתמטיקה ובספרות, ורבים מחבריו לספסל הלימודים כלל לא ידעו שהוא מתאמן באקדמיה של יונייטד. וולבק מעולם לא אהב להתרברב. "יש לו אופי מצוין. הוא יודע שיש לו הזדמנות ביונייטד, והוא יודע מה לעשות עם זה", אומר פרגוסון. גם עכשיו, כאשר כולם מהללים אותו, וולבק נשאר עם הרגליים על הקרקע, ורק רוצה להמשיך ולהשתפר. "אין לי כוונה להסתפק במה שעשיתי עד כה. לשאיפות אין גבולות. צריך להתמיד ולשאוף יותר ויותר גבוה", הוא קובע. עם גישת אנטי-באלוטלי כזאת, השמיים הם הגבול בשבילו. לא פלא שהוא עומד לחתום על חוזה חדש לחמש שנים, אשר יותר מישלש את שכרו ל-50 אלף ליש"ט לשבוע. השדים האדומים גידלו סוף כל סוף חלוץ בית. הראשון בעידן פרגוסון.
