דור הולך ודור בא

מאזן בעונה הסדירה: 1:3 לסן אנטוניו

המאמנים בפלייאוף: גרג פופוביץ' 73:108 (ארבע אליפויות), טיירון קורבין - (הופעת בכורה בפלייאוף)

איך סן אנטוניו תנצח?

בשלושת הניצחונות של הספרס על יוטה העונה - וצריך לזכור שדאנקן, פארקר וג'ינובילי לא שותפו בהפסד הבודד - הם סחטו 34.6 זריקות עונשין בממוצע, הרבה מעבר לממוצע העונתי שלהם (21.7). מעבר לחשודים המיידים שהגנת הג'אז לא מסוגלת להתמודד איתם - טוני ומאנו - גם רול פליירס כמו דני גרין ודואן בלייר הצליחו להגיע לקו בקצב גבוה מהרגיל. האחרון בכלל פורח מול גבוהי הג'אז, שאינם גבוהים ממנו משמעותית, עם ממוצעים של 15 נקודות, 64.3% מהשדה ו-7.3 ריבאונדים בשלושת מפגשיו עם יוטה. מכאן שהספרס, במיוחד הגארדים ובלייר, צריכים לתקוף את הצבע וכך לצבור נקודות קלות, בנוסף לבונוס המוסף של הכנסת מילסאפ וג'פרסון לבעיית עבירות. בהגנה, בלייר וספליטר מסוגלים לשמש כמענה הולם לאותם מילסאפ וג'פרסון, שמשחק המסירות ביניהם התפתח לנשק קטלני המסוגל לחשוף את חולשותיו הנוכחיות של דאנקן.

איך יוטה תנצח?

כמו שממפיס חשפה את חולשות הספרס אשתקד: יוטה צריכה לשחק בקצב איטי, לנצל את יתרון הפיזיות של ג'פרסון מול גבוהי הספרס, להשתמש בסוללת שומרי חוץ יעילים - דווין האריס, דמארה קארול, ג'וש הווארד וראג'ה בל, שבדיוק חוזרים מפציעה - וכך לגרור את הספרס לסגנון משחק פרוע, המוביל לכמות גבוהה של איבודים וזריקות מבחוץ. האס בשרוול של המאמן קורבין טמון בהעלאת הרכב גבוה: גורדון הייוורד כשוטינג גארד, מילסאפ כסמול פורוורד, ג'פרסון בסנטר כמובן, ולצדם דרק פייבורס האתלטי שמסוגל להגן על הצבע מול חדירות הגארדים (1.5 חסימות למשחק החודש), אולי גם לנצל את הגנת הפיק-אנד-רול החלשה של הספרס. האריס יצטרך להמשיך ביכולתו הנהדרת החודש (17.6 נקודות למשחק, 45.3% מהשדה), כדי לגרום לכלי המרכזי בהתקפת הספרס - טוני פארקר - לעבוד קשה גם בהגנה.

למה זו ה-סדרה?

כי יוטה מגיעה לפלייאוף במומנטום טוב (5 ניצחונות רצופים), כמדורגת שמינית ראויה ומאיימת, מהסוג שכבר הביך בעבר קבוצות טקסניות שדורגו במקום הראשון. הספרס מסיימים עוד עונה סדירה במאזן וביכולת שהם מעבר לציפיות, שוב נראה שהם מסוגלים ללכת עד הסוף, אבל סימני השאלה עדיין שם - ולא כדאי להמעיט בחשיבות התשובה שנקבל מהספרס כבר בסיבוב הראשון. חמש שנים לאחר המפגש האחרון בין שתי הקבוצות, בגמר המערב של פלייאוף 2007, הן נפגשות לאחר מתיחות פנים מסקרנות: הספרס בשנתיים האחרונות הם קבוצה התקפית מהנה לצפייה, הג'אז הצליחו להיבנות מחדש ותוך כדי להישאר תחרותיים, כך שמדובר בהזדמנות לצפות באחת מקבוצות העתיד מתחרה כבר בהווה. ומי שמגיע מעולם הכדורסל האירופאי, יוכל להיחשף לכדורסל קבוצתי וחכם מצד שתי הקבוצות, כולל רוטציות ארוכות במיוחד.

ולתחזית:

עם כל הכבוד לדמיון המסוים לממפיס, הצמד מילסאפ וג'פרסון אינו מחזיק ביתרון הפיזי של הצמד ראנדולף וגאסול; קורבין, הראוי להערכה, הוא בכל זאת אינו ליונל הולינס; ואיש מבין שומרי החוץ ביוטה לא מתקרב לטוני אלן ושיין באטייה. הספרס מספיק עמוקים ומגוונים השנה כדי למנוע סנסציה נוספת בסיבוב הראשון ותוך חמישה, מקסימום שישה משחקים, יעפילו לחצי הגמר ולהתמודדות חוזרת מול הגריזליס המאיימים. 1:4 לסן אנטוניו.

מאזן בעונה הסדירה: 1:3 לאוקלהומה סיטי

המאמנים בפלייאוף: סקוט ברוקס 12:11, ריק קרלייל 46:53 (אליפות אחת)

איך אוקלהומה סיטי תנצח:

ככל הנראה, כשאוקלהומה סיטי גילתה שהיריבה בסיבוב הראשון היא דאלאס ולא דנבר, ליבה התמלא צער. לא מסיבות מאצ' אפ או כי דאלאס היא האלופה היוצאת, אלא מתוך חשש מדז'ה וו. בשנה שעברה, הת'אנדר חטפו מהמאבריקס 4:1 כואב בגמר המערב. החוסן המנטלי של מי שרואה עצמה מועמדת בכירה לזכות במערב יעמוד למבחן כבר בסיבוב הראשון: הת'אנדר יהיו חייבים לקטלג את אותה סטירה שחטפו תחת שכר לימוד שמשלמת קבוצה בריצת הפלייאוף הראשונה שלה ולנפח את החזה שלהם בגאווה הראויה למועדון העתיד של הקונפרנס המערבי.

לאחר שסקוטי ברוקס יעשה קצת ד"ר פיל, הוא יזדקק גם לקצת פיל ג'קסון בשביל שהתוצאה תהיה שונה בתכלית מהעונה שעברה. מעל כולם עולות שתי נקודות טעונות שיפור. הראשונה נוגעת לכך שאוקלהומה סיטי התקשתה גם השנה, כמו בסדרה אשתקד, בקליעה מחוץ לקשת. אם בשנה שעברה היה ניתן לייחס את זה לחשש של הת'אנדר לחדור לצבע בגלל הנוכחות של טייסון צ'נדלר בצבע, הרי שכעת צ'נדלר כבר לא שם ודאלאס של העונה שלישית בכמות השלשות שנקלעות מולה. כלומר, יש כאן שאריות פוסט-טראומה ויש צורך בעוד קצת ספת פסיכולוג, ובעוד תרגילים שמפנים את דוראנט והארדן לקליעה לשלוש, על חשבון זריקות של ווסטברוק.

הנקודה השנייה נוגעת לכישלון של הת'אנדר להאט את ההתקפה של דאלאס. לאוקלהומה סיטי יש השנה יתרון מבני – הפעם קנדריק פרקינס היה נוכח מתחילת העונה והכימיה בינו לבין איבקה הלכה והשתפרה ככל שהתקדמה העונה ואפשרה לאיבקה לנוע באופן חופשי יותר בהגנה, כאשר הוא יודע שהחבר שומר לו על הגב. השיא שלו היה בחודש האחרון, שהניב 4.6 חסימות למשחק. צידו השני של המטבע ההתקפי הוא מי לעזאזל יצליח להאט (כמובן שלא לעצור, להאט) את נוביצקי. מכיוון שהצוות המסייע של דאלאס הזדקן השנה בעונה ובראה יחסר, לת'אנדר נשאר בעיקר להבין מה עושים עם נוביצקי. בשנה שעברה איבקה נחשב הפיתרון, אבל הוא כשל ולא במפתיע – איבקה הוא שומר אישי אוברייטד, שהיתרון היחסי שלו מתבטל מול הפיידאווי על רגל אחת של הגרמני. הכישלון הברור עשוי להוביל את ברוקס לחפש פתרונות יצירתיים ולהעביר את דוראנט לשחק כמספר ארבע בחלקים נרחבים של הסדרה. דוראנט ארוך מספיק לשמור על נוביצקי וההגנה שלו העונה השתפרה באופן ניכר. אם יעשה כך, ברוקס ירוויח פעמיים, כי דוראנט לא יהיה רק החתיכה החסרה בפאזל ההגנתי של אוקלהומה סיטי, אלא יעניק גם יכולת משופרת בצד השני של המגרש, כי מבחינת יעילות סטטיסטית, דוראנט הוא נשק התקפי משובח אף יותר כאשר הוא מוסט לשחק כפאוור פורוורד.

איך דאלאס תנצח:

דאלאס היא אחת משתי קבוצות החוץ הגרועות בעונה הרגילה שהגיעו לפלייאוף, סימן רע במיוחד, מכיוון שכוחו של המגרש הביתי לרוב עולה בפלייאוף, כאשר הקהל האמריקאי המנומס נוטה למעורבות רבה יותר. העניין הוא אקוטי במיוחד בסדרה הנוכחית, מכיוון שככל הנראה כדי לזכות בסדרה, דאלאס תצטרך לגנוב יותר ממשחק אחד בחוץ, זאת היות ואוקלהומה סיטי היא אחת משלושת קבוצות החוץ הטובות בליגה. דאלאס תנסה למנף את הכבוד של האלופים לו היא זוכה, אולם כשזה לא יספיק, היא תאלץ לנסות ולמנף את החיסרון בגיל המתקדם של שחקניה, ליתרון המתבטא בקרח הזורם בורידים, כי הרי מה הסיכוי שלג'ייסון קיד אכפת אם מדובר במשחק פנים או חוץ? הרי ברוב המגרשים בליגה יצא לו כבר לשחק יותר מאשר לשחקן הבית הממוצע.

אחד הדברים שיצטרכו לקרות כדי שדאלאס תצליח להתגבר על יתרון הביתיות של אוקלהומה סיטי, הוא היכולת לקבל תפוקה מכמה שיותר שחקנים שאינם נקראים נוביצקי. זה לא מקרי שהניצחון היחידי של דאלאס על הת'אנדר העונה הגיע כאשר חמישה שחקנים של המאבריקס קלעו בספרות כפולות. זה נתון סטטיסטי, שמסמל את הצורך של דאלאס לקבל תפוקה מכמה שיותר שחקנים, כדי שתישלל מן הת'אנדר היכולת לצופף את ההגנה שלה מול נוביצקי והשחקן החם התורן, כי כאשר קבוצה מתבססת על כוכב על אחד וצוות מסייע, בפלייאוף נדרש מחברי הצוות המסייע להעניק גיבוי התקפי ברוטציה מספקת, שלא תקבץ את המשחק.

למה זאת ה-סדרה:

כי זה גמר המערב של שנה שעברה. כי נוביציקי ודוראנט הם כוכבי העל שהכי דומים בייחוד שלהם. כי ווסטברוק הולך לעצבן לפחות פעם אחת, ברמה כזאת שיהפוך לשיחת היום. כי טרי והארדן הם הטופ של הטופ, בכל הנוגע לתפקיד השחקן השישי. כי העבר של דאלאס פוגש את ההווה והעתיד של אוקלהומה.

ולתחזית:

אז למי שקרא בין השורות את הספוילר שבפסקה הקודמת כבר הבין. נכון, יש רומנטיקנים שטוענים שלדאלאס יש עוד סיבוב במיכל, ואומרים שלעולם אסור למחוק אלופה בקלות, אבל הם טועים. לדאלאס יהיה בלתי אפשרי לעבור סיבוב בפליאוף של 2012, לא בגלל שהיא לא נחה בעונה הרגילה, אלא בגלל שהיא פשוט באמת שנחלשה מן העונה הקודמת. אל תתנו לקיובן לשקר אתכם: שון מריון הוא לא מועמד לגיטימי לתואר שחקן ההגנה וללא צ'נדלר, מינוס רכז יציב ברמה גבוהה מן הספסל ובעיקר זקנה בשנה, דאלאס תזכה בחופשת קיץ ארוכה, או כמו שכבר מכנים אותה בדאלאס, "נו, התקופה הזאת לפני שדרון וויליאמס הגיע". 1:4 לת'אנדר.

מאזן בעונה הרגילה: 1:3 ללייקרס.

המאמנים בפלייאוף: מייק בראון 29:42, ג'ורג' קארל 97:75.

איך הלייקרס תנצח?

במבט ראשון, נראה שהלייקרס הרוויחו יריבה נוחה. על אף העונה החלשה של דאלאס, אף פעם לא סימפטי לקבל בסיבוב הראשון את האלופה והקבוצה שהדיחה אותך בסוויפ בעונה שעברה. בטח לא במצב הנוכחי - הלייקרס יסתדרו שישה משחקים ללא מטא וורלד ארטסט שנטרל את ג'יימס הארדן לאחר שחשב בטעות שהוא מחבל, ובלי לשים לב זו גם סדרת הפלייאוף הראשונה שלהם ללא פיל ג'קסון במילניום הנוכחי. לכן, הם בוודאי שמחים לקבל את קבוצת ההגנה החלשה בפלייאוף. דנבר תצטרך לעבוד קשה כדי למצוא פתרונות לשלושת הסקוררים של הלייקרס. אנדרו ביינום קלע מול הנאגטס בעונה הרגילה 24.8 נקודות ב-66 אחוזים מהשדה, מי שאמור להתמודד איתו הוא ג'בייל מגי, באותם רגעים נדירים בהם הוא זוכר באיזו קבוצה הוא משחק. פאו גאסול יפגוש את הרוקי האנרגטי קנת' פאריד שבכל מה שקשור להגנה אישית עדיין נמצא בתהליכי למידה, אינטליגנציית המשחק של הספרדי הנהדר תהווה שיעור נהדר. הסטופר המרכזי מול קובי בריאנט יהיה ארון אפללו החביב, בדנבר יכולים רק לקוות שהמפגש בין קובי לאפללו לא יסתיים בשיר ים הרחמים (ונחסוך מכם את שאר משחקי המילים על קובי אפללו). ואם שלושה לא מספיק, ללייקרס יש גם את רמון סשנס כאופציה רביעית איכותית. בקיצור, הלייקרס יצטרכו בעיקר לשים את הכדור בידיים של היוצרים שלהם, לא הרבה מעבר לזה.

איך דנבר תנצח?

ג'ורג' קארל המנוסה יצטרך לשכוח מכל מה שהוא יודע על פלייאוף ולהמר על גרסה קיצונית יותר של מה שהוא עושה בעונה הרגילה - לרוץ מהר עד שייגמר. דנבר היא הקבוצה עם הקצב השני הכי מהיר בליגה והדרך היחידה שלה לצאת עם משהו מהסדרה הזאת היא להכתיב את הקצב. הלייקרס זו קבוצה וותיקה, לא אתלטית וקצרה, הנאגטס צריכים לנסות להפיל אותם מהרגליים. למרות שיחסר את ווילסון צ'נדלר ורודי פרננדז, יש לקארל רוטציה של 9-10 שחקנים טובים לעומת חמישה וחצי של הלייקרס. טיי לאוסון צריך לקבל אישור גורף לטוס להתקפה, פאריד ומגי צריכים להבהיר לגאסול וביינום שכל זיוף בירידה להגנה ייגמר בדאנק ודנילו גלינארי יצטרך לנצל את היכולת שלו לסחוט עבירות כדי לסבך את הרוטציה הרעועה גם כך של הלייקרס. גם בהגנה הכיוון הנכון הוא מלחמת התשה - להשתמש בכל חמשת הגבוהים בלי לחסוך בעבירות ולחלק כוחות בין אפפלו, גלינארי וקורי ברואר על קובי.

למה זו ה-סדרה?

עקרונית, היה לה קלף המנצח - כאשר מטה וורלד פיס וג'בייל מגי נמצאים על אותו פרקט, באמת הכל אפשרי. בהיעדר משכין השלום, נסתפק בסדרה עם המון כישרון התקפי ומעט כישרון הגנתי, שיכולה לספק משחקים של 240 נקודות בלי מאמץ. בעונה הרגילה הקבוצות נטו לתפוס ימי קליעה גרועים, אבל בדרך כלל זה לא היה קשור להגנות. אם דנבר תצליח לכפות קצב מהיר, הסדרה הזאת יכולה להפוך ללהיט של הסיבוב הראשון.

ולתחזית:

כאשר שלושת השחקנים הטובים ביותר בסדרה נמצאים באותו צד, קשה מאוד להמר נגדו. הלייקרס אמורים להתגבר די בקלות על האתגרים שדנבר מציבה, וגם אם המשחקים יסתבכו יהיו להם הרבה יותר כלים להכריע אותם במאני טיים. דנבר תצטרך להיות בשיאה כדי לתת פייט, בעונה הרגילה זה לא קרה במפגשים מול הלייקרס וזה לא צפוי לקרות גם הפעם. 1:4 ללייקרס.

מאזן בעונה הרגילה: 1:2 לקליפרס.

המאמנים בפלייאוף: ליונל הולינס 6:7, ויני דל נגרו 8:4.

איך ממפיס תנצח?

באותו אופן בו הגריזליס התגברו על סן אנטוניו בפלייאוף שעבר - להכניס כדורים פנימה לגבוהים בלי הפסקה. מארק גאסול וזאק רנדולף אמורים לחגוג מתחת לסלים מול רוטציית גבוהים שיש בה רק שומר אישי אחד טוב - קניון מרטין, שאין לו את הגובה והמסה כדי להתמודד עם הצמד. כמובן, לשם כך ממפיס תצטרך את רנדולף הנפלא מהפלייאוף שעבר, זה שהיה אחת משתי המניות הבטוחות ביותר לסל במאני טיים בכל הליגה. כרגע זו התעלומה הגדולה של הסדרה - איזה זכריה יגיע לפוסט סיזן? הוא היה פצוע רוב העונה ועלה מהספסל כדי להיכנס לכושר בזמן שנשאר. אך גם אם הוא לא ישחזר את הפלייאוף המצוין ההוא, הפעם יכול להיות תורו של גאסול לככב, או של מי שבכלל היה פצוע בעונה שעברה - רודי גיי. לקליפרס אין סטופר אפקטיבי באף עמדה, גיי אמור להסתדר עם קרון באטלר ולספק לליונל הולינס שלושה שחקנים שמסוגלים ליצור לעצמם מצב קליעה באפקטיביות. בהגנה ממפיס בונה בעיקר על שחקן אחד - טוני אלן, שיצליח להאט התקפה שבנויה בעיקר על שחקן אחד - כריס פול.

איך הקליפרס תנצח?

באותו אופן בו כריס פול מנצח משחקי פלייאוף - הצגת יחיד של אמן. מי שראה משחקים של הקליפרס השנה יודע מה קורה במאני טיים - CP3 לוקח כדור, משתמש בפיק נ' רול ומייצר נקודות ואסיסטים בלי הפסקה באחד המהלכים הפחות ניתנים לעצירה בליגה. בפלייאוף הוא פשוט עושה את זה כל המשחק. סביבו יש חבורה מושלמת עבורו - בלייק גריפין הוא פרטנר נהדר לפיק נ' רול ובין מו וויליאמס, רנדי פוי, ניק יאנג ובאטלר ניתן להמר שויני דל נגרו ימצא כל משחק שני שחקנים שפוגעים מבחוץ. ממפיס אמנם מחזיקה באחד השומרים האישיים הטובים בעולם, אבל נקודת התורפה ההגנתית שלה היא הגנה על פיק נ' רול, שזה לא מצב טוב במיוחד להגיע בו לסדרה נגד הקליפרס. זה קורה בעיקר בגלל גבוהים מאוד לא זריזים, מה שהופך את הנוכחות של גריפין לבעייתית במיוחד עבורם. התקפה מבוססת CP3 תמנע מהגריזליז גם לנצל את היתרון ההגנתי הבולט שלה - כפיית איבודים ונקודות רבות במשחק ריצה. זה לא יקרה מול יריבה בה את כל ההחלטות לוקח כריס פול.

למה זו ה-סדרה?

כי מדובר בשתי קבוצות בהתהוות, קבוצות שאמורות לדבר חזק בצמרת של המערב בשנים הקרובות, ומעניין מאוד יהיה לבדוק גם איך הן מתפקדות בפוסט סיזן וגם איך הן מסתדרות אחת מול השנייה לקראת מפגשים עתידיים אפשריים. אין בסדרה הזאת פייבוריטית ברורה ומדובר בשתי קבוצות שניתן לדמיין מגיעות רחוק בפלייאוף.

ולתחזית:

האינסטינקט שלי היה ללכת עם ממפיס יחסית בקלות. זו הקבוצה הטובה יותר מבין השתיים, השלמה יותר, המאומנת טוב יותר, שמגיעה בכושר טוב יותר ויש לה יתרון ביתיות. אבל בדיקה לעומק מגלה שזה לא מאץ'-אפ טוב לגריזליס. בעצם, לשתי הקבוצות יש כלים נהדרים לנצל את החסרונות של היריבה, ועד שרנדולף יוכיח אחרת לקליפרס יש את האופציה המוכחת יותר במאני טיים. בשלושת המפגשים בעונה הרגילה ניצחה הקבוצה הביתית, וההימור שלי הוא שגם בסדרה היא תהיה זו שתעשה את ההבדל בסופו של דבר. 3:4 לממפיס.

ובמזרח: יש סיכוי לנפילה של אחת מארבע הגדולות?

אזור ה-NBA בוואלה! ספורט