פלייאוף המזרח: הכל ידוע מראש?

מאזן בעונה הסדירה: 1:2 לשיקגו

המאמנים בפלייאוף: טום תיבודו 7:9, דאג קולינס 27:16

איך שיקגו תנצח?

היא תקלע נקודה אחת יותר מפילדלפיה. הקלישאה הלא מצחיקה הזאת מתאימה הפעם בדיוק, ככה זה כששתי הקבוצות ההגנתיות הטובות ביותר בליגה, אלו שמאפשרות ליריבה שלהן לקלוע הכי מעט, ומדורגות בטופ 3 של שיבוש אחוזי הקליעה של היריבה – נפגשות לסדרה של שבעה משחקים. סקור נמוך מייצר משחקים צמודים יותר, ומשחקים צמודים לרוב מוכרעים על ידי האקס-פקטור, והאקס-פקטור של שיקגו לסדרה הנוכחית יהיה דרק רוז. איך אפשר לבחור את ה-MVP היוצא כאקס-פקטור? כי שיקגו הוכיחה שגם בלעדיו היא קבוצה מעולה, כפי שממחיש מאזן של 18 ניצחות אל מול 9 הפסדים. היכולת שמפגין רוז מאז החזרה מפציעה, לרבות הקושי שלו להתייצב על מעל 40% מהשדה (בהשוואה ל49% בעונה שעברה), היא אינה סיבה לבטל אותו, אבל כן להבין שיידרש לו זמן לנער מעליו 27 משחקים חסרים במהלך העונה. בנוסף, ג'רו הולידי, הרכז המאסיבי של פילדלפיה ואחד השומרים האישיים הטובים על עמדה מספר אחת, כנראה יכין לו קבלת פנים. השוואה בין הנתונים של הניצחונות להפסדים בשלושת המפגשים בניהם העונה, מראה שהניצחון טמון ביכולת של שיקגו למקסם את כמות הנקודות בצבע, שזה גם במקרה המומחיות של רוז. אם רוז יתחפש ל-MVP, ויחשוף את הצעד הראשון הלא אנושי שלו, ויחצה בעזרתו את הקו האחורי ההגנתי הטוב בליגה – הולידיי-טרנר-איגודלה – הוא יגלה קו קדמי בינוני ואנחנו נגלה סדרה קצרה מאוד. אם לא – הבולס יצטרכו פשוט להסתפק בזה שהם קבוצת כדורסל יותר טובה.

איך פילדלפיה תנצח?

היא תכריח את היריבה שלה לקלוע נקודה אחת פחות ממנה. עוד פעם קלישאה לא מצחיקה, ועוד פעם היא מתאימה בדיוק; פילדלפיה היא הקבוצה שמאפשרת ליריבה שלה לקלוע הכי מעט נקודות בליגה, זה גם בערך היתרון היחידי שלה במפגש מול שיקגו; מי שצפה בפילדלפיה העונה יודע שהיכולת ההתקפית שלה היא מוגבלת בדיוק במקומות שבפלייאוף עושים צרבת: ללא משחק פנים, יכולת מועטה לייצר נקודות מעל הטבעת וללא שחקן בטופ של הליגה שמסוגל לייצר נקודות מכלום – כלומר ללא סלים קלים. ואם אתה מגיע ללא יכולת ליצר סלים קלים מול ההגנה הקבוצתית הכי מתואמת בליגה, הפיתרון היחידי הוא לנצח אותם בנשק שלהם, הגנה מתואמת רצחנית. בהעדר כוח אימתני בצבע, פילדלפיה חייבת לצופף את ההגנה ולהמר שקורבר אחד בודד יוכל ליצור מהשלוש נזק מוגבל. כי איגודלה והולידיי מספיק ארוכים בשביל לקחת צעד אחד אחורה, ואם קולינס ישכיל להשתמש בטרנר כמה שיותר, שיקגו עשויה להיתקל כבר בצעד הראשון בשיח עבות קוצני. פילדלפיה חייבת לבוא לסדרה הזאת לא במטרה לפגוע בתפוקת הנקודות של רוז ודנג ובוזר, אלא לצמצם כמה שיותר את כמות הזריקות של הבולס מ-9 פיט ומטה. זה מה שפילדלפיה חייבת לעשות – היכולת לדרדר את ההתקפה של היריבה היא לרוב הדרך היחידה של מדורגת שמינית להמשיך להתקיים ליותר מארבעה או חמישה משחקים.

למה זאת ה-סדרה?

ברוכים הבאים לסדרה הכי אינטנסיבית של הסיבוב הראשון. גם אם אתם לא מהטיפוסים שמשחקים של שבעים נקודות עושים להם את זה, אולי תצליחו להעריך את הרמה הגבוהה שתישמר בכל דקה ודקה, למשך מספר המשחקים שפילדלפיה תצליח למשוך את הסדרה הזאת. כי הסדרה הזאת לא מפגישה רק בין שתי הקבוצות עם ההגנה הטובה בליגה, אלא גם בין שתי הקבוצות עם הספסל הטוב בליגה. כי בסדרה הזאת לא יהיה סוף רבע שלישי פושר, אלא מאבק לגיטימי בין טאג' גיבסון לטד יאנג על תואר הגבוה המחליף הטוב בליגה. תוסיפו לכך מאצ'-אפים אדירים, באתגר שהולידיי יעמיד בפני רוז, או בקרב בין דנג לאיגוד אלה, שהם שנים משלושת השומרים הטובים בליגה לעמדה שלהם – וקיבלתם סדרת 1-8 קשוחה ורלוונטית, שזה לא מעט. וגם אם לא, לפחות יהיה מעניין לעקוב האם שתי הקבוצות יצליחו לקלוע בסדרה כולה כמו במשחק אחד בין סקרמנטו לדנבר.

ולתחזית:

כנראה שכל משחק יהיה צמוד ביותר, אבל גם כנראה שיהיו מעט משחקים כאלו. רוז יהיה רוז, פילדלפיה תהיה פילדלפיה, דאג קולינס ימשיך לנפח את יחס הניצחונות השלילי בפלייאוף, ואחרי חמישה משחקים בלבד, ניפרד, ואיש איש ילך לדרכו: שיקגו תפנה לכיוון בוסטון, פילדלפיה תתהה כיצד היא משתחררת מהאשליה שספסנר הוז מסוגל להפוך לגבוה לגיטימי, יציב ובריא. 1:4 לשיקגו.

מאזן בעונה הסדירה: 0:3 למיאמי

המאמנים בפלייאוף: אריק ספולסטרה 15:18, מייק וודסון 11:18

איך מיאמי תנצח?

תוך חודשיים וחצי, מיאמי התמודדה מול שלוש קבוצות ניקס שונות למדי: הראשונה הייתה ללא כרמלו אנתוני, ג'רמי לין, בארון דייויס וג'יי אר סמית, העלתה בחמישייה את טוני דגלאס וזרקה 43 שלשות באותו משחק; השנייה הייתה עדיין הקבוצה של דאנטוני ולין, במשחקו השלישי של אנתוני מאז החזרה מפציעה; ורק השלישית הייתה הקבוצה הנוכחית של וודסון ואנתוני, המשלבת הגנה חזקה מבית מדרשו של המאמן ויכולת בלתי מוגבלת לייצר נקודות מצד הסופרסטאר. כך שזהו המשחק הרלוונטי לניתוח, ולא המאזן העונתי כולו. מיאמי ניצחה במשחק הודות לכמה גורמי מפתח: שליטה בריבאונד (33:47), נקודות בצבע (47.3% מסך הנקודות של מיאמי במשחק), ותרומה משמעותית של וויד (28 נקודות, 9 ריבאונדים) ובוש (16, 14 בהתאמה) לשני הגורמים הנ"ל. אבל וויד נהנה מחודש אפריל שבו שיחק רק שבעה משחקים, מול קבוצות צמרת בלבד, ונח בין לבין. האם המנוחה תעשה את שלה, או שסדרה ארוכה ודחוסה תחשוף את כשירותו הפיזית הרחוקה מלהיות אידיאלית? בוש מצדו, חייב לשמור על עקביות ואגרסיביות, במיוחד כשמולו יעלה הפעם אמארה סטודמאייר, שמתפקד לא רע בכלל בארבעת המשחקים האחרונים מאז חזרתו מפציעה.

איך ניו יורק תנצח?

הניקס יהיו חייבים לתקוע מקל בגלגלי המכונה ההתקפית של מיאמי, כלומר - הדרך לניצחון עוברת דרך הגנה חזקה. הנוכחות של צ'אנדלר בצבע היא נקודת התחלה טובה, אך כמו שראינו בניצחון האחרון של מיאמי, הוא לא מסוגל למנוע נקודות בצבע וריבאונד התקפה בכוחות עצמו. הניקס מעלים ריבאונדרים טובים בקו האחורי - דייויס, שומפרט, פילדס - וגם מלו מסוגל לשאוב בכמויות (7.3 למשחק החודש). מבחינת מאצ'-אפים הגנתיים: שומפרט הרוקי יצטרך להסתגל מהר למעמד ולהתמודד עם וויד; סטודמאייר חייב להוסיף את הערך המוסף לחמישייה, בהגנה על הצבע ושמירה על בוש, בעוד ג'ארד ג'פריס הארוך והנייד מהווה מאץ'-אפ אידיאלי מול הצלע השלישית במיאמי; וחזרתו של אנתוני לעמדת הסמול פורוורד הפותח, תאפשר לו לשמור על לברון מבלי ליצור מיס-מאץ'. מלו מסוגל לשמור ברמה גבוהה כאשר הנסיבות מחייבות זאת (כמו בגמר המערב 2009 מול בריאנט), והוא שחקן החוץ היחידי בניקס שפיזי מספיק להתמודדות עם לברון. כמובן שהוא יזדקק למרב הכוחות שלו בהתקפה, שם נקודת מפתח מבחינת הניקס היא יכולת קבלת החלטות טובה, בעיקר מצד הטריו דייויס-סמית-אנתוני, כדי למזער את כמות המתפרצות הקטלניות של מיאמי, כפי שאכן קרה במפגש האחרון (רק 4 נקודות במתפרצות להיט).

למה זו ה-סדרה?

אוהבים סופרסטארים? כאן תמצאו 4.75 כאלה (בוש חצי סופרסטאר, אמארה רבע). מעדיפים הגנה על התקפה? לברון וצ'אנדלר הם שניים מהשומרים הטובים בליגה, באטייה חבר ותיק במועדון ושומפרט מצטרף טרי אליו. מעבר להזדמנות להחיות את היריבות המיתולוגית בין הניקס ומיאמי באמצע-סוף שנות ה-90, בין היתר הודות ליחסי השנאה-אהבה בין לברון וקהל הניקס, יש כאן הזדמנות להפריח מחדש את היריבות בין לברון ומלו: המלך הצעיר זכה בתואר רוקי העונה ורבים חשבו אז שאנתוני נתן עונה אישית לא פחות טובה, כולל הישג קבוצתי עדיף (העפלה לפלייאוף). בשנים מאז, המרחק בין השניים מנע מהם התמודדויות ישירות בפלייאוף, עכשיו מגיע הרגע שבו הם יתבקשו לנטרל זה את זה בשני צדי המגרש. על כך נייקי אמרו פעם: Witness.

ולתחזית:

מיאמי זכתה הפעם לקבל את המאץ'-אפ המאיים ביותר עבור קבוצה עם יתרון ביתיות במזרח, אך קשה להאמין שהם יכשלו בנטרול המוקש. מלו ייתן כמה תצוגות קליעה גדולות, סמית ונובאק יחגגו פה ושם במטווחי שלשות, אבל ידו של הטריו תהיה על העליונה, במיוחד מבחינה התקפית ובעיקר ברבע הרביעי. 2:4 למיאמי.

מאזן בעונה הסדירה: 1:3 לאורלנדו

המאמנים בפלייאוף: פרנק ווגל 4:1, סטן ואן גנדי 35:47

איך אינדיאנה תנצח?

הדבר הראשון והאחרון שאינדיאנה צריכה לעשות הוא פשוט לשמור על קור רוח. כי כאשר פרנק ווגל יתחיל לעבור על מאץ'-אפ בהגנה, החבר'ה הצעירים של אינדיאנה עשויים לאבד את זה. סביר להניח שהאופן בו מתייחסים באינדיאנה לסדרה הזאת, הוא כמקפצה להוכיח את מעמדם כקבוצת צמרת לגיטימית במזרח. הרעב הזה להוכיח – לא לנצח אלא להביס, יכול להיות עקב אכילס, כי תעמוד מולה חיה פצועה שבאמת אין לה מה להפסיד (הרי את הכבוד העצמי שלהם הם הפסידו בערך בפעם השלישית שדוויט ביקש להימלט). כל מה שאינדיאנה זקוקה הוא להתמקד בכך שאורלנדו קבוצת חוץ חלשה ויש לה יתרון ביתיות, וככה, בלי לחץ, לנצח משחק אחרי משחק. פרנק ווגל ידבר על הצורך לשחק פנימה מול הריק שנקרא "הגבוהים של אורלנדו ללא דוויט הווארד שגמר את העונה" ולמלא אותם בעבירות, כי הרוטציה של המג'יק קצרה ביותר, או על הצורך של קוליסון להוציא את ג'אמיר נלסון מהמשחק – אולם המציאות היא שאינדיאנה לא צריכה לבצע התאמות, אלא רק להעמיד פנים שכך הדבר, כדי ששחקניה לא יהיו שאננים – היא פשוט צריכה לשחק פשוט.

איך אורלנדו תנצח?

השחקנים של אורלנדו יותר מנוסים, וחלק לא מבוטל מהם ביקר לא מזמן בגמר ה-NBA, וגם סטאן ואן גנדי מאמן מנוסה הרבה יותר מווגל הצעיר. קצב המשחק אטי יכול לעזור – אורלנדו היא הקבוצה בעלת הקצב השלישי הכי איטי בליגה, וכשיש פחות התקפות במשחק יותר קל להפתיע. אבל האמת הרבה יותר פשוטה והרבה פחות אסתטית – אורלנדו פשוט צריכה לזרוק כמה שיותר שלשות. אומרים ששלשות לא מנצחות משחקים, בטח לא בפלייאוף – אולם נקודת הפתיחה היא שאורלנדו לא הולכת לנצח משחקים בפלייאוף, ומי יודע, אולי זה יהיה מהמקרים האלו שמינוס ומינוס שווים פלוס. המשמעות המעשית היא לוותר על טורקוגלו ולהעלות בחמישייה את רדיק וריצ'ארדסון ביחד, ולהעמיד מן הפתיחה ארבעה איומים רציניים מחוץ לקשת. מהלך כזה יוכל אולי לנטרל את היתרון הגדול ביותר (תרתי משמע) שיש לאינדיאנה – רוי היברט, ולהוציא מן המשחק את העוגן ההגנתי השני של הקבוצה, פול ג'ורג'. ההגנה של אינדיאנה מתבססת על שני שחקנים צעירים לא מנוסים, ואם אורלנדו תצליח להוציא אותם מהמשחק, היא תעצים את החולשה היחסית של אינדיאנה בשמירה על קשת השלוש.

למה זאת ה-סדרה?

בפינה אחת אורלנדו, עם התפתחויות בעלילות סטאן ואן גנדי, שכבר הספיק לקחת העונה חלק בסיפור הכי ביזארי שידע ה-NBA בשנים האחרונות, ובפינה השנייה אינדיאנה, שתחל את דרכה בניסיון להוכיח שגם היא חלק מהעתיד של המזרח, בדיוק לפני ששיקגו ומיאמי הופכים אותו לעתיד שנראה כמו הליגה הספרדית בכדורגל. אל תצפו לכדורסל מלהיב וסוחף, אלא יותר לכיוון של צפייה בחיות פצועות המדממות ללא סיכוי אל עבר קיצן.

ולתחזית:

אינדיאנה צעירה ופחות מנוסה, ובאותה העת היא גם זאת שניצחה 12 מ-15 המשחקים האחרונים של העונה. אורלנדו מנוסה יותר, ותגיע משוחררת וחסרת ציפיות, אולם היא גם זאת שללא דוויט האוורד הייתה שווה העונה 4 ניצחונות בלבד מתוך 12 משחקים. זאת כנראה לא הסדרה שתאפשר להוכיח שאינדיאנה היא כוח שצריך להתחשב בו, אלא יותר כמו הסדרה שתוכיח שהסנטר היחידי באורלנדו נשמע כמו דמות מדוקטור סוס, אבל לא זה מה שבאמת מצחיק, אלא זה שמישהו חשב שהגיוני לאפשר לו לשחק בליגה – דניאל אורטון או לא דניאל אורטון, זאת הסדרה הכי חד-צדדית בסיבוב הראשון, והפייסרס יצטרכו להתאמץ מאוד כדי לקלקל. 0:4 נקי לאינדיאנה.

מאזן בעונה הסדירה: 1:2 לבוסטון

המאמנים בפלייאוף: דוק ריברס 46:56 (אליפות אחת), לארי דרו 6:6

איך בוסטון תנצח?

שתי ההתמודדויות השקולות באמת בין הקבוצות (רונדו, אלן, פירס וגארנט לא שיחקו בניצחון הבודד של אטלנטה), הוכרעו ברגעי הקלאץ' והתאפיינו ביכולת קליעה דלה מצד שתי הקבוצות, שהובילה לתוצאות נמוכות (79:76, 86:88 לאחר הארכה). זה כדורסל הפלייאוף שהסלטיקס מתמחים ומנוסים בו, ולמרות שאטלנטה הצליחה להעפיל לחצי גמר המזרח במשך שלוש שנים רצופות, יתרון הניסיון עדיין נמצא בידי בוסטון. המשחק בין גבוהים של גארנט ובאס, שנמצאים בכושר קליעה מצוין, יכול וצריך לפרק את הגנת ההוקס מבפנים הודות ליתרונות בגובה (גארנט) ובפיזיות (באס). הצמד רונדו-בראדלי מסוגל לכפות על שחקני החוץ של אטלנטה איבודי כדור וזריקות קשות, בזמן שפירס הוא מי שאמור להתיש את ג'ו ג'ונסון בשני צדי המגרש.

איך אטלנטה תנצח?

יתרון הביתיות שייך להוקס מאחר שסיימו את העונה במאזן טוב יותר (אך בוסטון היא ראש בית ולכן מדורגת רביעית). שתי הקבוצות סיימו במאזן ביתי דומה, ולמרות שבלתי סביר כי תרחיש פלייאוף 2008 יחזור על עצמו - אז הסלטיקס הפסידו להוקס הצעירים בכל משחקי החוץ ולקחו את הסדרה בשבעה משחקים הודות ליתרון הביתיות - עדיין אטלנטה תחזיק ביתרון פסיכולוגי משמעותי עבורה לקראת משחקים מס' 5 ו-7, בהנחה שהסדרה תהיה בשוויון לקראתם. ברמה המקצועית, ג'וש סמית מסוגל להיות האס באטלנטה - אתלטי וזריז מדי בשביל להישמר על ידי גבוהי הסלטיקס. אבל הוא יהיה חייב לתקוף יותר את הטבעת ולהגיע לקו - זה קרה פעם אחת בלבד בשני המפגשים המשמעותיים בין הקבוצות - ולא להסתפק בזריקות מבחוץ. אין להוקס שחקן שישי ברמה של ריי אלן, אבל יש להם ספסל עמוק משל הסלטיקס, עם וטרנים כמו ג'אנרו פארגו, ווילי גרין, טרייסי מקגריידי, ג'רי סטאקהאוס, מרווין וויליאמס, ולדימיר רדמנוביץ', ג'ייסון קולינס ואריק דאמפייר, בנוסף לרוקי המפתיע איוון ג'ונסון. בסדרה ארוכה, תהיה למאמן דרו את האפשרות להפעיל רוטציה עמוקה ומגוונת, ולהתיש את הרוטציה הקצרה של בוסטון.

למה זו ה-סדרה?

כמו שהתוצאות הנ"ל מראות, מדובר בשתי קבוצות שמסוגלות לשמור כמו שצריך, וזה סוג הכדורסל שאנחנו רוצים לראות בפלייאוף, לא? על הגנת הסלטיקס, שעדיין מסרבת לגווע, נאמר כבר רבות, אך גם לאטלנטה יש סוללת שומרים נהדרים כגון קירק היינריך, ג'ף טיג וג'וש סמית. למי שמחפש קונטנדרית פוטנציאלית סטייל דאלאס בפלייאוף אשתקד, אז בוסטון מסתמנת כקבוצה שכבר הוספדה מזמן אך בהחלט מסוגלת להיות המוקש של שיקגו, ובמיוחד של מיאמי, בפלייאוף הזה, משם רק העייפות תהיה הגבול.

ולתחזית:

הפציעות המרובות בעונה המקוצרת נתנו את אותותיה בסדרה זו, אולי יותר מכל סדרה אחרת: ריי אלן וזאזא פאצ'וליה בספק למשחק הראשון, פירס ישחק עם פציעה קלה בבוהן ממשחק סיום העונה, ואל הורפורד, בניגוד לדיווח מפתיע של הרגע האחרון, לא התלבש למשחק סיום העונה ולכן סביר שיחמיץ את כל הסדרה. מבחינת ניסיון בפלייאוף, יכולת לייצר נקודות בקלאץ' והמצב הבריאותי, היתרון כרגע הוא של הסלטיקס, שינצחו בסדרה. 2:4 לבוסטון.

אזור ה-NBA בוואלה! ספורט