הרעב ניצח את הגאווה

האמונה שהובילה את הגרמנים, השאננות שעלתה לריאל ביוקר, והפער בין רונאלדו לראול. חמי אוזן מדווח מהברנבאו המאוכזב

חמי אוזן, מדריד
26/04/2012

1. במאבק בין הליגה האנגלית לליגה הספרדית, בקרב העיקש ששולח מדי שנה קבוצות משתי הליגות הטובות בעולם למעמדים היוקרתיים של גביעי אירופה, לא ניצחה לפתע הליגה הגרמנית. תהיה זו טעות לקשר בין ההעפלה ההירואית של באיירן מינכן אחרי הפנדלים במדריד לנסיקתה המופלאה של הבונדסליגה בשנים האחרונות, בואך כרטיס נוסף לליגת האלופות. בסופו של דבר עלו לגמר ליגת האלופות שתי קבוצות שהראש שלהן לא היה טרוד בליגה. צ?לסי יצאה מהמירוץ האנגלי מזמן, באיירן ממש לא מזמן - אבל היא תמיד חשבה על הגמר שייערך אצלה בבית וידעה שהזדמנות כזו קובעת סדרי עדיפויות. לפעמים זה הנתון שמכריע, גם כשמולך משחקות שתי הקבוצות הטובות בעולם שחולמות על קלאסיקו בגמר. כנראה שב-2012, עם כל כך הרבה משחקים ואתגרים גורליים שצצים פעמיים בשבוע, אי אפשר להקיז דם בליגה, לסחוט את עצמך עד קצה גבול היכולת, ולצפות לתואר אירופי בנוסף לזה המקומי. צריכה להיות קבוצה ממש מיוחדת, עם קרב אליפות פחות קשה וצמוד מהעונה, כדי שזה יקרה. זה עדיין לא המקרה של ריאל מדריד.

עוד בוואלה!

סוף סוף זה אפשרי: ספא יוקרתי ומפנק אצלכם בחדר האמבטיה

בשיתוף ג'יימס ריצ'רדסון
הזדמנות כמו גמר ביתי קובעת סדר עדיפויות. שחקני באיירן(צילום: רויטרס)

2. אחרי ההדחה המפתיעה של ברצלונה, ציפית למצוא המוני חוגגים בלבן בעיר הבירה הספרדית. אלא שמדריד קצת נמנמה נוכח מה שאמור היה להיות רגע המפנה במאבק בין ריאל לבארסה. למעט מכוניות ספורות שצפרו בקולי קולות ונופפו בדגלי ריאל, מדריד התנהלה ביום שלישי בערב כאילו זה עתה הסתיים משחק בשלב הבתים בליגת האלופות. אותה אלגנטיות שקטה ומסורתית לא מצאה לנכון להוריד את המקטורן, ובעיר לא ניכרה התלהבות מיוחדת. יכול להיות שאת הרעב לסיפוק הם השאירו אחרי הקלאסיקו האחרון. מהלך המשחק מול באיירן כבר לא השאיר שום מקום לספק - ריאל היתה מעט עיוורת וסירבה לקרוא את הכתובת שברצלונה ריססה לה על הקיר במשחק מול צלסי - יתרון מוקדם הוא רק יתרון מוקדם.

לאותו פאסון מדרידאי יש חן של אביר מהמאה ה-12. עוד לא נולדה הקבוצה שתגרום לאוהדי ריאל לצאת ולחגוג שמחה לאיד, בטח עם מספר התארים האירופיים של ברצלונה. גם הכמויות העצומות של אוהדי באיירן שהגיעו למדריד וצבעו באדום כל פינה במרכז העיר לא הזיזו להם יותר מדי. פה ושם הגיבה חבורת אוהדי מקומית בשירת מדריד ועקיצות עם שירים לראול, אבל גם במשחק המוקדם הזה באיירן ניצחה בחוץ. כמות האוהדים הגרמנים שהגיעו לספרד היתה בלתי נתפסת. ישראלי בגיל העמידה שמעולם לא היה בברנבאו, ונקלע לאחד הברים ההומים בגרמנים סמוקי לחיים ומתודלקים בבירה החל מעשר בבוקר, הביע לרגע חשש שמא הם יהיו הכוח השולט באצטדיון הביתי של ריאל. גם הוא הבין שיש בכך משהו שהוא מעבר לכמויות - יש כאן אמונה, שליחות, רעב וניצוץ בעיניים ששווה לפעמים יותר מעוד דריבל של רונאלדו.

את הגאווה הספרדית ותחושת הביטחון המופרזת נוכח היריבה שהיא לא ברצלונה, אפשר היה להרגיש לא רק בתגובה האדישה משהו של האוהדים המקומיים למבקרים שהרעישו להם את הבתים. אפשר גם להבין זאת דרך החנויות לבגדי ספורט שמטפסות עליך מכל פינה. מעט מאוד חולצות של קבוצות לא ספרדיות תמצאו כאן. השיקול לכך הוא לא רק כלכלי. הרי את הכחול אדום של בארסה מוכרים בכל חנות מזכרות סתמית, כי זה מכניס כסף. הסיפור פה קשור גם לאותה גאווה מקומית, שבשנים האחרונות זכתה לחיזוקים אינספור - גם מליגת הכדורגל. גאווה יכולה לפעמים להכשיל אותך. בטח אחרי שניצחת לא מזמן בקאמפ נואו.

כמות האוהדים הגרמנים שהגיעו לספרד היתה בלתי נתפסת(צילום: רויטרס)

3. הקהל בברנבאו רחוק מהסיפורים שאתה קורא עליו בישראל. לפני שריקת הפתיחה מוריניו זוכה לקריאות עידוד כאילו הוא הכוכב הראשי של הקבוצה (מה שקצת צורם אל מול הבוז שספג יופ היינקס, למרות שהוא כבר הביא גביע אירופי למדריד). רונאלדו מקבל מחיאות כפיים ושירי תמיכה גם אחרי הפנדל המוחמץ, והכי מדהים הוא היחס לפפה הדוחה, שכל חילוץ כדור שלו סוחט מהאוהדים המסורים שיושבים מאחורי השער כבר עשרות שנים ומכירים אחד את השני, אנחות של סיפוק כאילו מדובר בפרננדו היירו הנצחי. מהצד זה נראה כאילו הם מתחילים לעכל את ריאל הזו לתוך ההיסטוריה האדירה שלה, רגע לפני שזה קורה באמת. חבל שלא סיפרו להם שיש עוד קבוצה שלא נכנעת גם אחרי פיגור 2:0.

הציפייה הזו שההיסטוריה תיכתב מעצמה כי זה כרגע הריח הכללי, ניכרת גם בכתבות הקדימונים של העיתונים המקומיים. הגדיל לעשות מארקה - אולי היחיד שלא הקדיש את שער מוסף הספורט רק להדחה של אלופת אירופה וחילק אותו עם האתגר שמחכה למי שנראתה כמו האלופה הבטוחה שבדרך - שהשווה ביום המשחק בין רונאלדו למספרי 7 אגדיים קודמים בריאל מדריד, ובראשם, לפחות בטבלת איכות הכדורגלן, ראול. אחרי הצמד המוקדם של CR7 מגיע SMS מישראל, מפרשן כדורגל עולמי נפלא ומשכיל, שרומז בדיוק לחותמת ההיסטורית שחיפש להשיג מארקה. לא היינו צריכים את הפנדלים כדי להבין שזה היה נמהר מדי. לרונאלדו ייקח עוד קצת זמן כדי להתקרב לראול, שבו יש משהו, ערך מוסף, שהוא הרבה מעבר לשרירים. גם לריאל של רונאלדו ייקח עוד קצת זמן, עם כל האיכות המהפנטת שלה והמספרים האדירים שלה בליגה הספרדית, כדי באמת להתכתב עם הקבוצות ההיסטוריות של ריאל. אולי בעונה הבאה להשוואות האלו יהיה מקום.

ייקח לו עוד קצת זמן כדי להתקרב לראול. רונאלדו(צילום: רויטרס)

4. בהארכה, אגב, אוהדי ריאל מדריד היו כבר די עצבניים. בעיקר על קאקה. לקצין מג?ב בהפגנות שמאל בישראל יש יותר סבלנות ממה שהם מוכנים לתת לשחקן הנפלא שהם קיבלו ממילאן. אחר כך השופט ספק מהם קללות על פנדל שלא שרק לטובת גראנרו, סרחיו ראמוס בכלל שבר להם את הלב עם ההחמצה שלו בפנדלים, אבל כששחקני באיירן רצו להתחבק אחד עם השני כשהבינו שהם עשו את הבלתי ייאמן, מעטים מיהרו הביתה או סיננו קללה או טענה לעבר השחקנים שלהם על הדשא. מחיאות כפיים סוחפות הראו שיש כאן אנשים שמבינים שהספורט בשיא איכותו יכול להיות חזק יותר מכל הרגל - אירוע אצילי שהמחיש יותר מכל את עוצמת המשחק שזה עתה הסתיים והבהיר מהו אותו חינוך שמקבלים בריאל מדריד. חינוך שמבטיח שגביע האלופות העשירי עוד ינחת בחיקו של המועדון הגדול בעולם, כשהוא ירצה בכך יותר מכל דבר אחר.

באיירן הממה את מדריד ועלתה לגמר

מה התירוץ של ז'וזה מוריניו להדחה?

הגרמנים חוגגים את העלייה המפתיעה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully