זה התחיל ב-8 מרץ כאשר בילבאו פירקה את מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד. זו המילה. הבאסקים הביסו את השדים האדומים במבצרם, והתוצאה הסופית הייתה צריכה להיות גבוהה הרבה יותר מ-2:3. עם 26 בעיטות, כולל 10 למסגרת, הקבוצה של מרסלו ביילסה גילתה עליונות מרשימה מול אלופת אנגליה. אחרי שהמגן אנדוני איראולה עבר בסלאלום דרך כל ההגנה וכמעט כבש בגומלין, ואתלטיק שוב רשמה ניצחון, התקשורת האנגלית גילתה מחדש את הליגה הספרדית. הרי אם בילבאו, כה מלהיבה, תוססת ואיכותית, מדורגת רק במקום השביעי בלה ליגה, ויש לה 11 ניצחונות בלבד ב-33 משחקים, אולי הנחת היסוד שליוותה את הפרשנים באי הבריטי לאורך העשור האחרון כבר לא תקפה. אולי הפרמיירליג כבר לא הליגה הטובה בעולם?
בעוד שלוש קבוצות ספרדיות ישחקו הערב בחצי גמר הליגה האירופית, ושתי נציגות הפאר של ספרד עשויות לפגוש זו את זו בקלאסיקו בגמר ליגת האלופות אם ימחקו את הפיגור מול באיירן מינכן וצ'לסי במשחקים הביתיים, זו בהחלט שאלה מתבקשת. האנגלים התרגלו להוביל את טבלת הדירוגים של אופ"א, לראשה העפילו ב-2008, אבל החל מהעונה הבאה הם יפנו את המקום הראשון לטובת הספרדים. גורמים רבים ביקשו להשתתף בדיון הציבורי, ומבוקשים במיוחד היו אלה שהגנו על התוצרת האנגלית. רוברטו מרטינס, מנג'ר וויגאן, הכריז: "לטעמי הפרמיירליג עדיין הטובה בעולם, אם כי קשה להשוות בין ליגות. המגוון והתחרותיות של הכדורגל האנגלי הופכים אותו לטוב ביותר. זה נכון שבילבאו גילתה עליונות על יונייטד, אך היא לא יכולה לשמור על רמה זו על בסיס שבועי".
היעדר התחרותיות הוא שחרץ, לכאורה, את גורלה של הליגה הספרדית. קשה להתווכח עם העובדה כי ברצלונה וריאל מדריד הן שתיים מהקבוצות הטובות בעולם כיום. הן גם מהוות שלד של אלופת אירופה ואלופת העולם לנבחרות, ומהיבט זה עליונות הכדורגל הספרדי לא מוטלת בספק. אלא שהפערים שנפתחו בין שתי הענקיות ליריבותיהן המקומיות הפכו את לה-ליגה לאטרקטיבית פחות, לכאורה. בישראל יש שקראו לה באירוניה לא מוסתרת "לא-ליגה". זהו כינוי שגוי מיסודו. בארסה וריאל התחזקו מאוד בשנים האחרונות, אך אין זה אומר שיתר הקבוצות הספרדיות נחלשו. אז נכון, שתי הגדולות רושמות לעתים תכופות תוצאות אסטרונומיות בליגה הספרדית, אבל אם ברצלונה משיגה תוצאות דומות גם באירופה, מבטלת פעמיים את יונייטד בגמר ליגת האלופות, חוגגת על ארסנל ומחדירה העונה שביעיה לרשת לברקוזן, חייבים להודות כי זו לא אשמתן של ולנסיה וסביליה שהן נאלצות לספוג חמישיות בביקורים בקאמפ נואו.
מובן שכל חובבי הכדורגל מתגעגעים לתקופה בה מאבק האליפות בספרד התנהל בין יותר משתי קבוצות, אבל גם התחרותיות בפרמיירליג לא מזהירה. עובדה מאז הקמתה ארבע קבוצות שונות בלבד לקחו אליפות באנגליה. מאז 2005 היו באנגליה רק שתי אלופות שונות. יונייטד ליקטה את התואר בארבע מחמש העונות הקודמות, והיא עומדת לזכות בו גם העונה. לשם השוואה, היו בספרד ב-20 השנים האחרונות חמש אלופות שונות. ב-2004, כאשר ארסנל סיימה לאחרונה בפסגה, הייתה זו ולנסיה שהוכתרה לאלופת ספרד. אותה ארסנל, בעונת ללא הפסד, נהנתה מיתרון 30 נקודות שלמות מליברפול במקום הרביעי. כעבור שנה סיימה צ'לסי עם הפסד ליגה אחד בעונת בכורה של ז'וזה מוריניו, בפער 34 נקודות מאברטון הרביעית. איש לא השמיע אז תלונות על תחרותיות לקויה בפרמיירליג. למעשה, אותה אברטון, שהצליחה להעפיל למוקדמות ליגת האלופות עם הפרש שערים שלילי, הייתה היחידה ששברה את ההגמוניה של ארבע הגדולות (יונייטד, ארסנל, צ'לסי וליברפול) בשש שנים תמימות בין 2004 ל-2009. בתקופה המקבילה ייצגו את בספרד במפעל שמונה נציגות שונות, כי מעבר לשתי הגדולות זו דווקא ליגה שוויונית יותר. האנגליות נהנו אז מעליונות לא מבוטלת בצ'מפיונס ליג, ושלחו שלוש נציגות לחצי-הגמר ב-2007, 2008 ו-2009. דווקא בעונת 2009/10, כאשר הרביעייה הזו נסדקה סוף-סוף בידי טוטנהאם, לא הייתה אף נציגה אנגלית בחצי הגמר. לא בטוח שיש לכך משמעות, אך זהו חומר למחשבה אודות יתרונותיה וחסרונותיה של התחרותיות.
על ההבדלים בין הסגנונות בלה-ליגה ובפרמיירליג אפשר לכתוב ספרים שלמים. רפא בניטס, שעבד במשך שנים ארוכות בשתיהן, פרסם לא מכבר ניתוח מעמיק בבלוג המצוין שלו, וטען: "בפרמיירליג הכדורגל מהיר יותר ותובעני יותר מבחינה פיזית, בעוד הליגה הספרדית עדיפה מבחינה טכנית וטקטית". ניתוח סטטיסטי שערך בניטס מגלה כי מספר הבעיטות לשער גבוה יותר באנגליה, אולם שיעור דיוק הבעיטות טוב יותר בספרד. מספר המסירות במשחק גדול יותר בספרד, אך שיעור הכדורים הארוכים ומספר ההגבהות מאגפים גבוה יותר באנגליה. זה לא אמור להפיל איש מהכיסא. אם כך, העדפת הליגה היא עניין של טעם ספציפי, וכריסטיאנו רונאלדו מזדהה עם המחשבה: "שתי הליגות שונות בתכלית וקשות", אם כי מסיבות ברורות הוא מצהיר: "לה-ליגה היא הטובה בעולם".
בקיצור, הזלזול המחפיר בליגה הספרדית בשנים האחרונות מעולם לא היה מוצדק. עם זאת, לא יהיה נכון גם להלל אותה יתר על המידה. פרשנים אוהבים להסיק מסקנות נמהרות, וטבעי שאנו מדסקסים את הנושא לאור עונה מצוינת של הספרדיות, לצד כשלון מהדהד של האנגליות, כאשר שתי המובילות ממנצ'סטר סיימו את חלקן בליגת האלופות כבר בשלב הבתים, ורק נציגה אנגלית אחת הגיע לרבע גמר מפעל אירופי כלשהו. אלא שקביעת עובדות על סמך נתונים אלה לא תהיה נכונה. כדי לאמוד את עוצמת הליגה הספרדית בעתיד, כדאי להסתכל עמוק יותר, והתמונה שמתגלה לא מזהירה כלל.
קשה לקבוע אם ההגמוניה של שתי הגדולות תגיע לקצה אחרי שיסתיים מחזור החיים של בארסה וריאל בגרסתן הנוכחית, אבל הפערים הכלכליים בין המועדונים רק הולכים ומתרחבים. ברצלונה וריאל מדריד מזרימות לחשבון הבנק שלהן מחצית מהכנסות הליגה כולה ממכירת זכויות שידור, הנאמדות בכ-620 מיליון יורו. בתחילת העונה הצהיר נשיא סביליה חוסה מנואל דל נידו קבל עם ועדה כי "הליגה הפכה לזבל", ויצא במלחמה חזיתית בשני מועדוני הענק בדרישה לשנות את חלוקת העוגה. הוא לא יזכה להמשיך במערכה לאחר שנגזר עליו עונש מאסר ארוך בגין מעילת ענק שלא קשורה לכדורגל, אבל לטענתו הצודקת לא היה סיכוי אמיתי בכל מקרה.
מצבן הכלכלי של רוב הקבוצות בספרד בכי רע, בלשון המעטה, והדבר מסכן באופן ממשי את עתיד הליגה. החובות הכוללים שלהן עומדות על כ-3.5 מיליארד יורו. כן, אין כאן טעויות דפוס. למרות הכנסות העתק, חובותיהן של ריאל ובארסה ביחד מגיעים ליותר ממיליארד יורו. חובה של אתלטיקו מדריד נאמד ביותר מחצי מיליארד, בעוד ולנסיה, אשר סבלה מניהול כושל במיוחד במשך שנים והשקיעה הון בבניית אצטדיון שאין באפשרותה להשלים כעת, חייבת לנושים כ-400 מיליון. לאחרונה התברר כי סך החובות של מועדוני הכדורגל לשלטונות המס בספרד עומד על 752 מיליון יורו. קבוצות רבות נמצאות על סף פשיטת רגל, ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת ברצלונה, חוסה מאריה לייבנה, קובע: "הכדורגל משקף את המצב הכלכלי במדינה כולה. במשך עשורים בזבזנו יותר ממה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו".
מועדונים רבים נכנסו לאחרונה להליך הסדר חובות מול המדינה, אשר מאפשרת להם לפרוס את התשלומים על פני תקופה ארוכה. העונשים הספורטיביים מתחילים להגיע, וב-2010 לא הורשתה מיורקה לשחק בליגה האירופית, למרות שסיימה במקום החמישי. עם זאת, המשמעת הפיננסית רחוקה מלהיות אופטימלית. עובדה על אף שעצם קיומה של סראגוסה נמצא בסכנה ממשית, היא שילמה הקיץ 8 מיליון יורו לבנפיקה תמורת השוער רוברטו, באופן לא כשר במיוחד. יכולת השלטונות להשתמש בשיטת המקל והגזר מוטלת בספק כי הציבור לא מקבל את המקלות בעין יפה. לכולם בספרד זכורה הפרשה העגומה בקיץ 1995, כאשר ההתאחדות החליטה להוריד את סביליה וסלטה ויגו לליגה השנייה בשל אי סדרים כלכליים. מחאות האוהדים ההמוניות גרמו לביטול הגזירה, וכתוצאה מכך הורחבה הליגה במשך שנתיים ל-22 קבוצות.
אז עתיד הכדורגל הספרדי לא ברור, אבל גם באנגליה המצב רחוק מלהיות אידיאלי. השתלטות גורמים זרים שממשכנים את המועדונים כנגד ההלוואות המשמשות לרכישתם מדאיגה. הדוגמא העצובה של פורטסמות' הקורסת עלולה לא להיות האחרונה, ודי להזכיר את ריינג'רס כדי להבין שזה יכול לקרות גם למועדונים בסדר גודל משמעותי מאוד.
לקראת כניסת חוקי פייר-פליי פיננסי של מישל פלאטיני לתוקף, ברור לחלוטין שהכדורגל הבריא ביותר מרוב הבחינות נמצא בגרמניה. הבונדסליגה מיישמת כבר מזמן את עקרון ההגינות הפיננסית, היא לא מאפשרת בחוק השתלטות משקיעים זרים על מועדוני כדורגל, רמת הכדורגל משתבחת, התחרותיות פורחת, ומספר האוהדים ביציעים עולה בהתמדה. ממוצע הצופים בגרמניה כבר עקף הן את אנגליה והן את ספרד בדרך למקום הראשון, גרמניה חלפה על פני איטליה במקום השלישי בדירוג אופ"א, ואם המגמה תימשך היא צפויה להיות הליגה הטובה בעולם. אבל זה כבר סיפור לכתבה אחרת.