בנקודת הזמן הזו, לאחר פסיקת בין הדין של ההתאחדות לדחות את עונש הפחתת הנקודות של מכבי פתח תקוה לעונה הבאה - להלן בור תחתיות שנמוך ממנו עוד לא ידענו - יש שתי אפשרויות ברורות, אך יחידות לסגור או לחקור. אין דרך שלישית. להקים ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון שתיקח לעצמה חצי שנה של עבודה מאומצת, בסיומה אולי תצליח לגרד כמה משכבות הסחי והריקבון שאוחזות בענף האהוב והשנוא כאחד על הציבור בישראל. לוועדה הזו יוענקו סמכויות בלתי מוגבלות. היא תוכל לחקור עדים באזהרה, להפעיל חוקרים משלה, גישה חופשית ובלתי תלויה לרישומי, מאזני ומסמכי המועדונים וההתאחדות, פוליגרף. הכל. לא תשאיר אבן על אבן. אם חזון האפוקליפסה הזה יתממש, גם מי שחשב שיודע המון דברים על מה שקורה פה מאחורי הקלעים, אולי באמת יעוף אחורה.
האופציה השנייה, מציאותית, קלה ואפקטיבית הרבה יותר. לסגור. לא במובן הפופוליסטי השגור פעמיים בשבוע מכיוון רון קופמן, אלא לסגור את הכדורגל הישראלי במו ידינו. אנחנו, האנשים שמחזיקים אותו כל השנים, אחרוני המאמינים, הקהל השבוי בעולם, זה שנדמה כאילו שום דבר לא יעצור בעדו לצרוך עוד מהסם המקולקל הזה. אז כן, אין ברירה. כשאתה שומע אוהדים של הפועל תל אביב, שלא היו מוכנים להחמיץ משחק גביע הטוטו באמצע השבוע תחת ברד בנצרת עלית, מדברים בקול רם על חרם מנויים בעונה הבאה אם אלי טביב יישאר, אין ברירה אלא להישאר אופטימי.
העסקנים, הבעלים, פרסונות תקשורתיות כמו אופירה אסייג, איל ברקוביץ' או שלמה שרף, אין להם זכות קיום, תקומה או פרנסה בלעדינו. אבל הם לוקחים אותנו כמובן מאליו. בגלל זה הם מרשים לעצמם לזלזל כל כך באינטיליגנציה שלנו, להוריד שלשול אחר שלשול מטאפורי על ראשנו לא מהמקפצה, אלא מהגג. הם מאשימים, פעם אחר פעם, את מה שמכונה "הקהל המאורגן", ארגוני האוהדים למיניהם, השרופים, המכורים, הפעילים, מבלי להתחיל להבין בכלל שבלעדיהם הענף הרעוע עליו הם יושבים יקרוס. אז כנראה שהגיע הזמן לעשות בדיוק את זה, לעזור להם להפיל אותו סופית, לתת לו לגווע, לבד, עלוב, ריק, שומם ולא רלוונטי, אפילו יותר מתמיד.
16 נקודות ירדו השנה ממאזנן של קבוצות ליגת העל. 16. לא היה דבר כזה מעולם. תשע להפועל פתח תקוה שגזר את גורלה משריקת הפתיחה לעונה, לבני סכנין ובית"ר ירושלים הורדו שתי נקודות ולהפועל תל אביב שלוש שלמות. לא היה כדבר הזה. להפועל תל אביב וסכנין העונשים עלולים להשפיע ישירות על המקום שלהן באירופה בעונה הבאה. הרבה מאוד כסף מוטל על כף המאזניים. הפועל פ"ת כאמור, העבירה עונה שלמה בניסיון לשכנע את עצמה שזה אפשרי עד שגם לה עבר והעונש שהושת על בית"ר הגיע כשהקבוצה הייתה בסכנת ירידה מוחשית, בדיוק כמו זו של מכבי פ"ת היום. כולם, כמובן, הוענשו העונה וסבלו מיידית, חלקן עדיין יכולות להינזק.
כמעט מיותר לציין שכל האירועים שהובילו לעונשים הללו הם כאין וכאפס לעומת האלימות הממוסדת, הבוטה והקשה מצד אנשי מכבי פ"ת בסיום המשחק נגד הפועל חיפה. זה היה כנראה אירוע האלימות הקשה ביותר בכדורגל הישראלי של השנים האחרונות. השחקנים המורחקים ספגו עונשים מגוחכים, ודאי לעומת אלו שנגזרו על אביחי ידין וסלים טועמה אחרי הדרבי. אבל קשה היה למצוא מישהו בשבוע האחרון שלא האמין, ניחש, התלוצץ, שהעונש של מכבי פתח תקוה יקוצץ משמעותית או יועבר לעונה הבאה. ואז זה שוב קורה, כמו במי כבר סופר כמה בפעמים הקודמות, אתה שומע את החדשה האחרונה שקשורה ליקום החשוך הזה שנקרא כדורגל ישראלי ומגחך.
ידעת. כלומר, ניחשת אבל לא יכולת להאמין שזה יכול לקרות. ואז זה קורה. ואתה מגחך. מגיע לנו הגיחוך הזה. לפחות עד שנסיר ידינו מהנגע הרע הזה שהוא הכדורגל הישראלי 2012. לא נגיע למגרשים, לא נצפה בטלוויזיה, לא נסקר, לא נכתוב. כלום. עץ נופל ביער. בואו נשאיר את העמוס לוזונים עם האלי טביבים. הם הרי אנשים עסקים לגיטימיים, בעלי אמצעים ומעמד. הם לא באמת צריכים את ההכנסות מכרטיסים, טוטו, טלוויזיה וכל השאר. הם יכולים להסתדר לבד, לא? יאללה, בוא נראה אותם.
