נשארנו עם המחמאות

לערב אחד זה לא הרגיש כמו ישראל. לערב אחד זה הרגיש כמו המדינות האלה שאתה רואה בטלוויזיה, בהן הקהל יודע להעריך את אירוע הספורט שזה עתה חווה מבלי להתייחס לתוצאה הסופית. המדינות האלה שבהן יודעים, משום מה, להעריך את המאמץ ואת הריגוש, המדינות בהן רוח הקרב חשובה מהמנצחים בקרב עצמו. לערב אחד זה הרגיש כמו אנגליה, אמריקה, אוסטרליה: כל המקומות האלה שאנחנו תמיד מנסים לחקות, אם זה בסתר הלב או בריטואלים חד פעמיים שבאים והולכים, כמו מחיאות כפיים במקום דקה דומייה. לערב אחד זה גם היה הכי אמיתי שיש והכי קרוב למקור.

הערב הזה התחיל ביום חמישי והוא נמשך כמו הזיה נהדרת לתוך בוקר שישי. זה עתה הסתיים המשחק הכי מדהים של השנה מהזווית הישראלית, פנאתינייקוס נגד מכבי תל אביב, וב"חדשות הספורט" אף אחד לא מחכה למאמן מכבי תל אביב עם הסכין בין השיניים. הפרשן והמנחה, עדיין המומים כנראה, מדברים על כל מיני דברים כמו כבוד והישג, ומחמיאים לבחורים, כן הבחורים, על המאמץ. גם ב"יציע העיתונות" גיבורי התוכנית נראים מעט סמוקי לחיים ופולטים כל מיני משפטים על סדרה כבירה ואירוע ספורט עצום. פאשלות? מחדלים? טעויות? כישלונות? התפטרות? לא בערב כזה, לא אחרי משחק כזה שבו הספורט שוב מראה כמה הוא יותר גדול מהאדם והרגליו.

בבוקר אתה עובר על העיתונים ולא מאמין: פרשן 1 מדבר על סדרה נפלאה, פרשן 2 מדבר על סדרה מיתולוגית. ריח קל של ציניות עולה עדיין בכמה מקומות, אבל הריח הזה מתנדף מהר מאוד ונעלם אל מול העיניים הפעורות של מדורי הספורט בכללותם. גם הקרב האינסופי בין מבקרי מכבי תל אביב למהלליה, קרב שהתנהל כמו מטוטלת לאורך כל הסדרה, מסתיים ללא פאנץ' ליין: אחרי העקיצות של בית שמאי בעקבות ההשפלה במשחק מספר 1, סגירת החשבונות של בית הלל במשחק 2 ו-3, וההתפכחות הקלה של משחק מספר 4, אתה מצפה לקרב מדמם ובריא בתקשורת שיסכם את הכל: כל צד יכול למצוא טיעון טוב לתפישתו במשחק מספר 5, אבל לא. כמעט ולא. אי אפשר. באמת שאי אפשר. לא כשכולם עומדים ומוחאים כפיים.

לערב אחד, לפחות לערב אחד, זו לא הייתה ישראל. לערב אחד גם המדינה שבה עושים ומיד אחר כך רצים לדבר על זה, נעטפה ברוח קדושת הספורט. לערב אחד האדם הבין את מקומו בעולם והשתחווה לכל הטוב הזה שהורעף עליו. לערב אחד גם אנחנו מחאנו כפיים והמשכנו הלאה. האם למדנו משהו מכך? האם מעתה כל קבוצת ספורט שתוציא מעצמה את המקסימום גם בהפסד תזכה לאותן התשורות? האם בעתיד נלמד ליהנות יותר מהספורט שלנו? ספק רב. אבל גם ערב אחד זה משהו.

מכבי תל אביב שברה את שיאי הרייטינג העונתיים

ההנהלה התרגזה על בלאט, יוגב אוחיון נותר קצת ממורמר

הכל על הסדרה הנהדרת של מכבי תל אביב נגד פנאתינייקוס