גליפאדה, אתונה, 12:30.
זו אולי הקלישאה השחוקה ביותר בענף, ובכל זאת המדויקת ביותר: הדרך הבדוקה לעמוד על הדופק החברתי של העיר שבה אתה מבקר היא להרים יד ולהיכנס למונית. המונה נדלק והווידוי האותנטי מתחיל. אתה משלם לנהג עבור הנסיעה, אבל הבונוס האמיתי מגיע בדמות הקיטורים.
וקוסטאס הוא כנראה נהג המונית היחיד באתונה שלא מתעניין בספורט. אלא שביחס למצב הכלכלי ביוון יש לו דווקא משנה סדורה.
"ביום רגיל לפני המשבר כבר היו לי בשעה הזו מאה אירו בקופה", הוא אומר ושולף מהכיס חבילה דקה של שטרות.
קוסטאס סופר אותה בזריזות ונעצר על שישים. "תראה כמה אני מרוויח היום. הפוליטיקאים גנבו את המדינה שלנו, הכניסו אותה לחובות, ועכשיו האזרחים צריכים לנקות אחריהם". יוון שוקעת בחובות עצומים, חסרי תקדים, של למעלה מ-130 מיליארד אירו. המדינה הזו עומדת כבר תקופה ארוכה בפני פשיטת רגל. האיחוד האירופי מוכן לסייע לבת המפגרת שלו, אבל הוא דורש מיוון לגבש תוכנית קיצוצים כואבת, של עשרות מיליארדי אירו, בתמורה לקבלת כספי הסיוע.
הכסף שגובה כעת ממשלת יוון מגיע ממספר מקורות: קיצוצים נרחבים בקרב עובדי המגזר הציבורי, "שהרוויחו סכומים מופקעים לאורך שנות דור", לדברי קוסטאס, ובעיקר ממסים שונים ומשונים שהטילה הממשלה על האזרחים. תוכניות הצנע הללו מוציאות מאות אלפים להפגנות מחאה אלימות. זו בהחלט לא מחאת האוהלים התרבותית של רוטשילד; האזרחים ביוון מרגישים שהמאבק בתוכנית הקיצוצים הוא מאבק על החיים שלהם, ולשם ההגנה העצמית כל האמצעים כשרים. גם היום, אף שעברו מספר שבועות מאז ההפגנה הגדולה האחרונה, ניצבות ניידות רבות במרכז העיר ובהן עשרות שוטרים הממתינים לקריאה.
גם במגזר העסקי נדרשו כמעט כל השכירים לקצץ בשכרם. השכירים הבכירים נאלצו להיפרד עד מחמישים אחוז מהמשכורת. במקביל מטילה הממשלה מיסוי כבד כמעט בכל תחום. אזרחים שבבעלותם בתים נדרשים לשלם מס בגובה של אחוז מסוים מערך ביתם. "אנשים מרוויחים הרבה פחות, ולכן מפחדים להוציא כסף", מסביר קוסטאס. "בעלי העסקים הפרטיים עומדים בפני קריסה. מונית נחשבת היום ללוקסוס".
ב-2004, לרגל האולימפיאדה שאירחה אתונה, השקיעה יוון מאות מיליארדי אירו בפיתוח תשתיות מקומיות. אלה לא רק עשרות מתקני ספורט שכעת ניצבים שוממים בעלות של מיליארדי דולרים, אלא למשל פרויקט הדגל של המטרו: לרגל המשחקים האולימפיים ביצעה עיריית אתונה חפירות נרחבות ובנתה מערכת של רכבת תחתית, יש מאין. כיום יכולה אתונה להתהדר במטרו יעיל שכמותו יש למעט ערים אחרות ביבשת, אבל עלות הפרויקט, שלדברי קוסטאס "אי-אפשר אפילו להתחיל להעריך בכמה הסתכמה", נחשבת לאחד הגורמים שהביאו את יוון בסופו של דבר לעברי פי פחת. האולימפיאדה, מאוחדים התושבים בדעתם, המיטה על העיר שואה כלכלית.
אז החובות התבטאו בקיצוצים, הקיצוצים בקימוצים, ומוניות הן לוקסוס; מזל שנסיעה במטרו עולה רק 70 סנט.
***
בתי הקפה של גליפאדה דווקא מלאים. גליפאדה היא אי מוזהב שסביבו ים של עצב ועוני. כאן שוכן בעבר פיני גרשון, כשאימן באמצע העשור הקודם את אולימפיאקוס. אומנם, מחיר דירה ממוצעת בגליפאדה צנח ל-250,000 אירו, אבל היא הייתה ועודנה האזור האיתן ביותר באתונה מבחינה פיננסית. היא בית לכמה מעשירי העיר ולרבים מספורטאיו.
קפה "בה-לוקס", הממוקם ממש על החוף המקסים של גליפאדה, הומה אדם בשעות הצהריים. הוא אחד מבתי הקפה היוקרתיים של אתונה, רחב ידיים ומשדר נהנתנות וסטייל. הנה יושבים כאן גם יאן וויוקאס וקוסטאס קאימאקוגלו, שניים מגיבוריה של פנאתינייקוס בסדרה מול מכבי תל אביב. הם היו שמחים להתראיין, אבל דוברת הקבוצה מסרבת. היא מבטיחה שאוכל לדבר איתם מחר, באימון.
אלא שהם בכל זאת מוכנים להחליף כמה מלים. הם לא נראים לחוצים, וויוקאס וקאימאקוגלו; שותים קפה בניחותא וממתינים לאימון הערב, שיצא לדרך בשעה 19:00. מה יהיה ביום חמישי, אני שואל אותם, והם מחייכים. "יהיה בסדר", הם עונים כאיש אחד. ניכר שהניצחון בתל אביב שחרר הרבה מן הלחץ בקרב אנשי פאו.
מה שכן מפריע לשניים הוא החוזה העתידי שלהם: כמו כל שחקני פנאתינייקוס פרט לדימיטריס דיאמנטידיס גם וויוקאס וקאימאקוגלו יסיימו בקיץ חוזה. בשל חוסר הבהירות הכלכלי, החליטה הנהלת פאו שלא להתחייב חוזית מעבר לעונה אחת. רק במקרהו של דיאמנטידיס, הסמל, האייקון, חרגה מהקו התקיף.
הבעלים של פאו, המיליארדרים ת'נאסיס ופאבלוס ינאקופולוס, מטייקוניי תעשיית הפרמצבטיקה באזור הבלקן, רומזים כבר מספר חודשים שבקיץ הקרוב הם עשויים לנטוש את הספינה. המשבר הכלכלי פגע בהם קשות: הלקוחות העיקריים שלהם הם המוסדות הגדולים, שנפגעו בעצמם מהמשבר ומתקשים כעת לעמוד בתשלומים לינאקופולוסים. משפחת אגילופולוס, בעלי אולימפיאקוס, נפגעה פחות מהמשבר, שכן עיקר עסקיה סובבים את תעשיית הפלדה ואת מרבית המסחר היא מבצעת עם הקוריאנים.
העיתונאים דווקא סקפטיים; הינאקופולוסים מכורים לקבוצה ברמה כזו שאף אחד לא באמת מאמין שיעזבו את אימפריית הכדורסל שהקימו אנחות. אבל אם יישארו, לקראת העונה הבאה הינאקופולוסים בהחלט צפויים לקצץ דרמטית בתקציב הקבוצה.
פנאתינייקוס מכניסה בין 6 ל-7 מיליון אירו בעונה, מעריכים עיתונאים מקומיים. לאחרונה הכריזה היורוליג על תוכנית כלכלית מרחיקת לכת בשם "פייננשייל פייר-פליי", שעיקרה דרישה מקבוצות המפעל להעמיד תקציב מאוזן. את התוכנית מקדמים עסקני כדורסל גרמנים בשם כל הקבוצות הקטנות יותר של המפעל, שנואשו מכך שהקבוצות העשירות שודדות את מיטב שחקניהם מידי קיץ ולא מאפשרות להם אפילו פתח להפתעה. ב-NBA קיימת תקרת שכר, וזו תהיה התקרה בגרסתה האירופאית: היורוליג הודיעה כי החל משנת 2015 לא יוכלו המשתתפות להעמיד תקציב שיחרוג מעבר לאחוז מסוים מהכנסותיהן.
זה אומר, במילים אחרות: חסל סדר תקציבי העתק שמעמידים טייקונים כמו הינאקופולוסים, האגילופולוסים ואפילו קבוצות כמו צסק"א, ברצלונה וריאל, שמפסידות עשרות מיליוני אירו בשנה. מכבי תל אביב אימפריה שיווקית והקבוצה המכניסה בעולם מחוץ ל-NBA עשויה לבוא אז על שכרה ולהפוך למועדון הכדורסל החזק ביבשת גם מבחינה כלכלית.
הינאקופולוסים, משוכנעים כעת באתונה, לא יעמדו בהוצאה הקבועה של כ-15 מיליון יורו, סכום שהוציאו מידי עונה בשנים האחרונות על הבייבי שלהם. בעונה הבאה, ככל הנראה, יתייצב תקציב פאו על כ-10-12 מיליון אירו: כשישה-שבעה מיליון מהכנסות, ועוד כשלושה עד חמישה מיליון בלבד מכיסם של הבעלים. זה יהפוך את פאו לקבוצה הרבה פחות עשירה ממכבי.
אולימפיאקוס הקדימה את פנאתינייקוס וכבר בקיץ האחרון החלה בקיצוץ מאסיבי, למרות שהאגילופולוסים נותרו איתנים כלכלית כפי שהיו לפני המהפכה. "משפחת אגילופולוס הבינה שעם המצב הכלכלי הנוכחי ביוון, הם לא יכולים יותר לשפוך עשרות מיליונים על קבוצת כדורסל. זה ישניא עליהם את האנשים", מסביר העיתונאי אריס בארקאס. "מבחינת הנראות הציבורית זה דבר שכבר לא ייתכן. התחושה הכללית היא שבמצב הנוכחי, עדיף כבר להעביר את הכסף הזה לצדקה ולא לשלם מיליונים לספורטאים מדושנים".
קבוצות הספורט במדינה נפגעו גם הן מהמסים שמטילה הממשלה. אם עד לפני מספר שנים עמד המיסוי על ספורטאים על כ-25-30 אחוז מגובה שכרם, כעת נאלצות הקבוצות לשאת במס מלא, בגובה של 50%. "תקופת הבזבוזים הגדולה הפכה לחלום רחוק", אומר בארקאס, אבל לא נראה שהוא נעצב מכך יתר על המידה. "פנאתינייקוס ואולימפיאקוס יתנגדו לפייר-פליי של היורוליג, כי זה יוריד עוד יותר את התקציב המקוצץ-ממילא שלהם, אבל אולי בעצם זו לא תוכנית כזאת רעה; זה יחייב אותם לבנות תקציב הגיוני, שנסמך על ההכנסות. הגיע הזמן שאירופה כולה תתאזן, שהבועה הזו תתפוצץ".
***
קבוצות הספורט ביוון מיישרות כעת קו עם העיתונות המקומית, שהחלה לקרוס לפני כמה שנים. אם לפני כחמש שנים ראו אור באתונה לבדה כמעט 20 עיתונים יומיים, בנוסף לשמונה יומוני ספורט, ההערכה האופטימית גורסת שבתוך חמש שנים מהיום ישרדו רק חצי מהם, לכל היותר.
"אפילו עיתונים הפכו כאן למותרות", נאנח בארקאס, בעל וותק של 15 שנה במקצוע. "המחירים יקרים: עיתון יומי עולה 1.5 יורו. מהדורת סוף שבוע מגיעה ל-2.5 יורו. עבור הרבה אנשים זו הפכה להוצאה כבדה".
ספורט דיי הוא יומון הספורט המוביל. לפני ארבע שנים מכר 40,000 עותקים ביום. בשנה האחרונה צנחו המכירות לשפל חסר תקדים של 10,000 עותקים יומיים בלבד.
"אנשים לא קונים עיתונים, אז העיתונים מקצצים, ובכלל לאנשים אין זמן להשקיע בקריאת עיתון כמו פעם. אז אתה יכול להבין את המצב".
בארקאס הוא אחד מבכירי אגודת עיתונאי הספורט של יוון. ב-2009, לאחר מו"מ ארוך, הגיע האיגוד להסכם כולל עם מערכות התקשורת כי שכר המינימום של עיתונאי הספורט יעמוד על 850 יורו, זאת בזמן ששכר המינימום היה נמוך מהסכום הזה בכשלושים אחוז. אז, לא ממש מזמן, עיתונות ספורט עוד נחשבה לעיסוק מכובד, יחסית. אבל גם הימים הללו חלפו.
"סקר שביצענו לאחרונה העלה תוצאה שנראתה לצופה מן הצד כמפתיעה, שעיתונאי ספורט ממוצע מרוויח היום 1,500 אירו בחודש. במצב ביוון, זה נחשב לסכום גדול. אבל זה משקר. אם אתה מרוויח היום אלף אירו בחודש מעיתונות, אתה נחשב לבר-מזל", אומר בארקאס. הוא מסביר שההטעיה בסקר אינהרנטית; ביוון, רק עובדי הפרינט והטלוויזיה נחשבים לעיתונאים ולכן רק מדגם מהם נכלל בסקר. גם היום, בשנת 2012, עיתונאי האינטרנט אינם מוכרים ביוון כעיתונאים מן המניין ואינם רשאים להחזיק בתעודת עיתונאי. בהגדרתם, אומר בארקאס, הם נחשבים ל"פקידים".
"זה נשמע מצחיק, עצוב, תקרא לזה איך שאתה רוצה", הוא אומר. אני מחזיק בידי עותק של עיתון הספורט "דרבי", אחד מהעיתונים המזוהים עם פנאתינייקוס, שמייצר מידי יום כ-30 עמודי חדשות על קבוצות המועדון. בעבר נחשב "דרבי" לאימפריה ומכר אלפי עותקים; היום הוא מוכר בקושי כמה מאות ביום ומוחזק הלכה למעשה בידי בעלי קבוצת הכדורגל של פנאתינייקוס, שמשמש עבורו כשופרו הפרטי.
"אתה מבין", ממשיך בארקאס, "את 30 העמודים של 'דרבי' ממלאים אולי ארבעה-חמישה כתבים. קוראים אותם בקושי כמה מאות אנשים, אבל הם נחשבים לעיתונאים מן המניין. ומנגד, אדם שכותב באינטרנט לעשרות אלפי אנשים נקרא פקיד. זו המדינה שלנו. אבל אני מאמין שבקרוב גם עיתונאי האינטרנט יוכרו רשמית. אצלנו הכל מגיע בדיליי: בכל זאת, רק ב-89' הוכרו עובדי הטלוויזיה כעיתונאים".
בנוסף, הטענות הן שמעסיקים רבים מסרו בסקר סכומים שאינם נכונים; בפועל מנצלים המעסיקים את המצוקה הכלכלית ואת חוסר-היכולת של העובדים להילחם לאור החרדה הכללית במשק ומקצצים לעומק בשכרם, כך שלהערכתו של בארקאס עומד השכר הממוצע האמיתי של עיתונאי הספורט על הרבה פחות מאלף אירו. העיתונאים לא יקימו קול זעקה: יש הבנה שברגעים קשים צריך לשבת בשקט, הוא אומר.
בארקאס כותב היום עבור עיתון בשם "אקסדרה" (EXEDRA), "תרגיל" ביוונית. הוא נמצא בסוף שנות השלושים לחייו, אבל לא משוכנע שיש לו עתיד במקצוע הזה. בהתחשב בקריסה הכלכלית המוחלטת של כל קבוצות הספורט ביוון, שאלה גדולה יותר היא האם בעוד כמה שנים כלל יישאר לו על מה לכתוב.
כל הכתבות והדיווחים מהסדרה המצוינת בין מכבי תל אביב ופנאתינייקוס
יורוליג בוואלה! ספורט
ohad@walla.net.il
