מי אמר שלא דואגים לכם?

בתקופה האחרונה הגיעו דיווחים על תרדמת באולם בגן נר. דובר על יציעים ריקים, משחקים משעממים ואיזשהי תחושת שובע לא מוסברת באזור. ביום ראשון כל הדיבורים הללו נותרו מאחור. הפועל ירושלים הגיעה לגלבוע, האולם כמעט התמלא, האווירה בדקות הסיום הזכירה אולם ביתי חם, ולפתע אי אפשר לקחת שום דבר כמובן מאליו. אז כמובן שמדובר עדיין בהפועל ירושלים שעוזרת לקהל להגיע, אבל אם המסורת של גלבוע/גליל תימשך, ההרגשה היא שבשנים הבאות גם במשחקים פחות אטרקטיביים האולם יתמלא.

על הפרקט עצמו הורגשה העובדה שמדובר בשתי קבוצות שמגיעות למשחקי ההכרעה שלהן. גלבוע/גליל שיחקה כדורסל התקפי לא טוב במשך שלושה רבעים, אחרי שברבע הראשון שטפה את הפרקט. הפועל ירושלים פתחה את המחצית השנייה מצוין, אבל כשקלטה שהרגעים המכריעים מתקרבים, פתאום רעדו לשחקני הקבוצה הידיים, קבלת ההחלטות הייתה רעה מאוד, ואפילו יובל נעימי קר הרוח נזכר להחטיא שתי זריקות מהקו.

מה שהקבוצות והליגה כולה צריכות ללמוד מהמשחק הזה, זה שבבית העליון החוקים קצת משתנים. כל העונה מדברים על שוויוניות בליגה, אבל מעולם זה לא היה נכון יותר. בבית העליון אין הבדל אמיתי בין הקבוצות (מלבד למכבי תל אביב), והמשחקים יוכרעו על פעולות נכונות וקור רוח. אמנם החשיבות של המשחקים כאן היא עדיין פחותה, אבל זה ייצור אלמנט פסיכולוגי חשוב מאוד לקראת המאני טיים האמיתי של העונה, בעוד חודש, ברבע גמר הפלייאוף והפיינל פור.

בסיום משחק ההשלמה בין מכבי תל אביב למ.כ הבקעה הודה דיוויד בלאט לעירוני אשקלון שהסכימה לדחות את המשחק בין הקבוצות לעוד שלושה שבועות, וכמו כן למ.כ הבקעה ששיחקה את המשחק מול מכבי במועד מאוחר יותר ובכך נפגעה מעט. אין ספק שקבוצות הליגה הוכיחו אצילות מסוימת בצעדים שלהן, אצילות שאי אפשר לקחת אותה כמובן מאליו, ולפעמים יפה לראות איך קבוצה אחת מתחשבת במאמצים של יריבתה באירופה. לא בטוח שבהרבה במקומות אחרים בעולם היו נוהגים ככה.

מנהלת הליגה, בעצם הליכתה לקראת מכבי תל אביב וההסכמה על דחיית המשחקים, אומרת לצהובים את מה שהם טוענים כל הזמן: שאין ליגה בלעדיהם. דחיית המשחק בין מכבי למ.כ הבקעה יצרה כמעט כאוס מאחורי הקלעים. לוחות המשחקים בבית התחתון שונו מספר פעמים, קבוצות לא ידעו אם יארחו במשחק הבית הבא או יתארחו, וכל זה על מנת שמכבי תל אביב תגיע במצב הכי טוב ליורוליג.

רק עונה לפני כן הייתה צריכה קאחה לבוראל לשחק משחק ליגה יומיים לפני היציאה לתל אביב להמשך הסדרה, בשעה שהייתה עם לא מעט פצועים, ולמעשה הגיעה מותשת מול קבוצה שהייתה רעננה יותר. תארו לעצמכם סיטואציה בה היו מכריחים את הצהובים לשחק מול הבקעה ביום ראשון בצהריים, יומיים לפני המשחק הראשון ביוון, איזה קול צעקה היה יוצא מכיוון המקורבים והאוהדים. אפשר מדי פעם להצדיע להבנה שמגלים במנהלת כלפי הקבוצות השונות, ובפרט לצהובים.

כשדני פרנקו והנהלת ברק נתניה יבחנו את עצמם בסיום העונה, הם לא בדיוק יבינו איך העונה הזאת התפספסה להם. כמות פציעות לא נורמלית לקבוצה בעונה אחת, חילופי שחקנים ושינויים בסגל יכולים להיות הסבר טוב למה שקרה לנתניה, אבל יחד עם זאת, הקבוצה של פרנקו הייתה חייבת להשיג יותר. כבר פעם שנייה העונה כשנראה שהקבוצה מצליחה ליצור איזשהו מומנטום חיובי ומתרוממת לכיוון החלק העליון של הטבלה, מגיע הפסד אחד שמוציא להם את האוויר מהמפרשים.

נתניה הגיעה למשחק מול בני השרון/הרצליה עם סיכוי טוב מאוד לפתוח פער ממ.כ הבקעה בקרב על המקום השמיני, ואולי אפילו להתקרב למכבי אשדוד במקום השביעי בסיום עונה חזק. מנגד עמדה קבוצה בלי הישראלי המוביל שלה, שנראית רע מאוד בשבועות האחרונים, ובנוסף לכל, אין לה גם על מה לשחק. זה היה אמור להיות משחק שבו נתניה מנצחת אם רק היא מגיעה אליו ברמת נחישות מינימלית, אבל בפועל מהרגע הראשון הייתה זו בני השרון ששלטה, ובסופו של דבר יצאה עם ניצחון שהרחיק אותה מאוד מהמקום האחרון.

אז מה לא עובד בנתניה? קודם כל, נראה שמדובר פחות בקבוצה, ויותר באוסף של שחקנים, ועל זה אחראי בעיקר אדריאן בנקס. מצד אחד, הגארד המצוין הוא שחקן שמקבל הרבה מחמאות על יכולותיו הווירטואוזיות, על הקליעה שהשתפרה ועל הרצון לנצח. מנגד, מדובר בשחקן לא קבוצתי, שקשה להרים ביחד איתו קבוצה כלפי מעלה. גם בעונה שעברה בנקס היה מצוין ונתניה לא הגיעה לשום מקום. כשהוא הכוכב של הקבוצה, קשה מאוד לשחקנים נוספים לפרוח. מהעונה הזאת, כל עוד הוא המפתח להצלחה, לא יצמח שום דבר טוב בישורון.

בשבועות האחרונים, בעיקר בגלל ההצלחה של מכבי אשדוד ללא ראמל בראדלי ולעתים גם ללא ג'וש דאנקן, התחיל עולם הכדורסל להאמין לקלישאה שאין ואקום, שתמיד שחקנים יכולים למלא את מקומם של כאלה שחסרים, ושבאמת לא נורא אם שחקן אחד או שניים ייעלמו. הקלישאה הזאת קיבלה חיזוק מהריצה המצוינת של הפועל חולון בעונה שעברה גם ללא רוברט היית' ואריק קמפבל, שעזבו במהלך הסיבוב השני.

אבל עם כל הכבוד, עדיין קיימים דברים יוצאים מן הכלל ששוברים את "אין ואקום" שמנסים למכור לנו. הפועל חולון משחקת כבר תקופה לא קצרה ללא מורן רוט, ולמרות שהיא נמצאת בצמרת, את החלל שרוט משאיר לא מצליחים בחולון למלא. נכון שחולון ניצחה את מכבי חיפה ללא רוט, אבל בכל זאת מדובר במכבי חיפה. ונכון שהיא הובילה על מכבי ראשון לציון ורשמה מחצית ראשונה מצוינת, אבל בסופו של יום, בתוצאה הכללית, חולון יורדת מנוצחת בפעם השלישית בארבעה משחקים, וכרגע היא ללא יתרון הביתיות החשוב כל כך לקראת הפלייאוף.

עודד שעשוע, המחליף היותר בכיר של רוט, נתן במחצית הראשונה מול הכתומים את אחד המשחקים הטובים שלו בתקופה האחרונה, ובאמת סחף את חולון. אלא שהנקודה שרוט כל כך חזק בה, הרוח והיוזמה, הייתה חסרה לחולון בתחילת המחצית השנייה כשאיבדה את היתרון הדו ספרתי והחלה לקרוס. אין ספק שאם רוט היה על הפרקט, חולון היו נראים אחרת, סביר להניח שגם מנצחים. עכשיו הם צריכים לנסות למזער נזקים.

אפתח בווידוי, את הרעיון לשחק כדורסל ישראלי בשישי בצהריים שמעתי מאחד מחבריי בתקשורת, ובימים האחרונים הרהרתי בו רבות. היגיון רב יש להעביר לפחות חלק ממחזור הכדורסל ליום שישי, יום שממילא רוב האנשים אינם עובדים בו, הילדים מסיימים ללמוד מוקדם ואינם צריכים ללכת לישון מיד בסיום המשחק, ואפילו ציבור החיילים שלא רואה כדורסל בימי ראשון ושני יזכה לראות כדורסל חי. מדובר ביום שהספורט הכי מרכזי שנערך בו הוא משחקי הליגה הלאומית בכדורגל. הסכנה שבנהיגה בלילה לצופים היא גבוהה יותר, ואנשים יוצאים יותר מהבית במזג אוויר נוח, כשבצהריים מזג האוויר חם יותר מאשר בשעות הלילה.

עד שנת 1976 התקיימו משחקי הליגה ביום שישי בערב, ובמדינה שלא הייתה מקדשת בתוכה את ערכי הדת, היה נחמד להחזיר חלק מהמסורת הזאת. כדי לא להבריח את הציבור הדתי, אפשר להחזיר את ימי שישי לכדורסל, רק הפעם בצהריים. אפשר לגרום לכך שהמשחקים ייגמרו כשעה לפחות לפני כניסת השבת, כך שהציבור הדתי יוכל לצפות בהם, והעובדה היא שבמוקדמות אליפות אירופה לנשים שנערכו בישראל בשנת 1998, המשחק בו האולם ברעננה התמלא בצורה היפה ביותר היה המשחק ביום שישי, לאחר שביומיים הראשונים הובסה נבחרת ישראל.

משחקי יום שני בערב בליגת העל הם מושכי רייטינג רק כי מדובר במכבי תל אביב העונה, ולרוב כשהם עומדים מול המשחק המרכזי בכדורגל, מדובר במשחקים שמאבדים מכוחם. בעונה הבאה ישחקו בליגת העל 12 קבוצות, זאת אומרת שבכל מחזור ייערכו שישה משחקים. אין ספק שכדי שהמשחקים יועברו בשידור ישיר, שזו השאיפה של מנהלת הליגה, יצטרך המחזור להתפזר על פני יותר מיום אחד. הגיע הזמן לנסות לשבור קצת מוסכמות, לנסות להציע לציבור מוצר חדש, כדורסל בשישי בצהריים, ולתת לציבור להחליט מתי הוא מעדיף את הכדורסל שלו.

מצטיינים:
1. אייזיק רוזפלט – בני השרון/הרצליה
2. ברנדון באומן – מכבי ראשון לציון
3. דרור חג'ג' – מכבי אשדוד
4. די ג'יי סטרוברי – הפועל ירושלים
5. ג'ו קרופורד – מכבי ראשון לציון

הצעירים או שחקני השנה הראשונה המצטיינים:
1. גיא לביא – בני השרון/הרצליה
2. גלעד קרני – מכבי אשדוד
3. טמיר אריאלי – מכבי חיפה

ציפינו מהם ליותר:
1. קורטני פלס – הפועל גלבוע/גליל עליון
2. אריק קמפבל – ברק נתניה
3. ראמל בראדלי – הפועל ירושלים