פסלו של אחד מבני המשפחה עומד ליד אצטדיון סנט-ג'יימס פארק. את הפסל של אחיינו מדרגה שניה תוכלו למצוא ליד אולד-טראפורד, בחברת דניס לאו וג'ורג' בסט. כדי לראות את הפסל של האחיין השני תצטרכו להרחיק עד לנמל התעופה בעיר קורק על חופה הדרומי של אירלנד. וזה עוד לא הכל. קבלו את השושלת המפוארת ביותר בתולדות הכדורגל העולמי משפחת מילבורנים וצ'רלטונים. יחדיו שיחקו בני המשפחה 154 פעמים בנבחרת אנגליה וזכו ב-14 תארים בקבוצותיהם.
הכל החל באמצע המאה ה-19 עם ג'ק מילבורן, מראשוני הכדורגלנים באי הבריטי, שהתפרסם בגלל אופיו הקשוח וראשו המקריח. בהמשך התברר כי השם ג'ק היה פופולרי במיוחד במשפחה, וכך גם הנטייה לאבד שיער בגיל צעיר. האיש התגורר בעיר הקטנה, כ-20 קילומטרים צפונית לניוקאסל, שאוכלסה בעיקר בכורי פחם קשיי יום. שני בנים היו לו, ג'ק ואלכסנדר. ג'ק, עם הקרחת הנוצצת, עמד בשערה של אשינגטון הקטנה, ונולדו לו ארבעה בנים ובת. כל הגברים במשפחה הפכו לשחקני כדורגל בליגה הבכירה, כאשר הבכור, ג'ק, יליד 1908, הצליח יותר מכולם. המגן השמאלי הנמרץ שיחק 408 פעמים במדי לידס שהתנדנדה בתקופתו בין הליגה הראשונה לשנייה. סביר להניח שהיה מגיע ל-500 משחקים לפחות, אלמלא מלחמת העולם השניה שהרסה את סיום הקריירה שלו. גם שני האחים האמצעים, ג'ורג' וג'ים, לבשו את מדיה של לידס, בעוד האח הצעיר ביותר, סטן מילבורן, הגיע לבוגרים רק אחרי המלחמה, והקריירה שלו כבלם בצ'סטרפילד, לסטר ורוצ'דייל נמשכה 587 משחקים.
זה היה מספיק למשפחה אנגלית, אבל הסיפור הרי רק מתחיל כאן. גם לאלכסנדר היה בן, והוא הפך לגדול שחקני ניוקאסל בכל הזמנים. אמנם בתעודות היה רשום כי שמו המלא הוא ג'ון אדווארד תומפסון מילבורן, אבל בשושלת זו רוב הגברים העדיפו להיקרא ג'ק. ג'קי מילבורן, שאת ביצועיו אתם יכולים לראות בקליפ למעלה, אהד בילדותו של סנדרלנד, היריבה האיזורית המרה, אבל הצטרף לשורות המגפייז בגיל 19 והתחיל לקרוע רשתות. 200 שערים הבקיע ג'קי ב-14 עונות בניוקאסל, הצעיד אותה לזכיה בשלושה גביעי אנגליה בשנות ה-50'. שלושה השערים שלו בגמרים נכנסו להיסטוריה, במיוחד הכיבוש אחרי 45 שניות בנצחון 1:3 על מנצ'סטר סיטי ב-1955, לרשתו של השוער הגרמני ברט טראוטמן, זה שכעבור שנה שיחק בגמר גביע נוסף עם חוליה שבורה בצווארו. רק אלן שירר עבר את מילבורן במספר השערים בצפון-מזרח אנגליה, בעוד שיא הכיבושים שלו בליגה (178) עדיין בתוקף.
וגם זו, כמובן, רק ההקדמה. לא שכחנו את הבת היחידה של ג'ק השוער, סיסי. ב-1934 התחתנה האחות של ארבעה הכדורגלנים לבית מילבורן עם בוב צ'רלטון. כעבור שנה נולד בנה הבכור ג'ון, שאימץ אף הוא את הכינוי ג'קי. שנתיים מאוחר יותר יצא לעולם גם רוברט. אתם מכירים אותו כבובי צ'רלטון. בובי, שנחשב לעילוי מגיל צעיר, נחטף על ידי מנצ'סטר יונייטד, והפך לגדול שחקניה בכל הזמנים, עם שלוש אליפויות, גביע אנגלי אחד, גביע האלופות הבלתי נשכח ב-1968 עם צמד ב-1:4 על בנפיקה בגמר בוומבלי, ו-249 שערים בסך הכל ב-758 משחקים. הקרחת של בובי היא אולי המפורסמת ביותר בתולדות הכדורגל מאז ומעולם.
ג'קי, גבוה ממנו ב-18 סנטימטרים, לא הבריק בלשון המעטה, ולא ראה את עצמו בכדורגל מקצועי. בצעירותו הוא חלם להיות שוטר אבל קיבל הצעה להצטרף ללידס אשר סקאוט מטעמה זיהה אותו במשחק חובבים. לייחוס המשפחתי לא היה שום קשר לעובדה כי שיחק ושיחק במדיה במשך 23 שנים ושותף ב-629 משחקים. הוא חיכה עד גיל 30 כדי לקבל זימן ראשון לנבחרת, אבל אלף ראמזי עשה זאת בדיוק בעיתוי הנכון מבחינתו, שנה לפני המונדיאל הביתי. ביחד עם אחיו הצעיר, שנותר עד היום מלך שערי אנגליה בכל הזמנים עם 49 כיבושים, הוא הניף את גביע העולם ב-1966. דבר אחד בטוח ג'קי התעלה על בובי בקריירה כמאמן. בעוד סמל השדים האדומים התייאש אחרי תקופה קצרה כמנג'ר-שחקן בפרסטון, קטף ג'קי את התהילה כאשר הוביל את אירלנד להופעה מכובדת ביורו-88 ובמונדיאל-90. 10 שנים תמימות הוא הקדיש לנבחרת הירוקה.
שושלת מפוארת נוספת התחילה כאשר הצ'רלטונים עוד היו בשיאם. מעטים מכם יודעים את זהותו של הזוכה הראשון בתואר שחקן השנה באפריקה ב-1970, וחבל שכך. סאליף קייטה, גדול השחקנים של מאלי בהיסטוריה, היה אחד החלוצים הטובים ביותר שראתה הליגה הצרפתית אי פעם. הוא הגיע לסנט-אטיין ב-1967, זכה בשלוש אליפויות ושני גביעים, וגילה יכולת הבקעה פנומנלית. בעונת 1970/71 ניהל קייטה מאבק על תואר מלך השערים מול יוסיפ סקובלאר הקרואטי ממארסיי, שלא היה מבייש את הקרב מסי-רונאלדו. זה נגמר עם 42 שערים לקייטה לעומת 44 לסקובלאר, ומארסיי גם הקדימה את הירוקים בקרב על האליפות בשלוש נקודות. כעבור שנה עבר קייטה עצמו למארסיי, ובהמשך הפחיד את השוערים גם בספרד ובפורטוגל, במדי ולנסיה וספורטינג ליסבון.
לקייטה אין בנים בכדורגל, אבל האחיינים שלו הצליחו בגדול. אחד מהם הוא סיידו קייטה, קשר יעיל ורב-גוני ברוטציה של ברצלונה, אליה עבר מסביליה תמורת 14 מיליון יורו. השני הוא הקשר האחורי מוחמד סיסוקו, אשר על כישוריו אפשר להתווכח, אבל רשימת הקבוצות שלו מרשימה ביותר וכוללת את ולנסיה, ליברפול, יובנטוס וכעת פריז סן-ז'רמן. על רקע זה מעניין יהיה לעקוב אחרי הקריירה של עבדו סיסוקו בן ה-21 שהוחתם בקיץ האחרון על ידי אודינזה, קבוצה הידועה בסקאוטינג מצוין, והושאל לפני חודשיים לברסט של עדן בן-בסט.
ואם כבר מדברים על כישרונות צעירים בליגה הצרפתית, חשוב להזכיר את ז'אן-ארמל קאנה-ביאיק, הבלם בן ה-22 של ראן. יש לו אזרחות כפולה, ולמרות שייצג את הנבחרת הצעירה של צרפת, העדיף קאנה-ביאיק ללכת על קמרון בנבחרת הבוגרת וקיבל לכך לאחרונה אישור מפיפ"א. מדוע היה זה חשוב לו? הוא נולד במץ, שם שיחק בסוף שנות ה-80' אביו, אנדרה קאנה-ביאיק, בלם אף הוא. יחד עם האח הצעיר, החלוץ פרנסואה אומאם-ביאיק, עשתה המשפחה הרבה רעש במונדיאל-90'. קמרון הפכה אז לנבחרת האפריקנית הראשונה שמעפילה לרבע-גמר גביע העולם, בעוד פרנסואה כבש את שער הניצחון הסנסציוני על ארגנטינה במשחק הפתיחה, בעוד אנדרה מתרכז בעיקר בתיקולים חריפים מאוד על דייגו מראדונה וקלאודיו קאניג'ה ומקבל כרטיס אדום.
ארגנטינה הגיעה למונדיאל ההוא כאלופת העולם, ויש לכך קשר, אמנם רופף למדי, לשושלת מפוארת נוספת. עיתונאים רבים בארגנטינה רצו להאמין כי חוסה לואיס בראון, כובש השער הראשון מול גרמניה בגמר מקסיקו-86, הוא נצר לשושלת בראון שפיארה את הכדורגל הארגנטיני בתחילת המאה ה-20'. דיווחים אלה התבררו כלא נכונים, אבל זה לא מקטין את השפעת יוצאי סקוטלנד על התפתחות הכדורגל במדינה. חורחה בראון, יליד 1880, היה הסופר-סטאר הארגנטיני הראשון, והוביל את קבוצתו, אלומני, לתשע אליפויות בתחילת המאה הקודמת. יחד איתו שיחקו בקבוצה ארבעה אחים נוספים לבית בראון אלפרדו, קרלוס, אליסאו וארנסטו, וגם שלושה בני דודים חואן דומינגו, דייגו ותומאס. למרבה הצער, בעיות כספיות וארגוניות הכריעו את אלומני שהתפרקה ב-1911. חואן דומינגו עוד הספיק לשחק לאחר מכן במדי קילמס.
בחזרה לעידן המודרני, והרי לכם שושלת מיוחדת מאוד. הסיפור של האחים בואטנג, ששיחקו זה מול זה בהתמודדות בין גרמניה לגאנה במונדיאל האחרון, ידוע היטב. אלא שבפועל מדובר באחים למחצה. אביהם, פרינס בואטנג, מהגר ששיחק בעצמו ברמת החובבים, ניהל מערכות יחסים רבות. האח הבכור, קווין-פרינס, זכה לגנים טובים הרבה יותר דווקא מצד אימו קתרין. הלמוט ראן, כוכב שער הניצחון הדרמטי לזכות מערב-גרמניה בגמר המונדיאל מול הונגריה ב-1954, היה בן דוד של סבו. ראן נפטר ב-2003 בגיל 73, ולא זכה לראות את קרוב משפחתו מייצג דווקא את גאנה בגביע העולם. ייתכן מאוד שהנסיקה של קווין-פרינס והדעיכה של ג'רום במדי באיירן מינכן נעוצות גם בתחום הגנטי.
ויש צמד נוסף של קרובי משפחה שייצגו מדינות שונות. מרקוס סנה הברזילאי, הקשר המחונן שמסיים בימים אלה עשור במדי ויאריאל, התאזרח בספרד והיה בוגר מרכזי מאוד בנבחרת של לואיס ארגונייס שזכתה ביורו-2008, הוא בן דודו של מרקוס אסונסאו, שחקן שמילא תפקיד דומה על המגרש במדי רומא ובטיס, ולבש את חולצת סלסאו בסוף המאה הקודמת. את הקרבה המשפחתית שלהם אפשר לראות בכישוריהם הדומים לכבוש שערים בבעיטות מטווחים לא שפויים. לשם הדגמה, קבלו את הטיל ששלח מרקוס אסונסאו בן ה-35, שחזר למולדתו לסיים את הקריירה בפלמייראס, לרשת קורינתיאנס רק במחזור האחרון ואת השער המדהים של מרקוס סנה לרשת בטיס מלפני שלוש שנים. בני דודים או לא?
לקבל גנים טובים משני הצדדים עשוי להיות משתלם. חאבייר הרננדס, הסקורר של מנצ'סטר יונייטד, התברך באבא, אף הוא חאבייר הרננדס, שעשה קריירה מפוארת כקשר ושותף במונדיאל הביתי במקסיקו ב-1986. כינויו היה צ'יצ'ארו, כלומר האפונה, בגלל עיניו הירוקות, ומכאן הכינוי של בנו, "האפונה הקטנה". גם סבא של צ'יצ'אריטו, תומאס בלקאסר, שיחק במונדיאל ב-1954 ואפילו הבקיע לרשת צרפת, אולם מדובר דווקא באבא של אימו. על רקע זה יש בעולם ציפיות לא מבוטלות מבנחמין אגוארו שנולד לקון ובת זוגו ג'יאנינה, הבת של דייגו מראדונה. הפעוט חגג בפברואר יום הולדת שלוש, וכבר בועט בכדור.
כדי לסקור משפחות רגילות יותר נצטרך למלא את כל האתר, וגם לסבלנות קוראינו יש גבול. אתם מוזמנים לטקבק על המשפחות המועדפות שלכם. איזו ראויה להיכלל בעשיריה הפותחת בכל הזמנים? ואלנטינו מאצולה האגדי שנהרג באסון סופרגה של טורינו, ובנו סאנדרו שהפך לגדול שחקני אינטר, בהחלט צריכים להיות שם. אולי משפחת מלדיני? משפחת לאודרופ? אולי משפחת קומאן, כי מרטין, אביהם של רונאלד וארווין, הוא גדול שחקני כרונינגן בכל הזמנים? שני הבנים של עבדי פלה שעושים חיים משוגעים במארסיי בימים אלה בהחלט ראויים לאזכור. והרשימה עוד ארוכה מאוד. הבמה שלכם.
