האופטימיים נתלים כעת בתקדים סיינה. כולם מכירים את הסיפור: את סדרת רבע גמר היורוליג של העונה שעברה פתחו האיטלקים בהפסד מחפיר, מביש, לאולימפיאקוס (89:41), אך כנגד כל התחזיות גרפו את שלושת המשחקים הבאים והעפילו לפיינל פור.
מבזק חדשות: מכבי תל אביב היא לא סיינה, ופנאתינייקוס היא הכל אבל הכל חוץ מאולימפיאקוס.
גם ניק קלאת'ס מכיר את הצ'יזבאטים. "אנחנו אפילו לא חושבים על מה שקרה לאולימפיאקוס נגד סיינה. זה היה משחק אחר, קבוצות אחרות, עם שחקנים שונים ומאמנים שונים. נגיע למשחק השני עם אותה תשוקה, נשחק אפילו חזק יותר, ונהיה מוכנים לפגוש מכבי אחרת. הם יראו לנו משהו שונה, אנחנו בטוחים, אבל גם אנחנו נבצע כמה שינויים במשחק שלנו".
***
האופן שבו התפתח המשחק הראשון בסדרה בלבל את ז'ליקו אובראדוביץ'. לא, הוא לא ציפה להוביל בשלושים הפרש כבר בתחילת המחצית השנייה. כשהגוויה של מכבי שכבה על הפרקט החליט הסרבי שהיא ראויה לקבורה מכובדת. שלא כדאי לחלל אותה. כי בסדרות משחקים יש משום גלגול נשמות: אתה מת עם הבאזר, ובטיפ-אוף הבא חוזר לחיים.
אתה לא רוצה להתעמר ברוחה של מכבי. אין צורך בסיאנס; מוכה, חבול ופאתטי ככל שיראה, ברבות השנים למד אובראדוביץ' שהדוב הזה הגם שביום שלישי הזכיר יותר דובון אכפת לי מסוגל להקיץ לפתע מתרדמתו ולנשוך אותך חזק בתחת. המלתעות של מכבי משאירות סימן. והרי ממילא עוד צפויה לו טיסה מתוחה לתל אביב.
אז כשווידא הריגה בתחילת הרבע השלישי החל לפנות בהדרגה את כוכביו מהפרקט. באופן נדיר, דיאמנטידיס שיחק רק 21 דקות. באטיסט פחות מ-14. תשעה שחקנים שיחקו בין 12 ל-17 דקות. רק לוגאן (22 דקות) וקלאת'ס (28 דקות) קיבלו נתח פרקט משמעותי ביחס לממוצע העונתי שלהם. זה מה שעושה את אובראדוביץ' גדול: הוא חי את השחקנים שלו ולא מפסיק לחשוב קדימה. שלשום חילק את העוגה בין כל החבר'ה, דאג לפתוח להם את התיאבון אבל במקביל השאיר אותם רעבים.
בכך היו בטוחים: אובראדוביץ' הוא האחרון שייפול בפח השאננות. "מכבי זו קבוצה עם אופי. הם יודעים כדורסל, והם ינסו לנקום", הזהיר בשיחה עם התקשורת היוונית. ואולם האכזבה מההתנגדות הדלה לה זכתה אלופת אירופה מסגניתה ניכרה בו; הוא רוצה פיינל פור, אבל בדרך לשם לא רוצה להשתעמם. "אנחנו רוצים שהאוהדים שלנו יגיעו למשחק השני ויהנו, אבל אנחנו רוצים שגם האוהדים של מכבי יקבלו משחק טוב", רמז.
***
מבחינה סטטיסטית, למכבי סיכוי לא רע לצאת מהמשחק השני עם ניצחון.
בשלוש העונות האחרונות, בהן הונהגה שיטת הסדרות של הטוב מחמישה בצורתה הנוכחית (2-2-1), ניצחו קבוצות החוץ ב-18 מתוך 49 משחקים (36.7%) אף שבאופן עקבי בשנים הללו נמצאים סיכויי הצלחת קבוצות החוץ בירידה מתמדת (43.7% ב-2009; 37.5% ב-2010; 29.4% ב-2011).
מפילוח משחקי הסדרות עצמם עולה כי המשחק הראשון הוא לעולם מועד לפורענות עבור קבוצת החוץ (16.6% הצלחה בלבד); במשחק השני, למרבה התדהמה, קופצים סיכויי האורחת ל-50% (בשלוש העונות האחרונות, 6 מ-12 המשחקים השניים בסדרה הסתיימו בניצחונות חוץ לרבות הניצחון הגדול של מכבי בויטוריה אשתקד).
במשחק השלישי עומדת קבוצת החוץ על 33.3% הצלחה; ובמשחק הרביעי כבר מנתרים סיכוייה ל-54.5%. רק שתי סדרות מתוך 12 האחרונות נגררו למשחק חמישי, ובשתיהן ניצחה הקבוצה הביתית וגרפה את הכרטיס לפיינל פור.
יש לכך סיבה, כמובן. בעבר כתב אטורה מסינה שבסדרות פלייאוף של הטוב מחמישה, "המפתח הוא להופיע בצורה עקבית בשני משחקים ברציפות". ומעטות הן הקבוצות שמסוגלות לכך. "מי שמפסידה את המשחק הראשון, באופן אינסטינקטיבי מנסה להתאושש במשחק השני; ומי שניצחה את המשחק הראשון, באופן אינסטינקטיבי נרגעת", הסביר. "קבוצות שניצחו את המשחק הראשון נוטות לחשוב שמה שעבד במשחק הראשון יצליח גם במשחק השני, אבל זה שטויות. אתה לא יכול להניח דבר, כי שחזור ההצלחה תלוי ביותר מדי גורמים. אם אתה רוצה לשחזר את ההופעה הטובה שלך גם במשחק השני אתה צריך להיות עירוני יותר, חד יותר".
ואסיליס ספאנוליס, שהפסיד אשתקד עם אולימפיאקוס לסיינה (והחל לפרוע את החוב אמש, כשאולימפיאקוס ניצחה את המשחק הראשון בין השתיים, שנפגשות ברבע הגמר גם העונה, באיטליה), טען לאחרונה כי "סדרות הן עניין של תזמון ופסיכולוגיה. לפעמים לא הקבוצה הטובה יותר היא זו שמנצחת, אלא הקבוצה שהגיעה לסדרה מוכנה יותר ברגע המתאים. זה יכול להיות שחקן שמציג ערב נהדר, לפעמים אלה הזריקות של היריבה שלא נכנסות באחד המשחקים. בעונה שעברה למדנו שיעור; אתה חייב לשחק בצורה הטובה ביותר האפשרית בכל אחד מהמשחקים".
***
השאלה היא מה תוכל מכבי לעשות אחרת מבחינה מקצועית.
מטבע הדברים, סוגיית היעדר-הרכז זוכה לכיסוי נרחב. אני נוטה לחשוב שבלאט הבין כבר בתחילת הרבע השני שהסיפור אבוד, ולכן החליט לשמור את פפאלוקאס ואת גורם ההפתעה למשחקים הבאים. בסביבות הקבוצה מבטיחים שפפאלוקאס יזכה הערב לזמן פרקט נדיב אולי אפילו יעלה בחמישייה.
כי היעדרו של פפאלוקאס, יודעים גם בצוות המקצועי של מכבי, משפיע ישירות על השחקנים האחרים; בלי רכז, המשחק הקבוצתי של מכבי גוסס, ושחקן מסוגו של סופו שחורציאניטיס קורס. מבחינה סטטיסטית, אומנם, סופו לא מזכיר את השחקן של העונה שעברה ובאופן קבוע נעלם מול הגנות גבוהות ועבות כמו אלה של פאו, ברצלונה ואפילו פרטיזן; אבל צריכים גם לקחת בחשבון את האופן שבו יתר השחקנים מפעילים אותו.
אלכס מאריץ' ויאן וויוקאס לא טובים או מוכשרים מסופו. את המשחק הראשון הם סיימו עם 6 מ-9 משותף מהשדה ואיבוד אחד; סופו רשם 3 מ-5, ואיבד חמישה כדורים. כמו סופו, גם מאריץ' ו-וויוקאס לא יוצרים עבור עצמם. הם ניזונים מהגארדים. גבוהי פנאתינייקוס הצליחו לנעול היטב את השומרים שלהם בצבע וקיבלו ממתקים משאראס, דיאמנטידיס וקלאת'ס, שדחפו לכיוונם כדורים עמוקים. בסך הכל רשמו גבוהי פאו 11 מ-16 מהשדה. להגנת מכבי לא היה מולם סיכוי.
גבוהי פאו יוצרים נקודות בשתי דרכים: נעילת גבוהי היריבה, כאמור, או באמצעות הפיק אנד רול. פאו מוציאה לפועל את הפיק אנד רול באופן מושלם; שלושת הגארדים שלה הם מוסרים יוצאים מן הכלל, והגבוהים שלה פינישרים מעולים. יותר מכל דבר אחר, כשלה מכבי במשחק הראשון בכך שלא מצאה פתרונות לכלי הנשק המרכזי, לטריידמארק של פנאתינייקוס.
"קשה לטפל בפיק אנד רול דרך הגנות קונבנציונאליות", אומר דן שמיר, עוזר המאמן במכבי הגדולה שנחשבת עד היום לקבוצת הפיק אנד רול הטובה ביותר אי-פעם. "קבוצות בדרך כלל מעדיפות לבצע חילוף אוטומאטי אחרי חסימה של גבוה לנמוך, לכווץ את ההגנה פנימה ובכך למנוע מהגבוה שמתגלגל לאזור הצבע לקבל את הכדור. אבל אחרי שמתבצע החילוף והכיווץ נוצרים 'חורים' בפרימטר (משני הצדדים של קשת השלוש, א.ג.). לשחקני ההתקפה לא קל למצוא את השחקנים הפנויים האלה, אבל לפנאתינייקוס יש מוסרים כל כך טובים, שהם עושים את זה בקלות. הם מרווחים את המשחק בצורה נהדרת ומוצאים את השחקנים שנמצאים בצד הרחוק מהכדור".
ובצדדים מציב אובראדוביץ' פורוורדים בעלי יד טובה: סטיבן סמית', קוסטאס צרצאריס. במשחק הראשון הם חיברו ביחד 3 מ-4 מבחוץ והנחיתו על מכבי מכת מחץ מוראלית.
"באופן מסורתי, בתקופה שלי במכבי התמודדנו עם פיק אנד רולים בעזרת הגנות אזוריות מורכבות שמכריחות את היריבה לעשות דברים אחרים. באופן טבעי, בהגנה אזורית הגארדים שומרים למעלה והגבוהים שומרים למטה, ולכן כל החילופים יוצרים מצבים של חילופים בין גארדים. אבל לפיק אנד רול אין פיתרון הגנתי הרמטי כי כל סוג של עזרה פותח שחקן כלשהו, ואם אתה לא מביא עזרה אתה חשוף לשלשה של הגארד שמקבל חסימה", מוסיף שמיר.
וכשהגארדים הללו הם דיאמנטידיס ושאראס, זריקה פנויה משלוש היא רעיון בהחלט לא מומלץ. אם בלאט ומכבי לא יצליחו גם הערב לתקוע מקלות בגלגלי הפיק אנד רול הקטלני של פנאתינייקוס, שום סטטיסטיקה או תיאוריה פסיכולוגית מורכבת כבר לא תציל אותם.
ohad@walla.net.il