פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מחלקת טראומה

        אחרי מואמבה ולפני צ'לסי, לטוטנהאם יש צרות משלה: שחקן נוער שנאבק על חייו ורדנאפ שטרוד בנבחרת. משחקי סופ"ש באירופה עם האויב של אינטר והשחקן שבהולנד כבר משווים למסי

        הצרות נוחתות על טוטנהאם (צ'לסי – טוטנהאם, שבת, 14.45, ספורט1 ו-HD)

        דרושים כוחות נפשיים לא מבוטלים כדי להיות שחקן טוטנהאם בימים אלה. ראשית, ברור לחלוטין שהקבוצה מתקשה לשרוד את סאגת המינוי האפשרי של הארי רדנאפ למאמן נבחרת אנגליה. ההתלבטות הממושכת של המנג'ר פוגעת מאוד בתרנגולים, השמועות מתפרסמות על בסיס יומי, ואמירותיו של רדנאפ עצמו, כגון "לנבחרת דרוש מאמן ותיק ומנוסה", לא תורמות. פאביו קאפלו התפטר ב-8 בפברואר, שלושה ימים לאחר מכן הביסה טוטנהאם את ניוקאסל 0:5 כשרדנאפ משתולל על הקווים משמחה, אך לאחר מכן הכל הולך ומתרסק. אמנם, מתקבל על הדעת להיכנע מול ארסנל, מנצ'סטר יונייטד ואפילו אברטון, אבל שלושה הפסדי ליגה רצופים קלקלו את הדרך הבטוחה לכאורה לליגת האלופות. חמורה אף יותר הייתה היכולת שהציגו התרנגולים מול סטיבנג' הקטנטנה בגביע – הם נזקקו למשחק חוזר מולה, וגם בו לא שכנעו בלשון המעטה.

        כעת בא האירוע המחריד של פבריס מואמבה שקרס בווייט-הארט-ליין והכניס את השחקנים להלם. לפני המשחק מול סטוק אתמול נבדקו כל שחקני הסגל על ידי פסיכולוג במטרה לבחון את כשירותם המנטלית. מעטים יודעים את כל הסיבות לכך. בעוד הטרגדיה של מואמבה מתוקשרת מאוד, מחוץ ללונדון כמעט ולא היו פרסומים אודות המקרה המזעזע של אוליבר מודסט בן ה-17. אחד החניכים המצטיינים במחלקת הנוער של טוטנהאם נאבק על חייו בבית החולים אחרי שנפגע באורח קריטי בראשו לפני שבוע וחצי, עוד לפני המשחק מול בולטון. רדנאפ אמר שלשום כי השחקנים ואנשי הצוות מתקשים להתגבר על השפעת הטרגדיה של מודסט. נגד סטוק הצליחה טוטנהאם להציל נקודה בשיניים, במשחק שבימים כתיקונים היא אמורה לקחת בהילוך רביעי. המקום השלישי כבר לא שלה, ובסטמפורד-ברידג', נגד קבוצה שנמצאת במומנטום אחר לגמרי למרות התעלול של קרלוס טבס, יהיה זה מבחן אופי מהדרגה הגבוהה ביותר.

        שחקני בולטון, טוטנהאם, המומים לאחר קריסתו על הדשא של שחקן בולטון וונדררס פבריס מואמבה (GettyImages)
        גם אצלם בבית המצב לא פשוט. שחקני טוטנהאם צופים בחרדה בטיפול בפבריס מואמבה (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        דה ז'ה ווצ'יניץ' (יובנטוס – אינטר, ראשון, 20.45, 5+ וספורט1 HD)

        יובנטוס אמנם שילמה תמורתו 15 מיליון יורו בקיץ, אך התחושה היא כי מירקו ווצ'יניץ' עדיין לא מוערך כראוי. ההצגה המדהימה של המונטנגרי שלשום, שהעלתה את הגברת הזקנה לגמר הגביע על חשבון מילאן, הדגישה בפעם המי-יודע-כמה את איכויותיו. ווצ'יניץ' מטורף, ועל כך אין ויכוח, אלא שהוא בדרך כלל מצליח להעמיד את השיגעון שלו לטובת הקבוצה, ולא לרעתה. ככל שמירקו זועם יותר, כך הוא משחק טוב יותר. הכישרון האוניברסלי מאפשר לו למלא מגוון תפקידים על המגרש. הוא החל אמנם כחלוץ חוד קלאסי, אך במהלך השנים תופקד גם כחלוץ שני, וברומא שיחק עשרות פעמים באגף השמאלי. למעשה, הוא הוסט לשם גם שלשום נגד הרוסונרי, אבל זה לא הפריע לו לשלוח את הטיל לחיבורים מעמדה מרכזית הרבה יותר. החלטות לא צפויות מסוג זה הפכו לסימן ההיכר של ווצ'יניץ' שאף פעם לא חושש לקחת סיכונים. הוא חי על הקצה.

        מעטים יודעים זאת טוב יותר מאשר קלאודיו ראניירי. עבודתו המשותפת עם ווצ'יניץ' ידעה משברים, אבל בסך הכל הם הסתדרו מצוין. עובדה – עונת 2009/10 היתה הטובה ביותר של המונטנגרי באולימפיקו, עם 19 כיבושים בכל המסגרות. כאשר העונה שעברה התחילה ברגל שמאל, עם שתי נקודות מארבעה משחקים, היה זה ווצ'יניץ' שהעניק לרומא את ניצחון הבכורה עם נגיחת זינוק אדירה בתוספת הזמן לרשת אינטר. 0:1 היה גם הפסד הליגה הראשון של רפא בניטס על ספסל נראזורי, הוא סימל את תחילת השקיעה של האימפריה, אבל אתם חייבים, ממש חייבים, לצפות בו בעיקר בגלל השדר קרלו זאמפה.

        זאמפה שימש במשך שנים ארוכות הכרוז של רומא באוליפיקו, עד שסירב ב-2005 להזכיר את שמות הבוגדים שחזרו לביקור עם יובנטוס – פאביו קאפלו, אמרסון וז'ונתן זבינה. הוא עבר לעבוד כשדר המועדון, ומעניין כיצד חשק לנקום באהוב ליבו המונטנגרי שנדד צפונה בקיץ האחרון. ראניירי היה מאושר כאשר ווצ'יניץ' הרשית אז, קבר את אינטר והעניק לו שבועות של שקט תעשייתי. הפעם המאמן דווקא יושב על ספסל אינטר, בעוד ווצ'יניץ' יכול להכות שוב בנראזורי. בסיבוב הראשון הוא כבר כבש נגדם בניצחון 1:2 בסן-סירו.

        מירקו ווצ'יניץ' שחקן יובנטוס (AP)
        מאמן אחד הוא כבר סייע להעיף מאינטר, השני בדרך? ווצ'יניץ' (צילום: AP)

        דמוי מסי (איאקס – איינדהובן, ראשון, 16.30, ספורט1 ו-HD)

        פרד רוטן, אולי הלוזר הגדול בתולדות הכדורגל ההולנדי, פוטר סוף-סוף מאיינדהובן אחרי שקבוצתו ספגה 13 שערים תוך שבוע. עם פיליפ קוקו כמאמן זמני על הקווים הושגו שני ניצחונות יקרים על הירנביין החזקה, 1:5 בקרב הצמרת בליגה ו-1:3 אתמול בחצי-גמר הגביע. כעת מגיעה איינדהובן למפגש מרתק אפילו יותר בליגה הצמודה באירופה. מנגד מתייצב פרנק דה-בור, ולשני המאמנים זיכרונות משותפים רבים. קוקו ודה-בור כיהנו יחדיו כעוזרים של ברט ואן-מרווייק בנבחרת הולנד במונדיאל, וגם בילו יחדיו חמש עונות כשחקני ברצלונה, אחרי שהובאו לקאמפ-נואו בידי לואיס ואן-חאל ב-1998. יהיה להם על מה לדבר לפני המשחק ואחריו, והתחושה היא כי קוקו הולך להיות מאמן לא רע בכלל, גם אם בינתיים הוא מצהיר כי אין בכוונתו לשמור על הכיסא באופן קבוע.

        ואם כבר מדברים על בארסה, הרי שלרשותו של קוקו עומד השחקן שמזכיר מאוד את ליאו מסי. מעריציו של הארגנטיני מתבקשים להתאפק ולא לשבור את המחשב. דריס מרטנס עדיין די רחוק מרמתו של מסי, אבל סגנונו דומה ללא ספק. הבלגי מבוגר מהארגנטיני בחודש וחצי, יש להם אותו גובה (169 סנטימטרים), ולשניהם מהירות מסחררת עם כדור. כאשר נרכש מרטנס מאוטרכט בקיץ, אמר וילי ואן-דה-קרקהוף, מגדולי שחקני איינדהובן בכל הזמנים: "הוא דמוי מסי". הבלגי ניסה לדחות את ההשוואה, אבל הבקיע שבעה שערים בחמישה המשחקים הראשונים בקבוצה והעצים את ההילה סביבו. נכון לעכשיו עומד מאזנו על 23 כיבושים בכל המסגרות. עדיין לא נתונים של מסי, אך בהולנד מסכימים שהוא גדול על הליגה המקומית, והרוכש הפוטנציאלי ייאלץ לרשום צ'ק שמן מאוד. הביצועים האלה צריכים לשכנע אותו.

        תזכרו את השם.

        שחקן פ.ס.וו איינדהובן דרייס מרטנס (AP , ermindo armino)
        מעדיף שלא יזכירו לידו את השם "מסי", אבל על המגרש הוא מנפק קבלות. דריס מרטנס (צילום: AP)

        השיא המדהים של דשאן (ניס – מארסיי, שבת, 20.00)

        לראשונה בהיסטוריה הפסידה מארסיי שבעה משחקים ברציפות. שבעה! ונגד מי? פרט לאינטר שהשיגה מולה ניצחון פירוס בגומלין שמינית-גמר ליגת האלופות, הכניעו את דידייה דשאן בליגה הצרפתית הקבוצות הבאות: ברסט, טולוז, אביאן אז'אקסיו ודיז'ון. שלשום הצטרפה לרשימה ההזויה גם קביאי הזעירה מתחתית הליגה השלישית שכיסחה את מארסיי 2:3 ברבע-גמר הגביע. ג'ון-כריסטוף איינה, שחקן ללא דף וויקיפדיה אפילו בצרפתית, הבקיע צמד בהארכה – שעריו הראשונים בקבוצתו החדשה אחרי שנזרק מהאקדמיה של פריז סן-ז'רמן. אין דברים כאלה.

        מדהים עוד יותר לגלות כי הרצף האומלל של מארסיי מגיע אחרי סדרת 16 משחקים ללא הפסד שהחלה ב-0:3 חלק על הפריזאים בנובמבר וכללה ניצחונות על דורטמונד, ליל ואינטר במשחק הראשון בשמינית-הגמר. היא כללה גם ניצחון 1:2 ביתי על ניס בגביע הליגה, וזה היה קרב רותח, במהלכו הרסו האוהדים האורחים את היציע שהוקצה להם באצטדיון ולודרום. התקרית לא הפתיעה איש בצרפת – הדרבי של החוף הדרומי תמיד היה רווי יצרים. בעוד במארסיי מתמקדים בדרך כלל ביריבות גדולות יותר, הרי שמבחינת אוהדי ניס המפגשים מולה מהווים את שיאי העונה. השנאה גולשת פעמים רבות לפסים אלימים במיוחד. כאשר חזרו אוהדי מארסיי מסן-סירו לפני שבוע, נרגמו האוטובוסים שלהם באבנים ליד ניס, במסגרת מערב מתוכנן היטב.

        אז עכשיו מגיעה מארסיי, מוכה וחבולה, עם רגליים רועדות, למגרשה של ניס שנלחמת על חייה בליגה. הפסד שמיני רצוף פשוט לא מתקבל על הדעת, במיוחד כאשר הקבוצה מתכוננת לארח את באיירן מינכן והבן הגולה פרנק ריברי ביום רביעי, אבל הוא בהחלט עלול לקרות.

        דידייה דשאן מאמן מארסיי (AP , luca bruno)
        זה בדיוק הזמן למצוא פיתרון למשבר, לפני שיהיה מאוחר מדי. דידייה דשאן (צילום: AP)

        חוסר המזל הגדול בהיסטוריה? (גרויטר פורט – קרלסרואה, שבת, 14.00)

        הכדורגל היה אכזרי שלשום כלפי יסמין פייזיץ'. הבוסני כבר בן 25, והוא השלים מזמן עם העובדה שלא יהיה שוער גדול. הוא הצטרף לגרויטר פורט לפני שבע שנים, ופרט לעונת השאלה אחת בליגה השלישית תמיד ישב על הספסל, או שולב במשחקי קבוצת המשנה בליגת החובבים. בכל הקריירה זכה פייזיץ' למשחק בודד בליגה השניה. זה קרה לפני שנה בתיקו 1:1 מול קרלסרואה, שם ספג בפנדל. זה הכל.

        לפני חצי-גמר הגביע מול דורטמונד קיבל פייזיץ' בשורה מהמאמן מייק בוסקנס – אם העסק ילך לפנדלים, הוא יישלח לקרב. במשך 120 דקות מאופסות התכונן פייזיץ' למשימה הגדולה בחייו. אפילו אוהדי פורט בקושי מכירים אותו, ולפתע הוא נכנס לאור הזרקורים כאשר כל גרמניה צופה בו. שניות ספורות לפני תום ההארכה הוא החליף את מקס גרון המצוין. פייזיץ' היה אמור לעמוד מול בועטי הפנדלים של האלופה, ואולי לסייע לקבוצתו להעפיל לגמר הראשון בתולדותיה. זה היה רגע התהילה עליו לא העז אפילו לחלום.

        ואז שחרר אילקאי גונדוגן את הבעיטה שלו. הכדור פגע בעמוד, ניתז לראשו של פייזיץ' וחדר פנימה. שער עצמי בנגיעה הראשונה של השוער במשחק משמעותי כלשהו – וזה בכלל לא באשמתו. וזהו. אין פנדלים, אין היסטוריה, אין כלום. המשחק אפילו לא חודש. ייתכן מאוד שהבוסני לא יקבל יותר הזדמנות במעמד כזה לעולם. האם יכולה להיות דרמה ספורטיבית אישית גדולה מזו? בשבת שוב יש למובילת הליגה השניה משחק מול קרלסרואה. אם אני בוסקנס, פייזיץ' פותח.

        עוד מאירופה

        אחרי ה-1:1 בוויאריאל, בריאל תוקפים קשות את השופט

        אברהם גרנט מסביר מה לא עבד לפרטיזן בהפסד לכוכב האדום

        מאמן חדש לקייזרסלאוטרן: קראסימיר בלאקוב

        מאנצ'יני משבח: "טבס יודע כדורגל"

        באיירן בגמר הגביע הגרמני