פיו של אלי טביב מספק אמירות ברורות לפיהן לא ימכור את הפועל תל אביב בעבור שום סכום שבעולם, אבל מעשיו רומזים בדיוק להיפך. מעשיו בעצם טוענים: האיש, שנחקר היום תחת אזהרה, בדרך החוצה והוא מתחיל כבר להכין את הקרקע ליום שאחרי ההמראה: מסגירת החשבון המוזרה לפתע עם מי שלטענתו חייבים לו כספים כמו אבוטבול ולאלה, עבור בהתנהלות ההמומה והנרפית שלו מאז שחזר לארץ וכלה בביקורים הלא מובנים שלו במשחקים של קבוצות יריבות, בזמן שאתה מצפה למצוא אותו נעול במשרדי הפועל תל אביב עד שיצא עשן לבן. אפשר לראות בזה כתב כניעה של אדם שלא מבין מה הוא צריך לעשות בסיטואציה הקיימת. אפשר לתרגם זאת לתכנית נקמה של אדם שמבין בדיוק מה עליו לעשות כנגד מסכת העלבונות שספג. אבל לחלוטין אין כאן שמץ של רמז על אדם נחוש שבאמת לא מתכוון למכור את מהמועדון בעבור שום סכום שבעולם. אם תבקשו מספיק יפה, ייתכן אפילו שיעשה לכם הנחה.
***
מאז פרצה מחאת אוהדי הפועל תל אביב כנגד אלי טביב, מתגוששים שני הצדדים קודם כל בהוכחת טיעוניהם בתקשורת. אלא שמאז שטביב חזר לארץ הוא מצדיק באופן מאוד מדאיג לא מעט מתיאוריות הקונספירציה נגדו, ומתנהל כאילו הוא עדיין במיאמי. עבר יותר משבוע מאז שנחת בישראל ולא קיבלנו ממנו כלום: שום החלטה בולטת שאמורה לספק תגובה הולמת למשבר העצום שבו נמצא המועדון שלו. גם לא מסיבת עיתונאים שבה יגיד את האני מאמין שלו לקראת המשך המאבק החשוב בהצלת הקבוצה המתרסקת. אתה כמעט ולא רואה אותו באימונים, אתה בקושי שומע על מקרים שבהם הוא מחדיר מוטיבציה בשחקנים. טביב מסתובב עם פרצוף המום. אולי פגוע. אולי שקול. בשום אופן לא מספק אמירה אני כאן כדי לנצח את המאבק הזה. אני כאן כדי להשתלט על העסק. הפנים שלו אומרות דבר אחר לגמרי.
בין ביקורים במגרשים של יריבות, טביב מתעסק רק בדבר אחד: האוהדים. גם התגובה שלו לעונש החמור בבית הדין של ההתאחדות עסקה בעיקרה באוהדים. בבריונים, לתפישתו. אם יש משהו שנראה כי מעניין אותו באמת מאז ששב לארץ, הוא השחרת שמם. זה מאכזב מאוד לגלות זאת, בעיקר לנוכח הציפיה הגדולה לשובו לישראל. זה היה כרטיס הביקור של האנשים שעוד טענו שהוא ראוי לעמוד בראש קבוצת כדורגל מפוארת כמו הפועל אביב טביב חייב לשוב ארצה ולטפל בכל הבעיות. היום הם מגלים שטביב אכן שב ארצה, אבל לא ברור למה. הוא לא עושה כלום כמעט. הוא לא מחליט, לא פועל, לא מגיב ועדיין לא מינה הנהלה. הפועל תל אביב מגיעה הערב למשחק בקרית אליעזר בצורה שמאוד מזכירה את המשחק ההוא ב-1989, שבו מוריס ז'אנו היה מהיחידים שהסכים לא להחרים את המשחק בעונת הירידה של הפועל תל אביב. יש עוד כמה צעדים שמפרידים בין הפועל הזו לאסון ההוא, אבל טביב לא מגלה שום סימן שהוא מתכוון להפריע למישהו להשלים את הפערים הללו.
***
בדבר אחד אלי טביב כן הצליח: הוא הצליח להוציא את אוהדי הפועל תל אביב מאיפוס. אירועי הדרבי המבישים, עליהם נענשו בחומרה בצדק רב, השכיחו בעצם שזוהי מחאה צודקת. מחאה חשובה לכל הליגה כנגד זן מאוד בעייתי של עידן הבעלות הפרטי. מאחר שטביב משדר עסקים כרגיל ולא חושף את הקלפים, מותר רק לנחש מהם המניעים שלו. ובמקרה הזה נדמה כי הוא כי בעיקר רוצה לראות את אוהדי הפועל תל אביב ממצמצים ראשונים. אולי כדי לסחוט מהם את גילויי הכאב על מצב המועדון, בזמן שהוא משדר עסקים כרגיל אבל לא עושה כמעט כלום.
לכן, אוהדי הפועל תל אביב צריכים לזכור דווקא עכשיו שהם יצאו למאבק ארוך. מאבק שהתוצאות החיוביות שלו יגיעו רק עם סבלנות. אלימות לא תזרז את עזיבת הבוס הגרוע שלהם, אלא חרם פשוט. ארוך. מקיף. גורף. לתת לו לשקוע עם הספינה ולא להפגין שום אנחות סבל על מה שקורה, גם במקרה של תבוסה הערב בקרית אליעזר. להתנהג כמו טביב כדי לנצח את טביב. כי כמו בימים ההם של מוריס ז'אנו ואלי קוקוס ואחר כך משה סיני, לא ההפגנות ולא המחאות הן שהפילו את המנהלים הגרועים. אלא רק התוצאות. המציאות היא שתכריח אותו בסופו של דבר למכור.
אלי טביב נחקר תחת אזהרה ושוחרר בתנאים מגבילים
שלום תקוה מסביר מה צריך ללמוד אלי טביב, ומה צריכים ללמוד האוהדים
הפועל תל אביב יוצאת לחיפה - כל ההתפתחויות