משחקי סוף השבוע באירופה: איך אומרים רונאלדו בקולומביאנית?

הסקאוטים של אודינזה ידועים כמומחים לשווקים בדרום אמריקה, ולכן כל רכש שלהם הוא כוכב בפוטנציה – די להזכיר את אלכסיס סאנצ'ס ואת מאוריסיו איסלה. פריחתו של לואיס מוריאל לא צריכה, אם כך, להפתיע יתר על המידה, אולם התקדמותו של הילד הקולומביאני מרשימה בכל קנה מידה. ביום ראשון הוא מגיע לסן-סירו עם תקוות גדולות, אחרי שהבקיע בכל שלושה המשחקים האחרונים של לצ'ה, ולהגנה באדום-שחור צפויה משימה לא קלה נגדו.

מוריאל בן ה-20 הוא סיפור יוצא דופן אפילו במולדתו. הוא נזרק מקבוצת הנוער של חוניור בראנקייה, ושמע שאין לו סיכוי להיות כדורגלן, עד שנחת בדפורטיבו קאלי. עד לפני שנתיים מעטים מאוד בקולומביה הכירו את שמו. הוא פרץ לתודעה עם תשעה שערים ב-10 משחקים הראשונים בקריירה, אשר את חלקם אפשר לראות כאן.

אודינזה הגיבה, כהרגלה, במהירות שיא, החתימה אותו בקיץ 2010 תמורת מיליון וחצי יורו, והעבירה מיד בהשאלה לגרנאדה, כחלק מהקולוניה הגדולה של שחקני המועדון האיטלקי שסייעו לאנדלוסים לעלות לליגה הבכירה בספרד. חלקו של מוריאל בהצלחה, באופן מפתיע למדי, היה קטן מאוד, ואולי בשל כך הוחלט באודינזה לשלוח אותו לתקופת השאלה נוספת, הפעם בלצ'ה. נכון לעכשיו, התוצאות מהממות.

מוריאל לא רק כבש חמישה ובישל ארבעה שערים בקבוצה שנלחמת על חייה בליגה. הוא הפך לשחקן המרכזי במערך. עם כדרור ייחודי, מהירות מסחררת ורגל שמאל אימתנית, נראה הקולומביאני כבר עכשיו כמו שותף נפלא לרדאמל פלקאו בנבחרתו הלאומית, אם כי טרם קיבל זימון מהמאמן החדש חוסה פקרמן. יש שמכנים אותו רונאלדו הקולומביאני, ורומא כבר הביעה עניין ברכישתו בקיץ הקרוב.

גם ויקטור איבארבו מותיר רושם לא רע בעונת הבכורה בקליארי, והקולומביאנים העונה באיטליה יותר מאי פעם. המפגש מול מילאן בסן-סירו מזכיר את הטירוף סביב פאוסטינו אספרייה, שהבקיע בעונת 92/93' את שער הניצחון המזהיר לזכות פארמה של נביו סקאלה מול קבוצת הפאר של פאביו קאפלו. קצת קשה להאמין שחלפו כמעט שני עשורים מאז. האם יוכל הפנומן של לצ'ה ללכת בדרכו?

דרכו של בניאט, הפליימייקר של בטיס, לא היתה פשוטה. באסקי גאה, הוא צמח באקדמיה של אתלטיק בילבאו מגיל 9, והתקדם היטב בקבוצות הנוער. הוא אפילו הצטיין בגמר הגביע לנערים, שם פגשה בילבאו את ברצלונה של מסי, פיקה ופברגאס. "אני זוכר אותו, וחשבתי שיגיע רחוק" אמר לא מכבר ססק. זה לא קרה בחבל הבאסקים. פציעות וחילופי מאמנים מנעו מבניאט לקבל יותר מדקות ספורות במשחק בודד מול אוססונה בליגה הבכירה. הוא נזרק הצידה, ולפני שלוש שנים, בגיל 22, מצא את עצמו בקבוצת המילואים של בטיס.

בספטמבר 2010 קיבל סוף-סוף בניאט הזדמנות בקבוצה הראשונה של בטיס, ששיחקה אז בליגה השניה. היה זה במשחק גביע מול סלמנקה, והמאמן פפה מל שלח אותו למגרש בלית ברירה, רק בגלל מכת פציעות בקישור. התוצאה הדהימה את מאכלסי היציעים באיצטדיון בניטו ויאמרין. הבאסקי סיפק תצוגה עוצרת נשימה, כבש בטיל מרהיב לחיבורים

בישל את שער הניצחון, ניהל את המשחק ביד רמה, ובמחצית השניה כבר סחט תשואות בכל נגיעתו בכדור. הוא נותר הכוכב הבלתי מעורער בהרכב מאז, מוביל את בטיס לעליה לליגה הראשונה, אחראי לכל המצבים הנייחים שלה. בצעירותו העריץ בניאט את ג'ולן גררו, אך בהמשך ניסה לחקות באסקי אחר. "אני משתדל ללמוד מהמשחק של צ'אבי אלונסו, ואוהב גם את הסגנון של צ'אבי" הודה בניאט בתחילת העונה, כאשר אפילו יובנטוס הוזכרה כמועמדת אפשרית להחתימו בעתיד הקרוב.

בהתחשב בהמולה סביבו, עונת הבכורה של בניאט, כבר בן 25, בליגה הספרדית הראשונה היתה לעת עתה בינונית. אמנם הוא הפך שוב ליקיר החצי הירוק של העיר בזכות בעיטה חופשית אמנותית לרשת של סביליה בדרבי, אבל יש לו יותר כרטיסים צהובים משערים ובישולים גם יחד. החלום המוצהר להגיע לנבחרת ספרד נראה בינתיים רחוק. בקרב ישיר מול המודל שלו, יצטרך בניאט להתעלות כדי לקטוע את רצף 20 נצחונות הליגה הרצופים של ריאל מול קבוצות שאינן ברצלונה. אם יעשה זאת, כל ספרד תדבר עליו.

"אני מתחרה בעיקר נגד עצמי. בכל עונה אני רוצה לשבור את השיאים שקבעתי קודם", אמר בקיץ האחרון פיטר אודמווינגי. אשתקד, בעונת הבכורה במדי ווסט ברומיץ', כבש החלוץ הניגרי 15 שערים, ועד לא מכבר נדמה היה שהוא יפסיד לעצמו הפעם. לא עוד. שלושער ב-1:5 על וולבס וצמד ב-0:4 נגד סנדרלנד העלו את מאזנו לתשעה שערי ליגה, והיעד נראה כעת בהישג יד. ווסט ברומיץ', שחרצה במחזור הקודם סופית את גורלו של אנדרה וילאש-בואש, תוך שהיא משיגה ניצחון שלישי רצוף, מגיעה לאולד-טראפורד עם ביטחון עצמי בשמיים, וחייבים לזכור – היא היחידה שלא הפסידה בהיכל החלומות בליגה בעונה שעברה, בזכות הטעות הביזארית של אדווין ואן-דר-סאר שגרמה לתיקו 2:2. אז סיימה ווסט ברומיץ' במקום ה-11, הפעם היא מכוונת גבוה יותר, ורוי הודג'סון מוכיח שוב כי הוא נכס אדיר לקבוצות בסדר הגודל הזה.

סיפורו של אודמווינגי, בן לאם רוסיה ואב ניגרי שהכירו כאשר למדו רפואה באוזבקיסטן, דובר רוסית שוטפת ואזרח רוסיה, עלה לכותרות בגלל השלט הגזעני שהניפו אוהדי לוקומוטיב עם עזיבתו. זה לא עושה איתו צדק, כי פיטר ראוי לתשומת לב רק בזכות ביצועיו על המגרש. בגיל 30 הוא חווה את התקופה הטובה בקריירה, ואין עבורו קבוצה מתאימה יותר באנגליה. באשר לגזענות, ווסט ברומיץ' היתה הראשונה ללכת נגד הזרם כאשר שיתפה בשנות ה-70' שלושה שחקנים שחורים בהרכב – לורי קאנינגאם, סיריל רז'י וברנדן בטסון. זו גם אחת התקופות היפות בהיסטוריה של המועדון. הישג באולד-טראפורד בהחלט עשוי להחזיר את זקני האוהדים לזכרונות אלה.

תומאס שאף הצמיח אינספור שחקנים מעולים בברמן בעשור האחרון, אבל את מרטין הארניק הוא פיספס. החלוץ שנולד בהמבורג אבל העדיף לייצג את אוסטריה, ממנה הגיע אביו, חתם בברמן רק בגיל 19, מעולם לא שכנע את מאמן קבוצת המילואים, וכמעט ולא קיבל הזדמנויות בקבוצה הבוגרת. בקיץ 2009 החליטו שאף והמנכ"ל קלאוס אלופס כי הארניק יכול לעזוב את המועדון ללא תמורה. מסתמן כי היתה זו אחת הטעויות הגדולות ביותר שהצמד הזה עשה אי פעם.

את העונה הראשונה בשטוטגרט אשתקד סיים האוסטרי עם תשעה שערים ותשעה בישולים, אבל לא גילה יציבות מספקת ונעלם במשחקים רבים. העונה זה כבר סיפור אחר. אמנם הקבוצה של ברונו לבאדיה עדיין סובלת מחוסר יציבות, אבל הארניק מוכיח את עצמו על בסיס שבועי, ובפתיחת 2012 הפך ללהיט האולטימטיבי בגרמניה. הוא מצא את הרשת שמונה פעמים בחמישה המשחקים האחרונים, ובנוסף בישל שער אחד וגרם לפנדל. בזכותו חוגגת שטוטגרט על קבוצות מהחלק התחתון של הטבלה, עם 0:5 על הרטה ברלין, 1:4 על פרייבורג, ו-0:4 מזהיר בהמבורג בשבת האחרונה. אבא של הארניק, שעדיין מתגורר בעיר הצפונית, בא לצפות בחגיגה, ונדהם לגלות כי מצלמות הטלוויזיה עקבו אחרי במשך כל 90 הדקות. משפחת הארניק מעולם לא היתה מפורסמת יותר.

במצב כזה, אפשר רק לרחם על לאוטרן. נועלת הטבלה מתמודדת בשבועות האחרונים עם פרסומים לפיהם הבלם מרטין אמדיק עזב בינואר לפרנקפורט כי המאמן מרקו קורץ ניהל רומן עם אישתו. קצת קשה להבין מה קורץ עדיין עושה על הקווים, וההערכות מדברות על כך שלמועדון פשוט אין כסף להביא מחליף ראוי.

אפילו כאשר ליל זכתה בדאבל בעונה שעברה, לא קיבל מתיו דבושי את תשומת הלב הראויה. המגן הימני הנמרץ, שהחליף לא מעט עמדות במהלך הקריירה, הצטרף למועדון בגיל 7, ומאז הוא שם. ב-2003 הוא ערך את הופעת הבכורה, לקח לו שנתיים לבסס את עצמו בהרכב, והוא תמיד עשה את עבודתו בצניעות ובנאמנות. אלא שרק עכשיו, כשהוא בן 26, קיבל דבושי המצוין את הזרקור עליו, בזכות לורן בלאן. בהיעדרו של בקארי סאניה, שחזר לא מזמן לפעילות אחרי שבר ברגלו, זכה דבושי למקום בהרכב במשחק הידידות בגרמניה לפני שבוע, ובישל את שני השערים בנצחון הסנסציוני 1:2. הדבר שיפר מאוד את סיכוייו להיכלל בסגל ליורו-2012, אבל כדי להדיח באופן קבוע את סאניה מההרכב הוא יצטרך לגלות יכולת עילאית בחודשים האחרונים של העונה, כי כוכב ארסנל בהחלט חזר למיטבו. בשבת, מול ליון המסכנה שהפסידה חמש פעמים בשמונה המשחקים האחרונים, תהיה לו הזדמנות נהדרת.

מה מעכב את ההחלטה של גווארדיולה האם להמשיך בברצלונה

פרגוסון מקווה לא למעוד בליגה האירופית

סן ז'רמן חושפת את תוכניות הרכש הגדולות שלה

צפו בשער של טבס בקבוצת המילואים של מנצ'סטר סיטי