ביום רביעי שעבר קרתה היסטוריה קטנה בארצנו הקטנטונת, ארצנו העייפה: ערוץ הספורט שידר משחק של הניקס. ועוד לא סתם משחק: המשחק ה-12 של ניו יורק החדשה, עיר בעיצומה של מהפכה טוטאלית השרויה תחת מעטה של אופוריה ועיניים מלוכסנות. כן, ערוץ הספורט לא שכח את טירוף ג'רמי לין כמובן שלא! - הוא פשוט העדיף לחכות קצת, נניח, שניים עשר משחקים, קצת לפני שיוצאים לפגרת האולסטאר. אחרי שכל העולם נשבה בקסמו של הסיפור הספורטיבי הגדול של השנים האחרונות, זכינו גם אנחנו סוף סוף לראות במה מדובר (לרוע מזלנו ומזלו של לין עצמו, באותו לילה היה מדובר ב-1 מ-11 מהשדה ושמונה איבודים).
אז נכון, סביר להניח שערוץ הספורט רוכש את זכויות המשחקים העתידיים הרבה לפני שטרנדים כאלה ואחרים נוצרים, ועל כן קשה להאשימו; גם אמא של ג'רמי לין לא זיהתה אותו ביומיים הראשונים של פברואר, וללא עניין הלינסניטי הפעוט ההוא שהשתלט על העולם לאחרונה, משחק נתון בין הניקס ו-וושינגטון, נניח, הוא לא דבר שחובבי NBA חולמים עליו בלילה. אלא שבעולם מושלם שלא לומר הגיוני ניתן לשנות החלטות בהתאם לכיוון הרוח. חלק מהתפקיד של גוף תקשורת כזה או אחר הוא לדעת להתאים את עצמו לסיפורים שמלהיטים את סדר היום, ולכסות אותם כמו שצריך. וזה לא שבערוץ הספורט התעלמו מג'רמי לין באתר האינטרנט נכתב עליו בלי סוף, בתקצירים ובמהדורות חדשות הספורט שמו צץ מדי ערב; הם פשוט העדיפו לשדר את בוסטון ארבע פעמים.
חובבי ה-NBA הממוצעים בישראל כמובן התרגלו למצב הזה, שכן מדובר, מסורתית, באוכלוסיה חלושה ומקופחת, כמעט כמו נשים. המצב הזה הוא אבסורד, כמובן: בין אם בשל ההתפתחות הטכנולוגית והרשתות החברתיות, עומרי כספי או התקופה המצוינת שעוברת על הליגה, הפופולאריות של הכדורסל האמריקאי בישראל מעולם לא היתה גבוהה יותר. באתר בו אתם קוראים זה עתה, הידיעה הנצפית ביותר מדי בוקר היא זו עם תוצאות משחקי הבוקר ב-NBA, ותיאורם. בשקט כמעט מופתי, הפך הכדורסל האמריקאי לאחד הנושאים הפופולאריים ביותר באתר הזה, ואתם מוזמנים לראות בו מיקרו-קוסמוס לישראל כולה: לא מעניין כמו הציפורן של מסי, זה נכון, אבל בהחלט יותר אטרקטיבי מהג'ל בשיער של אלירן עטר. כך ש"לא מספיק מעניין" היא פחות או יותר התשובה הכי שגויה לסוגיית מיעוט השידורים, או היחס לו זוכים חובבי ליגת הכדורסל הטובה בעולם בישראל מאז הורד ערוץ ה-NBA המיתולוגי מהמסכים.
לכאורה, ניתן היה לצפות כי ככל שיהיו יותר ערוצי ספורט בארץ, כך נקבל גם יותר שידורים. הרי במציאות הנוכחית ובפופולאריות העצומה של הליגה, כפי שאמרנו אפילו דרישה למשחק אחד פר לילה לא נשמעת עד כדי כך מוגזמת. אלא שזה לא קורה. הסיבות, ניתן רק להניח, כספיות: לא ערוצי צ'רלטון, לא ערוץ ONE ובמובנים מסוימים נראה שגם ערוץ הספורט לא ממש מעוניין או מסוגל להשקיע את הג'ובות הנדרשות על מנת לספק את קומץ האוהדים ההוא, שמתעקש להרים את ראשו למרות הדריכות המסורתיות על גופו. תמורת משהו כמו 850 שקל אתם יכולים לשלם לאתר הרשמי של הליגה, ולראות את כל משחק ומשחק דרך מסך מחשב או הטלפון הסלולארי שלכם. רוצים לראות על מסך טלוויזיה, עם שידור בעברית? זה כבר סיפור אחר. יש דברים שכסף לא קונה. בישראל, כסף לא קונה שידורי NBA.
***
כאן יהיה מקום לא רע לקחת הפוגה קצרה, וכן לתת לערוץ הספורט מילה טובה. עזיבתו של ירון טלפז את הערוץ היתה בגדר מכה אנושה לדסק ה-NBA, שנותר עם גיל ברק, דניאל זילברשטיין, עפר שלח ושימי ריגר. השניים הראשונים שדרים סבירים, הגם לא מאוד כריזמטיים, ידענים או מקושרים כטלפז, השלישי פרשן מעולה שעושה המון דברים במקביל, ולאחרון מחלה נדירה שגורמת לו להגיד "פייב סטאר" בתום כל משפט. אל הקאסט הזה צורף בשבוע שעבר ערן סורוקה, סגן עורך מדור הספורט של "מעריב", ובלי כל ספק איש ה-NBA הטוב ביותר בישראל.
סורוקה צוות לצד ריגר באותו משחק של ג'רמי לין והניקס מול מיאמי ביום רביעי שעבר, ובעוד שחוסר נסיון והתרגשות מסוימת עדיין ניכרו בקולו, ושיתוף הפעולה עם הפרשן הוותיק בהחלט דרוש שיפור, הרי שאת שאר הדברים אי אפשר לקחת ממנו: מדובר בעכבר NBA מהסוג הנעלה ביותר, חד-מחשבה ולשון, שעושה לליגה שירות פשוט מצוין בישראל בשנים האחרונות. ציוות עיתונאי ה-NBA הטוב במדינה עם הגוף שאמור להעביר משחקים בשידור ישיר נראה כמו שידוך טבעי, שעוד יועיל לכולנו והרבה.
***
אלא שבעוד חיזוק מצבת השדרים הוא צעד קדימה, הגיע סוף שבוע האולסטאר ולקח את כולנו לטיול המסורתי בעמק צמד הצעדים אחורנית. זו לא הפעם הראשונה ובוודאי לא האחרונה שערוץ הספורט מחליט באופן כמעט שרירותי אילו שידורים יועברו בערוץ פתוח ואילו בערוץ בתשלום, וסוף השבוע הזה ביטא זאת באופן מושלם ועצוב כאחד. משחק הצעירים של קבוצת צ'ארלס בארקלי נגד שאקיל אוניל שודר בערוץ 5, הפתוח לכל, ועל כך היאח, הידד. דבר דומה יקרה גם הלילה, כשנבחרת המערב תנסה להטביע לנבחרת המזרח על הראש.
ובאמצע? באמצע התרחש לו ערב התחרויות המסורתי הכישורים, השלשות, ההטבעות ושודר, ככה סתם, בלי סיבה של ממש, בערוץ 5+ לייב. למה? מדוע? מתוך איזה היגיון? האם מדובר בבונוס כל כך גדול, אירוע חד-פעמי ונוצץ, נטול מסורת, שניתן פשוט לשדרו בתשלום? איזה מין מסר משדר (בחינם) ערוץ הספורט לצופיו האדוקים כשמתייחס אליהם בצורה זו, זולת המסר הברור למדי שהוא מעוניין לדחוף את ידו מעט עמוק יותר אל תוך כיסם? ואם כבר אנחנו בסביבה, מדוע סיכום התקצירים היומי של ערוץ הספורט (יוזמה יפה ומבורכת כשלעצמה) משודר בערוץ 5+ לייב, ולא באחד הערוצים הפתוחים?
באתר NBA.COM ניתן לראות את כל הארצות שמשדרות את סוף שבוע האולסטאר, ולקרוא באילו ערוצים ישודרו המשחקים. ככה זה נראה בדנמרק, בשביל הדוגמא:
כן, שלושת הימים משודרים באותו ערוץ נבחר. זה גם המקרה ב-23 מדינות נוספות המופיעות ברשימה (מתוך 36) כולן משדרות את כל אירועי סוף השבוע החגיגי באותו ערוץ. ב-13 מדינות אחרות, משודרים האירועים או במספר ערוצים במקביל, או בערוצים שונים לאו דווקא בתשלום. ככה, בטח כבר הבנתם, זה נראה אצלנו:
בשבוע ממוצע משודרים בישראל בין 4-5 משחקים שניים ב-ESPN ושניים-שלושה בערוץ הספורט (או 5+, או 5+ לייב. תלוי, תלוי באיזה משהו). חלק מחובבי הליגה בארץ הקודש מודים לאלוהים על כך, הרי היו שנים בהן נאלצנו להסתפק במשחק אחד בשבוע, וגם זה היה בספק. אבל השנים חולפות, ובין אם מתווסף שידור שבועי נוסף או לא, הגישה כלפי ה-NBA בישראל וציבור אוהדיו ממשיכה להיות זהה: מדובר באזרחים סוג ב'. וזה חבל, כי לא רק שמגיע להם יותר: יש פלח שוק שמוכן, אשכרה מוכן לשלם על התוכן שלו, בתנאי שמישהו יואיל בטובו לספק את התוכן הנ"ל בצורה נכונה וייעודית, ולא מפוזרת על פני כמה שיותר אפיקים.
ברגעים כאלה אפשר להתנחם רק בדבר אחד: אנחנו כנראה המדינה היחידה בעולם בה הדבר היחיד שיותר קשה מלשחק ב-NBA, זה לצפות בו על בסיס יום-יומי.