עוד גביע צהוב

משחק חייב

למרות קריירה עשירה, לאפי בירנבוים יש רק תואר אחד: גביע המדינה עם בני הרצליה. קבלו את חמשת רגעי השיא שלו בקריירה. מבחינתו, המקום הראשון שמור ליום חמישי

  • אפי בירנבוים
אור שקדי

אפי בירנבוים רחוק 40 דקות מהניצחון הכי גדול בקריירה שלו. הוא רק צריך שמכבי ראשון לציון תפתיע את מכבי תל אביב בגמר גביע המדינה מחר (חמישי), כדי לרשום את ההישג הכי גדול שלו עד עתה בקריירה. על אף שזו בהחלט קריירה ארוכה ומרשימה, יש להודות: היא גדושה בניצחונות, אך מועטת בהישגים. בשנה שעברה חגג בירנבוים את הניצחון ה-300 שלו בליגת העל, הישג שרק מעטים לפניו זכו בו, אבל גם הוא יודע שברזומה שלו יש רק תואר אחד: זכייה בגביע המדינה עם בני הרצליה.

למרות זאת, אחרי 20 עונות על הקווים ואחרי 570 משחקים בליגה הבכירה, בירנבוים הצליח לרשום כמה הישגים מרשימים, בהתחשב בעובדה שהוא מנסה לשרוד במדינת כדורסל שבה קבוצה אחת זכתה ב-39 מתוך 42 האליפויות האחרונות. לקראת גמר גביע המדינה, אליו הוא מגיע עם קבוצה חמישית, זה הזמן לבחור את חמשת הישגיו הכי גדולים של אפי עד עכשיו. רק הוא ודבורה יודעים כמה קשה הוא עבד עבורם.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

על-ידי WE SURE חברה לביטוח
לכתבה המלאה
הרבה ניצחונות, תואר אחד. בירנבוים (צילום: ברני ארדוב)

מקום חמישי – עונת 1989/90 – מקום שלישי עם מכבי רמת גן

כמי שגדל על הבלטות ברמת גן, אפי בירנבוים תמיד חלם לאמן את קבוצת הבוגרים של מכבי רמת גן, ודואג להזכיר את זה בכל ראיון. אחרי שנתיים כעוזר מאמן בקבוצה ועונה כעוזר מאמן בהפועל רמת גן, קיבל בירנבוים את המפתחות לקבוצה הבוגרת בעונת 1986/87. הוא דשדש עמה במשך שנתיים, ובעונה השלישית הגיע עמה לגמר גביע. בעונה הרביעית הוא כבר רשם הישג משמעותי, כשהשווה את מיקום השיא שהשיגו יהושע רוזין ומולי קצורין, הישג שרק ארז אדלשטיין שבר יותר מעשור לאחר מכן.

הפרשנים לא העריכו שמכבי רמת גן של אותה עונה תוכל להגיע כל כך רחוק, אך ההתחברות של הזרים מילטון ואגנר וקני סימפסון, יחד עם ארל וויליאמס, אמיר בינו וגילי שוורצמן, יצרו את אחת הקבוצות המלהיבות באותן שנים. האולם בכפר המכבייה התמלא בכל משחק, ורמת גן, שאמנם לא הייתה מועמדת לאליפות, גם רשמה הופעה מכובדת בגביע אירופה למחזיקות. לקראת סיום העונה הבטיחה הקבוצה את המקום השלישי (על חשבון הפועל ירושלים) ויצאה לסדרת הפלייאוף מול גליל עליון עם אנדרו קנדי בעונת בכורה בישראל. רמת גן מתחה את הסדרה עד למשחק החמישי, הפסידה בו, אך השם של אפי בירנבוים כאחד מהמאמנים הגדולים בישראל החל להתפתח.

ב-1989/0 השם שלו כאחד מהמאמנים הגדולים בישראל החל להתפתח. אפי בירנבוים (צילום: ברני ארדוב)

מקום רביעי – עונות 2000/01 ו-2001/02 – מקום רביעי עם מכבי חיפה

אחרי שנים ארוכות בליגה השנייה, בעונת 1998/99 חזרה מכבי חיפה לליגה הראשונה. בשנתיים הראשונות היא הייתה קבוצת תחתית ואמצע טבלה, אבל אז הגיע לשם אפי בירנבוים. המאמן, ביחד עם עוזרו מאיר קמינסקי, בנה תלכיד שהסתמך על שלושה זרים מובילים: קורי גיינס וסטלני "שן זהב" ברנדי האמריקאים, ומרקו בוליץ' הקלע המחונן. הסגל הישראלי היה מוכשר פחות וכלל את אילן קדוש, גילי סלע ואמיר מוכתרי. כל זה הספיק לניצחון היסטורי על מכבי תל אביב ברוממה, החזרת השליטה בעיר והדחה בחצי גמר הפלייאוף מול אותה מכבי תל אביב.

הגדולה של חיפה בעונה שלאחר מכן הייתה השמירה על ההמשכיות עם הזרים והישראלים. הרכישות שעשו בכרמל באותו הקיץ כללו את יריב יצקן וריאן לקסר. איש לא נתן לקבוצה את הסיכוי לשחזר את ההצלחה, אך בירנבוים ושחקניו עשו זאת שוב. חיפה ניצחה 8 מ-9 המשחקים האחרונים של העונה, חלפה על פני גבעת שמואל ומכבי רעננה שהיו מעליה בתום הסיבוב השני, ונכנסה בפעם השנייה לפלייאוף עם הרגשה שניתן לעקוץ את מכבי תל אביב. גם הפעם זה נגמר עם שלושה הפסדים קלים, אך עד הגעת ג'ף רוזן, מדובר בזמנים הטובים ביותר של הירוקים מהכרמל.

הניצחון בגמר על הפועל חולון שלו הביא את התואר היחיד של אפי. קליין (צילום: לע"מ)

מקום שלישי – עונת 1994/95 – זכייה בגביע המדינה עם בני הרצליה

כמו קבוצה קלאסית של אפי בירנבוים, גם בני הרצליה ב-1994/95 הייתה קבוצה עם סגל קצר. למעשה, מדובר בקבוצה שרצה שנה שנייה ברציפות עם שינוי קל. בעונה לפני כן, עת סיימה הרצליה במקום הרביעי בטבלה, שיחק בקבוצה המתאזרח הוותיק ארל וויליאמס. הפעם בירנבוים הלך על עוד מתאזרח ותיק, דייזי בארמור, שהצטרף לזרים ג'ון האדסון ופול תומפסון ולישראלים אמיר כץ, קורן אמישה ורותם ארליך. החבורה כונתה לאחר מכן על ידי ארליך "החבר'ה החצופים".

הרצליה לא פחדה מאף קבוצה. על אף כישלון בשלבים המאוחרים בליגה, היא הגיעה למעמד חצי גמר הגביע מול מכבי תל אביב, אחרי טיולים מול גבעת שמואל, מכבי חדרה ומכבי ירושלים, וידעה שאף אחד לא מצפה ממנה להפתיע. אלא שהרצליה הדהימה את הצהובים 93:107 בזכות הצגה הרואית של קורן אמישה. בגמר חיכה לבירנבוים יריב ותיק, רלף קליין עם הפועל חולון העשירה, ולמרות שהדיחה את מכבי תל אביב, הרצליה נחשבה אנדרדוג.

משחק הגמר עצמו זכור בעיקר בשל התקריות המכוערות עם אוהדי חולון, המהומות ביציעים והשלכת החפצים, וכן בשל המהלומות שהכניסו שחקני חולון לשחקני הרצליה בסיום. אך בכל הנוגע לכדורסל, הייתה זאת הקבוצה מהרצליה שחגגה בסיום עם ניצחון 77:88, כשג'ון האדסון שעלה פצוע קלע 34 נקודות והוסיף 16 ריבאונדים ונתן למאמן עם התלתלים תואר ראשון ואחרון (בינתיים) בקריירה.

מה הוא אוכל? צ'ורצ'יץ' (צילום: בוצ'צ'ו)

מקום שני – עונת 1998/99 – מקום ראשון בליגה עם הפועל ירושלים

מאז אמצע שנות ה-60 רק שלוש קבוצות שהן לא מכבי תל אביב זכו לסיים את הליגה הסדירה במקום הראשון: הפועל תל אביב של רלף קליין ב-1992/93, הפועל חולון של מיקי דורסמן ב-2007/08, והפועל ירושלים של אפי בירנבוים בעונתו השנייה בבירה, 1998/99. ירושלים ההיא - של דרק המילטון, ראדיסב צ'ורצ'יץ', קני וויליאמס, פפי תורג'מן ואייץ' וולדמן - הייתה קבוצה מלאת כישרון, שניצלה פתיחת עונה נוראה של מכבי תל אביב תחת יורם חרוש, הפסידה רק לצהובים בליגה הסדירה, וסיימה עונה מדהימה עם מאזן 2:20 והרגשה שהאליפות בדרך.

בירושלים הכינו אפילו שיר אליפות בימים שלפני הפלייאוף, ובמלחה הרגישו ששום דבר לא ימנע מהם את התואר. ואכן, הם דילגו מעל הפועל אילת ומכבי רמת גן בפלייאוף בדרך למפגש מול מכבי תל אביב, הפעם עם יתרון ביתיות. אלא שלמרות העונה המדהימה, למרות המאזן המדהים, גם העונה הזאת תיזכר לא רק בגלל מה שקרה על הפרקט: התנהלות תמוהה של צ'ורצ'יץ' במה שמכונה עד היום "פרשת הפיצה", רגע לפני פתיחת הסדרה, גרמה לשינוי ביחסי הכוחות, בחשדות טוטאליים בצד הירושלמי ובהפסד 3:1 בסדרה עצמה. בסך הכל נפגשו מכבי וירושלים שש פעמים באותה עונה, וירושלים ניצחה רק פעם אחת.

אמנם מדובר בהישג השיא של בירנבוים בליגה, אך בירושלים זוכרים גם את חוסר ההצלחה של הקבוצה באירופה, ומעריכים שהכישרון הגדול שהיה לקבוצה ההיא יכול וצריך היה להספיק לזכות באליפות. בעונה לאחר מכן פתיחה לא טובה הובילה את הנהלת הקבוצה לוותר על בירנבוים עוד בסיבוב הראשון, והמאמן סיים את דרכו בטעם חמוץ בבירה.

אחרי "נאום הכבשים", הוא אחראי עם בירנבוים על "אליפות הצלחות". אייזנברג (צילום: ברני ארדוב)

מקום ראשון – עונת 2004/5 - גמר פלייאוף עם הפועל תל אביב

זו כנראה אחת הקבוצות המפתיעות ביותר שהגיעו לגמר פלייאוף בישראל, אם לא הגדולה ביותר. עונה לפני כן הפועל תל אביב רשמה עונה גדולה תחת ארז אדלשטיין, אך נכשלה בסדרת גמר הפלייאוף מול מכבי תל אביב. בקיץ החליט הבעלים ולדימיר גוסינסקי לעזוב, הקבוצה חזרה לשאול אייזנברג, שכמעט ללא תקציב הצליח להעמיד קבוצה ראויה בעזרת אפי בירנבוים. איש לא ציפה מהאדומים לעשות משהו בליגה, אלא שלהפועל היו תוכניות משל עצמה.

הישראלים שהובילו את הקבוצה לאורך העונה היו ישראל שיינפלד, אור איתן, גילי מוסינזון ועודד שעשוע, לא שמות מהטופ של אירופה, גם לא מהטופ של ישראל. הזרים היו קלווין גיבס הפנטסטי, קני וויליאמס וקרטיס מקנטס הוותיקים, ולאחר שמקנטס עזב, סמו אודריך, האח של, הגיע ונתן עונה מצוינת. עם סגל בינוני, הציפיות של הפועל היו להיכנס לפלייאוף העליון, והיא עמדה בהן בסיבוב ראשון מצוין שכלל מאזן 3:8, ניצחון במלחה על הפועל ירושלים ונאום שתיקת הכבשים הבלתי נשכח של אפי. אלא שקריסה טוטאלית בסיבוב השני, מאזן 8:3, הוביל את האדומים רק למקום החמישי, וגם זה בזכות שני הפסדים של עירוני נהריה בשני מחזורים הסיום.

בלי ציפיות הגיעה הפועל לרבע גמר הפלייאוף מול ירושלים העדיפה, שגם לא רשמה עונה גדולה, ואחרי ששתי הקבוצות שמרו על הביתיות, ניצחו האדומים מתל אביב במלחה במשחק מספר 3 86:88, והעפילו לבית הגמר ביחד עם מכבי תל אביב, עירוני אשקלון וגליל עליון. בבית הגמר סיימה הפועל במאזן זהה לזה של גליל עליון, 3:3, אך ניצחון ב-2 נקודות הפרש אחרי הפסד בכפר בלום בנקודה, הוביל לעלייה לסדרת גמר הפלייאוף.

התמונה הזכורה ביותר מאותה עונה הוא חגיגות העלייה לגמר של האדומים וההקנטות של אוהדי מכבי תל אביב שהניפו צלחות מפלסטיק, במה שכונה "אליפות הצלחות". הפועל תל אביב, רגע לפני הפירוק וההקמה מחדש על ידי קבוצת האוהדים, זכתה לעדנה אחרונה מצדו של אפי בירנבוים בעונה הרואית.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully