בתחילת 2005 יצאה הנהלת דינמו מוסקבה למסע שופינג לא שפוי בפורטוגל. הסוכנים החמדנים עשו קופה נאה על רכש סיטונאי של דוברי פורטוגזית, ביניהם החלוץ הברזילאי דרליי, קשר נבחרת פורטוגל מאניש, המגן הימני יורקאס סייטארידיס שעשה עד אז קריירה מוצלחת בפורטו, והרשימה עוד ארוכה. היחיד שענה על הציפיות ולא ברח מבירת רוסיה תוך פחות משנה היה דני, אשר נמכר כעבור שלוש שנים לזניט תמורת 30 מיליון יורו. השחקן האלמוני ביותר במסגרת הקמפיין הכושל היה טיאגו סילבה, בלם זניח בן 20, שצורף במסגרת העסקה המקיפה עם פורטו, מבלי שאוהד כלשהו ישים אליו לב. ולמה שיבחינו בו? טיאגו סילבה הגיע לפורטו חצי שנה קודם לכן מקבוצתו הברזילאית הקטנה ז'ובנטודה, לא השתלב בסגל הראשון, נזרק לקבוצת המילואים, וגם סבל מפציעות ומבעיות נשימה. הפורטוגלים שמחו ללא ספק להעיף אותו לרוסיה, והחוויה זכורה לברזילאי כסיוט מזעזע, אם כי יש מי שטוען כי המעבר הציל את חייו, לא פחות ולא יותר.
"אתה רוצה להיות נהג אוטובוס כמו אחיך?"
יורי ואסילקוב, רופא דינאמו מוסקבה באותם ימים, סיפר לא מכבר: "נרכשו המון שחקנים מפורטוגל, ולא התאפשר לי לערוך להם בדיקות רפואיות לפני ביצוע העסקה. כאשר התחלנו את מחנה האימונים שלנו בפורטוגל, הבחנתי שהוא מרבה להשתעל ומרגיש חלש. היה לו חום שכמעט ולא ירד. כאשר עשינו לו צילומים בבית החולים, התברר שהוא סובל משחפת, שרק הולכת ומחריפה. הרחקנו אותו מהקבוצה, ואמרנו לכולם יש לו דלקת ריאות, על מנת לא לזרוע פאניקה. כאשר חזרנו למוסקבה, אושפז טיאגו סילבה במרכז ייעודי לחולי שחפת, והמומחים טענו שייקח לו 10 חודשים להחלים, במקרה הטוב. אלא שהגוף הצעיר שלו התגבר על המחלה מהר יותר, והוא עזב את המרכז תוך חצי שנה. אני חושב שטיאגו סילבה צריך להודות לרפואה הרוסית, אבל לא שמעתי ממנו אף מילת הערכה".
גרסתו של הבלם עצמו מעט שונה. "הגעתי לרוסיה בחורף, היה קר מאוד, ולכן חליתי. ביליתי חצי שנה בבית החולים, הרגשתי רעב כל הזמן, ולא הייתי מסוגל לזוז. הרופאים המליצו לי ללכת מדי פעם, אך לא יכולתי לקום מהמיטה, ורק שיחקתי בפלייסטיישן. בלעתי 15 כדורים ביום, קיבלתי המון זריקות. אחר כך אמרו לי שאם המחלה הייתה נמשכת עוד מספר שבועות, לא הייתי שורד. שמעתי שהיו להם כוונות לחתוך לי חלק מהריאה. אף אחד לא חשב שאוכל לחזור לשחק כדורגל", שחזר סילבה את התקופה הטראומטית.
כאשר שב הביתה לברזיל, החליט טיאגו סילבה לפרוש מהמשחק, אך אמו שכנעה אותו להמשיך, וזו לא הפעם הראשונה שהיא צדקה. בהיותו נער, התקשה מאוד סילבה למצוא לעצמו קבוצה. הוא נבחן במקומות רבים, ונזרק מכולם. שני אימונים בלבד הספיקו לצוות המקצועי של פלאמנגו כדי לוותר עליו. "יש לנו שחקנים טובים יותר ממך" אמרו לבלם הצעיר שחזר לאמא עם דמעות בעיניים והצהיר שנמאס לו. "אתה רוצה להיות נהג אוטובוס כמו אחיך?", תהתה האם, וזה שינה מיד את החלטתו. טיאגו סילבה המשיך במאמצים, ובסופו של דבר חתם בפדראבראנקה הזעירה, ממנה המשיך לז'ובנטודה.
גם ב-2006 הצילה האם את הקריירה של בנה, העניקה לו כוחות נפשיים לשקם את בריאותו ואת שאיפותיו המקצועיות, והנסיקה היתה מסחררת. פלומיננזה הימרה על טיאגו סילבה, וממש לא הצטערה. חולה השחפת לשעבר הפך לאחד הבלמים הטובים במדינה, זכה בגביע ברזיל ב-2007, סייע לפלומיננזה להגיע לגמר גביע ליברטאדורס ב-2008, זומן לנבחרת ברזיל ונסע בסגל של דונגה לאולימפיאדה. צ'לסי, ויאריאל ואינטר חשקו בכוכב העולה, אבל הוא העדיף לחתום במילאן ששילמה תמורתו 10 מיליון יורו בינואר 2009. לנוכחותם של ברזילאים רבים בסגל, ולהשפעתו של לאונרדו, שכיהן אז כמנהל הטכני של המועדון לפני הפיכתו למאמן, היה משקל רב בהחלטה. מגבלות בירוקרטיות שקשורות לרישום שחקנים גרמו לטיאגו סילבה להתאמן עם הרוסונרי במשך חצי שנה מבלי ליטול חלק במשחקים, אבל הציפיות היו גבוהות כבר אז. עם הגעתו, הוכתר הברזילאי כ"יורשו של פאולו מאלדיני".
הכי רחוק מאדריאנו
בתחילת דרכו באיטליה הודה סילבה שהוא עלה למשחקים עם חשש גדול בלב, אך זה לא הפריע לו לגלות יכולת טובה מספיק כדי לעניין את ריאל מדריד. המעבר לבירנבאו בקיץ 2010 בהחלט עמד על הפרק, אולם אשתו איזבל הטילה על כך וטו, בשל אהבתה לחיים ליד מילאנו. אפשר להבין אותה משפחתו של טיאגו סילבה נהנית מאחוזה על שפת אגם קומו הציורי, בה התגורר בעבר הלא רחוק ברזילאי מפורסם אחר, אדריאנו. קשה לחשוב על שני שחקנים עם אופי שונה יותר. בעוד הבילויים הבלתי פוסקים של חלוץ אינטר ורומא לשעבר הרסו את הקריירה שלו, הרי שטיאגו סילבה הוא מקצוען למופת ובחור מופנם. הוא מעולם לא שתה קוקטייל, לא אוהב את הטעם של בירה, לא יוצא למועדונים, לא מתלהב מריקודים. בערבים הפנויים הוא מושיב את בנו הקטן על הספה, והשניים צופים יחדיו בטלוויזיה בכדורגל מרחבי העולם, בין היתר מהליגה הברזילאית. טיאגו סילבה מספר כי אשתו מתלוננת לא פעם: "אתה משחק עם הכדור כל היום, ואז חוזר הביתה ובוהה שוב בכדור", אבל הבלם עונה לה: "בלי הכדור, הייתי היום נהג אוטובוס בעיירה הקטנה בברזיל". איזבל היא ברזילאית טיפוסית הרבה יותר מבעלה, ובמסגרת חגיגות יום הולדתה לפני שנה נאלצו השכנים להזמין משטרה על מנת להפסיק את המוזיקה הרועשת. סילבה, שהתנגד לעצם קיום המסיבה אך לא הצליח למנוע אותה, התנצל מעומק ליבו.
אז עונתו הראשונה היתה חיובית, אבל השניה, 2010/11, היתה פנומנלית באמת. מילאן זכתה בסקודטו אחרי בצורת בת שבע שנים, ועם כל הכבוד לכישוריו של זלאטן איברהימוביץ', לדעת רבים היה טיאגו סילבה השחקן המצטיין של הקבוצה. הרוסונרי ספגו 18 שערי ליגה בלבד ב-33 המשחקים עם הברזילאי בהרכב, והמחמאות זרמו מכל כיוון אפשרי. "הוא שחקן ענק ובלם ענק שמוכיח את עצמו בגדול. איכויותיו מדהימות, ומילאן מצאה כוכב לשנים ארוכות", אמר לא אחר מאשר פרנקו בארזי. מאלדיני משווה אותו לחברו לשעבר: "טיאגו מעניק לקבוצה בטחון, כפי שפרנקו עשה בזמנו". פיליפו אינזאגי נסחף אפילו יותר: "טיאגו סילבה הוא הבלם הטוב בעולם, הרמה שלו פשוט בלתי נתפסת. אין ספק שהוא יכול לשחזר את ההישגים של מאלדיני ובארזי, כי שחקנים כמוהו נולדים פעם במאה שנה". איש לא הופתע כאשר הברזילאי זכה בתואר שחקן ההגנה המצטיין של העונה.
ברצלונה יכולה לחכות
חוכמת המשחק היא שהופכת את טיאגו סילבה לבלם כה מוערך. הוא מהיר מאוד, חסון מבחינה פיזית ובעל משחק ראש משובח, אך אלה איכויות שכיחות למדי בכדורגל. לעומת זאת, מעטים הבלמים שמסוגלים לקרוא את המהלכים מראש כמוהו. תנועתו במגרש אינטליגנטית ביותר, והדבר מאפשר לו להגיע לכדורים לפני חלוצי היריב, מבלי להזדקק לתיקולים מיותרים. בזכות ראיית המשחק המרשימה, ממלא הברזילאי ביעילות גם את עמדת "הבלם מצד שמאל" במידת הצורך, על אף שהוא מעדיף לשחק קרוב יותר לימין. המיקום האידיאלי, ביחד עם אישיותו המאוזנת, הופכים את טיאגו סילבה לאחד השחקנים ההוגנים בעולם. בכל העונה שעברה הוא ספג כרטיס צהוב אחד בלבד נתון כמעט דמיוני עבור בלם, והעונה עדיין אין לו אפילו אזהרה אחת. בקבוצה עם שחקנים אלימים, כגון מארק ואן-בומל, קווין-פרינס בואטנג ואיברהימוביץ', בולט הברזילאי לטובה בכל המובנים. הוא משמש דוגמא של ספורטאי ללא דופי.
בקיץ האחרון היו דיווחים על מעבר אפשרי לברצלונה, והבלם עצמו אישר כי דיבר עם הקטלאנים. מילאן פעלה במהירות שיא. חוזהו של טיאגו סילבה הוארך עד 2016, וכעת הוא ורק על המשך דרכו בסן-סירו. "כאשר החוזה הנוכחי יסתיים, אדבר עם אדריאנו גליאני כדי להמשיכו עד 2021", הוא מבטיח, והשאיפות לא מסתיימות כאן. בניצחון 0:4 על קייבו בנובמבר עלה טיאגו סילבה למגרש כקפטן באופן חד-פעמי, ומיד הבקיע את שער הליגה היחיד עד כה העונה, אם כי בליגת האלופות הוא הספיק לנגוח שוויון דרמטי ב-2:2 מול ברצלונה בקאמפ-נואו בתוספת הזמן. "כאשר המאמן נתן לי את הסרט, לא האמנתי שזה קורה, כי הרי יש שחקנים ותיקים ממני בסגל. עד עכשיו לא חשבתי בכיוון, אבל כעת ברור שאני רוצה להיות הקפטן הקבוע של הקבוצה. אשמח להיות הקפטן הזר הראשון של מילאן מזה 50 שנה", הוא מצהיר. הקפטן הקבוע האחרון של הרוסונרי שאינו איטלקי היה נילס לידהולם השבדי ב-1961 הרחוקה.
גם בנבחרת עתידו של טיאגו סילבה מובטח לחלוטין. במונדיאל בדרום אפריקה הוא עדיין ישב על הספסל וצפה בשיתוף הפעולה בין לוסיו לז'ואן, אבל בגביע העולם הביתי ב-2014 קשה לחשוב על שחקן ודאי יותר בהרכב הסלסאו. בברזיל צמחו בעשור האחרון בלמים איכותיים רבים, אבל טיאגו עשוי להשאיר את כולם מאחור. זלאטן מצהיר כבר עכשיו: "הוא מושלם, ואני מרגיש בר מזל להיות איתו בקבוצה אחת. שיחקתי עם בלמים אדירים בחיי ליליאן טוראם, פאביו קנבארו, קרלס פויול אבל אם אתם שואלים אותי, הרי שטיאגו סילבה ברמה אחרת לגמרי". אין עוד חולה שחפת בעולם שזכה לאמירות כאלה.
