כמה וכמה מילים נכתבו במדור זה על יחסו של ערוץ הספורט כלפי ברצלונה, ריאל מדריד והמשחק השולי ההוא המכונה קלאסיקו שעובר ביניהן, ובכל זאת בשבוע שעבר ניתן היה לקבל מבט מעט שונה על התופעה הביזארית, והפעם מכיוון אחר. עוד לפני שהעפילו הקטלאנים והבלאנקוס לרבע גמר גביע המלך, מיהרה חברת צ'רלטון ליצור פרומו מרגש ובו הופיעו אך ורק תמונות דרמטיות במיוחד של שחקני ברצלונה וריאל מדריד. העובדה כי צמד פצצות הרייטינג המהלכות היו צריכות לעבור קודם לכן את אוסאסונה ומלאגה (בהתאמה) היתה שולית; רבע הגמר כבר נקבע. ולאחר ששתי האימפריות עשו את המוטל עליהן ומנעו מצ'רלטון פשלה לא קטנה, קיבלו חובבי הספורט הישראלים בשורה די חדשה ומסקרנת: שני משחקי קלאסיקו שלא בערוץ 5.
כאן יש לעצור ולהדגיש כי ערוץ הספורט לא עשה חלילה עבודה רעה לאורך השנים בטיפולו במשחק שהוכתר כבר מזמן למשחק הגדול בתבל: להיפך יש שיטענו שהוא עשה עבודה טובה מדי. תור הזהב המופלא של הכדורגל הספרדי בצירוף העובדה כי הלה-ליגה היא פחות או יותר היהלום האחרון של ערוץ הספורט הנוכחי הביאה לכך שהחבר'ה מערוצים 55-58 שמו את מרבית הביצים שלהם בסל של מסי ורונאלדו, ואלה מיהרו לעשות מהם מטעמים פעם אחר פעם. אך אותן ביצים בדיוק הביאו איתן גם את שאלת התרנגולת וקו הזמן: מישהו מסוגל להיזכר מה הגיע קודם הפמפום האגרסיבי את ברצלונה וריאל מדריד, או שמא היכולת המדהימה שהצדיקה את הפמפום המדובר?
התשובה לשאלה הנ"ל כנראה הלכה לה לאיבוד בזמן שכולם ישבו וצפו בקלאסיקו האחרון. כנראה שזה לא ממש משנה, שכן גם ללא הפרומואים המרגשים של ערוץ הספורט (המחזיק במחלקת פרומואים נהדרת, אגב) הצליחו שתי האימפריות הגדולות של הכדורגל העולמי לעמוד ברף העניין שהוצב להן מבעוד מועד ולספק שני משחקים פנטסטיים שאפילו הפרשן אבי נמני לא הצליח לקלקל. אלא שאלה לא רק המשחקים עצמם. לאורך כל השבועיים האחרונים כיכבו ידיעות כאלה ואחרות על ברצלונה וריאל מדריד בארבעת אתרי הספורט המובילים בארץ, ולא פעם בכותרות הראשיות. כל ציוץ מאחד השחקנים (הווה או עבר), המאמנים או המנהלים של הקבוצות הביא איתו אלפי צפיות, עשרות טוקבקים ולייקים, בלי קשר ממשי לציטוט עצמו.
בשבועות האחרונים נדמה כאילו השמות ברצלונה, מסי, גווארדיולה, ריאל, רונאלדו, מוריניו הם התוכן האמיתי, וזה כבר לא ממש משנה מה הם עושים או אומרים. רמת הפופולאריות של שני מועדוני הענק האלה עלתה כל כך גבוה, שהקהל כבר למד להשלים את החסר ולהסתפק לא פעם גם בתוכן סוג ג' כדי להרגיע את הגירוד. גם כאן יש את שאלת הביצה והתרנגולת, וגם כאן נדמה כאילו היא כבר הפכה שולית: אתרי הספורט השונים בסך הכל צריכים לשרבט 200 מילה על דבר מה בנוגע לאחד מצמד המועדונים, לקשט עם תמונה של גיבור כזה או אחר, להישען אחורה ולצפות בהנאה בטבלאות הרייטינג מתמלאות.
האם עברנו את הגבול כספקים של תוכן? כן, אבל אנשים נוטים לחצות גבולות בצמדים, והעליה בסיקור כמעט תמיד הולכת יד ביד עם צריכה מוגזמת שלו. האם אפשר ממש לבוא ולהאשים את גופי התקשורת השונים בדחיפה רבתית של ברצלונה וריאל מדריד לוורידי הקוראים, כשהמספרים ממשיכים ללמד על עניין שרק הולך ומתגבר? הקלאסיקו הקודם ששידר ערוץ הספורט (אותו משחק ליגה בדצמבר שהסתיים ב-1:3 לאלופה) הביא מספרי רייטינג של כ-19% - אחוזים מדהימים בהתחשב בערוץ (5) ובשעת השידור (23:00). לשם השוואה, משחק העונה של מכבי תל אביב נגד ברצלונה ביום חמישי גרף 14%, בעוד שתי קבוצות הכדורגל הגדולות בארץ, מכבי תל אביב ומכבי חיפה, הביאו 10.7 אחוזים במפגש שלהן בתחילת השבוע שעבר. מדובר, אגב, במספרים טובים: עבור הצהובים המכדררים היה זה שיא עונתי, בעוד משחק הכדורגל התחרה ב"ארץ נהדרת". ובכל זאת, דמיינו לעצמכם מצב ובו ביום נתון היו מתקיימים שלושה משחקים בערוצים 1, 10 ו-5: מכבי תל אביב מכבי חיפה (כדורגל ישראלי), מכבי תל אביב ברצלונה (כדורסל מהיורוליג) וברצלונה ריאל מדריד (כדורגל ספרדי). מי היה מקבל את אחוזי הצפיה הגבוהים ביותר לדעתכם?
כן, אנחנו מדינה מוכת-קלאסיקו, וכל עוד ברצלונה תישאר ברצלונה וריאל מדריד תישאר ריאל מדריד, כנראה שזה יישאר ככה. וכן, אתם יכולים להיות די בטוחים שבזמן שבישראל המפגשים בין צמד התופעות הללו מקבלים פעם ועוד פעם כותרת ראשית וסיקור חסר פרופורציות, במדינות אחרות ממשיכים להתעסק קודם כל בספורט המקומי. אבל זו המציאות הנוכחית ואין טעם של ממש להתכחש לה, לא כאשר היא ממשיכה לקיים את עצמה בסימביוזה מושלמת בין קוראים וכותבים. החכמה, אם כך, היא לא רק להגיד שהקלאסיקו או ארץ נהדרת, או האח הגדול לצורך העניין - יצא מכל החורים; החכמה היא להגיד שהקלאסיקו יצא מכל החורים ולא לצפות בו. ואל הנקודה הזו כנראה שעדיין לא הגענו, ולא נראה כאילו אנחנו בדרך להגיע אליה.
שתי נקודות לפני סיום
1. קצת (רק קצת) כמו הקלאסיקו שמבטיח וכמעט לא מסוגל שלא לקיים מעצם היותו קלאסיקו בשנת 2012, כך רמת הכדורסל הישראלי לא משפיעה כלל על איכותה של 'חמישיות', שנהנתה מפגרת ליגת האלופות כדי ליצור של רצף תכניות מעולות. מה שקורה בליגת העל לא משנה כלל, משום שהקסם האמיתי של תכנית הספורט הטובה בטלוויזיה, שכבר קיבלה התייחסות רחבה יותר במדור זה, לא ממש קשור לכדורסל. הוא קשור לפינות כגון "ליגה אחרת", או לאחרונה לתחרות השירה המשעשעת. מי שלא צפה בביצוע האדיר של ריצ'רד הנדריקס וקית' לנגפורד מוטב שיעשה זאת כעת, ועל הדרך יתפוס גם את שאר הקטעים בדף המיוחד של אתר ערוץ הספורט. רק תכנית שבטוחה בעצמה מסוגלת לא לקחת עצמה כל כך ברצינות, וכאן טמון לו אחד הסודות של 'חמישיות'. העובדה כי הענף נמצא בגסיסה מתמדת בקלות היתה יכולה להמית את מגזין הכדורסל המופלא, אך הוא ממשיך לרוץ, שנה אחר שנה, ולשכלל את עצמו לכדי משדר אדיר ויוצא דופן בנוף המקומי. ואנחנו לא רוצים להרוס לכם, אבל הזוכים של תחרות הזמרה המדוברת כבר נקבעו: הצופים.
2. נדירים הם המקרים בהם שידור מסוים עומד ברמה של משחק גדול, ולקראת סיום השבוע שעבר קיבלנו דוגמא מושלמת ונדירה למאורע המענג בחצי גמר אליפות אוסטרליה בין רוג'ר פדרר ורפאל נדאל. זה לא סוד שערוץ יורוספורט מפיק את שידורי הטניס (ואולי שידורי הספורט) הטובים בעולם, אך הדרך בה העבירו מאטס וילאנדר (המעט שנוי במחלוקת) וסיימון ריד את המשחק הנהדר היתה מופת לשידור ספורט. תמהיל מושלם של חוש הומור, מקצועיות, טקטיקה והתייחסות עמוקה לפן הפסיכולוגי ליוו את כל מי שישב לצפות בקרב הגדול. שידור ופירוש משחק טניס זו לא משימה פשוטה במיוחד (הכניסו בדיחת שלמה צורף כאן ___________), הרבה בגלל שבדומה לשחקנים, גם השדרנים צריכים להתאים את עצמם מדי מהלך, מרקדים בין תכנון, אלתור ותגובה. וילאנדר וריד עשו זאת נהדר, והפכו את אותם צהריים מצוינים למצוינים עוד יותר. בעולם אידיאלי אירוע ספורט גדול ראוי לשידור ספורט גדול, ובשבוע שעבר, למשך ארבע ומשהו שעות, זה קרה. מי ייתן ונזכה לטעום מהאידיליה הזאת גם בעתיד, ולא רק במשחק עם צמד המחבטים והכדור הצהוב.