ההלוויה של ג'ו פטרנו, שנערכה ביום רביעי האחרון, יכולה הייתה להתקיים באווירה אחרת לחלוטין לו רק העולם היה מגלה את שערוריית המין של ג'רי סאנדסקי, שהיה בצוות האימון של המאמן האגדי (כך הוא ידוע בארצות הברית) של אוניברסיטת פן סטייט במשך כ-30 שנים, בין 1969 ל-1999. לאלו מכם אשר אינם מעורים בפרטי הפרשה, נסביר שלפני כשלושה חודשים, חבר מושבעים אמריקאי האשים את סאנדסקי בביצוע מעשים מגונים ובניצול של קטינים בתוך תחומי הקמפוס של פן סטייט.
פטרנו, שהואשם כי ידע על המקרים ולא דיווח לרשויות, אלא העדיף להעלים עין על מנת שלא לפגוע ביוקרת הקולג', הודיע כי יפרוש מתפקידו כמאמן קבוצת הפוטבול של פן סטייט, לאחר 46 שנים בתפקיד, בהן הפך לאגדה. אלא שהוא אפילו לא זכה להגשים את משאלתו ולפרוש בכבוד וכמה ימים לאחר הצהרתו הוא פוטר בבושת פנים על ידי דירקטוריון האוניברסיטה. כנראה שהקלון וחוסר האונים היו גדולים על המאמן הקשיש בן ה-85, שאמר אחרי המקרה: "בדיעבד, הלוואי שהייתי עושה יותר". כמעט מיד החמיר סרטן הריאות שלו והוא מת ביום ראשון האחרון. מותו הותיר את אמריקה מבולבלת בשאלה האם המורשת שלו נפגעה ומהי בכלל מורשת האם היא מורכבת רק מהישגיו על המגרש כאחד המאמנים הגדולים בתולדות המכללות, הוא שמא היא קשורה גם לאדם שהיה ולשלדים שיצאו מהארון שלו.
לאורך למעלה משישה עשורים, שכללו תשעה נשיאים שונים בארצות הברית, ג'ו פא היה חלק מפן סטייט והיא ממנו. בין 1950 ל-1965 הוא שימש כעוזרו של ריפ אנגל ולאחר מכן, כשהוא בן 40 בלבד, ירש אותו בתפקיד, למה שיהווה גם את העבודה האחרונה בה עבד בחייו. כמאמן ראשי, הוא הוביל את פן סטייט לשתי זכיות באליפות המדינה (82' ו-86') והפך אותה לאימפריה בעולם פוטבול המכללות. בנוסף, פטרנו שבר את שיא הניצחונות למאמן מכללות בדיוויז'ן 1 (החזקה ביותר בפוטבול המכללות), עם 409 כאלו. אלא שהמורשת שפטרנו השאיר בפן סטייט בפרט ובאמריקה בכלל, לא בנויה רק על המספרים המדהימים, שכללו גם 39 עונות במאזן חיובי או את המצאת שיטת הליינבקר החדשנית, בעזרתה יצאו מפן סטייט מספר ליינבקרים (השחקנים החשובים במערך ההגנה בפוטבול) יוצאי דופן כמו שחקן היכל התהילה ג'ק האם, שכיכב בפיטסבורג בשנות ה-70 או טמבה האלי ונאבורו באומן, שמשחקים כיום בהצלחה בקנזס סיטי וסן פרנסיסקו בהתאמה.
המורשת של פטרנו בנויה גם על הדרך בה הוא ניהל את הדברים. פטרנו, בוגר אוניברסיטת בראון, מעולם לא ראה ניגוד אינטרסים בין רמה אקדמאית גבוהה לבין משחק הפוטבול. הוא קרה לזה "הניסוי הגדול". הוא דרש משחקניו שלמות, הן על המגרש והן בכיתות הלימוד. "הוא חיפש אנשים שרוצים להתחרות ברמות הגבוהות ביותר ואנשים שרוצים לחוות את חיי הקולג'. לא רק על המגרש", אמר עליו צ'רלי פיטמן, רץ אחורי בפן סטייט בין 1967 ל-1969.
פטרנו הגיע לפן-סטייט כמאמן קוורטרבקים, וחיפש בעיקר מעט ניסיון מעניין לפני שיירשם לבית ספר למשפטים. מהר מאוד הוא התאהב בסטייט קולג' והחליט נשאר בקריירת האימון. אחרי הכל, הכינוי של אזור הקולג' של פן סטייט הוא "עמק השמחה". ב-1959 הוא פגש את אישתו בספרייה המקומית והשתקע באופן סופי, כשאת תפקיד המאמן הראשי הוא יורש כאמור לפני עונת 66'. כבר בשנה השנייה שלו בתפקיד, הדרך של פטרנו החלה להוכיח את עצמה וה"ניטני ליונס", כינויה של קבוצת הפוטבול, לא הפסידו 31 משחקים רצופים, כולל שתי עונות מושלמות של 0:11. לצערם, בסוף עונת 1969, השנייה עם המאזן המושלם, בשל הדירוג המסובך והמוזר של פוטבול המכללות הארצי, פן סטייט לא זכתה להזמנה למשחק האליפות. רשתות הטלוויזיה העדיפו שטקסס וארקנסו הפופולאריות יותר ישחקו, במשחק בו צפה הנשיא דאז ריצ'רד ניקסון.
לאחר המשחק, ניקסון העניק למנצחת, טקסס, את תואר האליפות. פטרנו מחא ואמר שיש לו דירוג משלו, "דירוג פטרנו" ושלאחר ההצבעה שהוא ערך באותו דירוג, הוחלט שפן סטייט נמצאת במקום הראשון במדינה. למחרת, הוא קיבל שיחה מהבית הלבן, בה ביקש הנשיא להזמין את שחקני קבוצת פן סטייט ולהעניק להם גביע מיוחד על הישגיהם באותה עונה. כאשר פטרנו ענה לטלפון הוא אמר: "תגידו לנשיא שהוא יכול לקחת את הגביע הזה ולדחוף אותו...". כזה היה פטרנו, תמיד נסער, תמיד במרכז העניינים, תמיד מודל לחיקוי. או שבעצם כמעט תמיד.
פטרנו, שתמיד עלה למגרש עם המכנסיים מקופלים למעלה, כדי שכולם יוכלו לראות את הגרביים הגבוהים שלו ולעולם לא שכח את אותם משקפיים מרובעות ועבות שהפכו לסמל הזיהוי שלו, נטר לניקסון על המקרה המדובר, ומספר שנים לאחר אותה הזמנה התייצב על הבמה ודיבר אל הסטודנטים החדשים שהגיעו לאוניברסיטה. "איך ניקסון ידע כל כך הרבה על פוטבול מכללות ב-69' וכל כך מעט על ווטרגייט ב-73'?" אמר פטרנו לסטודנטים הצעירים והמשולהבים. קשה להאמין שהוא יוכל לשאול את אותה שאלה בניסוח מעט שונה על מפעל החיים שלו ועל עצמו, ארבעים שנים לאחר מכן.
ההצלחה המסחררת בפן סטייט לא נעלמה גם מראשי ה-NFL. פטרנו הפך להיות השם הכי מבוקש בשוק ויום אחד הוא מצא את עצמו בסלון של ארט רוני, הבעלים של פיטסבורג סטילרס, שיושבת גם היא במדינת פנסילבניה. רוני חשב אז שהוא נותן לפטרנו הצעה שאי אפשר לסרב לה, 70 אלף דולר לעונה, 50 אלף יותר ממה שפטרנו הרוויח באותם ימים בפן סטייט. ג'ו פא השיב בשלילה, בעיקר מכיוון שהרגיש שהעבודה שלו באוניברסיטה עדיין לא הסתיימה. הסטילרס בחרו בצ'אק נול כמאמן וכעבור שש שנים, הוא הוביל אותם לזכייה ראשונה מתוך ארבע בסופרבול. ארבע שנים לאחר מכן, גם בניו אינגלנד פטריוטס ניסו את מזלם, אבל פטרנו שוב השיב בשלילה: "הבנתי שלא אהיה מאושר להיות מאמן פוטבול, שניצחונות והפסדים בשבילו הם הכל. אנשים חושבים שאני משוגע לדחות הצעות כאלה, אבל יש דברים שיותר חשובים מכסף", הוא הצהיר.
חזרה להווה, הסיפורים לא נגמרים. בחודש האחרון, לאחר אותם פיטורים אכזריים, חלה הדרדרות קשה במצבו של פטרנו והבית שלו הפך למוקד עלייה לרגל לסטודנטים, בוגרים, שחקני עבר ואזרחים רגילים שהתפללו למענו. רבים מהם עדיין סבורים שנעשה לו עוול ושהפרידה ממנו לא הייתה במקום והם גם דאגו להבהיר זאת בהפגנות שערכו ברחבי הקמפוס בימים שלאחר פיטוריו, הפגנות שלעיתים אף גלשו אלימות. אחד מאותם מבקרים היה בחור בשם מארק ווילארד שהיה סטודנט בפן סטייט במשך ארבע וחצי שנים, אך מעולם לא פגש את פטרנו באופן אישי. עם זאת, כאשר שהה בביקור בקמפוס בדצמבר האחרון, הוא הרגיש צורך להגיע למאמן האגדי.
ווילארד השאיר על דלת הכניסה לבית מכתב תמיכה וזר פרחים בצבעי האוניברסיטה, כחול ולבן. כעבור שלושה ימים, הגיע מכתב תודה לביתו. במכתב, שנשלח מאת הזוג פטרנו, נכתב שג'ו נחוש להיאבק במחלה ושהם מודים לו על התמיכה. המכתב תפס את ווילארד בהפתעה גדולה, לא רק משום שהוא קיבל אותו, אלא בעיקר מכיוון שכלל לא ציין את כתובת ביתו במכתב שהשאיר על פתח דלתם של הפטרנואים. הוא רק כתב את שמו ואת השנה בה סיים ללמוד בפן סטייט.
למרות מצבו הבריאותי של ג'ו, למרות כל המכתבים והרעש התקשורתי, עדיין מצאה סו אשתו את הזמן לענות באופן אישי לכל אחד מהכותבים והמבקרים ואף טרחה לחפש את הכתובת של הנמענים. המעשה של סו פטרנו, מסכם בצורה מושלמת את העקרונות לפיהם חי ואימן בעלה. הצלחה לפי פטרנו, תגיע רק בעזרת כבוד וכלל לא משנה אם מדובר בכבוד לשחקני פוטבול או לסטודנטים ברחבי הקמפוס. כולם מגיעים לאוניברסיטה בשביל אותה סיבה, והיא חינוך, הרחבת אופקים, ולהיות אנשים יותר טובים. אותה דבקות בכבוד היא גם מה שגרם לו לעמוד מהצד, בזמן שסנדאסקי ביצע את אותם מעשים בזויים. רק לא ללכלך את שם האוניברסיטה, השם שהוא בנה לה במו ידיו ועמלו הרב.
לצערנו ולצער כל מי שמחובר לפוטבול המכללות, המורשת שפטרנו השאיר מאחוריו ספגה מכה קשה בעקבות אירועי השנה האחרונה, אבל בעוד מספר שנים, לאחר שכל הסיפורים יהפכו להיסטוריה וכל האחראים ייתנו את הדין, אנחנו נישאר עם המספרים והסיפורים, שיספרו על מאמן גדול, שהיה נאמן לקהילה שלו עד נשימתו האחרונה.
