אבי לוזון מיקו ג'מאל בשיאו, בחיקוי אולי הכי מדויק שלו. הקול הצרוד, הטון העצבני, האמירות השחצניות הכל מגולם היטב בחרצוף של יושב ראש ההתאחדות, שעם הזמן כבר קשה להבדיל אותו מהבובה הפארודית שלו.
שייע פייגנבוים "מי שלא רוצה, וולקאם", אומר שייע, באמירה שהפכה לקאלט. שייע תמיד היה דמות מיתית בספורט הישראלית, אבל נדמה שהחיקוי המשובח של מיקו ג'מאל החזיר אותו לתודעה, ואולי אפילו סידר לו ג'וב אצל אלי פיניש. סליחה, אצל מאיר יצחקי.
אלי אוחנה שוב ג'מאל הצליח לאבחן היטב את כל מה שבולט אצל מאמן נבחרת הנוער: הדיבור הפסקני והמלא ביטחון, ההתעסקות בשיער, האהבה העצמית, היעדר הביקורת העצמית. גם במקרה של אוחנה, הבובה הרבה יותר נחמדה מהבנאדם.
פרוספר אזגי מה עוד אפשר להגיד על החיקוי של אסי ישראלוף? מדובר כנראה בחיקוי הכי מפורסם של התוכנית, זה שהעניק לה את תהילתה. הנה הוא שוב עם הסיגר, רוקד "ילד רע" על עור של צ'יטה של מכונית פתוחה, עם השרשר מזהב והחולצה הפתוחה, משתולל וצורח ויורה טקסטים בלי הבחנה. רק חבל שפרוספר תפס טרמפ ועשה מזה קריירה.
שלמה שרף בערוץ הספורט יכולים להיות גאים שגם הטאלנטים שלהם זוכים לביקורת ולא נשארים נקיים, ומיקו ג'מאל מצליח להראות את פרצופו האמיתי שליימל'ה: נרגן, עצבני, אינטרסנט, מדבר בקריזה עד שהוא אוטוטו נחנק. נפלא.
שוקו - אלי בן דוד, מנחה הפאנל, כביכול עושה עבודה אפורה שלא זוכה לקרדיט, אבל לא פשוט להיות הקיציס של "בובה של לילה", להכתיב את הקצב, לנהל את העניינים באווירה המשוגעת באולפן, ולהצליח בכל פעם להכין למרואייניו להנחתה בצורה מושלמת. כבוד לשוקו.
ליאורה גושן - הפרודיה של נדב אבוקסיס על קריינית הרדיו ליאורה גושן (כמו גם אורלי יניב ודומותיה) מצליחה לייצר קטעי מעבר משובחים, לא פעם שנונים, אבל הנוכחות של ליאורה חשובה בעיקר כשרואים אותה נכנעת לאווירה, ופשוט פורצת בצחוק מהטירוף שנעשה סביבה.
ברלד מה אפשר כבר להגיד על גוש האנרגיה הזה, מלבד להלל את הפסיכוזה המטורפת והמהפנטת שיוצאת ממנו? בין אם הוא עושה את קופמן, שימי ריגר או נאור ציון, זה ממש לא משנה. הטקסטים לא מצחיקים, הבדיחות פשוטות ואלמנטאריות, אבל יש משהו בנוכחות של ברלד שלא מאפשרת לצופה להישאר אדיש, וכופה עלינו פשוט לצחוק, להריע ולהצדיע לכריזמה הנדירה הזאת.
אפי בירנבוים תמיד ידענו שאפי משוגע, אבל כששלום מיכאלשווילי מחקה את המאמן תוך שהוא צורח וצווח ומשתולל, זה נראה כל כך טבעי ואמיתי, ועדיין כל כך מופרע וחולני.
מאיר יצחקי כשטובי הקומיקאים התחילו להגיע ל"בובה של לילה" כדי להשתתף בחגיגה, אפשר היה להבין שמדובר בסיפור הצלחה אמיתי. אלי פיניש עושה את יו"ר רמת השרון בצורה נפלאה, בדוגמה נוספת של עסקן שאף אחד לא הכיר עד שזכה להיכלל בהיכל התהילה של "בובה של לילה".
סלבה ברזילאי - מריאנו אדלמן הוא לא רק רקדן מדהים של כל סוגי המוזיקה הלטינית, הוא גם מתמסר לדמות של סלבה בהנאה כל כך גדולה, עד שהוא פשוט רוקד אותה. יש לציין כי הדמות האמיתית של סלבה היא לא פחות ביזארית מהחיקוי.
יעקב שחר גם אלי יצפאן חזר לגדולתו בתוכנית, אחרי תקופה ארוכה של כישלונות, דבר שמסמל את עוצמתה של התוכנית. וכמה יצפאן גדול כשהוא שם על הראש את הפאה הלבנה, ומתחיל להיכנס למצב רוח עצבני, לנופף ידיים לכל עבר, לכווץ את הפה בכעס, ופשוט לרטון. וכל המרבה הרי זה משובח.
משה פרימו - אם פרימו לא ידע איך הוא נראה ונשמע על המסך ומהי התדמית הציבורית שלו, באה "בובה של לילה" והבהירה לו את האמת בפרצוף. ותודה רבה שוב לאלי יצפאן שיורה בשטף מונולוגים, ולא פחות מחמאות מגיעות לכותבים של הדמות של פרימו, שעלו בדיוק רב על המניירות העיתונאיות של הפרשן. אדיר.
מוטי חביב - נכון, זאת לא בעיה לחקות את מוטי חביב, וכל ילד שצופה ב"שבת של כדורגל" מלגלג על הרי"ש המתגלגלת שלו ועל השיחות שלו עם ג'ימי טורק, ורק בגלל שזה כביכול כל כך פשוט, צריך שוב לשבח את אסי ישראלוף, שמצליח להעלות את זה לרמה אחרררררת.
יעקב בוזגלו זה הכדורגל הישראלי, יעקב בוזגלו. אסי ישראלוף עושה אותו כל כך טוב, עד שהוא מזכיר לנו למה אנחנו כל כך אוהבים את ליגת העל, למה אנחנו כל כך שונאים אותה, ובעיקר עד כמה אנחנו אוהבים לשנוא אותה וכמה אנחנו שונאים לאהוב אותה.