הגלקטיקוס: אתם בוחרים הרכב אחד משחקני ברצלונה וריאל מדריד

איקר קסיאס – ריאל מדריד: אחד השוערים הטובים בעולם בשנות ה-2000 והסמל הבלתי מעורער של ריאל מדריד הנוכחית. למרות נסיגה קלה ביכולתו מאז המונדיאל, מספק הצלות בלתי נשכחות כמו זו בסביליה. ספג 17 שערים העונה, אך רשם 52 הצלות (בדיוק פי שניים מיריבו ואלדס). סן איקר, אגדה אמיתית.

ויקטור ואלדס – ברצלונה: השוער הטוב בליגה הספרדית בשלוש השנים האחרונות. יציב, קל רגליים ובעל רפלקסים נהדרים. ספג 11 שערים בלבד העונה ב-18 משחקי ליגה, כאשר ב-10 מחזורים שמר על שער נקי. כמו ברצלונה – ממשיך להתקדם גם כשחושבים כי הגיע לקצה גבול היכולת.

אלברו ארבלואה – ריאל מדריד: שחקן הגיבוי האולטימטיבי, במיוחד לאור ההיעדרויות הרבות בהגנת הבלאנקוס (בעיקר ריקרדו קרבאליו). מגן סולידי ונחוש, משחק טוב בשני האגפים. למרות הביקורות על תרומתו ההתקפית, בישל שלושה שערי ליגה העונה.

דני אלבס – ברצלונה: מגן שהוא למעשה פליימייקר. מהיר, דינמי ומדויק בחלק ההתקפי, אם כי לפעמים זונח את חובותיו בהגנה. כבש שער אחד ובישל עוד שבעה ב-17 משחקי ליגה. אחד הטובים בעולם בתפקידו.

סרחיו ראמוס – ריאל מדריד: הבאנקר בהגנת ריאל בשבע השנים האחרונות. מעדיף לשחק כמגן ימני, נאלץ למלא העונה בעיקר את תפקיד הבלם בעקבות פציעתו של קרבאליו. אתלטי, חזק ונחוש, נלחם על כל כדור ומהווה סכנה בכל מצב נייח. כבש פעמיים ובישל שלושה שערים ב-17 משחקי ליגה.

קרלס פויול – ברצלונה: הלב והנשמה של הבלאוגרנה. לוחם ללא חת, ווינר אמיתי שמקומו בהרכב ברצלונה היה מובטח, אלמלא ריבוי הפציעות שלו בשנתיים האחרונות. כבש שער אחד בתשעה משחקי ליגה, אבל כל עוד הוא משחק ברצלונה לא מפסידה. ההפסד האחרון עם הקפטן היה בפברואר 2010.

פפה – ריאל מדריד: אחד הבלמים הקשוחים באירופה. פיזי, לעתים על גבול הברוטאלי, מהיר ויודע לטפל היטב בכדור. נוטה לאבד את העשתונות, אך מוריניו יודע בדרך כלל איך לרסן אותו ומשתמש בו במידת הצורך כאיש למשימות מיוחדות. כבש פעם אחת ב-14 משחקי ליגה, התאושש מפציעה.

ג'רארד פיקה – ברצלונה: הבלם המודרני. חזק, גבוה, קורא נהדר את המשחק ויודע לצאת קדימה עם הכדור. לא לחינם מכנים אותו 'פיקנבאואר'. הרצון לתקוף מסבך אותו לעתים בהגנה, אך במרבית המקרים הוא יודע להיחלץ מסיטואציות מסובכות בצורה אלגנטית. שער אחד ב-10 משחקי ליגה.

מרסלו – ריאל מדריד: השחקן שעשה את ההתקדמות הגדולה ביותר אצל מוריניו. מנקודת תורפה מעצבנת, הפך לתשובה השמאלית לדני אלבס. תוקף בכל הזדמנות, משתף פעולה בצורה נהדרת עם די מריה וממשיך להשתפר בפן ההגנתי. שני שערים ושני בישולים ב-16 משחקי ליגה.

אריק אבידל – ברצלונה: אחד מחביבי הקהל בקאמפ נואו, בעיקר לאחר שהתגבר על הגידול בכבד וחזר למגרשים. מגוון, חזק, מנוסה ויודע להכיר במגבלותיו. ממשיך לתסכל שחקני כנף, בזמן שהוא ממתין לחוזה חדש בברצלונה. בישל פעמיים ב-16 משחקים, עדיין לא כבש העונה.

סמי חדירה – ריאל מדריד: יחמיץ את צמד משחקי הקלאסיקו בגביע, אך שימש שחקן הרכב במרבית שלבי העונה. לא הכי מבריק, אבל מפצה על כך באמצעות נחישות, הקרבה וחיפוי על החברים. כבש העונה שער אחד בליגת האלופות ואחד בגביע, עדיין מחפש שער בכורה במדי ריאל בליגה.

סרחיו בוסקטס – ברצלונה: השחקן הכי שנוא מחוץ לברצלונה, אך המוערך ביותר בקאמפ נואו. משמש כמטאטא מאחורי המהנדסים הקטנים, עובד ללא הפסקה ומשחק פשוט. הנטייה לתיאטרליות ולדיבורים מיותרים עם השופט הקנתה לו דימוי של שחקן מלוכלך. עדיין לא כבש או בישל העונה.

צ'אבי אלונסו – ריאל מדריד: המנוע בקישור הלבן. חכם, אמין ומדויק, אחד המוסרים הטובים באירופה בעשור האחרון. מלבד ראיית המשחק המופלאה שמפצה על היעדר המהירות, יודע גם לסכן את השער בבעיטות ממרחק. הקשר השקט והמנוסה כבש שער ליגה אחד והוסיף שלושה אסיסטים.

צ'אבי - ברצלונה: המאסטרו של אלופת אירופה. בעל טכניקה עילאית ומסירות סרגל, כמעט לא מבזבז אנרגיה מיותרת ותמיד קורא מהלך אחד קדימה. הנעת הכדור המפורסמת של ברצלונה מתחילה ומסתיימת אצלו. הבקיע שישה שערים ובישל כמות זהה בליגה, ב-17 משחקים.

מסוט אוזיל – ריאל מדריד: הקוסם הגרמני-טורקי. רגל שמאל נהדרת, יצירתיות ומסירות אומן שבאו לידי ביטוי בעונה הקודמת, אך די נעלמו העונה. לא עומד בינתיים במבחן השנה השנייה, עם שער אחד בלבד (גם הוא בליגת האלופות) ופיצוי בדמות תשעה בישולים בליגה. מוריניו מצפה ממנו ליותר.

אנדרס אינייסטה - ברצלונה: האיש שיודע לקחת תמיד את ההחלטה הנכונה. מכדרר בחסד, טכני ומוסר מצוין, אך לא תורם מספיק מבחינה סטטיסטית. טרם כבש העונה בליגה, אך מצא את הרשת ארבע פעמים במסגרות האחרות ובישל ארבעה שערים נוספים. בכל מקרה, כדורגלן עם קלאסה.

אנחל די מריה – ריאל מדריד: יקירו של מוריניו ומלך הבישולים של הליגה הספרדית. מלבד 13 האסיסטים, מעורב בכל התקפה של ריאל וכבש בעצמו ארבעה שערי ליגה. מסירות העומק שלו השתבחו העונה, ולצד הכדרורים באגף הופכות אותו לשחקן המהווה סכנה מכל עמדה בקישור.

ססק פברגאס – ברצלונה: השוליה של מסי. ספק השערים השני בטיבו של ברצלונה, עם תשעה כיבושים בליגה ו-13 בכל המסגרות, אליהם הוסיף 10 בישולים (מהם חמישה בליגה). גיוון את האופציות הטקטיות של ברצלונה ומסוגל לשחק בכל עמדה לפני ההגנה. השתלב בצורה מושלמת.

כריסטיאנו רונאלדו – ריאל מדריד: הפנומן הפורטוגלי, מר שער למשחק. עילוי אמיתי, אתלטי, טכני ובעל בעיטות תותח. הבקיע 21 שערי ליגה ב-18 משחקים, אליהם הוסיף שישה בישולים. הפך קבוצתי יותר העונה ובכך גרם לריאל להיות קטלנית מתמיד. שש פעמים העונה היה חתום על שלושער, והרגל עוד נטויה. ממשיך לשבור שיאים.

אלכסיס סאנצ'ס – ברצלונה: התגבר על הפציעה ואט אט מתחיל להראות מה הוא שווה באמת. וירטואוז זריז וטכני שמסוגל לעשות הכל בחלק הקדמי, אם כי לעתים אנוכי מדי. כמו פברגאס, הפך משמעותי יותר בעקבות פציעתו הקשה של דויד וייה. לזכותו שישה שערי ליגה ושני בישולים.

קארים בנזמה – ריאל מדריד: זוכה לעדיפות על פני היגואין, בעיקר מפני שהוא מבין טוב יותר את השיטה והדרישות של מוריניו. למד בדרך הקשה איך מרשימים את הקהל בברנבאו, שמקבל העונה תרומה מלאה עם 10 שערי ליגה (17 בסך הכל) וארבעה בישולים מפצצת הכישרון מצרפת.

ליאונל מסי – ברצלונה: זוכה כדור הזהב בשלוש השנים האחרונות. השחקן הטוב בעולם לא נח לרגע, והעונה יש לו כבר 19 שערי ליגה ועוד שבעה בישולים. כשהוא עם הכדור, כמעט בלתי אפשרי לעמוד בדרכו. טכניקה, מהירות, דיוק, קור רוח – החבילה המושלמת. והוא רק הולך ומשתבח.

ז'וזה מוריניו - ריאל מדריד: פעמיים אלוף אירופה, הוביל את פורטו ואינטר לטרבלים בלתי נשכחים וזכה בשתי אליפויות גם עם צ'לסי. מחפש אליפות ראשונה גם בספרד. דוגל בסגנון משחק פרגמטי וידוע כמבריק מבחינה טקטית, אבל ריאל הנוכחית שלו התקפית וקטלנית מאי פעם. ללשון החלקלקה שלו אין מתחרים. ללא ספק, המיוחד.

פפ גווארדיולה - ברצלונה: קיבל את ברצלונה בקיץ 2008 והפך אותה לאחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה. זכה ב-13 תארים, כולל פעמיים בליגת האלופות. מכיר את המועדון כמו את כף ידו, נאמן למסורת שלו, אך לא מפחד לסגנן ולשכלל את השיטה. יעמוד למבחן רציני כשינסה את כוחו מחוץ לחממה. הפך את ה'טיקי-טאקה' לאומנות.

* הערה: לצורך ההשוואה, שתי הקבוצות מסודרות בשיטת 4-4-2. לא מדובר בשחקנים שיפתחו בקלאסיקו בגביע, אלא באלו שרשמו הכי הרבה דקות משחק בעמדותיהם.