פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        פרטים נוספים בהמשך: מדור התקשורת לועג לתופעת הפרסום הראשון בגרסתה בספורט הישראלי

        קרב הספקולציות והפרסומים הראשונים על מאמן הפועל תל אביב הדגים שוב מי נשכח בדרך: הקורא. מדור התקשורת של נמרוד עופרן

        פיטורי דרור קשטן בשבוע שעבר הכניסו את תקשורת הספורט המקומית אל תוך סוג של מערבולת בתוך מערבולת. אף שנחמד לבחון גוף כזה או אחר לפי התנהגותו בשגרה, עוד לא נולד מבחן יעיל יותר מהתנהלות תחת לחץ. בתוך סערה, מסיכות עליהן עמלת במשך שנים עפות, תדמיות ותיאוריות מתנדפות ברוח ורק האינטרס נותר על הקרקע, כי יש שדברים שאפילו רוח לא מסוגלת להזיז. במקרה של אתרי האינטרנט המקומיים, השבוע החולף הדגים באופן פחות או יותר שלם כמה מעט השתנה כאן לאורך השנים וכמה מעט הולך להשתנות גם בהמשך.

        הידיעה על פיטוריו של קשטן יצאה לתקשורת פחות או יותר באותה שעה ועלתה בארבעת אתרי הספורט הגדולים – וואלה!, וואן, ספורט5 ו-YNET – פחות או יותר באותו רגע. אלא שמאז והלאה החל מבול ספקולציות רבתי. כתבים העבירו מבודדת לאוטומט, ירו חופשי ולרגע לא חשבו האם יפגעו או לא, או כמה מחסניות של אמינות הולכות לאיבוד בדרך. מובן שלכל ספקולציה שעלתה – אלישע לוי להפועל תל אביב! דרור קשטן למכבי תל אביב! - הוצמד מיד סטריפ בגוון כזה או אחר המכריז בגאווה: “פרסום ראשון".

        כן, צמד המילים הללו, שהפך ברבות השנים לסוג של בדיחה של ועל תקשורת הספורט הישראלית, ביצע את אחד הקאמבקים הגדולים שלו בשבוע החולף. המצב היה מושלם; כנגד הבלגאן האטומי שייצר אלי טביב בהפועל תל אביב, כמעט כל שמועה היתה יכולה להחזיק מים. כאוס הוא אידיליה בעיתונות הספורט הישראלי, שכן השניים הולכים יד ביד ופועלים בסימביוזה מושלמת לטובת מטרה משותפת. הכאוס הזה – בדמות טביב, רענן כץ, גומא אגייאר, ארקדי גאידמק וכן הלאה - טוב לעיתונות הספורט, טוב לכדורגל הישראלי וטוב לתרבות הרייטינג, המקדשת את הבלגאן. בלגאן הוא מעניין; זו אחת הסיבות שעדיין לא נעשתה כאן תכנית ריאליטי על עוזרות בית.

        גומא אגייאר איש עסקים (קובי אליהו)
        הוא צריך אותנו יותר, או שמא אנחנו צריכים אותו יותר? גומא אגייאר (צילום: קובי אליהו)

        השילוב הזה, של חוסר ידיעה מחד וצמא לדעת מאידך, מאפשר לתקשורת הספורט חופש פעולה מוחלט לכתוב מה שהיא רוצה בלי לשאת בתוצאות. הרי אף אחד לא זוכר זרעי ספקולציה שלבסוף לא נשאו פרי. ובמקרים הבודדים שאותה ידיעה מרעישה – קשטן למכבי, אלישע לוי להפועל וכן הלאה – מתבררת כנכונה ברבות הימים, תהיו בטוחים שאותו גוף שדיווח עליה לראשונה יעמוד בגאון על הפודיום, חזו מנופח ורגליו בועטות בחשאי אל מאחורי הקלעים את כל אותן שמועות עקרות שאין טעם להזכיר כרגע.

        חובב הספורט הממוצע שנכנס בשבוע שעבר לאחד מארבעת האתרים הנ"ל שחה בנהר של פרסומים ראשונים ובוודאי הרגיש כמו אדם מאוד חשוב, שנחשף לכמות גבוהה מהרגיל של חשיפות מרעישות במיוחד בשבילו. אך מה הערך האמיתי של ספקולציות – מעניינות ככל שיהיו – אם הסיכוי שלהן להתממש אפסי? אם תתבצע סטטיסטיקה רטרוספקטיבית הסוקרת את כמות הפרסומים הראשונים שאכן התבררו כנכונים מהשבוע החולף (או מהחודש החולף, או משלוש השנים החולפות), סביר להניח שכולנו – התקשורת וצרכניה גם יחד - היינו משפילים מבט ולוקחים כמה שניות לחשוב על מקומנו במשחק האמת והשקר הזה.

        שיא מסוים הגיע ביום רביעי החולף, כאשר הפועל כפר סבא – כלומר, הפועל תל אביב סגרה באופן סופי עם מאמנה החדש, ניצן שירזי. בדומה לידיעת הפיטורים של קשטן, גם הפעם עלה הדיווח הדרמטי בוואן, ספורט5 ו-YNET בשעה פחות או יותר זהה. אלא שהפעם החליטו כל שלושת האתרים לנכס לעצמם פרסום ראשון על ההישג העיתונאי הנכבד. ככה זה נראה:

        אתר ONE

        צילום מסך מאתר וואן, 11/1/12 (צילום מסך)

        אתר YNET

        צילום מסך מ-YNET, 11/1/112 (צילום מסך)

        אתר ספורט5

        צילום מסך, אתר ערוץ הספורט, 11/1/12 (צילום מסך)

        כן, כפי שניתן לראות – כולם יצאו ענקיים עם הסקופ של השנה. השעה בה כל אחת מהידיעות הנ"ל אכן פורסמה לא ממש רלוונטית, שכן עצם העיסוק האובססיבי בפרסום הראשון לחלוטין מוציא את הכבוד המקצועי שאמור היה פרסום כזה לקבל מלכתחילה. הרי כל שלושת האתרים ראו אחד את זה של השני – שלושתם, כולם, מתעדכנים באובססיביות במתחרים – ובכל זאת: פרסום ראשון, פרסום ראשון, פרסום ראשון. סביר להניח שלכל הפחות שניים משלושת האתרים הנ"ל לא ממש אומרים את האמת, אך הרבה יותר קל וכיף להלביש סטריפ על ידיעה מסוימת מלהפשיט אותו. עד רגע זה וואן, ספורט5 ו-YNET טוענים לפרסום ראשון על סגירתו של ניצן שירזי, ובין אם טמנו את ראשם בחול והתפללו שהקוראים שלהם יתנו להם ליהנות מהספק או שסתם העדיפו להתעקש או להתעלם, יש בכך מנה מסוימת של זלזול באותם קוראים בדיוק. אי אפשר שלא לחוש את כמויות האגו הגרנדיוזיות מתערבבות בקבלת ההחלטות הרבתית, וזה עוד בלי לנסות למתוח קו בין כימיה, טסטוסטרון, ספורט ותקשורת.

        הדבר הכי עצוב במציאות הזו הוא איבוד חשיבותו של התוכן עצמו. אפילו יותר מהרגיל, פרסם בשבוע שעבר אתר וואן ידיעות "פרסום ראשון" ובהן לא היה טקסט. המילים היחידות שהופיעו בתוך ידיעה דרמטית כזו או אחרת היו "פרטים נוספים בהמשך...", וזהו; כותרת, כותרת משנה, תמונה ותאריך. התאריך הוא הדבר החשוב כאן. הצעד הבא יהיה להעלות ידיעות ללא כותרת, רק עם שעה ותאריך. זה לא חשוב מה כותבים, כל עוד כותבים את זה ראשונים. כי יש רק דבר אחד בעולם הזה שגרוע מפרסום ראשון מצומצם, והוא פרסום שני נרחב.

        אבי נמני, אופירה אסייג (יח"צ , לם וליץ)
        בתמונה: מבוא לאתיקה עיתונאית, שיעור 3 (צילום: לם חליץ)

        אלא שכאן אי אפשר שלא לשאול: האם פרסום ראשון אך לאו דווקא מקיף, מקצועי ורהוט, עדיף על פרסום שני, שלישי או עשירי – עשר דקות, עשרים, חצי שעה אחרי – שמביא את כל התמונה כולה? ובכן, כנראה שכן. כי עד כה, אף אתר עדיין לא עלה עם "פרסום מקיף" בתור סטריפ חגיגי, שכן היקפיות ומקצועיות ואמינות משחקים כינור שני לסולו התופים הנוראי הזה, של טפיחה עצמית על השכם והאגו.

        סקופים הם כמובן דבר נפלא ומרגש, אך אין הרבה דברים מרגיזים יותר מלקרוא כותרת בומבסטית המבשרת על ידיעת השנה, להקליק עליה, ולהגיע לדף ריק המבשר כי פרטים נוספים יגיעו בהמשך. וכך נוצר לו כדור שלג אבסורדי במיוחד, מלחמת ספקולציות ממאירה. כשלאתר מסוים יש "פרסום ראשון" הוא יעניק לו במה הרבה יותר גדולה מלסיפור שהתגלה לראשונה באתר מתחרה. לא מספיק שספקולציות כאלה ואחרות מתפרסמות מלכתחילה אף שלעתים הן חסרות שחר – הן אפילו מקבלות במה נרחבת יותר, מעצם היותן בלעדיות. האם הן נכונות? האם הן מעניינות במיוחד, משמעותיות? אלה שאלות שבאות אחרי השאלה המרכזית: האם אנחנו דיווחנו עליהן ראשונים?

        איפשהו לאורך הדרך נשכח לו אדם חשוב מאוד בתהליך, וזה הקורא הממוצע. הקורא הממוצע לא סופר פרסומים ראשונים, לקורא הממוצע ממש לא אכפת מקרבות האגו של עורכים וכתבים ואתרים – סביר להניח שהקורא הממוצע אף לא מודע לכל קרבות האגו הללו, שמניעים את החדשות לכאן ולכאן. הוא בסך הכל מחפש לצרוך את התוכן שלו, רצוי בצורה נקיה מאינטרסים ומקיפה, ובחודשים האחרונים מאוד קשה לעשות זאת. אם לשפוט על פי התקופה האחרונה, המציאות הנוכחית לא בדרך להשתנות. להיפך; אם כבר, ניתן רק להניח שהיתרונות והחסרונות של המצב הנוכחי רק יתגברו.

        בינתיים, לכל קרב נקודתי ימשיך להיות מנצח אחר - פעם וואן, פעם וואלה!, פעם ספורט5, פעם YNET, פעם NRG - אך המפסיד לא יהיה האתר המתחרה, שפספס את הסקופ, כי אם הקורא הממוצע שנאלץ לשאת בתוצאות, על שלל השלכותיהן הנראות והבלתי נראות לעין.

        פרטים נוספים בהמשך.

        אלי טביב, הבעלים של הפועל תל אביב (ברני ארדוב)
        תודה רבה על השבוע החולף. שלך, התקשורת הישראלית (צילום: ברני ארדוב)

        לבלוג של נמרוד עופרן

        לטוויטר של נמרוד עופרן