פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ריקי רוביו: סטיב נאש החדש?

        וויד השווה את ריקי רוביו לקנדי, והספרדי הפך לדבר הכי מלהיב ב-NBA. אבל האם האנדרייטד הנצחי הפך לפתע לאוברייטד?

        זה קרה בתחילת השבוע, צהרי יום ראשון בארה"ב, כאשר וושינגטון אירחה את מינסוטה. בחמישייה של המארחת עלה ג'ון וול, בחירה ראשונה בדראפט 2010 והסופרסטאר המיועד של הקבוצה, שעד כה נותן עונת סופמור מאכזבת למדי. מנגד, אצל הזאבים, ישב על הספסל ספרדי צנום שהיה מוכן ומזומן לעלות מהספסל ולייצר שינוי מומנטום. הרוקי המלהיב ריקי רוביו עמד לפגוש בקבוצה שהייתה יכולה לבחור בו בדראפט 2009, אך העדיפה להיפטר מהבחירה החמישית וכמה חוזים גרועים, כדי לצרף את מייק מילר ורנדי פוי לגרעין המנצח-לכאורה דאז, ארינאס-באטלר-ג'יימיסון. איך הסתיים המפגש הפיקנטי אתם כבר יודעים: תבוסה ביתית של וושינגטון ב-21 הפרש, כולל משחק אנמי למדי מצד וול וחבריו, בעוד שרוביו מצטיין עם 13 נקודות, 14 אסיסטים ו-6 ריבאונדים.

        אבל מעבר למספרים המרשימים, יותר או פחות (כמו 5 מ-14 מהשדה ו-5 איבודים), רוביו הרשים אף יותר בהשפעתו על מהלך המשחק. הוא עלה מהספסל דקה וחצי לסיום הרבע הראשון, כשהתוצאה היא 13:17 לזכות וושינגטון, ועד למחצית הוביל את מינסוטה ליתרון 14 מבלי לרדת מהפרקט. במחצית השנייה רוביו שוב עלה מהספסל ביתרון 10 לקבוצתו, שאותו הוא סייע להכפיל עד לגארבג' טיים המוקדם שהגיע במהרה. עם שילוב נכון בין סגנון משחק מלהיב לקור רוח והגנה, רוביו הדגים למארחיו, ובראשם ג'ון וול, איך צריכה להיראות קבוצה עם בעל בית אמיתי.

        ריקי רוביו שחקן מינסוטה טימברוולבס (AP , jim mone)
        (צילום: jim mone, AP)

        אבל רגע, רק לפני שנה וול המושמץ פתח את עשרת המשחקים הראשונים של העונה בממוצעים של 18 נקודות, 9 אסיסטים, 3.6 ריבאונדים, 1.8 חטיפות ושלשה למשחק; ושנה לפני כן הרשים בעונת הפרשמן שלו במדי מכללת קנטקי. במהלך אותן שנתיים, לא מעט סימני שאלה צצו מעל ראשו של רוביו: מינסוטה לא הצליחה להחתים אותו מידית בגלל סעיף שחרור יקר מקבוצתו דאז, חובנטוד בדאלונה, מה שהוביל לאינספור ספקולציות בקשר למידת רצונו של הנער מספרד לשחק במינסוטה הקרה. ברצלונה עטה על השלל וצירפה את רוביו על חוזה לחמש שנים עם סעיף שחרור זול לאחר שנתיים. אותן שנתיים כללו זכיות בתארי היורוליג ואליפות הליגה הספרדית, אבל גם נסיגה ביכולתו של רוביו.

        בעונתו האחרונה בחובנטוד הוא העמיד ממוצעים של 10 נקודות, 6.1 אסיסטים, 43% משלוש ו-2.2 חטיפות למשחק, ואילו אשתקד במדי ברצלונה, רוביו התדרדר לכדי 5.2 נקודות, 4.3 אסיסטים, 38% משלוש ו-1.7 חטיפות בזמן משחק דומה. יכול להיות שרוביו הוא אוברייטד עכשיו כמו שהיה אנדרייטד בשנתיים האחרונות, וצריך לרסן ציפיות לגביו בהתאם? או שיש הסבר אחר לפער הזה בתפוקות וכן מדובר בכוכב עולה?

        ***

        כדי לענות על כך יש לקחת בחשבון שעוד לפני המעבר לברצלונה, רוביו נחשב לרכז שמתאים יותר ל-NBA מאשר לאירופה: קצב משחק מהיר יותר ורמת אתלטיות גבוהה מאפשרים לרוביו למקסם את ראיית המשחק המשובחת שלו ולצבור אסיסטים. גם במשחק העומד, למרות שהגנה אזורית מותרת בארה"ב מזה עשור, עדיין השימוש בה מוגבל ומועט לעומת אירופה. רוביו נתקל פחות בהגנות צפופות ויותר בשמירה אישית, כפי שהודה בעצמו. מול רוב שומריו, רוביו מחזיק ביתרון של מהירות ו/או גובה, בנוסף ליתרון של קריאת מהלכים בהתקפה צעד אחד לפני כולם.

        אפילו מבחינת קשת השלוש והקליעה משם, דווקא מיקומה המרוחק יותר בהשוואה לאירופה, מיטיב עם רוביו - הבעיה שלו מעולם לא הייתה בטכניקת הזריקה, אלא בשחרור איטי. בדומה לג'ייסון קיד, רוביו זוכה למבטים פנויים ובינתיים מנצל אותם בדיוק של 47.1% (0.8 שלשות למשחק). כמו כן, הפתיחה המאוחרת של העונה אפשרה לרוביו להתאמן על הקליעה שלו מאז ספטמבר, כשאליפות אירופה הסתיימה, עם המאמן הבכיר מיגל נוליס, שעבד בעבר עם אלברט מיראלס וסרגיי וידאל, לצד עבודה נוספת עם מומחה הקליעה ג'ארין אקאנה - סוכן, מאמן אישי ועוזר מאמן לשעבר בדנבר ומילווקי.

        עוד נקודה חשובה שיש לקחת בחשבון, היא שרוביו התבקש לבצע את המעבר משחקן מוביל בחובנטוד לרול פלייר בברצלונה, לצד כוכבים אירופיים כמו חואן קרלוס נבארו ואלן אנדרסון. רוביו תרם את שלו בניהול המשחק ובעיקר בהגנה, שם הוא הפגין שיפור ניכר והתמודד על תואר שחקן ההגנה של השנה ביורוליג. בשורה התחתונה, היכולת ההתקפית של רוביו בשנתיים האחרונות היא האנומליה ולא להפך, אבל לא צריך להמעיט מחשיבות הניסיון והמעמד שברצלונה אפשרה לו.

        טוני פארקר, שהגיע ל-NBA בגיל 20 עם ניסיון של שנתיים בליגה הצרפתית, הסביר את התאקלמותו המהירה של רוביו מניסיונו האישי: "כמובן שיש הרבה ציפיות ממך, אבל הוא (רוביו) שיחק עם המקצוענים מאז שהוא בן 14. הוא שיחק למען ברצלונה, שזו אחת מהקבוצות הטובות ביותר באירופה, אז הוא כבר היה בהרבה סיטואציות מלחיצות". כך שעם כל הכבוד לגודל הציפיות שמינסוטה תולה בבחור מזה שנתיים וחצי, משחקי פתיחת עונה - אפילו של הליגה הטובה בעולם - לא מלחיצים בקלות את הפלא הספרדי.

        ניתן למצוא עדות לכך דווקא אם חופרים קצת יותר עמוק במספרי האיבודים שלו: מתוך 21 איבודים שרוביו צבר בשמונת משחקי הבכורה שלו בליגה, רק 5 מהם התרחשו בזמן שהכדור היה בשליטתו. השאר מקוטלגים כ- "מסירות גרועות", אבל רובן נובעות מחוסר התיאום במינסוטה הצעירה שטרם התרגלה לשיטה של אדלמן, בזמן הכנה כה מועט. הקבוצה "מובילה" את הליגה עם 28.7 איבודים למשחק, ומי שראה פוטנציאל מבוזבז כמו אנתוני ראנדולף לא מרים את הראש ומפספס מסירה אחר מסירה של רוביו להאלי-הופ, מבין שיש כאן מקום לשיפור, מבחינת מינסוטה בכלל ורוביו בפרט.

        ***

        אבל חוץ מראנדולף, רוביו משתף פעולה עם כמה כישרונות בולטים שבהחלט מסייעים לו לפרוח. הבולט ביניהם הוא כמובן קווין לאב, שמצד אחד מרווח את הצבע עם הקליעה שלו משלוש לחדירות של רוביו, ומצד שני הנוכחות המאיימת שלו בריבאונד התקפה גורמת להגנות להתכווץ ומותירה את רוביו פנוי לשחרר קליעה מבחוץ. לאב שולט כמובן בריבאונד הגנה, אך מיומן גם במסירה הראשונית שלאחר השתלטות על הריבאונד (Outlet Pass), החיונית בשביל להוציא מתפרצות לפועל.

        מלבד לאב, רוביו זוכה לחלוק הרבה מזמן המשחק שלו עם שחקני ספסל כמוהו, למשל וויין אלינגטון ואנתוני טאליבר שקולעים היטב משלוש, אך הבולט מכולם הוא דרק וויליאמס, רוקי נוסף שנבחר שני בדראפט האחרון. וויליאמס הוא צלף יעיל ואתלטי, שנותן בשקט עונת רוקי סולידית משלו -8.7 נקודות, 4.6 ריבאונדים - ואי אפשר שלא להבחין בתיאום המוצלח שלו עם רוביו.

        העונה רק החלה וכבר שמענו את דוויין ווייד מחמיא לרוביו ואפילו משווה אותו לסטיב נאש, אבל מבחינת הגובה, טכניקת המסירה בהקפצה, היכולת בריבאונד (3.9 למשחק) וכמובן בהגנה, השוואה קורצת יותר היא לג'ייסון קיד. רוביו אומנם יצטרך להתחזק לא מעט כדי להתקרב לפיזיות של קיד ולהצליח להיאבק מבעד לחסימות, אבל כבר עכשיו הוא אוחז בשילוב של יסודות טובים בהגנה וזריזות, בשביל להתמודד בשמירת אחד-על-אחד מול הרכזים המהירים במערב.

        התרומה של רוביו בשמירה הקבוצתית, הן בזכות זרועותיו הארוכות (1.6 חטיפות למשחק) והן בזכות אתלטיות בלתי מבוטלת (כבר עצר כמה מתפרצות של יריבות עם חסימה מאחור), מהווה תוספת מבורכת עבור הזאבים הצעירים. רק שאולי כדאי שוב לנסות ולרסן ציפיות כלפי רוביו, עם השוואות לרכז וירטואוז אחר?

        גם בכורתו של ג'ייסון וויליאמס בליגה התרחשה בעונה מקוצרת (98/99) והשאירה פיות פעורים ומזילים ריר. השוקולד הלבן שיחק תחת ריק אדלמן בשלוש עונותיו הראשונות בליגה, עד שהקינגס הגיעו למסקנה שעם בחירת הזריקות הלקויה שלו, הנטייה המוגזמת למסירות מתוחכמות על חשבון פשוטות והיעדר הגנה, הם לא יגיעו רחוק לפלייאוף. וויליאמס נשלח לגריזליס בתמורה למייק ביבי ונראה שמאז ועד לפרישתו הטרייה, הוא אומנם הצליח להפוך לרכז אחראי שגם לקח אליפות במדי מיאמי, אבל זה בא על חשבון מפגני הכישרון. האם ישנו חשש שרוביו יתגלה בהמשך הקריירה כגלגולו מחדש של וויליאמס הצעיר או המבוגר?

        ***

        מצפייה בתפקוד שלו כבר עכשיו, כשגם לוקחים בחשבון את התחשלותו במסגרות התובעניות של אירופה, חשש זה אינו נראה כמוצדק. למעשה, נראה שרק הנוכחות של אדלמן על הקווים קושרת בין וויליאמס לרוביו, אלא שכאן מדובר בנוכחות חיובית למדי. לפני חודש וחצי העליתי את הסברה שאדלמן בחר לאמן דווקא במינסוטה בגלל הגעתו של רוביו, ובינתיים החיבור בין השניים משחק לטובת שניהם. המשחק המבוקר של רוביו מפצה על חוסר התיאום של הזאבים, שטרם הפנימו את פילוסופיית המשחק של אדלמן. מצד שני, לא כל מאמן היה מביע אמון כה רב ברכז רוקי מאירופה, עם 28 דקות למשחק.

        השאלה שמעניינת את אוהדי מינסוטה ומעריצי רוביו, היא מתי האמון של אדלמן יתורגם לקידומו של רוביו לחמישייה? לא בטוח שזה יקרה כ"כ מהר, בין היתר למען רוביו עצמו. צריך לזכור שלמרות קור הרוח שעמו רוביו הגיע לליגה, עדיין מדובר בכדורסל מסוג אחר בשבילו. שחקן עם ראיית והבנת משחק כשלו, מסוגל ללמוד לא מעט על קבוצות יריבות באמצעות התבוננות מהספסל, שגם מאפשרת לו לקרוא את המשחק שמתפתח ולהגיב בהתאם עם עלייתו לפרקט. עוד נקודה השווה התייחסות היא כיצד רוביו יתמודד עם עומס המשחקים, במיוחד בעונה מקוצרת ודחוסה? ייתכן שלמען הצלחה עקבית של מינסוטה, כולל הימנעות מפגיעה של רוביו בקיר הרוקיס המפורסם, עדיף כי ימשיך לעלות מהספסל עד שלהי העונה.

        בינתיים מסתמן שדייויד קהאן, הג'נרל מנג'ר המושמץ של מינסוטה, הוכיח את עצמו בשתי החתמות שנראו תמוהות לאור הגעתו המסתמנת של רוביו: לוק רידנאוור הוא פליימייקר ותיק ומנוסה בליגה, שנוכחותו מונעת הסתמכות-יתר על הרוקי הצנום; ואילו ג'יי ג'יי בראה מאזן את שניהם בקו האחורי, עם יכולת להוביל כדור, לחדור ולכווץ הגנות או לייצר זריקות תחת לחץ.

        אבל התפקיד של בראה משמעותי גם מחוץ לפרקט - הפורטוריקני הקשוח לקח את רוביו תחת חסותו ומסייע לו בהתאקלמות בארה"ב, עד כדי כך שאדלמן נאלץ להדגיש בפניהם שעל הפרקט הם נדרשים לדבר אנגלית בלבד. מגדלי סוסים נוהגים לשכן עז באורוות של סייחים צעירים, על תקן חברותא - וקשה שלא לחשוב על בראה ורוביו במונחים של תיש וסייח.

        על כל פנים, נראה שכרגע עדיף להניח בצד השוואות לנאש, קיד, ג'ייסון וויליאמס או חיות למיניהן, ופשוט לחזות בפלא, שניסח זאת בעצמו טוב מכולם לאחר שנבחר בדראפט ונשאל על ידי המראיינים למי הוא דומה בסגנון המשחק שלו: "אני ריקי רוביו, אני לא כמו אף אחד אחר".

        אזור ה-NBA בוואלה! ספורט