לא ממש ברור מדוע או כיצד, אך תחום הפודקאסטים העבריים עדיין נמצא בחיתוליו האלקטרוניים. אם מבצעים זום נוסף אל עבר נושא ממוקד יותר פודקאסטים העוסקים בספורט מגלים שהפער בינינו ובין הגולה עוד גדול יותר. ברחבי העולם כבר הבינו מזמן את ההגיון הברור והפוטנציאל הקוסם שבפורמט החדש: בעידן בו למרבית בני האדם יש לפחות טלפון אחד שיותר חכם מהם עצמם, גבולות חברתיים וטכנולוגיים נוצרים מדי יום כדי להישבר ביום שלמחרת. מכשיר ה'טיבו' עשה לטלוויזיה את מה שפודקאסטים עושים במהירות קצת יותר מתונה לרדיו: מדוע לצרוך תוכן מסוים בשעה ספציפית, במקום בשעה שנוחה לך, באופן כמעט אוטומטי? המונח 'On Demand' מבטא טוב מכל את המציאות החדשה הזו, כי האזרח הממוצע כבר לא רוצה לראות או להקשיב לתכנית מסוימת; הוא דורש זאת. ובניגוד לצדק חברתי שנעלם בערך באותה תקופה שהלך לעולמו הווקמן האזרח הממוצע גם יקבל את מבוקשו. זאת בהנחה שמבוקשו לא כולל תכנית ספורט בעברית.
פודקאסטים הם כבר מזמן לא הדבר הבא; הם הדבר שעכשיו. כשאדם קרולה אחד משדרי הרדיו הפופולאריים בארצות הברית בשנות האלפיים פוטר מעבודתו ברשת KLSX הלוס אנג'לסית, הוא קפץ על הרכבת שכבר אז, בפברואר 2009, יצאה מהתחנה. התוצאה? ובכן, לפני משהו כמו חצי שנה ניפץ האדם בעל הגבה האחת את שיא גינס, כשקרוב ל-60 מיליון אנשים שונים הורידו את הפודקאסטים המצוינים שלו בטווח של שנתיים (השיא הקודם, אגב, היה שייך לריקי ג'רבייס). מאז קרולה מסרב בערך על בסיס חודשי להצעות לשוב לרדיו הארכאי, וזה לא כאילו שהם לא הציעו לו מספיק כסף; הוא פשוט מצא בית נוח יותר. מקום בו אפשר גם לדבר למשך חמש דקות רצופות בלי לציין את השעה, התאריך, מזג האוויר ומצב התנועה, גם להשתמש בכל המילים בשפה האנגלית ולא רק בחלק, וגם, ישמור השם, לראות מכל הסיפור הזה ג'ובה או שתיים.
אלא שלמטבע הזה יש צד נוסף. לא חייבים להיות סוג של פורצי דרך כמו קרולה או קווין סמית', שגם כן אחראי על רשת פודקאסטים מאוד פופולארית שהושקה לפני כשנתיים, כדי לנצל את הפורמט ההו-כה-פשוט. כמעט לכל תכנית רדיו מצליחה בארצות הברית יש גרסה כזו או אחרת בדרך כלל זהה שמאפשרת למכשירי הטלפון החדשים או מכשירי המוסיקה הישנים לעשות מעין מנוי חינמי וזריז, ולקבל כל פרק ופרק הישר אל האוזניים, בשעה שנוחה להם. זה עובד גם עם תכניות טלוויזיה, אגב: ביל מאהר עושה זאת, אנדרסון קופר עושה זאת, גלן בק עושה זאת, ולעזאזל - אפילו ל-"60 דקות" המיתולוגית יש גרסת פודקאסט. מיותר לציין כי הדבר תקף גם תקף בכל הנוגע לתכניות ספורט כאלה ואחרות. ל-ESPN לבד יש כמה עשרות פודקאסטים בין אם כאלה שמופקים במיוחד או כאלה שהושמעו קודם לכן בטלוויזיה או ברדיו. שלא במפתיע, מעט מאוד לחיצות כפתור יביאו למכשיר שלכם את התכנית האחרונה של PTI, למשל, "מסביב לבאזר", מגזין הכדורגל ההוא עם טומי סמית' ב-Y וכן הלאה.
שתי תכניות הספורט המובילות בישראל זו של רדיו 103 FM וערוץ הספורט וזו של רדיו 102 FM ו"וואן" לא מופיעות באתר ICAST, המרכז את מרבית הפודקאסטים העבריים באשר הם. יותר מזה: נכון לזה הרגע, אין אפשרות נראית לעין להוריד פרק כזה או אחר ולהעבירו לטלפון או לנגן המוסיקה. כאן אולי יהיה המקום לציין שתכנית רדיו מובילות אחרות בין היתר, אלה של טייכר וזרחוביץ', טל ברמן ואביעד קיסוס, שי ודרור, יואב קוטנר, מספר גרסאות של ציפורי לילה, "המילה האחרונה" וכן הלאה כן מחזיקות בדף מעודכן באתר ICAST. כשמקישים "ספורט" במנוע החיפוש של האתר הנ"ל, מקבלים מספר תכניות מעט פחות מוכרות, כמו גם כמה יותר ספציפיות כגון מגזין כדורעף, מגזין פוטבול וכן הלאה. לא ממש ברור או מובן הכיצד שתי תכניות הספורט הגדולות והנשמעות ביותר במדינה עדיין לא השלימו את הפער המתבקש הזה. אותו כנ"ל נכון גם לתכניות נוסח "יציע העיתונות", ולא מעט מגזינים נוספים בערוצי הספורט שבקלות יכולים לעשות את הטרנספורמציה הפשוטה לטלפונים הסלולריים או נגני המוסיקה שלנו, אך זה לא קורה.
בעבר נעשו מספר נסיונות להפיק ולשדר פודקאסטים ספורטיביים, בעיקר באתר בו אתם קוראים בזה הרגע, ובאתר של ערוץ הספורט. שתי התכניות הנ"ל ממש לא היו רעות, ובכל זאת נפחו את נשמתן האינטרנטית תוך מספר חודשים מסיבות כאלה ואחרות. אז עד שתקשורת הספורט הישראלית תועיל בטובה למלא את הצורך הנ"ל והדל, הרי לכם ארבעת הפודקאסטים הטובים ביותר מעולם ה-NBA. עם חובבי הכדורסל הישראלי, הכדורגל, הטניס והכדוריד הסליחה, אבל היי, לא הכל אבוד; יש כמה חנויות שעדיין מוכרות טרנזיסטורים.
4. NBA.COM Hang Time Podcast
אף שכתובת האתר הרשמי של הליגה מופיעה בכותרת, מדובר בתכנית סולידית בלבד. המנחים הם סייקו סמית' שאחראי על בלוג בעל שם זהה באתר הליגה ועושה עבודה די טובה בלהגיד הרבה ולא להגיד שום דבר, ולצידו אחד העורכים של מגזין סלאם לאנג וויטיקר. קצת פחות משעה שבועית עולה לאוויר העולם מדי יום שני או שלישי, ובדרך כלל כוללת ראיונות עם מספר עיתונאים אמריקאיים המכסים את הקבוצות. לא רע עבור המקשיב הממוצע, אך לעכברי NBA אדוקים בהחלט מגיע יותר.
3. B.S. Report
למעלה מ-1,300 מילה נכתבו במדור זה לפני מספר שבועות על עיתונאי הספורט הפופולארי בעולם ביל סימונס שנכנס לרשימה שלנו במקום השלישי בלבד. הסיבה העיקרית: בעוד שהפודקאסט של סימונס מצוין, בלי ספק אחד הטובים ברשת ולאו דווקא בתחום הספורט, יציבות אינה שם המשחק שמאפיין אותו. סימונס עצמו נוטה להיעלם לתקופות ארוכות בין אם בטוריו או בשאר הפרויקטים שלו, ואם לוקחים בחשבון כי מרבית הפרקים לא עוסקים ב-NBA אלא בפוטבול, בייסבול ושלל נושאים אחרים, לא נותר לנו אלא להוריד לו כמה נקודות. יש לציין כי הפעמים בהם סימונס מועיל בטובו להקדיש תכנית לליגת הכדורסל הטובה בעולם, הוא בדרך כלל עושה זאת מעולה. יש מעט מאוד אנשים שמסוגלים להשיג את דייויד סטרן לראיון של קרוב לשעה, וסימונס עשה זאת שלוש או ארבע פעמים עד כה. גם סטיב נאש, בלייק גריפין, צ'ארלס בארקלי ומיטב עיתונאי ESPN ביקרו שם. בקיצור: עשו לעצמכם טובה והירשמו לתכנית שלו, ותבררו את הנושאים שמעניינים אתכם.
2. The Basketball Jones
בלי ספק סיפור הסינדרלה של הרשימה שלנו, אם סינדרלה היתה בחור קנדי עם שיער פנים קצת משונה. ג'יי אי סקיטס וטאס מלס הכירו בקולג' בטורונטו והחלו להקליט תכנית NBA קומפקטית למדי לפני כשש שנים. מאז הפרויקט הקטנטן שלהם צבר תאוצה, ובשנתיים האחרונות הם אפילו התחילו להרוויח ממנו כסף ולא להפסיד. רק בסוף השבוע האחרון הצטרפה TBJ לרשת הפודקאסטים של אתר "גרנטלנד" כן, ההוא שהקים ביל סימונס, מהמקום השני שלנו ופייר? כיף לראות את שני החבר'ה הצעירים האלה מפלסים את דרכם מעלה בעולם עיתונות הספורט האמריקאי. כבר כמה שנים שהבסיס של התכנית (היחידה ברשימה שלנו שבאה גם עם אופציה מצולמת) פחות או יותר זהה: איפשהו סביב 20 דקות על משחקי אתמול. זהו פודקאסט ה-NBA היחיד שפועל על בסיס כמעט יומי (שני עד חמישי, פלוס גרסה של כ-50 דקות ביום שישי), אך אל תצפו למצוא בו ניתוחים של פיק אנד רול במעבר. לא. לאורך השנים, The Basketball Jones נותרה בבסיסה שני חבר'ה שמדברים כאילו הם צופים במשחק בבר השכונתי, ומריצים דאחקות. נגיד, כמו זו:
1. ESPN: NBA Today
כן, ענקית התקשורת האמריקאית כובשת גם כאן את הפסגה, וקשה היה לצפות לתוצאה אחרת. גם התכנית הנ"ל מופקת כבר מספר שנים במיוחד עבור חובבי הענף שלא סובלים מטכנופוביה, ותמיד עוד בחיתוליה, כשהונחתה על ידי צ'אד פורד המפוקפק היא מצוינת. השנה שוב התבצע שינוי מסוים בפורמט ובצוות המגישים, כאשר ריאן רסילו המצוין, שהנחה לבדו את התכנית אשתקד, אמון על מלאכת ההגשה ביום שני. ביום רביעי נכנסים לעמדת השידור בחור צעיר ולא ממש רדיופוני בשם מייק יאם ואיתו שחקן העבר טים לגלר, שמתגלה כפרשן פשוט מעולה, ובשישי הנרי אבוט, שהקים את בלוג ה-NBA הטוב ברשת Truehoop, של ESPN.COM. בדרך כלל מתארחים במשדרים השונים עיתונאים בכירים של הרשת, ואין ספק כי מדובר בתכנית המקצועית והאיכותית ביותר ברשימה. מהדורות יום ב' ו-ו' טובות במיוחד בעומקן, אם כי אחת התכניות הטובות ביותר השנה הגיעה דווקא ביום רביעי האחרון, כשלגלר ביקר את דמרכוס קאזינס כפי שמעט מאוד פרשנים היו מעזים לעשות. אורך התכניות ומבנן מעט שונה מאחת לשניה, אך בכולן מובטחות לכם 30-40 דקות של פרשנות כדורסל מצוינת. האזנה נעימה.
פודקאסט הפוטבול של וואלה! ספורט
