לא הרבה מאמנים פעילים הגיעו לחזות בטורניר ההכנה של נבחרת ישראל במהלך הקיץ. עוד פחות אנשי מקצוע היו ביציעי אולם "בית מכבי" בראשון לציון, כשנבחרת רוסיה פגשה את נבחרת פולין. לצד 50 הצופים ניתן היה לזהות את עוזרי מאמן מכבי תל אביב, דרק שארפ וגיא גודס, וכן את מאמן הפועל גלבוע/גליל עליון, ליאור ליובין, פחות או יותר המאמן הראשי היחיד ביציעים. איך זה מתחבר עם התדמית שהוצמדה לו לאורך השנים, של כישרון גדול ומשקיען די קטן? ובכן, מסתבר שתדמית הבליין כבר מזמן לא נכונה. "ליאור מטורף על כדורסל, והוא עושה את זה בשקט ובלי שהרבה אנשים יודעים", מספר מנהל גלבוע/גליל עמית גל. "הוא מכיר את כל השחקנים וכל השמות, עוקב אחרי כדורסל מכללות באופן קבוע, הוא מכיר שחקנים צעירים בצורה מדהימה".
גם הבעלים של סגנית האלופה, חיים אוחיון, מספר על עכבר כדורסל של ממש, עם או בלי רמיזות למאמנים אחרים. "ליאור בחר במקצוע הזה, הוא לא רואה את זה בתור איזה תחביב פרטי. הוא עושה הכל כדי להצליח במקצוע הזה, וזה מאוד חשוב. ברגע שאתה שלם עם מה שאתה עושה, ורואה במקצוע הזה את העתיד שלך, אז צריך לעשות את הכל. לראות משחקים, להיפתח לעולם הגדול, למשחקים אחרים, לשיטות אחרות, לא רק לביצה פה".
ליובין פתח את עונתו הרביעית בגלבוע/גליל, לאחר שהעביר שנתיים כעוזרו של עודד קטש וב-2009/10 קיבל את הקידום לעמדת המאמן הראשי. התקופה שהעביר עם קטש היתה בגדר תקופת ההתחשלות של ליובין אותו צעד חשוב שבין קריירת משחק שנקטעה בטרם עת, וקריירת אימון שעדיין לא ממש החלה. בגלבוע/גליל לא ממש חשבו פעמיים לפני שהכריזו על ליובין כיורשו של קטש כשזה עזב להפועל ירושלים אחרי שחגג אליפות עם הקבוצה הצפונית בליגה, וכשם שלא היו התלבטויות, כך אין גם חרטות. "צריך להבין שלא כל עוזר מאמן מתאים להיות מאמן ראשי מיד", מספר מאמן בליגת העל, "יש שוני בין נקודות המבט של מאמן ועוזר מאמן. כמאמן אתה צריך לדעת לקבל החלטות, להכין תוכנית משחק מפורטת, ולדעת להגיב. ליובין הסתגל לזה בצורה מפתיעה, יותר מהר מכל עוזר מאמן שעשה את קפיצת המדרגה, אפילו מדן שמיר".
"אין ספק שזה לא אותו מאמן שהתחיל את קריירת האימון שלו ישר אחרי טיול גלישה", מסכים מאמן ליגה נוסף שנפגש העונה עם ליובין. "זה מאמן רציני לכל דבר ועניין, מאמן שכבר אי אפשר להתעלם ממהישגים שלו". ואכן, גלבוע/גליל של ליובין היא סיפור הצלחה מדהים. קבוצה שאיבדה בשתי עונות כוכבים כמו ג'רמי פארגו, גל מקל, בריאן רנדל, גוני יזרעאלי, אלישי כדיר, מרקו קילינגסוורת', דיון דאוול ואחרים, ובכל זאת הגיעה בעונה שעברה לגמר הפיינל פור והשנה היא ללא ספק הקבוצה מספר שתיים בארץ. על ההצלחה הזאת חתום מאמן שהוא רק בן 34, מהצעירים שבמאמני אירופה.
במהלך קריירת המשחק שלו לא פעם כונה הרכז הכשרוני "שחקן של מאמנים". כעת כבר מדובר במאמן של שחקנים. "ליאור יכול לתפוס אותך אחרי אימון, לעבור איתך על משהו או להצביע על משהו חיובי במשחק מצד אחד", מספר אחד משחקני גלבוע/גליל, "ומצד שני במהלך המשחק, אם לא ביצעת את זה כמו שצריך, הוא ישתולל". ואם אחרי שבעונה שעברה נהנה גל מקל מההדרכה הצמודה של המאמן הצעיר וביצע את קפיצת המדרגה שכולם חיכו לה, השנה הגיע תורו של דגן יבזורי. "אין ספק שליובין הוא מאמן של שחקנים, אבל לא של שחקן מסוים", מנסה להסביר עמית גל, "הוא תורם, נותן, מאוד דעתן ואקטיבי. בגדול, ליאור ליובין הוא מאמן של קבוצה. באופן טבעי כשגוני יזרעאלי עזב, וגל מקל הלך לאירופה, דגן יבזורי הפך להיות הישראלי המרכזי והוא מקבל יותר דקו ".
דוגמא נוספת לרגישות בה נוהג ליובין עם שחקניו ניתן לקבל דרך צ'ייסון אלן. הרוקי שהגיע ממכללת נורת'איסטרן היה אמור להיות הגארד המוביל של הקבוצה, אך בתחילת העונה לא הסתדר עם התפקיד ועל חשבונו הגיע כריס תומאס. אלן איבד את מקומו בסגל, אך נשאר שחקן שקט שעושה את עבודתו היטב. "ליאור הצליח להסביר לצ'ייסון שההזדמנות שלו תבוא, ולשמור אותו בתוך המערכת מבלי שהשחקן יהפוך לגורם שלילי - זו הצלחה גדולה", מספר גורם בקבוצה.
בניגוד לשאר קבוצות הליגה ובעצתו של דיוויד בלאט, החליט העונה ליובין לבנות קבוצה עמוקה עם קו קדמי עבה במיוחד שכולל את ג'וזף ג'ונס, עידו קוז'יקרו ורומיאו טראוויס - החלטה שהפכה את גלבוע/גליל לאימת ההגנות בליגה. "עשינו זאת בעיקר בעקבות מה שראינו אצל מכבי תל אביב, וכשאי אפשר להביא שחקן בגודל של סופו, החלטנו להביא שני שחקנים שיהיו חזקים בצבע", מספר המנהל גל. "זה לא מצליח בכל מקום, לפני שנה נתניה הביאה את אלטון בראון עם טראוויס ולא הצליחה. הרבה מזה תלוי גם במאמן - איך שהוא מיישם את השיטה שלו על השחקנים, וליאור עושה את זה מצוין".
למרות ההצלחה הגדולה, מאמנים רבים עדיין חושבים כי מוקדם להסיק מסקנות חד-משמעיות בנוגע לאיכויותיו של ליובין. מדובר בספק שטמון פחות במאמן עצמו, ויותר במערכת המעולה שעוטפת אותו. "מה שעושה את ההבדל, ואני חוזר על זה בכל פעם, זה המערכת הניהולית בגלבוע/גליל. זו מערכת שונה", מבהיר עמית גל. "ברור שהמאמן צריך להביא את הכישורים והיכולות אבל הסביבה נותנת לו לעבוד נכון, ולכן ההצלחה מתחלקת 50 אחוז מהמאמן ו-50 אחוז בניהול. כשקטש היה בגליל הוא לקח אליפות, וכשקטש לא היה בגליל, פיטרו אותו. כשליאור ליובין בא לגליל הוא מצא את המקום הכי נוח, וככה גם מולי קצורין ושאר המאמנים. בעוד שנתיים, כשברק פלג או זיו ברתנא, יאמנו יכתבו אותו דבר. המערכת היא מערכת שפויה, לא לוחצת, תומכת ומחבקת. לכן כשמאמן הוא טוב ומוכשר יותר קל לו להנביט את החיטה בשדה הזה כי הוא מתובל טוב, חרוש טוב ומעובד היטב".
מאמן אחר בליגת העל מסכים עם הדברים, ומוסיף עליהם: "עודד קטש הוא הדוגמא הטובה ביותר עד כמה גלבוע/גליל הוא מועדון שיותר נוח להצליח בו. יש שם הרבה כסף, ואין לחץ. אתה יכול לעשות טעויות כי יש לך גב. בירושלים היה קטש במקום עם לחץ, בלי גב, והוא נפל כי לא ידע לבחור את השחקנים הנכונים". בסביבתו של ליובין אומרים שהניסיון השלילי של קטש בירושלים ירחיק אותו משם, והמאמן יחפש אתגרים אחרים ביום שאחרי גלבוע/גליל, יום שהוא עצמו לא מעוניין לחשוב עליו בשלב זה של הקריירה. ובכל זאת, קשה שלא לתהות מה צופן העתיד למאמן העתיד של הכדורסל הישראלי.
למרות שהוא רק באמצע העונה השנייה, בגלבוע/גליל מודעים לכך שליובין לא ימשיך בקבוצה לעד. במועדון מעריכים כי המאמן יסיים את תפקידו בסוף העונה הבאה, או לכל המאוחר בעונה שלאחר מכן, כשעוזרו, ברק פלג, כבר סומן כיורש. "אין לי ספק שליאור לא ייעצר, לא בגליל, לא בירושלים וגם לא במכבי", אומר עמית גל. "אם הוא יירצה, הוא יכול להגיע לרמות הכי גבוהות. הוא יהיה מאמן הרבה יותר טוב משהיה שחקן וזה הרבה כי הוא היה שחקן מצוין".
"ליאור הוא אישיות מדהימה ברמה של המוכנות, נכונות, רצינות ומחויבות - גם לקבוצה וגם לשחקנים", מסכם חיים אוחיון. "יש לו רצון מדהים להצליח לצד השקעה גדולה שהוא לוקח אותה בחשבון. אי אפשר להזכיר את ההצלחה של ליאור בלי לציין את שיתוף הפעולה הנדיר שלו עם ברק פלג, שאפשר לומר את אותם הדברים גם עליו. ליאור גם המורה וגם התלמיד של עצמו, לא צריך ללמד אותו ולא צריך לנהל אותו, הוא יודע לעשות את הדברים ואם הוא יילך בדרך הזאת הוא יגיע רחוק מאוד".
20:55, ערוץ 5, משחק העונה: גלבוע/גליל מול מכבי ת"א
כדורסל בוואלה! ספורט
