ריאן לוכטה הוא לא המהפכן הסטנדרטי. הוא לא הגיע מהצד השני של הכביש, הוא לא סיפור סינדרלה דרמטי, הוא לא כוח עולה ומפתיע שצץ משום מקום. אין מאחורי השחיין הנהדר הזה סיפור חיים קורע לב, אין תככים או מתחים או חתירה (תרתי משמע) תחת המלך הקודם, יש רק הרבה כישרון, המון התמדה ובעיקר נחישות ואמונה. לא קל לתפוס את כס המלכות של אגדה כמו מייקל פלפס, בטח לא כשרוב הקריירה שימשת בתור ניצב בחגיגות שלו בנבחרת השליחים, אבל לוכטה עשה את זה לחברו הטוב, וב-2011 הפך רשמית לשחיין הבכיר בעולם. עכשיו הוא לא מביט לאחור, רק קדימה, ללונדון, שם מצפה לו אתגר שיכול להכניס אותו להיסטוריה. מי היה מאמין? העיקר שלוכטה מאמין.
צריך לזכור שעד לפני כשלוש שנים לוכטה היה מוכר כעוד שחיין אמריקאי מוכשר, כזה שעוזר לפנומן מייקל פלפס להוסיף עוד מדליות זהב בקמפיינים המטורפים שלו. לוכטה, יחד עם עוד כמה אמריקאים, בעיקר קיווה לקלוט את השאריות שהשאיר אחריו פלפס ונאלץ להסתפק במועט. הייתה זו סיטואציה לא נעימה עבור לוכטה, 27, שמבוגר מפלפס בשנה. הוא לא הסתכל על פלפס בהערצה, הוא לא שאף להיות כמוהו, הוא לא סתם חיכה בצד למעידה שלו, הוא פשוט הציב לעצמו משימה הבלתי אפשרית: לשחות מהר יותר ממלך הבריכה. והוא עמד בה.
המהפכה התחילה ב-2009. פלפס, עדיין תחת האופוריה של הישגיו ההיסטוריים בבייג'ינג, הסתבך עם "תקרית הבאנג" ועם חוזה עתק בספידו שלא איפשר לו לשחות בחליפות משפרות ביצועים. המשמעות הייתה שפלפס הגיע לאליפות עולם "רגועה" יחסית, שבה השתתף בשלושה משחי יחידים בסך הכל ולא נרשם למשחים המעורבים שכל כך אהב. ריאן לוכטה לקח את המתנה בשתי ידיים. הוא השתלט על אותם משחים וזכה בהם, אבל מעל ההישגים התנוססה כוכבית: לכולם היה ברור שניצחון שהוא לא על מייקל פלפס, הוא לא ניצחון אמיתי. לוכטה ביסס את מעמדו כשחיין מספר 2 בעולם, אבל לא הסתפק בזה.
התפנית האמיתית הגיעה בשנת 2010, כשלוכטה ניצח בפעם הראשונה את פלפס. זה קרה במשחה ה-200 מעורב באליפות ארה"ב, ומשם לוכטה לא עצר. הוא המשיך לאליפות הפאן-פאסיפית היוקרתית, בה זכה בשש מדליות זהב, ומשם לאליפות העולם בבריכות קצרות, שם קבע שיא חדש של זכייה בשבע מדליות זהב. וזה עדיין לא הספיק.
טקס ההכתרה בשנחאי
למרות כל ההישגים, על אף שכבר הוכתר כשחיין השנה ב-2010, היה ברור שכדי לקחת באופן רשמי את השלטון, ריאן לוכטה חייב לעמוד במבחן האמיתי, שהורכב משני חלקים: 1. לנצח את מייקל פלפס במעמד אליפות העולם. 2. להרשים יותר מפלפס באליפות העולם. בתחרות שנערכה בשנחאי לוכטה סימן וי על שתי המטרות. זה התחיל בניצחון ענק על פלפס בגמר ה-200 מעורב, שכלל את שיא העולם הראשון בעידן שאחרי האיסור על חליפות משפרות ביצועים. זה המשיך בשש מדליות בתחרות כולה, חמש מהן מזהב.
ואם זה לא מספיק, הפרשנים האמריקאים שמו דגש בעיקר על משחה השליחים 4 פעמים 200 חתירה, שבו פלפס פתח והיה רק שלישי כשנגע בקיר, ומי שצמצם פערים והוביל את האמריקאים לניצחון דרמטי היה ריאן לוכטה. גם בזכות המשחה הזה ובעיקר בזכות הופעה ענקית באליפות בשנחאי, הפך לוכטה לשחיין השנה גם ב-2011. יותר מזה, הוא השכיח לחלוטין את מי שהפך להיות יריבו הגדול ביותר, מייקל פלפס.
ניפגש בלונדון
עם האוכל בא התיאבון, ואיתו גם הביטחון. בהזדמנויות רבות לוכטה רמז על כך שמבחינתו, הוא לא שחיין פחות טוב ממייקל פלפס. עדיין לא ברור על כמה מדליות זהב הוא מתכוון להסתער בלונדון 2012, אבל לפי דברים שאמר, ניתן לקבוע בוודאות שהוא יציב לעצמו אתגר גדול יותר מזה שהיה לו באליפות העולם בשנחאי (כזכור, שישה משחים). "לזכות בחמש מדליות זהב זה טוב, אבל אני יודע שאני יכול לעשות יותר, ולשחות מהר יותר", אמר לוכטה, "המשחים שלי היו רחוקים מלהיות מושלמים עד עכשיו, ואת השנה הקרובה אנצל כדי שבלונדון הם יהיו מושלמים".
במעמד קבלת פרס שחיין השנה שלח לוכטה מסר גם למייקל פלפס ואמר: "קדימה לונדון, אני רוצה לסובב כמה ראשים. אני ספורטאי טוב יותר ושחיין מהיר יותר. שחיינים אחרים יכולים לדבר עליי כמה שהם רוצים, אבל אני רוצה לראות שהם יוכלו לעצור אותי. זו הולכת להיות השנה שלי".
האם ריאן לוכטה יהיה מייקל פלפס הבא? קשה להאמין שמישהו יוכל לשחזר את ההישג המדהים של שמונה מדליות זהב באולימפיאדה אחת. מה שכן, קשה להתווכח עם השחיין האמריקאי סקוט קלארי, חברם של פלפס ולוכטה, שסיכם את הסוגיה במשפט אחד: "אם הוא לא היה קיים, אין ספק שריאן לוכטה היה הופך למייקל פלפס".
סיכום אליפות העולם בשחייה 2011: גם שני שיאי עולם במקום 43 יכולים לרגש
ענפים נוספים בוואלה! ספורט