לפני שנתיים בדיוק, כשאליפות העולם הקודמת ננעלה, נראה היה שהשחייה העולמית הגיעה לשפל של כל הזמנים. קצת מוזר להגדיר את זה אחרי שבבריכה ברומא נשברו 43 שיאי עולם. מצד שני, כולם ידעו שהחליפות משפרות הביצועים שלבשו השחיינים גרמו לאותה תחרות להיות המזויפת ביותר בתולדות הספורט הזה.
1. מי בכלל זוכר את החליפות?
לאחר שאותן חליפות נאסרו לשימוש, רק מספר חודשים לאחר אותה אליפות, החשש הגדול היה שללא סיכוי ממשי לשבור שיאי עולם, תחרויות השחייה יאבדו עניין בעתיד. משחקי לונדון 2012 עוד לא היו באופק, מייקל פלפס נראה היה מעבר לשיא, והתחושה הכללית היתה שענף הספורט האולימפי מספר 2 איבד את הכלים לרגש ולעניין למשך לא מעט שנים.
עם נעילת אליפות העולם בשנחאי, שתהווה התחרות המשמעותית האחרונה לפני המשחקים האולימפיים, אנחנו יכולים לחייך ולקבוע שלא רק שהשחייה חזרה בגדול, היא גם הרבה יותר מעניינת. זה לא בגלל שני שיאים העולם המדהימים שנשברו שם כנגד כל הציפיות- אלה היו רק הדובדבן שבקצפת.
זה בעיקר בגלל שחזרנו להרגיש מה זו ציפייה אמיתית לשיא עולם, משהו שאיבדנו כשחברת "ספידו", ייצרה את חליפת השחייה הראשונה. הסיפורים והגיבורים החדשים של הבריכה עשו את העבודה עבורנו ובעיקר עבור מחזיקי הזכויות למשחקים האולימפיים בלונדון, שמחשבים מחדש את אחוזי הרייטינג הצפויים מתחרויות השחייה.
2. חילופי דורות
ריאן לוכטה ביסס את מעמדו כמלך הבריכה כבר לפני שנתיים ברומא, אבל בתור יורשו של מייקל פלפס, גם הוא יודע שחמש מדליות הזהב שהשיג בשנחאי לא הרשימו יותר מדי את האמריקאים, שהתרגלו להישגים האדירים של קודמו. לוכטה יפה יותר מפלפס, חסון יותר, יש אומרים שגם נחמד יותר, אבל נדמה שהוא לא יכול לברוח מהדבר הזה, שנקרא מייקל פלפס, ומשמונה מדליות הזהב האולימפיות בהן זכה בבייג'ינג.
בניגוד לפלפס של אז, ללוכטה אין את היכולת להתחרות בשמונה משחים, מאחר והוא לא מתמחה בספרינטים ויכול לתפוס מקום רק במשחה שליחים אחד. לא מעט אנשים בעולם השחייה רואים בלוכטה שחיין לא פחות טוב מפלפס, אבל כדי להאדיר את שמו בצורה דומה הוא יצטרך להיות חתום על הישג הרבה יותר מרשים בהמשך הקריירה שלו. קשה להאמין שהוא יתחרה ביותר מחמישה-שישה משחקים בלונדון, אבל מה שכן הוא יקדיש את השנה הקרובה כדי להגיע ללונדון ביכולת שיא בקריירה שלו, במטרה לשבור שיא עולם בכל משחה. בשנחאי הוא הוכיח שמדובר בפנטזיה שאפשר לקחת בחשבון.
באשר למייקל פלפס אנחנו אולי לא רגילים להתרגש ממנו אחרי ארבע מדליות זהב "בלבד" בשבעה משחקים, אבל כאן נכנס שוב הפן האחר של ההתרגשות. בבייג'ינג הוא עשה את רוב העבודה לבד וחבריו לנבחרות השליחים עשו את השאר בשבילו. הפעם הוא עשה חלק מהעבודה לבד, אבל הרים על הכתפיים שלו את הרביעייה במשחה המעורב, שלעולם לא הייתה מנצחת בלעדיו במשחה האחרון של האליפות.
אבל לא רק לוכטה ופלפס היו באליפות הזו. גם רבקה סוני האמריקאית הציגה יכולת שיא, כששלטה במשחי החזה והייתה קרובה גם היא לשיאי עולם. אלא שעם כל הכבוד אליה, מי שלקח ממנה את תואר הכוכב השני של האליפות בשנחאי היה סון יאנג המקומי. הסינים זכו אמנם בחמש מדליות זהב בתחרות, שניים רק לאמריקאים, אבל השם היחידי שייחרט בזיכרון של האדם המערבי בתום האליפות הזאת הוא של הנער בן ה-19 המתנשא לגובה של 1.98 מטר.
סון יאנג לא היה יכול לנעול את האליפות בצורה טובה יותר. זה קרה אמנם במשחה הארוך ביותר, ה-1,500 מטרים חתירה לגברים, משחה שרוב הקהל השפוי יתקשה לצפות בו במלואו. מי שצפה בכל זאת, ראה בפעולה שחיין מדהים שרשם הישג לא פחות מרשים מזה של ריאן לוכטה, ואפילו יותר סון יאנג שבר את השיא העולמי היחידי שנקבע לפני עידן החליפות והחזיק מעמד במשך 10 שנים, שיאו של גרנט האקט האוסטרלי שהוא אחד מגדולי החותרים בכל הזמנים.
ריאן לוכטה חגג בשנחאי
3. הישראלים
"מעולה". כך הגדיר יו"ר איגוד השחייה, נועם צבי, את האליפות עבור המשלחת הישראלית. עם כל הכבוד לצבי, אנחנו נגדיר אותה כסבירה פלוס. שבעה שחיינים יצאו לשנחאי, חמישה מהם היו אמורים להשיג את הקריטריון למשחקים האולימפיים בלונדון, שלושה עשו זאת. גל נבו היה אמור להעפיל לגמר משחה ה-400 מטרים מעורב אבל חטף הרעלת קיבה ביום החשוב ביותר שלו לשנת 2011. אין ספק שביום המשחה העיקרי שלו הוא היה חולה, אבל מצד שני נראה שנבו, בכיר השחיינים הישראלים, עדיין לא הסתגל סופית למעבר מהחיים בקולג' בארצות הברית לחיים האמיתיים בארץ. זה בא לידי ביטוי במשך כל השנה, אבל מספורטאי כמו גל נבו אפשר בהחלט לצפות להתאוששות מהירה.
חבל שכלי תקשורת מסוימים בארץ בחרו בכותרת הגדולה ביותר שלהם מהאליפות כשלקחו משפט שהוצא מהקשרו מפיו של נבו, על כך שלפחות ניצח ערבים. הכותרת של מי שאוהב את השחייה ומתעניין בה באמת צריכה להיות יעקב טומרקין. רק בקיץ הקודם הוא כיכב באליפות אירופה לנוער ובמשחקים האולימפיים לנוער, וכעת, בגיל 19 בלבד, הוא קפץ ללא חששות לבריכה של הגדולים ביותר ועשה את העבודה בזירה שבה נכשלו שחיינים ישראלים גדולים אחרים בטבילת האש שלהם באליפות העולם.
הוא לא התרגש מריאן לוכטה אותו הוא כה מעריץ, ועלה לחצי גמר משחה ה-200 מטרים כדי להבטיח את מקומו במשחקים האולימפיים לפני שהוא עובר את גיל 20. במדינות אחרות, הישגים כל כך מרשימים בגיל צעיר אולי ברורים מאליו, אבל מאז ומתמיד הישראלים היו אלה שצריכים זמן להתבשל. מצד שני, הנתונים הפיזיים של טומרקין מזכירים יותר את השחיינים המובילים בעולם שאנחנו כל כך מקנאים בהם. המסקנה ליעקב טומרקין סיכויים גבוהים להפוך לשחיין הישראלי הטוב בכל הזמנים כבר בעתיד הקרוב, כשלקראת לונדון 2012 הוא ינסה לקבוע את הקריטריון גם במשחה השני האהוב עליו (ועל ריאן לוכטה) 200 מטרים מעורב אישי.
גיא ברנע פספס את המקום בלונדון בשלוש מאיות, כך שאפשר לבנות גם עליו שיקבע את הקריטריון בקרוב. המאכזבת הגדולה של האליפות הזאת במשלחת הישראלית הייתה עמית עברי, שנחשבה וגם החשיבה את עצמה כבאנקר לעלייה לגמר ה-100 פרפר ומצאה את עצמה במקום נמוך במוקדמות. באליפות ישראל שתיפתח השבוע היא תהיה הדמות המרתקת, ובבריכה בווינגייט נזכה לתשובות לגבי היכולת שהציגה בשנחאי, לטוב או לרע.
לגבי נמרוד שפירא בר-אור, נדמה שכמו שכל עימות בינו לבין איגוד השחייה מגיע בהפתעה, כך גם ההישגים שלו. במעקב מרחוק אחרי העונה שלו במכללת אריזונה נראה היה שמשהו רע עבר עליו מאז המשחקים האולימפיים בבייג'ינג, אבל לפתע הוא הגיע משום מקום, נכנס לנבחרת ברגע האחרון לפני הנסיעה לסין והפך לשחיין הישראלי הראשון שהבטיח את מקומו בלונדון 2012. לא ברור, לא צפוי, אבל תותח וזה מה שחשוב בסופו של דבר.
גיא ברנע סיים שישי בגמר 50 מ' גב
שחייה בוואלה! ספורט