מנצ'סטר סיטי נגד ההיסטוריה

מנצ'סטר סיטי ונאפולי, שייפגשו הערב במשחק המרכזי בליגת האלופות, העפילו העונה לראשונה למפעל היוקרתי, שתיהן מהמקום השלישי בליגה המקומית. הופעה ראשונה עלולה לגרום לקשיים עבור קבוצה לא מנוסה, אם כי במקרה של סיטי מתקבל הרושם שתהליך הפיכתה לנציגה קבועה בצ'מפיונס ליג עובר חלק במיוחד. הסיבה ברורה – לרשותו של רוברטו מאנצ'יני עומד סגל עמוק מאוד, והדבר מאפשר לו לבצע רוטציה מספקת בהרכב על מנת לא להתיש את הכוכבים. מצבם בליגה פשוט לא יכול להיות טוב יותר, ויש כאן הזדמנות לאירוע בקנה מידה היסטורי. עד כה, מעולם לא זכתה אף קבוצה באליפות ארצה בעונה בה השתתפה לראשונה בשלב הבתים בליגת האלופות, שלא כאלופה. לשם הדגמה, מכבי תל אביב שעשתה זאת בעונת 2004/05 סיימה את העונה בליגת-העל במקום השמיני.

כמו סיטי, הציבה לעצמה נאפולי מטרה שאפתנית זו, אולם בינתיים היא מדשדשת במקום השביעי בליגה האיטלקית. עם זאת, כדאי לשים לב לנקודה מעניינת. הנשיא אורליו דה לורנטיס הגיב בזעם על קביעת לוח המשחקים והאשים את הנהלת הליגה בנסיון מכוון לפגוע בקבוצתו, בגלל שהמשחקים הקשים ביותר שובצו מיד אחרי המחזורים בליגת האלופות. וראו איזה פלא – דווקא במפגשים אלה הציגה נאפולי יכולת מזהירה, ניצחה 1:3 את מילאן ופירקה 0:3 את אינטר בסן סירו. המסקנה, אשר ידועה כבר מזמן, היא שאין חוקיות מוגדרת. ברור לחלוטין שעומס המשחקים בשתי חזיתות במקביל מקשה על הקבוצות, אך רבות תלוי בהכנתן המוקדמת על כל ההיבטים – לא רק פיזית וכלכלית, אלא גם מנטלית. להלן מספר דוגמאות להתנהלות שונה בעבר הלא רחוק – כולן של קבוצות שהעפילו לראשונה לצ'מפיונס ליג כשלא היו אלופות.

הקבוצה של דייויד אולירי הייתה אחת האטרקטיביות בפרמיירליג בסוף שנות ה-90, וליו"ר פיטר רידסדייל היו עיניים גדולות במיוחד. כאשר סיימה לידס במקום הרביעי בשנת 2000 והעפילה לליגת האלופות, הוא פצח במסע רכש מגלומני. תחילה הוחתם החלוץ האוסטרלי מארק וידוקה, וכאשר התברר שהקבוצה מצליחה מאוד בצ'מפיונס ליג שבר רידסדייל את שיא ההעברות של המועדון כדי להביא את ריו פרדיננד מווסטהאם תמורת 18 מיליון ליש"ט. בהמשך הגיע גם רובי קין מאינטר, והעתיד נראה ורוד. החבורה של אולירי חוללה סנסציה אחרי סנסציה באירופה, הקדימה את ברצלונה בשלב הבתים הראשון, טיילה בשלב הבתים השני, עברה את לה קורוניה ברבע הגמר ונעצרה רק על ידי ולנסיה של הקטור קופר בחצי הגמר.

אלא שההצלחה עיוורה לחלוטין את ההנהלה. על מנת לבצע את הרכש הנוצץ, נכנס המועדון לחובות כבדים תוך שהוא בונה על הכנסה עתידית מהמפעל האירופי – כי הרי באותה עונה נהדרת הם ספרו את המזומנים וקרנו מאושר. העומס פגם מעט בכושרה של לידס בפרמיירליג, ולצד ניצחונות אדירים כמו 3:4 על טוטנהאם וליברפול היא איבדה יותר מדי נקודות מול קבוצות תחתית. גם ריצה מטורפת בסיום העונה, עם שבעה ניצחונות בשמונה המשחקים האחרונים, לא שינתה את רוע הגזרה – לידס סיימה חמישית ופספסה העפלה נוספת לליגת האלופות. זה היה טבעי וצפוי, וכלל לא היה אמור להפריע להתפתחות המועדון, אלמלא הפזרנות המוקדמת. אובדן ההכנסות המיט אסון כלכלי על לידס, שנאלצה למכור את כל כוכביה, פיטרה את אולירי, ירדה כבר ב-2004 לליגת המשנה, ולא חזרה מאז – אם כי העונה יש לאוהדיה תקווה.

אם צריך לבחור מאמן שנפגע יותר מכל מהצלחתו שלו בהעפלה לליגת האלופות, הרי שזהו ריינאל דניו. הצרפתי, שהקדיש כמעט את כל חייו לנאנט, זכה איתה באליפות בשנת 2000, וגם הצליח מעבר למצופה בשלב הבתים. אך במקביל נפגע כושרה בליגה והיא דורגה בשלב מסוים במקום האחרון. ההנהלה קיבלה החלטה אומללה לפטר את המאמן המסור, והוא נדד לחבל הבאסקים כדי להדריך את סוסיאדד. למרבה הטרגדיה, הסיפור חזר על עצמו גם שם.

דניו, חסיד סגנון התקפי המבוסס על מסירות קצרות, כמיטב המסורת של נאנט, חולל בסן סבסטיאן לא פחות מנס. הוא קיבל לידיו קבוצה שסיימה במקום ה-13 בעונת 2001/02, ומיד הצעיד אותה למאבק על האליפות. עם סאנדר וסטרפלד בשער, צ'אבי אלונסו בעונת פריצה מטורפת בקישור, ואלרי קרפין באגף הימני, וצמד חלוצים שהשלימו זה את זה נהדר – דארקו קובאצ'ביץ' הסרבי וניהאט הטורקי, הבאסקים הובילו את הטבלה במשך מחזורים ארוכים, פירקו את ריאל מדריד 2:4 במשחק העונה, אך בסופו של דבר החמיצו את התואר על חודן של שתי נקודות. הפרס הגדול היה בהעפלה לליגת האלופות, אבל בהנהלה ממש לא נערכו לכך כראוי מבחינה מנטלית. הם לא הבינו שהסגל המצומצם לא יכול לשמור על אחוזי הצלחה גבוהים בשני המפעלים גם יחד. לצד תוצאות טובות בשלב הבתים, הידרדרה סוסיאדד לתחתית הליגה הספרדית, ודניו פוטר שוב. זה היה הרגע בו נגמר החלום של סוסיאדד – היא הפכה לקבוצת תחתית וירדה לליגה השניה ב-2007.

ברוטרדאם אמנם התרגשו מההעפלה לליגת האלופות כאשר הקבוצה סיימה במקום השני בליגה ההולנדית ב-1997, אבל זה לא היה הזמן לחגיגות. המציאות הכלכלית הכתיבה את דרישותיה, ובאותו קיץ עזב השוער אד דה חוי לצ'לסי, בעוד החלוץ השבדי הנריק לארסון עשה את דרכו לסלטיק, במדיה זכה לתהילה. לפיינורד לא היו ציפיות להישגים חסרי תקדים, קל וחומר כאשר התברר שהוגרלה לבית אחד עם מנצ'סטר יונייטד ויובנטוס. היא הסתפקה בשני ניצחונות על קושיצה הסלובקית, גברה על יובה בגארבג' טיים, ובעיקר העשירה את קופתה לקראת העונות שלאחר מכן.

את העונה ההולנדית סיימה פיינורד ב-1998 במקום הרביעי, בפער 28 נקודות מהאלופה איאקס, אך ההופעה בצ'מפיונס ליג לא היתה לשווא. בקיץ הוחתם ברוטרדאם החלוץ הדני יון דאל טומאסון, הקבוצה השתדרגה והתאזנה, ודהרה לאליפות מזהירה ב-1999. אמנם היתה זו האליפות האחרונה שלה, אבל היא החלה רצף של שלוש הופעות רצופות בליגת האלופות. פיינורד צלחה את שלב הבתים בהצלחה בעונת 99/00', וההתבססות המקצועית הניבה בסופו של דבר זכיה בגביע אופ"א ב-2002, התואר האירופי האחרון של קבוצה הולנדית כלשהי. לאחר מכן באה הנסיגה שמקורה בניהול כושל במיוחד, אבל זה כבר סיפור אחר לחלוטין.

על הלוזריות של לברקוזן אפשר לחבר טלנובלות שלא ייגמרו, אבל מבחינה ניהולית מדובר במועדון שאפשר רק ללמוד ממנו. ב-1997 היה כריסטוף דאום קרוב עד כדי כאב מזכיה באליפות ראשונה והיסטורית, אשר קולקלה בתבוסה בקלן במחזור הלפני-האחרון בנברקוזניות אופיינית. בבאייר התנחמו בהעפלה היסטורית לליגת האלופות, וביצעו התאמות נדרשות. איש לא ציפה להצלחה מסחררת בשתי החזיתות, אבל לברקוזן בהחלט עשתה את שלה באירופה עם העפלה לרב גמר, שם הודחה בידי ריאל מדריד. את הבונדסליגה היא פתחה בצליעה דווקא באוגוסט, אך לאחר מכן התאוששה, ובמקביל למטלותיה באירופה פצחה ברצף נפלא של 21 משחקי ליגה ללא הפסד. זה הספיק אמנם רק למקום השלישי, ובאותם ימים זה לא הספיק להעפלה מחודשת לצ'מפיונס ליג, אך השיעורים נלמדו, ובהמשך הצליחה לברקוזן אפילו יותר בשני המפעלים במקביל.

סוד ההצלחה נעוץ בניצול את המשאבים שמתקבלים מאופ"א בתבונה, מבלי לפרוץ את המסגרת. לברקוזן המשיכה לחפש מציאות באמצעות רשת סקאוטינג נהדרת, אבל יכלה להרשות לעצמה להשאיר בשורותיה את מרבית הכוכבים, תוך שיפור ניכר בשכרם. בהדרגה וביעילות נבנתה קבוצת פאר עם סגל עמוק, אשר עמד בהצלחה במשימות בכל החזיתות, פרט לדבר אחד פעוט – זכיה בתארים. בשנת 2000 פספסה לברקוזן אליפות בגלל הפסד אידיוטי במחזור האחרון, וב-2002 סיימה כסגנית בכל המפעלים – בונדסליגה, גביע גרמני וליגת האלופות, בהדרכתו של קלאוס טופמולר ששידרג את הקבוצה שהותיר דאום. בין 1999 ל-2005 היא החמיצה העפלה לשלב הבתים פעם אחת בלבד, והפכה לאחת הקבוצות המוערכות ביבשת. הניסיון של העונה הראשונה שיחק בכך תפקיד חשוב.

לאוהדי הדור הצעיר נדמה כי ליון היתה מאז ומתמיד ספינת הדגל של הכדורגל הצרפתי, אך זה רחוק מאוד מהמציאות. סנט-אטיין, נאנט, מארסיי ובורדו חשובות ממנה בהרבה מבחינה היסטורית, ובכל המאה ה-20 לא זכתה ליון אפילו באליפות אחת לרפואה. הנשיא מישל אולאס, שלקח את הקבוצה ב-1987, בנה תוכנית רב-שנתית שהצליחה בסופו של דבר להביא להשתלטותה המוחלטת על הליגה, והתחנה המשמעותית הראשונה היתה בשנת 2000, אז סיימה ליון במקום השלישי, תשע נקודות אחרי מונאקו, והעפילה לראשונה לליגת האלופות. ההשקעה המאסיבית של אולאס ברכש באותו קיץ, שכללה בין היתר את הבלם הברזילאי אדמילסון והקיצוני סטיב מארלה, הביאה את הקבוצה למוכנות בהתמודדות בשתי החזיתות. בניגוד לרוב הקבוצות, ליון שיפרה את מאזנה בליגה בעונת הבכורה בצ'מפיונס ליג וסיימה במקום השני, ארבע נקודות בלבד מהאלופה, אותה נאנט מלהיבה ותוססת של דניו.

בקיץ 2001 כבר חתמו בקבוצה, בזכות המזומנים של אופ"א, ז'וניניו - אשף הכדורים החופשיים שהפך לאגדה, והפליימייקר אריק קארייר. ז'אק סאנטיני הצעיד אותה לאליפות ראשונה והיסטורית ב-2002, וליון לא ויתרה על הכתר במשך שבע עונות רצופות. גם כאשר הרצף הזה נקטע, היא המשיכה להעפיל לליגת האלופות, ולא החסירה הופעה בשלב הבתים אפילו פעם אחת מאז הופעת הבכורה.

עוד בליגת האלופות:

אגוארו חולם להיות מראדונה של מנצ'סטר סיטי

הייתכן שז'וזה מוריניו חושש מדינמו זאגרב?

רונאלדו לא מתרגש מהקריאות: "מסי, מסי"