כוכבי הנוער האבודים - גרסת הכדורגל העולמי

בהמשך היום וואלה! ספורט תעלה פרויקט מיוחד בעקבות משחקי הנבחרות הצעירות שלנו. אבל כמתאבן קבלו השחקנים שכולם חשבו שיהיו מראדונה הבא או זידאן החדש, אבל גמרו כמו עוד ראובן עובד

תומר יצחק
14/11/2011

זוכרים עוד כוכבים אבודים? דברו איתנו בפייסבוק

כולם אוהבים להכתיר את "הדבר הגדול הבא". כל פליימייקר ארגנטינאי שהבריק בשנות ה-90 כונה מראדונה החדש, כל קשר צרפתי שהפגין שליטה מרשימה בכדור הושווה לזידאן, אבל הרוב המכריע קרס תחת הציפיות ונותר בגדר הבטחה ללא כיסוי. לפניכם 10 שחקנים שחווה את הנפילות הכואבות ביותר אחרי שכיכבו בנבחרות הצעירות, ולא הצליחו לעשות שום דבר משמעותי במהלך הקריירה הבוגרת שלהם. אין מדובר בפלופים דוגמת דנילסון או פביאן קאריני, שבכל זאת היוו חלק מהנבחרת הבוגרת של מדינתם במשך תקופה ארוכה, וגם לא בהחמצות כמו סבסטיאן דייסלר או אנדרס ד'אלסנדרו. 10 כדורגלנים שיצרו באזז בהיותם נערים, אך גם נתקעו בדיוק באותו שלב.

העתיד כבר כאן

בדיקה חכמה חושפת סיכון לשבץ מוחי - כעת במבצע מיוחד

מוגש מטעם שחל
68 הופעות במדי נבחרת ברזיל חילצו אותו מהרשימה. דנילסון(צילום: AP, Sergey Ponomarev)

אדריאנו (ברזיל)

לא מדובר בחלוץ של אינטר ורומא, גם לא במגן של ברצלונה. שנים לפני שהם העזו לחלום בכלל על כדורגל מקצועני, נשא את השם המחייב אדריאנו ז'רלין דה סילבה, שהיה התקווה הגדולה של הכדורגל הברזילאי. הקשר ההתקפי היה מלך שערי אליפות העולם עד גיל 17 ב-1991, והפסיד עם ברזיל בגמר רק לגאנה של ניי לאמפטיי, אליו נגיע בהמשך. באותה תקופה סבלה ברזיל מכמה שנתונים פחות מוכשרים, כך שעלייתו המטאורית של אדריאנו הייתה מפתיעה ומרגשת. הוא כבש שערים מרהיבים והפגין שליטה אבסולוטית בכדור, ונמכר בגיל 18 לנוישאטל קסאמקס השוויצרית, בימים בהם לא נהוג היה לרכוש שחקנים מתחת לגיל 20. אדריאנו כיכב גם באליפות העולם עד גיל 20, שם קיבל את החולצה מספר 10, נבחר לשחקן המצטיין בטורניר ונקם עם הסלסאו בגאנה במשחק הגמר, אך נקודת השיא הייתה גם נקודת העצירה. קריירת המועדונים של אדריאנו מעולם לא התרוממה, הוא חזר מבויש לברזיל ונכשל בכל אחת מ-17 הקבוצות בהן שיחק עד הפרישה ב-2009. נעלם באותה מהירות בה פרץ.

פאבלו קוניאגו (ספרד)

צ'אבי היה המנוע, פאבלו אורבאיס הקפטן, גברי ופראן יסטה נתנו את הברק ואיקר קסיאס עודד מהספסל. זו הייתה הזכייה הראשונה של ספרד באליפות העולם עד גיל 20 - תואר שלא היה מושג אלמלא פאבלו קוניאגו. חלוצה של סלטה ויגו סיים את הטורניר כמלך השערים עם חמישה כיבושים, כבש צמד ב-0:4 בגמר מול יפן ונראה כמו הציוות העתידי המושלם לראול בהתקפת הנבחרת הבוגרת, אחרי שהצטיין בכל הנבחרות הצעירות. הבעיה שקוניאגו מעולם לא התקרב לרמות הגבוהות באמת. בקבוצת נעוריו סלטה ויגו כלל לא ספרו אותו, וכך נאלץ קוניאגו לצאת לתקופות השאלה מיותרות בנומנסיה ורקראטיבו. כשהקריירה שלו בספרד נראתה אבודה, קוניאגו קיבל גלגל הצלה מפתיע מאיפסוויץ' טאון, שמאמנה ראה אותו מבקיע צמד במשחק בו הביסה ספרד הצעירה את מקבילתה מאנגליה. באיפסוויץ' רווה החלוץ מעט נחת וב-2005 חתם במלאגה כדי להראות לספרדים מה החמיצו, אך הכישלון שוב היה מהדהד והדרך חזרה לאיפסוויץ' הייתה מהירה. כיום, בגיל 32, נמצא קוניאגו ללא קבוצה. הכי רחוק מראול.

שלושה סיפורים היסטוריים על נבחרות נוער שהתפרקו:

ארגנטינה 2001, אולי הנבחרת הצעירה הטובה בכל הזמנים

יוגוסלביה 1987, הפוליטיקה שפירקה את הנבחרת האגדית

מה עצר את גאנה 91'? נבחרות הנוער האבודות, פרק 3

הכי רחוק מראול. פאבלו קוניאגו במדי איפסוויץ' טאון(צילום: GettyImages, Ross Kinnaird)

מוראד מגני (צרפת/אלג'יריה)

'זידאן הקטן', כך כינו את הילד ממוצא אלג'יראי שגדל בפרברי פריס והוכשר באקדמיית קלייפרונטיין המפוארת. מעבר לכישרון המולד, מוראד מגני זכה לאנשי מקצוע שעבדו איתו באופן צמוד בכל הקשור לצד הגופני, ושיפר את מיומנותו הטכנית עם מאמן ברזילאי שהוצמד לו. כך, ב-2001, הוביל את נבחרת צרפת לסגנות אליפות העולם עד גיל 16 (יחד עם שני כישרונות מבוזבזים אחרים - פלורן סינמה פונגול ואנתוני לה טאלק) ומיד נחטף על ידי בולוניה, שנאבקה אז על כרטיס לאירופה בסריה A. למרות משחקי בכורה מבטיחים, מגני התגלה כפלופ גדול, לא תרם דבר וגם הצטייר כפרימדונה בין חבריו לקבוצה ובנבחרת צרפת הצעירה. אחרי השנים העגומות בבולוניה ועונת השאלה מגוחכת בסושו, הגיע המעבר המפתיע ללאציו וההתבזות שנמשכה כמעט ארבע שנים. רק באלג'יריה עוד האמינו שהפוטנציאל של מגני עשוי להתממש יום אחד וזימנו אותו לנבחרת בעקבות השינויים בחוקי פיפ"א, אך הקשר נפצע בצורה קשה ונאלץ להחמיץ את מונדיאל 2010. מי שעדיין מחכה ש'זידאן הקטן' יתחיל לקיים, יכול למצוא אותו עובד על הקטארים במדי אום סלאל.

פרנסיס ג'פרס (אנגליה)

קבלו את מלך השערים של נבחרת אנגליה הצעירה בכל הזמנים (מחזיק בשיא יחד עם אלן שירר). אחרי התחלה מבטיחה של הקריירה במדי אברטון והנבחרות הצעירות, נרכש פרנסיס ג'פרס ב-8 מיליון ליש"ט על ידי ארסן ונגר, שהציג אותו בתור "שועל רחבות" וראה בו התקווה האנגלית של ארסנל. גם הוא לא האמין שזו תהיה אחת הרכישות הגרועות שעשה אי פעם. ג'פרס אפילו ערך בכורה בנבחרת הבוגרת של אנגליה יחד עם ווין רוני בפברואר 2003 וכבש את השער המצמק בהפסד 3:1 לאוסטרליה, אולם זו הייתה גם שירת הברבור מבחינתו. לאחר מכן חזר ג'פרס לאברטון וחסה בצילו של רוני, ומשם רק הלך והידרדר, ובעיקר נפצע ללא הרף. בעוד רוני הפך לכוכב הבלתי מעורער של הממלכה, ג'פרס מכתת רגליו - כשהוא מצליח לעמוד עליהן - בערבות הליגה האוסטרלית.

שועל רחבות? יותר נכון חתול בשק. פרנסיס ג'פרס מתאמן במדי ניוקאסל ג'טס(צילום: GettyImages, Matt King)

אסטבן הררה (ארגנטינה)

ב-28 במרץ 1999, כשהיה בסך הכל בן 18, אסטבן הררה הגשים את החלום אחרי שהבקיע בצרורות בנוער, והוקפץ לבוגרים של בוקה ג'וניורס למשחק מול חימנסיה לה פלאטה. הררה יצר הייפ גדול יותר מאשר קרלוס טבס, אך המשחק הרשמי הבא שלו היה רק שנתיים לאחר מכן. כך יצא שברזומה שלו יש שתי אליפויות וזכייה בליברטדורס, אף על פי שכלל לא שותף. בנבחרת הצעירה של ארגנטינה 'אל פוז'ו' (העוף) דווקא היה בורג חשוב לצד שמות כמו מקסי רודריגס, אנדרס ד'אלסנדרו וחאבייר סביולה, ותרם שלושה שערים בדרך לזכייה באליפות העולם ב-2001. גם המונדיאליטו המוצלח לא סייע להררה להפוך את קריירת הבוגרים שלו למוצלחת, והוא החל במסע נדודים שעבר באיטליה (שנתיים ללא אף שער), המשיך ביוון ופרו וכרגע נעצר בנובלנסה הצ'יליאנית. למעשה, בחמש מ-11 הקבוצות בהן שיחק ב-12 שנותיו כמקצוען עד כה, הררה סיים עונה ללא הבקעה. מכונת השערים מהנוער צברה יותר מדי חלודה.

פרדי אדו (ארצות הברית)

אין כדורגלן שמייצג טוב יותר את התפוצצות הבלון הזה שנקרא "ילד פלא". בגיל 14 הפך פרדי אדו לספורטאי האמריקאי הצעיר ביותר שחתם על חוזה מקצועני. בארצות הברית בנו עליו הרים וגבוהות וחלמו על הרמת הענף באמצעותו של הטאלנט החדש, אלא שהוא היה כזה אך ורק על הנייר. אדו שיחק כל הזמן עם שנתונים בוגרים ממנו וכבש שערים רבים עבור נבחרות הנוער של ארצות הברית, אך הקפיצה לבוגרים הייתה מוקדמת מדי. בזמן שהאמריקאים העזו להשוותו לפלה והבטיחו לאוהדים סנסציה באמצעות מערך יחסי ציבור משומן ואגרסיבי, באירופה בחרו לפקפק בכישרון יליד גאנה. אדו לא הצליח להשתלב בבנפיקה ואף נשלח לשחק בקבוצת המילואים, עבר תקופות השאלה מביכות במונאקו, בלנשש, אריס סלוניקי וריזספור, ובאוגוסט חזר ל-MLS, על מנת להתחיל מחדש בגיל 21 בפילדפליה יוניון. בכל אופן, המקרה שלו משמש נורת אזהרה לכל מי שממהר להכתיר את המלך הבא.

דווקא מזכיר קצת במראה את פלה בצעירותו. פרדי אדו במדי פילדלפיה יוניון(צילום: AP, Michael Perez)

ניי לאמפטיי (גאנה)

אם כבר הזכרנו את פלה, הנה השחקן שב-1989 פלה כינה: "היורש הטבעי שלי". ניי לאמפטיי היה השחקן שסחף את גאנה לזכייה היסטורית באליפות העולם עד גיל 17 ב-1991. הכישרון האפריקאי נצץ בטורניר ממנו צמחו כוכבים דוגמת אלסנדרו דל פיירו וחואן סבסטיאן ורון והמשיך עם חבריו להפסד בגמר עד גיל 20 שנתיים לאחר מכן מול אותה ברזיל, אך אלה היו שתי נקודות אור בודדות בסיפורו העצוב של לאמפטיי, שתואר אצלנו בהרחבה. אחרי שסבל מהתעללות בילדות וברח לאירופה, לאמפטיי נפל קורבן לסוכן סחטן שחירב לו את הקריירה ובהמשך סבל ממוות טרגי של שניים מילדיו. פרצי הגאונות מימיו בנבחרת הנוער נותרו כזיכרון עמום. היום הוא יכול לספר על כך לשחקניו בקבוצת סקונדי וויז פייטרס, שם הוא מחזיק בתפקיד עוזר המאמן.

בנימין אאואר (גרמניה)

עם מבנה של חלוץ גרמני קלאסי ושערים למכביר במדי נבחרות הנוער, בנימין אאואר נחשב לאחת ההבטחות הגדולות בבונדסליגה עם הכניסה למילניום החדש. הוא היה הבטחה בקרלסרוהה, נותר כזה כשעבר למנשנגלדבאך וגם במיינץ, אבל בניגוד ל-15 השערים שהבקיע ב-23 משחקים במדי גרמניה הצעירה, בבונדסליגה אואר לא פגע. החלוץ ראה את חבריו לנבחרת, בסטיאן שווינשטייגר ולוקאס פודולסקי, ממריאים לקריירה בינלאומית עשירה, בעוד הוא נאלץ להכיר במציאות ולרדת לליגה השנייה. הבונדסליגה 2 דווקא התאימה למידותיו, ואואר הפך מ-2008 לאחד השחקנים החשובים של אלמניה אאכן, בה הוא משחק גם היום. בעונה שעברה אף התאפשר לו לנקום במיינץ, כשכבש ב-0:2 של קבוצתו בגביע על מי שהייתה אז מוליכת הבונדסליגה. אחרי קריירה מפוספסת, כל מה שנשאר זה להתנחם בשמחות הקטנות.

מה שהצליח בנבחרות הנוער לא הלך בבונדסליגה. בנג'מין אואר במדי נבחרת גרמניה הצעירה(צילום: GettyImages, Stuart Franklin)

ג'ונייר מונטאניו (קולומביה)

בזמן שבארגנטינה חיפשו לאורך השנים את היורש של מראדונה, קולומביה חיכתה לאיש שייכנס לנעליו הענקיות של קרלוס ולדראמה. ג'ונייר מונטאניו אמור היה להיות האיש הזה. עוד לפני שחגג יום הולדת 16 כבר ערך מונטאניו את הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת של קולומביה ונכלל בסגל לקופה אמריקה 1999. זה לא מנע ממאמני הנבחרות לסחוט אותו גם באליפות דרום אמריקה עד גיל 17, ובהמשך בטורניר טולון המסורתי, בו הוביל את קולומביה לזכייה ונבחר לשחקן המצטיין. פארמה התלהבה מהקשר ההתקפי שהתמחה בהבקעת שערים מרהיבים, ורכשה אותו כתחליף לאליל האוהדים פאוסטינו אספרייה. אולם הילד קרס תחת עומס הציפיות, מיעט לשחק וכשל גם בהשאלות בוורונה ופיאצ'נזה. הדרך למטה הייתה קצרה. מונטאניו חזר לקולומביה, נדד לקטאר ובקיץ שב לקדנציה שנייה באליאנסה לימה הפרואנית. דווקא ויקטור הוגו מונטאניו, האח הצעיר והפחות מוכשר, עושה חיל בליגה הצרפתית.

הוגו ליאל (פורטוגל)

כמות המילים שנכתבה על הפליימייקר הפורטוגלי בצעירותו לא הייתה מביישת גם את כריסטיאנו רונאלדו. עם סטייל ייחודי וטכניקה עילאית, הוגו ליאל כיכב בכל נבחרות הנוער של מדינתו, הוקפץ לבוגרים של בנפיקה בגיל 16 והיה האיש סביבו נבנתה פורטוגל הצעירה של סוף שנות ה-90. אלא שקבלת החלטות לקויה, סדרת פציעות וראש מסובב הכתירו את ליאל כאחד הכישרונות המבוזבזים בתולדות הכדורגל הפורטוגלי. בגיל 18 הוא כבר ערך הופעת בכורה במדי הנבחרת הבוגרת, אך לצערו זו גם הייתה הופעתו היחידה. המעבר לאתלטיקו מדריד ולאחר מכן לפריס סן ז'רמן חיסל לו את הקריירה, וגם ז'וזה מוריניו לא הצליח לשקמו בפורטו. במדורי הרכילות ליאל דווקא כיכב לצד לא מעט דוגמניות, אולם גם האור הזה דעך במרוצת השנים. כיום, כשהוא בן 31, 'ילד הזהב' הפחית ממשקלו, גזז את מחלפותיו ומנסה להשיב את כבודו עם ויטוריה סטובאל הצנועה.

הוגו ליאל מניף גביע במדי נבחרת פורטוגל עד גיל 16, שנת 1996. Hans Punz, AP
גם הוא נשאר עם הזיכרונות. הוגו ליאל לאחר הזכייה באליפות אירופה עד גיל 16 ב-1996(צילום: AP, Hans Punz)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully