ליפול מגאנה עדן

דווקא משחק הפתיחה של אליפות העולם לנבחרות עד גיל 16 ב-1989, בו פגשה המארחת סקוטלנד את גאנה, נותר אחד האירועים המשמעותיים מאותו טורניר ובוודאי כזה שנחקק בזיכרון של הכדורגל העולמי. ההתמודדות אמנם הסתיימה ללא שערים, אבל הצופים זכו לתמורה מלאה לכספם בזכות תצוגה מרהיבה של גנאי בן 14 העונה לשם ניי לאמפטיי. פלה הגדול, שנכח בחלק מהמשחקים באותו טורניר, אף הגדיר את הנער המבריק כ"יורש הטבעי שלי".

הרבה לפני עידן האינטרנט, בימי "על המשמר" וכשהעולם היה גדול בהרבה, לא דובר על עשרות נערים מבטיחים בשנה שעתידים להציף את דמיונם של אוהדי הספורט הפופולארי בעולם. לאמפטיי היה ה-שחקן המבטיח של הכדורגל העולמי וכעבור שנתיים, כשפיפ"א הפכה את אליפות העולם לנערים לאליפות עד גיל 17, הוא הבריק ונשא על כתפיו את גאנה לזכייה היסטורית בטורניר שנערך באיטליה.

"הוא היה מהיר, הוא היה חזק, היו לו מיומנויות. הייתה לו הבנה טבעית של המשחק, הוא הרגיש את המשחק באמצעות איסטינקטים. בקיצור, הוא היה גאון", כתב העיתונאי והסופר הבריטי ג'ונתן ווילסון על לאמפטיי, שזכה בתואר שחקן הטורניר והאפיל על כוכבים עתידיים כאלסנדרו דל פיירו, חואן סבסטיאן ורון ומרסלו גז'ארדו. רוב סמית' מ"גרדיאן" הוסיף על המטאור: "במונחים כדורגלניים הוא היה בנו של אלוהים".

לאמפטיי כבש ארבעה שערים במהלך הטורניר, כולל אחד ברבע הגמר נגד ברזיל (1:2) הפייבוריטית. אחרי שעלתה מבית מוקדם שכלל את אורוגוואי, ספרד וקובה, גברה הנבחרת שהודרכה על ידי אוטו פפיסטר הגרמני על קטאר בפנדלים בחצי הגמר ובמשחק על התואר ניצחה את ספרד 0:1 משער של עמנואל דוהה, לימים חלוץ הפועל עכו. בסקירה ההיסטורית של הטורניר באתר הרשמי של פיפ"א נכתב: "הזכייה של גאנה באליפות העולם הגיעה לה. עם השילוב הנכון בין כשרון אישי לבין קבוצתיות, הגנאים לא חששו ליזום בשום שלב ועל הגישה הזו הם זכו בפרס".

תשעה מ-22 השחקנים שהניפו את הגביע העולמי ב-1991, ביניהם דוהה, סמואל קופור וכמובן לאמפטיי, המשיכו לנבחרת הצעירה, שנעצרה רק בגמר אליפות העולם עד גיל 20 בשנת 1993, על ידי ברזיל הנקמנית. באותה שנה זכו "הכוכבים השחורים" הצעירים באליפות אפריקה לנבחרות צעירות ואחרי ששנה לפני כן חולקו להם מדליות הארד באולימפיאדת ברצלונה, גאנה הייתה מוכנה לפרוץ קדימה גם ברמת הנבחרת הבוגרת.

אלא שסיפורו העצוב של ניי לאמפטיי, שתואר באינספור כתבות לאורך השנים, היה במידה רבה גם סיפורה של נבחרת גאנה, הנבחרת הכל כך מצליחנית בגילאים הצעירים, אבל זו שב-2006 העפילה למונדיאל הראשון בתולדותיה אחרי שנים של אכזבות. סמואל קופור היה השריד היחיד של הנבחרות מ-1991 ו-1993 ששיחק בטורניר בגרמניה לפני שלוש שנים, ניי לאמפטיי, היום עוזר מאמן באחת מקבוצות ליגת העל בגאנה, כבר ציין כעשור להופעה האחרונה שלו במדים הלאומיים.

אותו סיפור חיים של כדורגלן גנאי מחונן יכול להפוך בקלות לתסריט של סרט הוליוודי, מינוס הסוף הטוב. לאמפטיי עבר התעללויות שונות כשהיה ילד והוכה דרך קבע על ידי אמו ואביו האלכוהוליסט, שגם נהג לכבות על בנו סיגריות. כשהיה בן שמונה הוריו התגרשו ואביו נשא אישה אחרת, שזרקה את הנער מהבית. קבוצת כדורגל בעלת צביון מוסלמי הציעה לו לחבור אליה וללון במתקנים המקומיים, אבל התנתה את הצטרפותו בהתאלסמות. לאמפטיי, שרק ביקש לנוס מאמו החורגת והמתעללת, הסכים.

באותה תקופה הוא כבר החל לזרוח על המגרש ובגיל 13 כבר ייצג את גאנה בטורנירים עד גיל 20. במדינה המערב-אפריקאית שמעו על התעניינות מאסיבית של קבוצות אירופאיות בשחקן בעקבות הטורניר בסקוטלנד ב-1989, אבל רצו להתחיל לבנות סביבו את הנבחרת הלאומית, לא הסכימו לשמוע על מעבר שלו לחו"ל והחרימו את דרכונו. אלא שלאמפטיי למוד הסבל רצה לאירופה, לחיים חדשים וכמו בסרט אקשן הוברח לניגריה במוניות ובתאי מטען של משאיות ואחרי מסע של שלושה שבועות וקבלת דרכון ניגרי מזויף, המריא לבלגיה וחתם באנדרלכט. ההתאחדות הבלגית שיתפה פעולה ושינתה את חוקיה כך שגיל המינימום לשיתוף שחקנים בקבוצת בוגרים יהיה 15.

בשנים הבאות לאמפטיי ניצל את הקרקע הנוחה באנדרלכט כדי להתרגל לכדורגל האירופאי, ייצג את הנבחרות הצעירות והבוגרת של ארצו ובגיל 19 השתדרג לפ.ס.וו איינדהובן ועשה בה את העונה הטובה בקריירה הבוגרת שלו עם 10 שערים ב-22 משחקים. בסוף אותה עונת 1993/4 החלה ההידרדרות.

כמו צעירים אחרים שהגיעו ממדינות נחשלות ביחס לאירופה העשירה, לאמפטיי התקשה בקריאה וכתיבה ועם השכלה מינימלית נפל קורבן לסוכן תאב בצע ומושחת, אנטוניו קאליינדו האיטלקי שהעביר אותו לאסטון וילה כדי לאסוף אחוזים מההעברה בלי להתייחס לצרכים או לרצונו של לקוחו. באנגליה הכל כך פיזית של אמצע שנות ה-90 הגנאי הצעיר כבה.

לאמפטיי המשיך לקובנטרי, עבר לוונציה האיטלקית ושיחק בהמשך בארגנטינה, טורקיה, פורטוגל, גרמניה, סין וערב הסעודית, לפני שב-2005 חזר לגאנה. בשום שלב אחרי שעזב את פ.ס.וו כבר לא הצליח לשחזר את יכולתו מגילאי העשרה. במרוצת השנים מתו שניים מילדיו, שניהם בגיל ארבעה חודשים בגלל מחלת ריאות וסיפור ההצלחה הפוטנציאלי הפך לטרגדיה ספורטיבית במיטבה.

הסיפור של לאמפטיי מעניין לכשעצמו, אבל הוא מובא כאן כי זהו גם סיפורם של אפריקאים צעירים אחרים מאז סוף שנות ה-90. נערים צעירים ושאפתניים שפותו על ידי סוכנים ומצאו את עצמם ברחובות של ערים אירופאיות מחוסרי כל, שלא הכירו את התחרות האכזרית של עולם הכדורגל ביבשת הישנה ולכן לא נהנו משום כלי שיסייע להם להתמודד איתו. "בלאמפטיי היה צורך לנהוג כביהלום מלכות, אבל במקום זה הוא הושלך ממקום למקום כמו נתח בשר", מיצה רוב סמית' מ"גרדיאן" את הקריירה של השחקן במשפט אחד.

אחרי ההצלחה הכבירה של קמרון במונדיאל 1990, הייתה גאנה זו שאמורה להוביל את הכדורגל האפריקאי בשנים הבאות וניי לאמפטיי היה זה שצריך לסחוב אותה לשם. בעקבות התוצאות הנפלאות שלה בטורנירי הנוער והנערים החלה לייצא גאנה עוד ועוד שחקנים לאירופה.

אם ב-1991 שלושה שחקנים בסגל, כולל לאמפטיי, השתייכו לאנדרלכט, הרי שבמונדיאליטו ב-1993 כבר היו בסגל שלה שלושה שחקנים מטורינו האיטלקית, אחד מבאייר לברקוזן, אחד מפורטונה קלן וגם את נלסון מנסה מדינמו בוקרשט, שכעבור כשנה הגיע להפועל תל אביב.

אבל היציאה המאסיבית של כישרונות מקומיים לאירופה, הפכה להרסנית עבור הנבחרת הבוגרת. עוד בטרם ערך את ההופעה האחרונה שלו במדי "הכוכבים השחורים" בשנת 1996, הספיק לאמפטיי להסתכסך עם כוכב אחר, אבדי פלה, שיחסיו העכורים גם עם אנתוני יבואה הפכו לאחד מהסיפורים המפורסמים של הכדורגל הגנאי בשנות ה-90.

גאנה הייתה לנבחרת האפריקאית הראשונה שסבלה מכך שחלק מכוכביה חשבו שהם גדולים יותר מהנבחרת ומצרות פנימיות בצרורות, מחלה בה נדבקה בשנים מאוחרות יותר גם ניגריה. קרבות האגו בין הכוכבים הגיעו על חשבון הצלחתה של הנבחרת והפוליטיות הפנימיות החלו לחרב אותה. חלק מבוגרי נבחרות הנוער דווקא פצחו בקריירות לא רעות באירופה, אבל לא מיצו בשום שלב את הפוטנציאל שלהם גם במדים הלאומיים ועם הזמן הואשמו בחוסר רצינות או מוטיבציה.

אחרי שהפסיד למקבילתו הגנאית בחצי גמר המונדיאליטו ב-1993, זעם מאמן נבחרת אנגליה הצעירה, דייויד ברנסייד, על העיתונאים והטיח בהם ש"אם מישהו מכם מוכן לעמוד ולהגיד לי איך אפשר לנצח את גאנה, אני אהיה האיש הכי שמח באוסטרליה (שם נערכה האליפות ש.ב)". התשובה עליה בישרו השנים הבאות הייתה שגאנה פשוט תנצח את עצמה.

נבחרות הנערים של גאנה הגיעו לארבעה משחקי גמר גמר רצופים בשנים 1991-1997 וזכו פעמיים, אבל זו של 1991, שפליטיה המשיכו לטורניר מרשים באליפות העולם עד גיל 20, תיזכר לעד כאחת מנבחרות הכדורגל הצעירות הטובות בהיסטוריה. לאמפטיי, שעל פי התחזיות, כולל זו של פלה האגדי, אמור היה להפוך לכדורגלן הטוב בתבל, היה הכוכב אבל שיאו כבר היה מאחוריו כשהיה בן 20.

לכדורגל הגנאי לקחו 10 שנים להבין שכדי להצליח צריך הרבה יותר מכישרון, עשור ארוך שרק בסיומו הפכו התקוות למציאות שהתגלמה בהעפלה למונדיאל ראשון. ניי לאמפטיי, כמו יתר חבריו באותן נבחרות למעט סמואל קופור, לא היה שותף להישג. הוא כבר הפך לזיכרון היסטורי בטעם חמוץ-מתוק ולא נותר אלא השחקן האבוד של אחת מנבחרות הנוער האבודות.